מדי מספר שבועות צצה בעיתונים כתבה חדשה המכריזה על מות הקפיטליזם והשיטה הכלכלית הנוכחית. הפעם מדובר בראיון בכלכליסט עם פרופ' הא-ג'ון צ'אנג תחת הכותרת "האשליה הגדולה של השוק החופשי". רבים מאלו שקוראים את הכתבות האלו ולא למדו כלכלה מעולם באופן פורמאלי, עלולים לדעתי לקבל רושם מוטעה, אותו הייתי רוצה לתקן.
נתחיל מכך שאין תיאוריה כלכלית אחרת.
הכתבות הללו, לרוב ראיון עם איזה זוכה פרס נובל לכלכלה או אקדמאי בכיר כלשהו, לא מחדשות כלום לאף אחד שלמד כלכלה. שום דבר חשוב לא השתנה במחקר התיאורטי הכלכלי בחמש השנים האחרונות. לפני 20-30 שנה הייתה את המהפכה של כלכלת אינפורמציה שכללה גילוי של כל מני כשלי שוק, במקביל הגיעה הפריחה של הכלכלה הפוליטית שהראתה שהפוליטיקה מובילה את כלכלתן של מדינות על פי אינטרסים סמויים ולא על פי מה שטוב לציבור הרחב, ובעשורים האחרונים כל העניין עם הרציונליות / חוסר-רציונליות של בני אדם פורח, אבל כל זה ממש ממש לא חדש. דניאל כהנמן כתב את המאמרים החשובים שלו בשנות השבעים וזכה בפרס נובל ב 2002.
המון אנשים אמרו שהנחת השווקים המשוכללים היא בעייתית במהלך 20 השנים האחרונות, וזה גם מה שאומרים בשיעורי כלכלה לסטודנטים בתואר ראשון (לפחות מה שהמרצה אמר כשאני למדתי). גם המשבר של 2008 לא שינה שום דבר חשוב בתיאוריה הכלכלית. גם הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית לא מבשרת על שום תיאוריה חדשה. אין תיאוריה חדשה. אין תיאוריה חלופית. יש רק תיאוריות ישנות שהולכות ונכחדות, ואנשים שנמאס להם מהתיאוריה הנוכחית (קשה להאשים אותם) נתלים בהן לעיתים, ככל הנראה לשווא.
נמשיך בכך שאין שיטה כלכלית אחרת.
לא במקרה התעקש הפרופסור המרואיין בכתבה להכריז שהוא קפיטליסט. כולם קפיטליסטיים היום. לא נותרו מדינות מערביות לא קפיטליסטיות. אין דבר כזה. במובנים רבים מדינות צפון אירופה הן יותר קפיטליסטיות מארצות הברית. למשל, בשוודיה אין שכר מינימום ואין הגבלות על יבוא. השיטה האחרת נקראת כלכלה ריכוזית, קומוניסטית, וכל השאר זה גווני ביניים בין שיטה זו לבין השיטה הקפיטליסטית, כאשר במדינות מערביות מדובר בגווני ביניים עם נטייה חזקה לכיוון הקפיטליסטי.
אז בסדר, במדינה אחת יש מיסים גבוהים ושירותים ממשלתיים ברמה גבוהה, ובמדינה אחרת יש מיסים נמוכים ושירותים ממשלתיים ברמה נמוכה (ובמדינה שלנו יש את השילוב הנהדר של מיסים גבוהים ושירותים ממשלתיים ברמה נמוכה). ההבדל הוא כמותי, לא איכותי. 20% מס או 30% מס, מדרגה כזו או מדרגה אחרת, אוניברסיטאות בחינם או בתשלום, ביטוח רפואי ברמה כזו או אחרת. הכירו את השיטה החדשה: אין כזו. כל השיטות האלו הן אותו הדבר, ההבדל הוא בפרטים. מדינה אחת יכולה להיות יותר קפיטליסטית כאן ויותר ריכוזית שם, והמדינה השנייה תהיה ההפך. שום דבר לא נכשל בשנים האחרונות, שום דבר לא נכחד, שום דבר לא השתנה באופן דרמטי. אבולוציה, לא רבולוציה.
