אני קצת אחזור כאן על דברים שכתבתי בפוסטים קודמים שנגעו לשריפות בכרמל (כאן, וגם כאן), אז אני מבקש סליחה מראש ממי שישתעמם.
לפי ההדלפות מדוח מבקר המדינה, נראה שחצי האשמה מכוונים בעיקר כלפי אלי ישי ויובל שטייניץ, שתופסים ממילא את שני המקומות הראשונים בדירוג האישים השנואים ביותר במדינת ישראל. מעניין מי יהיה הפראייר שימצא לתפקיד שר האוצר הבא, אחרי שטייניץ, לאור משבר החובות האירופאי ההולך ומתגלגל לפתחנו. יש תפקידים שפשוט אי אפשר להצליח בהם. אני בטוח שביבי מצטער על שלא נתן את המשרה לסילבן שלום…
מבקר המדינה, בקצרה, מאשים את האוצר על כך שלא העביר תקציבים לכבאים. האוצר, כמו תמיד, לא העביר את התקציבים האלו לנציבות הכבאות מכיוון שמדובר בגוף מסורבל שאינו מוכן להתייעל ולהסכים לרפורמה. במאי 2008 התקבלה החלטת ממשלה בדבר הקמת רשות ארצית לכבאות וביצוע רפורמה כוללת בתחום, אך כמו רוב החלטות הממשלה גם זו לא הוצאה אל הפועל. למה? אתם יכולים לנסות לקרוא כאן, ממה שאני הבנתי מדובר בשילוב של התנגדות ארגוני העובדים של הכבאים עם סחבת בירוקרטית של משרד הפנים. לא משהו לא לגיטימי, כן? משא ומתן רגיל בין צדדים, כפי שמתקיים בארץ כל הזמן.
אז מצד אחד קופצים כל מני שאול-אמרסטדמסקים למיניהם ומאשימים באופן אוטומטי את פקידי האוצר ואת העומד בראשם, ומצד שני קופצים כל מני אורי-כצים למיניהם וצועקים שצריכים לייעל את חבורת הפרזיטים שמאיישים את המגזר הציבורי שלנו, כחמישית מהמשרות במשק. השאול-אמרסטדמסקים טוענים שפקידי האוצר צריכים להפסיק להתנות העברת כספים לשירותים חיוניים ברפורמות, והאורי-כצים יטענו כמובן בתגובה שהחלטה כזו תגרור חוסר יעילות טוטאלי בכל אותם שירותים חיוניים.
אבל עזבו את כל זה.
מה שבאמת מעניין אותי, זה איך לעזאזל העסק הזה מצליח לעבוד כמו שצריך במדינות אחרות? ניסיתי לקרוא, לבדוק, לחפש, בשום מקום לא שמעתי עיתונאי אמריקני שמאשים פקיד אוצר אמריקני בדברים כאלו, או עיתונאי גרמני שמאשים פקיד אוצר גרמני, וכך הלאה. מה קרה פה, בארצנו הקטנטונת? למה רק כאן עולה מכותרות העיתונים שמשרד ממשלתי יחיד אחראי לכל העוולות שנעשו מאז קום המדינה? איך ייתכן שדווקא במדינתו של עם הסגולה, חבורה של בני שטן מרושעים וניאו-ליברליים הצליחו להשתלט על השלטון ולהפוך את הפוליטיקאים שלנו, כל אותם אלופים לשעבר, כל אחד יותר גבר-גבר מהשני, למריונטות המרקדות להנאתם?
טוב, אז יש לי תיאוריה. התיאוריה אומרת שהמצב הזה נורא נוח לכולם.
הוא נוח לפוליטיקאים (אולי מלבד הפראייר התורן שמכהן כשר אוצר), מכיוון שאף אחד לא טורח להאשים אותם (אם כי כאן אלי ישי לא הצליח לחמוק לחלוטין, ייתכן מפני שהוא חרדי ושנוא גם ככה). הוא נוח לראש הממשלה, כי אף אחד לא טורח להאשים אותו. הוא הרי רק הגיע לכאן ויתחלף בקרוב, פקידי האוצר הם אלו שנשארים לנצח, הם אלו שהיו בקדנציה הקודמת. המצב נוח במיוחד לכל אלו שמרוויחים מהמונופולים והקרטלים המקומיים, יהיו אלו בעלי הון או וועדי עובדים שונים, כל אותם אנשים שהגדרת תפקידו של האוצר היא להיאבק בהם למען הציבור הרחב. הרי הרפורמה הזו התעכבה מכיוון שהיה משא ומתן, ולמשא ומתן יש שני צדדים, אבל איכשהו תמיד אותו צד יוצא אשם…
וכן, המצב נוח גם לתקשורת. כתבים זקוקים לקשרים עם פוליטיקאים על מנת להשיג סקופים, חבל להרוס קשרים טובים אם אפשר פשוט להאשים את הפקידים האפורים.
ומה עם פקידי האוצר עצמם? אני מניח שיש ריגוש כלשהו בלהיות חלק מיחידה מובחרת הנלחמת נגד כל שאר העולם, בייחוד כאשר אין בכך סיכון אמיתי. אף אחד לא באמת שוקל לפטר את פקידי האוצר בגלל קצת ביקורת תקשורתית פופוליסטית.
המשק, כמובן, נדפק. אני ואתם נדפקים. במקום מבוגרים אחראיים שינהלו הכל מלמעלה, אנחנו מקבלים שורה של קרבות אגרוף בין משרד האוצר לבין גופים כאלו ואחרים, כאשר התנהלותו של המשק היא מסלול העובר מקרב לקרב, והחלטות ממשלה תלויות בתוצאות הקרבות. פעם האוצר מנצח, פעם הצד השני, תלוי בכל מני אינטרסים מאחורי הקלעים, בשבריריותה של הקואליציה, בהחלטתו של שופט כלשהו, או באיזו רעידת אדמה בארץ רחוקה שמסיחה את דעתם של התקשורת והציבור מהעניין.
אבל מה זה חשוב? זה כל כך נוח לכולם… באמת שחבל לפגוע בסידור המושלם הזה.
מי באמת אשם בתוצאות השריפה? אלו שהדליקו אותה, ומלבדם אף אחד לא באמת אשם. כל הצדדים פשוט ביצעו את תפקידם כפי שהם התרגלו לבצע אותו וכפי שקודמיהם לתפקיד ביצעו אותו במשך עשרות שנים, אבל למי אכפת? בואו נפגין מול קריית הממשלה ונדרוש משטייניץ להתפטר, זה באמת יוסיף המון צדק חברתי למדינה. מגיע לו קצת לנוח, המסכן.
דעת מיעוט 
הכוח של האוצר נובע מסיבות היסטוריות – ממשבר ההיפר-אינפלציה בשנות ה-80'. הזיכרון ההיסטורי היה טרי לפני 20 שנה ולפני 10 שנים אבל הוא הולך ומתעמעמם, והעם והפוליטיקאים של היום כבר לא זוכרים מה קורה כשלא נותנים למשרד האוצר לשלוט על הגירעון.
בארצות הברית משרד האוצר לא שולט על הגירעון. גם לא בגרמניה, או בשבדיה, או בשלל מדינות אחרות.
"התנגדות ארגוני העובדים של הכבאים עם סחבת בירוקרטית של משרד הפנים. לא משהו לא לגיטימי, כן?"
רגע, התנגדות של ארגוני עובדים היא לא דבר לגיטימי? כמה מרוויח כבאי כיום? מה נטל העבודה שלו?
אני נוטה להאמין שהסיבה לכך ששירותי הכבאות הם עוד גרורה בסרטן השחיתות, הפופוליזם וה-אין-כסף-כי-הכול-הלך-לביטחון הפושה בארץ. בפשטות: הכסף הולך למקומות אחרים, הפערים גדלים משנה לשנה, וההכחשות שלנו נמשכות.