האם תהיה אי פעם תיאוריה אחרת? שיטה אחרת?
קשה לומר. מהמעט שאני יודע על המחקר האקדמי אין הליכה בכיוון של תיאוריה אחרת. ההפך, ההליכה היא בכיוון של להפסיק לנסות להמציא תיאוריות "מאקרו" שיסבירו איך הכלכלה כולה עובדת, ולעבור לתיאוריות יותר ברמת המיקרו, המסבירות חלקים ספציפיים, או לעבודה אמפירית.
קשה לי גם לדמיין שיטה אחרת שתעבוד במדינות דמוקרטיות. אין דרך אחרת לנהל כלכלה של מדינה מלבד שילוב של כלכלת שוק עם רגולציה היכן שהשוק לא עובד. גם הצריכה הפרטית לא תיעלם לשום מקום, ואנשים שיש להם כסף ימשיכו לבזבז אותו על מה שבא להם, לאו דווקא על מה שכל מני פרופסורים למדעי הרוח, פעילים סביבתיים, ושונאי תוכניות ריאליטי אחרים למיניהם היו רוצים. ייתכן שהעולם ישקע בתקופה הקרובה במשבר כלכלי עמוק, ייתכן שהמערב ידעך לאיטו במאה הקרובה, אבל זה לא אומר שהשיטה תשתנה.
אז מה כן השתנה?
דברים קטנים.
כלכלנים רבים אומרים היום שהמגזר הפיננסי גדול מדי, שצריך לפקח עליו ולהקטין אותו. אני מקווה שזה אכן ישתנה. אחרים (כגון שטיגליץ) מבקרים את קרן המטבע הבין לאומית ואת הבנק העולמי, שמכריחים כל מני מדינות עולם שלישי במשבר לעשות רפורמות בעלות גוון קפיטליסטי חזק תמורת המענקים שהם נותנים, ולמעשה משרתים בעיקר את האינטרסים של וול סטריט על חשבון העמים המקומיים. הרעיון של "חלחול הצמיחה" מהעשירים לעניים ככל הנראה אינו עובד בשטח, ויותר כלכלנים עוברים לתמוך בהקטנת פערים כדרך לצמיחה.
אולי חשוב לומר את זה באופן חד וברור: לבעלי ההון יש כוח להשפיע על המדיניות של מדינות וארגונים שונים, כך שהיא תיטה לטובתם. זה לא אומר כלום על כישלונה או הצלחתה של תיאוריה כלכלית כלשהי. זו פשוט הדרך שבה העולם עובד. הדרך להילחם בכך היא לא על ידי סיסמאות והנפת שלטים ברחובות, אלא על ידי מלחמה בבורות בציבור הרחב בכל הנוגע לנושאים כלכליים, וזו גם המסקנה הסופית של הכתבה שאליה קישרתי בתחילה. הגיע הזמן שכל ילד שמסיים תיכון ידע מה זה תמ"ג וממה הוא מורכב, ואז אולי אנשים לא יכתבו רשומות מלאות בטעויות על הנושא.
הקפיטליזם לא מת. אם יש מישהו שמת, זו רק התקשורת, שמתה למכור עיתונים, בייחוד עכשיו בעידן האינטרנט-חינם-לכל-פועל והבלוגים. אנשים רבים משתפים פעולה עם כך, ונתלים בכל מני אמירות של כלכלנים מבלי להבין אותן, מפני שהם נורא היו רוצים להאמין שקיימת מערכת אחרת. לרוב מדובר באנשים שלא נחלו הצלחה כלכלית במסגרת המערכת הנוכחית, ואני מבטיח לכם שהם לא ישיגו הצלחה כזו במסגרת כל מערכת אחרת שתקום בשנים הקרובות. הקפיטליזם נשאר איתנו, לטוב ולרע, וככל הנראה יישאר שנים רבות לאחר שהמכריזים על מותו ימותו בעצמם.