חוץ מזה, שירותי הכיבוי בישראל כפופים לרשויות העירוניות אה-לה-ארה"ב. רק שבעיר אמריקנית חיים מיליוני משלמי מיסים, ובישראל עשרות אלפים או מאות אלפים. וזה פשוט לא מספיק כדי לממן זאת (בעיקר לא במצב הקריסה של הרשויות המקומיות בישראל). אילו הייתה המשטרה כפופה גם כן לעיריה כמו בארה"ב – ולא למדינה כמו בישראל – גם היא הייתה כבר מזמן מעוכה.
לא התכוונתי לרמוז שלא לגיטימי… אולי הדאבל-נגטיב קצת מבלבל.
משרד האוצר ניסה לעשות את התפקיד שלו, חבל שהמבקר פוגע בשלטון החוק. אחד התפקידים של האוצר הוא שמירה על ניהול אחראי של הכסף. במידה והוא רואה שמערך הכבאות נשלט ע"י ועד עובדים והחלטות מתקבלות על בסיס קירבה פוליטית ולא על בסיס מקצועיות – זו החובה שלו לעצור את הכסף.
שירותי הכבאות לא קיבלו אלוף אולימפי לשירות, בטענה שהוא לא בכושר! איזו עוד הוכחה צריך בשביל להבין כמה הארגון הזה מושחת?
כמובן שאחרי השריפה וההלוויות ההיגיון נזרק מהחלון.. וכבר העבירו עוד 251 מיליון ש"ח מכספי הציבור למונופול פרטי לחלוטין שלא נתון לאף ביקורת.
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-68362-00.html
סימוכין : ועדת כספים, 28 בדצמבר 2011 , פניות מספר 1006 ו-1007.
הבעיה היא שמשרד האוצר, ובעיקר רפרנטים של האוצר היושבים במשרדי הממשלה השונים רואים את תפקידם באחריות לחסכון בתקציב, במקום באחריות לניצול התקציב. אם בחברה עיסקית, חשב או מנהל חשבונות היה מעכב ביצוע תשלום לפרוייקט שהנהלת החברה החליטה לבצע, הוא היה מפנה את מקומו באופן מיידי.
אם שר האוצר לא מצליח לשלוט בכפופים לו, אזי הוא בהחלט אחראי לתוצאות הנגרמות במפעולותיהם, או חוסר הפעולות.
ואם הוא כן שולט ומנהל אותם אך זו "רוח המפקד", על אחת כמה וכמה שהוא אחראי וצריך לשאת בתוצאות.
דוגמה יותר רלוונטית למקרה הזה תהיה כאשר ההנהלה מחליטה שצריך לעשות רפורמה באיזו מחלקה ולשנות את המבנה הארגוני שלה, אבל ראש המחלקה מסרב לשנות את המבנה הארגוני, ואז כשהוא זקוק לתוספת תקציב ההנהלה מסרבת להעביר לו עוד כסף. כי האוצר הוא לא איזה מנהל חשבונות, הוא המשרד שמעביר את הכסף, הוא ההנהלה.
אתה טועה, כמובן. אולי יותר מדוייק לומר שאתה לא עונה על השאלה. כל טיעוני ההגנה שלך בנוגע לתפקיד האוצר אינם רלוונטיים בעליל לשאלת קביעת האחריות על תוצאות השריפה בכרמל – שזו היתה מטרת מבקר המדינה. שאלת "האם מוצדק/סביר לעכב את התקציבים למכבי האש?" אינה קשורה לשאלה "האם עיכוב התקציבים גרם או תרם, במישרין או בעקיפין, לתוצאות השריפה בכרמל".
ראשית, העובדות היבשות הן, שהממשלה/כנסת הקציבו תקציב למכבי האש. בחוק התקציב ובהסדרים וההחלטות שהנלווים אליו, לא הופיעו סייגים המתנים את העברת התקציב בפעולה כלשהי – ולכן התקציב היה אמור להגיע למכבי האש.
זכותו של משרד האוצר לעכב תקציבים. כלומר, אני לא בטוח שזו זכותו, אבל זה בהחלט בסמכותו. בהחלטתו לעכב את התקציב (מכל סיבה שהיא, תהא מוצדקת ככל שתהיה, וכאמור, שאלת "האם מוצדק לעכב את הכסף" לא קשורה ישירות לשאלת תוצאות העיכוב), לוקח על עצמו משרד האוצר (והעומד בראשותו) אחריות מסויימת. הוא חייב לשאול את עצמו האם תוצאותיו האפשריות של העיכוב מצדיקות את התועלת הצפויה משימוש בצעד הזה. זו בעיה קלאסית של שיקולי עלות/תועלת בתנאי אי וודאות. כלכלנים אמורים להיות מצויידים בכלים ומאומנים היטב בלקבל החלטות מסוג זה (ספקותיי האישיים בנוגע לנקודה זו אינם רלוונטיים כאן), ולכן ניתן לצפות שהם יעשו שיקול נבון כזה או אחר.
יתכנו 3 אפשרויות.
א. מי שצריך היה לעשות, אכן עשה שיקול דעת, שקל את הנקודות השונות, את הסיכון ואת התועלת, והגיע למסקנה סבירה. כלומר, לא היתה טעות בשיקול הדעת. מה שקרה הוא, שסיכון מסויים, שנלקח בחשבון, אכן קרה. ככה זה אם סיכונים. גם אם קיבלת החלטה שב99% מהמקרים היא הטובה ביותר, עדיין תתברר בשטח כגרועה באחוז הנוסף. אם שיקול הדעת היה נכון, אזי גם אם סיכון התממש, הרי זה בבחינת "כוח עליון", ואי אפשר להטיל אחריות על פקידי האוצר והשר הממונה. אפשר לבדוק, ואני יוצא מתוך הנחה שמבקר המדינה אכן בדק, את האפשרות הזה. מן הסתם יש סיכומי דיונים, חילופי דברים ושאר תיעוד שמלווים את ההחלטה שלא להעביר את התקציב, ובתוכם ניתן יהיה למצוא עדות בנוגע לשיקול הדעת שהופעל או לא הופעל כראוי.
ב. ישנה אפשרות ששיקול הדעת היה שגוי. לא נלקחו סיכונים מסויימים בחשבון (או שלא הוערכו ראוי), וייתכן שגם התועלת האפשרית נופחה מעבר לפרופורציה ולא הוערכה כראוי. במקרה זה בהחלט ניתן להטיל אחריות על משרד האוצר על הטעות בשיקול הדעת. עדיין ייתכן שגם לו היו נשקלים השיקולים הנכונים ההחלטה לא היתה משתנה באופן מהותי, ויתכן שכן – את כל אלה ניתן לבדוק ולהעריך מתוך מסמכים וראיות שונות. ואם צריך, ניתן להצביע על טעות בשיקול דעת, שאולי תרמה או שלא תרמה לתוצאות ההרסניות, ולעשות זאת מבלי להטיל אחריות של ממש. המבקר בחר לעשות אחרת, אולי היתה לא סיבה.
ג. לבסוף, בהחלט אפשר לבוא ולטעון שגם לו התקציבים היו מועברים, לא היה נמנע האסון. הרי הטענה העיקרית לאי העברת התקציבים היתה ניהול בזבזני ולא יעיל. האם העברת התקציבים באמת היה בכוחה לשנות את רוע הגזירה? באופן מפתיע, למרות ההיפותטיות המובנית של השאלה, גם על השאלה הזו ניתן לענות על ידי בדיקת העבר – מה נעשה בשנים שלפני כן עם התקציב, איך נוצל, איך התקבלו ההחלטות, ועל סמך הנ"ל, ועל סמך התוכניות לשימוש בתקציב שלא הועבר, ניתן להעריך מה מתוך התוכניות היה מבוצע, ומה היתה יכולה להיות השפעתו.