שלוש הערות:
נתחיל מהעובדתית – בשבדיה יש שכר מינימום, אין חוק שכר מינימום. יש הסכמים קיבוציים שמוחלים על כל המשק וקובעים שכר מינימום.
שנית, לגבי 'הכל קפיטליזם', אז קודם כל צריך להגיד שאני מסכים עם הטענה הבסיסית – באירופה וצפון אמריקה, אין שום מדינה שאיננה קפיטליסטית. ובמובן הרחב של ההתבססות על כלכלת שוק, כולן דומות.
אבל טענת ההמשך שלך – שההבדלים הם רק הבדלים כמותיים של כמה מסים וכמה הוצאות על שירותים חברתיים – היא מאוד בעייתית (וגם מאוד לא מקובלת במחקר של מדיניות רווחה).
יש הבדלים משמעותיים מאוד בין המדיניות השבדית, שמבקשת להגן על האזרח מהשוק, לבין המדיניות האמריקאית, שמבקשת לחשוף את האזרח לשוק (לבין המדיניות השמרנית הגרמנית, לבין המדיניות הקליינטליסטית האיטלקית, וכו' וכו').
ברמת המיקרו, למען ההבהרה: יש הבדל מהותי מאוד בין השקעת כך וכך מאות מליוני שקלים בתכנית ויסקונסין, לבין השקעת אותו סכום בשדרוג לשכות התעסוקה כך שיעניקו שירותי חיפוש עבודה מסובסדים, בשניהם, הגדלנו את ההוצאה החברתית, אבל התוצאה שונה להפליא.
וברמה השלישית: מי שמכיר קצת היסטוריה ופילוסופיה של המדע, יודע שבמצבים שאתה מתאר – כולם יודעים שיש בעיות שורשיות בתיאוריה הקיימת, אבל אין שום שחקן חדש בשטח – תמיד מתחבא איזה דוקטורנט במשרד שכוח אל, ועובד על התיאוריה הכלכלית הבאה…
טוב, אז קודם כל מזל טוב, אתה המגיב הרשמי הראשון בבלוג (שהוא גלגולו מחדש של הבלוג הקודם שלי). האמת היא שעוד לא התכוונתי לפרסם את הבלוג באופן "רשמי" (אני עדיין לא סגור על העיצוב שלו), כך שאין לי שמץ של מושג איך הגעת לכאן…
בכל אופן, לגבי תגובתך:
אכן, יש הבדלים משמעותיים בין המדיניות הנהוגה במדינות שונות, אבל לאף אחד מההבדלים האלו לא ניתן לקרוא, לדעתי, "שיטה אחרת". העובדה היא שמדינות מחליפות את המדיניות שלהם בכל מני תחומים כאלו (כפי שעשתה ישראל כשאימצה את ויסקונסין) לפי מה שנראה להן נכון, ללא צורך לשנות את "השיטה" כולה או משהו בסגנון.
ההבדלים בין המדיניות היא בדרך הפעולה, אולי אפילו בגישה, אבל המטרה של רוב המדינות היא זהה בסופו של דבר, המוסדות די מקבילים אחד לשני, שיטת השלטון הכלכלית דומה, וכך הלאה.
זה לא היה נכון לפני שלושים שנים. אז באמת היו שיטות אחרות, כגון קומוניזם או הסוציאליזם השבדי שקרס בשנות התשעים. מאז שנות התשעים כל שאר השיטות במדינות מערביות הפכו לגוונים שונים של קפיטליזם, ובכל שנה עוד מדינות הולכות ונצבעות בגוונים האלו ומוותרות על "שיטות אחרות".