אם היה שיקול דעת לקוי, ואם שיקול הדעת הלקוי הוביל לאי העברת תקציבים, ואם אי העברת התקציבים השפיעה על יכולתו של מכבי האש להתמודד עם השריפה, אזי בהחלט אפשר להטיל אחריות אישית ישירה על מקבלי ומאשרי אותן החלטות שגויות. כיוון שאת כל השרשרת הזו ניתן לבדוק, ובהיעדר סיבה להאמין שהדברים לא נבדקו, אין לי סיבה להניח שהמבקר טעה בהערכתו. כל שאר הטיעונים שהעלית פשוט לא רלוונטים.
במיוחד לא ההערה המסיימת את הפוסט שלך. סיבתיות היא מושג חמקמק אמנם, אבל ניתן להדרה די טובה. ההגדרה המקובלת היא שא' הוא סיבה לב' אם בעולם היפותטי בו מצב הדברים זהה לגמרי למצב הראשון בעולם, למעט זה שא' לא קורה בו, ב' גם הוא לא צפוי לקרות. במלים אחרות, כל הערכת סיבתיות כרוכה בשאלת "מה היה קורה אילו" תחת הנחת "ceteris paribus" – כלומר שכל שאר הדברים היו נשארים אותו דבר. מסתבר, שאפשר למצוא ראיות גם למצבים היפותטיים, ולכן אפשר לעשות הערכות סיבתיות די טובות על הרבה מאד דברים.
בהערה המסיימת שלך האשמת את מציתי האש. כן. לולא הם הציתו את האש, בסבירות גבוהה, לולא הם הציתו את האש כל הסיפור היה נמנע. הם בהחלטה הסיבה. אבל הם בהחלט לא הסיבה היחידה, ולכן גם לא האשמים היחידים. יש עוד הרבה דברים שקרו בדרך, שעל כל אחד מהם אפשר לשאול "מה היה קורה אילו", ועל חלקם אפשר לענות "אם היה נעשה כך וכך, האסון היה נמנע". סביר למשל, שאם היו מחליטים להביא את הסוהרים בשלושה ואנים במקום באוטובוס, עיקר האסון היה נמנע אף הוא. כל דבר כזה הוא סיבה לאסון. וכמו בחיים, לדברים יכולים להיות סיבות רבות, וכולן נכונות.
כמובן שאלת האחריות שונה מעט משאלת הסיבתיות, היא קשורה לא רק בסיבה, אלא גם בסמכות, בתפקיד, בציפיות, בשיקול הדעת הנדרש. כדי להטיל אחריות צריך שתתקיים סיבתיות בסבירות גבוהה, אבל גם צריך שתהיה האפשרות נהוג אחרת, והסמכות, וכו'. אבל גם עם כל הנ"ל, עדיין אפשרי ואפילו סביר שיהיה יותר מאחראי אחד לאסון הכרמל. לא נכון ולא הוגן להטיל הכל על המציתים (בהנחה שיודעים מיהם ושמוצאים לכך ראיות).
הממשלה החליטה על רפורמה בשירותי הכבאות. הרפורמה כללה גם תוספות תקציביות, וגם שינויים מבניים. שני הדברים היו כרוכים אחד בשני, בתוך רפורמה יחידה. היו שלל דיונים בנושא, התנגדויות של צדדים שונים, וכשהשריפה התרחשה הדיונים הללו, למיטב הבנתי, עדיין לא הסתיימו.
כל הדברים שאתה כותב לגבי שיקול דעת נכונים גם עבור משרד הפנים או נציבות הכבאות. לפי אותו היגיון שאתה מציג, אני יכול לומר כי כאשר נציבות הכבאות מחליטה להתנגד לרפורמה מתוך ידיעה שהיא לא תקבל כספים, הם צריכים לשקול את האפשרות שסיכון כלשהו יתממש והם לא יצליחו לתפקד כנדרש.