בסופו של דבר, מכיוון שלדעתי האידיאולוגיה לא שונה בהרבה, רוב המדינות יתיישרו לפי "מה שעובד" הכי טוב, בלי קשר לשיטות כאלו ואחרות. זה גם מתקשר למה שכתבתי כאן:
http://orikatz.wordpress.com/2011/12/21/%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8/
אני דווקא מכיר לא רע פילוסופיה והיסטוריה של המדע (בדיוק סיימתי לקרוא ספר נחמד בנושא בשבוע שעבר, אולי עוד אכתוב עליו כאן), אבל במקביל לכך אני מכיר גם את העולם האקדמי של הכלכלה ואני רואה פחות או יותר מה יש, מה אין, ועל מה עובדים דוקטורנטים צעירים – ואני מבטיח לך, הם לא עובדים על תיאוריה כלכלית חדשה. הם עובדים על שלל רעיונות וטכניקות שישנו את התיאוריה הקיימת, אבל כולם מודעים לכך שאין באמת משהו חדש ושונה. אין דרך אחרת לנהל מדינה דמוקרטית מלבד שילוב של כלכלת שוק והתערבות ממשלתית היכן שצריך.
כלכלה התנהגותית לא תשנה את זה, ותיאוריות המבוססות על תורת הגרפים לא ישנו את זה, וטכניקות מחשוב חדשות כגון agent based simulations לא ישנו את זה, והרעיונות של כלכלה אקולוגית לא ישנו את זה, וכך הלאה. לכל היותר הם יתקנו דברים בשוליים של התיאוריה הקיימת. צריך לזכור שכלכלה היא לא מדע מדויק, זה לא תחום שבו יכול לבוא איזה איינשטיין או ניוטון צעיר ולהפוך עולמות. הדברים הם פשוט לא עד כדי מסובכים ברמה התיאורטית (ומסובכים באופן אינסופי ברמה הפרקטית).
אם אתה לא רוצה שיגיעו אלייך לבלוג, כדאי שתחסום טרקבקים
כמו שאמרתי, אני מסכים עם הטענה הכללית שלך – כ-ו-ל-ם קפיטליסטים. ואני אפילו נורא מפתיע את הסטודנטים שלי למדיניות חברתית, כשאני לא מחלק את העולם בין הקפיטליסטים הרשעים לסוציאל-דמוקרטים הצדיקים, אלא מגדיר את הסוציאל דמוקרטיה (בת ימינו) כסוג של קפיטליזם.
אבל בכל זאת, יש סוגים של קפיטליזם. יש גישות שונות לשאלות שונות כמו, עד כמה ראוי להגן על האזרח מהשוק, איך ראוי לעשות זאת, באיזה תחומים יש כשלי שוק ואיך ראוי להתמודד איתם. ויש דיון בן או-טו-טו שלושים שנה שמדבר בדיוק על איך זה לא 'מה שעובד', אלא גישות שונות בתכלית לדברים האלה – דיון שמתרחב לעוד ועוד תחומים של מדיניות, ומוכיח את עצמו גם בחלוף הזמן, באופן שבו מדינות רווחה מתמודדות עם אתגרים שצצים אחרי שהתיאוריה פורסמה (כמו מהגרים, כמו שינויים באופן ההעסקה, וכו'). אני יודע שכלכלנים לא נוטים להתייחס ברצינות לדברים שנכתבו מחוץ למחלקות לכלכלה, ובכל זאת מי שמתעסק עם שירותים חברתיים למיניהם ראוי שיכיר את גוסטה אספינג-אנדרסן, למשל.
נחזור לדוגמא של ויסקונסין: בכל המדינות יש תוכניות כאלה או אחרות של רווחה לעבודה. אבל זה לא מקרה שישראל אימצה את המודל האמריקאי, ולא את המודל השבדי, או את המודל הגרמני, שהם שונים מהותית (למשל, דגש על רווחת מקבל השירות; למשל, תוכניות אלקטיביות והיעדר שלילת קצבה). וישראל, מאז 1985, מאמצת את הגישה האמריקאית, הליברלית, לאספקת שירותים חברתיים בכל התחומים.