לגבי סעיף ג' שלך, אין לי ספק שאף אחד אפילו לא שקל את האפשרות הזו. ההנחה האוטומטית ששמעתי בכל מקום, היא שאם היו מעבירים את הכספים בזמן כל העניין היה נמנע. זו הנחה מוטעית, בייחוד לאור העובדה שעיקר האימפקט של האסון נובע מאותו אוטובוס אומלל של צהרים שנלכד בלהבות – מקרה שיכל להתרחש או לא להתרחש בלי שום קשר לתקציביהם של הכבאים. לולא היו נהרגים בשריפה הזו אנשים, אף אחד לא היה מאשים שום שר או פקיד ממשלתי בשום דבר.
בסופו של דבר, אתה בוחר לסמוך על שיקול דעתו של מבקר המדינה. אני לא יודע עד כמה הבחירה הזו נכונה. בשנים האחרונות נראה כי התנהלותו של המבקר פופוליסטית באופן יוצא דופן, ויעידו על כך שלל הדלפות מוקדמות מהדוחות שהוא מכין. אני מעדיף לשפוט על פי הדוח המלא שהוא יוציא בסופו של דבר, ולא על פי הדלפות לתקשורת.
אני לא מסכים עם הניתוח שלך. עוד לפני הנקודה העיקרית, צריך לומר שחלק מה"רפורמה" שהאוצר דרש הייתה שלילת זכות השביתה של הכבאים – וזה מופרך לגמרי שתנאי להעברת תקציבים תהיה שלילה של זכות דמוקרטית בסיסית מהעובדים.
ולנקודה העיקרית: זה לא תפקידו של האוצר לדאוג להתנהלותם היעילה של שירוותי הכבאות, ולאוצר אין זכות להימנע מלהעביר את הכסף אם הוא לא אוהב את מה שקורה בהם. האחריות היחידה להתנהלותם היעילה של השירותים היא על משרד הפנים.
בכלל, בכל חברה פרטית המתנהלת בצורה נורמלית, ליחידה ארגוני\שירות\פרויקט יש מנהל שהוא האחראי הבלעדי לתפקוד היעיל שלה, ומדור הכספים לא מעלה על דעתו לעכב תקציבים אם היחידה לא מתנהלת בצורה יעילה.
רק בממשלה שלנו פקידי האוצר חושבים שהם צריכים לנהל את כל משרדי הממשלה, ובמצב הזה, ניהול רע הוא בלתי נמנע: מצד אחד השר הממונה לא באמת אחראי לנהל את משרדו, כי משרד האוצר מכופף לו את הידיים, ומצד שני האוצר לא באמת יכול לנהל את כל המשרדים, כי אין לו את הידע וכוח האדם בשביל זה.
כאשר מדובר בשירות חיוני, אני לא בטוח ששלילת זכות שביתה היא רעיון מופרך לגמרי. זכור לי סיפור על שביתה של שוטרים באיזו עיר בקנדה, כשבמהלך השביתה בוצעו שלל מעשי שוד ואלימות נוראיים. לך תדע כמה פלסטינים ישמחו לנצל שביתה בשירותי הכיבוי על מנת להצית שריפות ענק ברחבי הארץ.
האחריות להתנהלותם היעילה של השירותים היא אצל משרד הפנים, אבל משרד האוצר הוא זה שאמור להעביר לו כסף. בעולם מושלם כל משרד היה דואג להתנהלות הגופים שתחת פיקוחו, ומייעל אותם תחת מגבלת תקציבית קבועה. בעולם שבו אנחנו חיים, לצערנו, בכל פעם שיש בעיה ישר רצים למשרד האוצר ומבקשים עוד כסף. תפקידו של משרד האוצר הוא לא לתת את הכסף הזה בחינם לכל דורש.
אני אל חושב שפקידי האוצר באמת מנהלים את כל משרדי הממשלה, כמו שכתבתי זה פשוט נוח נורא לכולם להציג את המצב כאילו הוא כזה.
אני גם לא חושב שמשרד האוצר אשם, כי אני חושד שגם עם תקציבים גדולים בהרבה לא היה נראה שינוי משמעותי.