(ואגב, לגבי 'קריסת המודל השבדי', אתה לא הכלכלן הראשון שמדבר על הקריסה הנוראית של שבדיה בשנות ה-90. מהיכרות לא רעה בכלל עם מה שקרה בשבדיה, לא הייתה שם שום קריסה. הייתה שם תקופה של שנים ספורות של ממשלת ימין, שדיברה גבוהה גבוהה על שינוי המודל ולא עשתה כלום. מה שקרה בפועל זה תנועה מסויימת ימינה, אמנם – כמו בכל מדינות המערב – אבל עדיין, שמירה על המודל ויותר חשוב, על עקרונות המודל. קשה מאוד להסתכל על זה כ'קריסה')
אה, לא ידעתי שזה נעשה אוטומטית ככה… משעשע.
זה נכון שישראל מאמצת מאז 1985 את הגישה האמריקאית, ולא במקרה, אבל אני מניח שאתה מבין אלו דברים הובילו אותי לכתיבת הפוסט הזה. השיח הציבורי פשוט מלא באנשים שאינם מבינים לעומק בכלכלה, וכולם מדבר על "שיטה אחרת" ועל כך שהכלכלנים "שבויים בקונספציה" וכל מני שטויות כאלו, מבלי להבין, כמו שאתה כותב, שגם בצפון אירופה אין באמת שיטה אחרת.
אז אתה יכול לומר שההבדלים גדולים ואני אומר שלצורך הגדרת "שיטה אחרת" הם די קטנים, אבל זה סתם וויכוח חסר ערך. מה שחשוב זה, שהיום כולנו קפיטליסטים.
ממה שאני יודע כן הייתה מפולת כלכלית שהובילה לתנועה ימינה, אם כי כמובן שגם כיום שבדיה היא מדינה די שונה מאירלנד וארצות הברית.
לפי וויקיפדיה, היתה בועת נדל"ן שהתפוצצה, מיתון חמור ואבטלה גבוהה:
Between 1990 and 1993 GDP went down by 5% and unemployment skyrocketed, causing the worst economic crisis in Sweden since the 1930s. According to an analysis by George Berglund published in Computer Sweden in 1992, the investment level decreased drastically for information technology and computing equipment, except in the financial and banking sector, the part of the industry that created the crisis.[12] The investment levels for IT and computers were restored as early as 1993.[13] In 1992 there was a run on the currency, the central bank briefly jacking up interest to 500% in an unsuccessful effort to defend the currency's fixed exchange rate.[14] Total employment fell by almost 10% during the crisis
http://en.wikipedia.org/wiki/Economy_of_Sweden#Crisis_of_the_1990s
נראה לי קצת יותר חמור מאיך שאתה מתאר את העניין…
אגב, רציתי גם לומר שזה לא נכון שכלכלנים לא נוטים להתייחס ברצינות לדברים שנכתבו מחוץ למחלקות לכלכלה. לפחות בתחום שבו אני נמצא – כלכלת חינוך – כלכלנים כל הזמן עובדים בצמוד לסוציולוגים, חוקרים נושאים די דומים, משתתפים בסמינרים אחד אצל השני וכו'. אני אישית עובד כעוזר מחקר עם חברת סגל מהפקולטה לסוציולוגיה, ומאמרים רבים שנוגעים לנושאי המחקר שלי נכתבו על ידי סוציולוגים.
אני מניח שזה תלוי בעיקר בתחום המחקר. כאשר מדובר במחקרים אמפיריים על חינוך אין סיבה שכלכלנים לא ישתמשו בתוצאות מחקרים אמפיריים שערכו סוציולוגים ולהפך.
[...] אורי בבלוג "דעת מיעוט" שתפו:FacebookEmailDiggSharePrint [...]