אבל אני חושב שיש הרבה אשמים לאסון – ובראשם שירותי הכבאות שלנו שלא טפלו בשריפה כשעדיין לא הייתה אסון.
משום מה אני זוכר שריפה גדולה אחרת בכרמל ב-1990 בערך שבעקבותיה הוחלט לפתוח תחנת כיבוי אש ביערות הכרמל. היא לא נפתחה מעולם. בגלל שלא היה תקציב?
מתוך אתר משרד האוצר :
"..כמו כן מופקד המשרד על פעילותן של כלל החברות הממשלתיות, קובע את מדיניות השכר והסכמי העבודה במגזר הציבורי, ואחראי על ניהול נכסי המדינה."
זכותו של המשרד לקבוע ולפקח על המשכורות במגזר הציבורי. עם קבוצת עובדים מתנהגת בביריונות ומסרבת לקבל את סמכות הממשלה – זו חובתו של המשרד לעצור את העברת התקציב.
הניסיון לשחזר את העבר נראה לי בעייתי מאוד. במידה והיה נוהל מחייב לעשות logging של תהליכי קבלת החלטות לפרטי פרטים, היה אפשר לעשות בדיקה מהירה ויעילה יחסית. אבל לחקור משהו חריג ובלתי נגיש באופן אובייקטיבי (מכונת זמן, מישהו?) זה סתם פתח להטיות חשיבה והיסק שונות , וגרוע מכל – ובזבוז של כספי הציבור. אם כבר רוצים להאשים מישהו, תאשימו את האנשים שמקבלים החלטות מבלי להשאיר מספיק מידע האפשר לעשות הערכה פוסטריוריות סבירה.
כן, לרוב דברים כאלו הם בעיקר חוכמה בדיעבד. במקרה של מלחמת לבנון השנייה זה היה בולט יותר, איך בזמן המלחמה אף אחד כמעט לא העביר ביקורת ושבועיים לאחר מכן פתאום כולם קפצו ושאלו למה לא יצאנו למבצע קרקעי מוקדם יותר.
itamars:
"זכותו של המשרד לקבוע ולפקח על המשכורות במגזר הציבורי. עם קבוצת עובדים מתנהגת בביריונות ומסרבת לקבל את סמכות הממשלה – זו חובתו של המשרד לעצור את העברת התקציב."
המשפט הראשון נכון, אם כי הוא לא לגמרי מדויק – האוצר כפוף להסכמים קיבוציים, שנקבעים במו"מ בינו לבין ועדי העובדים. לעומת זאת, לגמרי לא ברור לי איך הסקת ממנו את המשפט השני. אם קבוצת עובדים מתנהגת בביריונות ומסרבת לקבל את סמכות הממשלה, זה עניינו ואחריותו של השר הממונה, ולא קשור לאוצר.
נראה לי שקלעת לעניין בפסקה האחרונה – זה לא האנשים שאשמים, אלא השיטה (או "הסידור" כפי שאתה קורא לו). רק שאני לא מסכים. בכך שהאנשים (במקרה זה, שר האוצר ומשרד האוצר בכללו, בין היתר) אימצו את השיטה הקיימת, המשיכו לדגול בה ובכך גם דנו את ממשיכם לעתיד בתפקיד למצב לא נעים בעליל – בכך הם אשמים. לא בזה שהם עשו משהו באמת רע (ואכן, הם לא לקחו תקציבים שיועדו למערך הכבאות והכניסו אותם לחשבונם האישי) אלא בזה שהם המשיכו את דרכיהם הנלוזות של קודמיהם. אי-עשייה ואי-שינוי הם בפני עצמם עוולה חוקתית. זה מה שבעייני משרד האוצר, משרד הפנים, המשרד לבטחון פנים וכל המעורבים בנידון צריכים לקחת אחריות עליו – לא על זה שהם לא העבירו כמה עשרות מיליונים למכבי האש.
[…] מי באמת אחראי לשריפה בכרמל? […]