גרמני, מה הוא אומר?
למה לכם כל הנשק הגרעיני הזה? למה לא פשוט לאפשר פיקוח של מוסדות בין לאומיים על שני הצדדים, גם הישראלים וגם האיראנים?
ואף אתה אמור לו: אין מעיזים לבקר את ישראל, בייחוד כשאתה גרמני עם עבר נאצי, יא חתיכת אנטישמי מלוכלך.
ואיראני, מה הוא אומר?
למה הנשק הזה דווקא לכם? לכם ולא לו. למה שלו לא יהיה נשק כזה? האם המנהיגים שלו באמת פחות שפויים מהמנהיגים שלכם? מהמנהיגים שיהיו לכם בעוד 20 שנים? האם ארצו איננה עומדת בפני איום של פלישה אמריקנית עתידית, לנוכח מה שקרה בעיראק? האם צפון קוריאה איננה מצליחה לשרוד שנים כה רבות ללא השפעות מערביות רק תודות לנשק הגרעיני שלה? האם האינטרס העצמי שלו באמת כל כך תלוש מהמציאות?
אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בגלל שאני עם סגולה עם קשרים בוושינגטון, ואתה לא, בייחוד מאז שהעזת להפיל את השאה הפרו-מערבי שה CIA המליך עליכם.
וישראלי, מה הוא אומר?
מה זאת אומרת? ברור שישראל צריכה להיות המעצמה הגרעינית היחידה במזרח התיכון, ולהמשיך להוביל את הסטטיסטיקות העולמיות באחוז התוצר המושקע בציוד בטחוני. אנחנו הרי הכי מגניבים, הכי אירופאים, הכי יפי בלורית ותואר, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הבנות הכי יפות ביבשת אסיה, הצבא המוסרי ביותר בעולם, וראש הממשלה החכם ביותר ביקום הידוע.
ואמרת אליו: בחוזק יד יוציאונו ביבי וליברמן מהברוך הזה ויראו לכל האנטישמים מאיפה משתין הדג.
וזה שיודע לשאול?
את פתח לו. שנאמר: אל תתערב יא שמאלני מסריח ועוכר ישראל, אתה רק פוגע במאבק.
להלן תרגום השיר של גינטר גראס לעברית (העתקתי מתגובה פייסבוקית של Shai Rabin):
מה אני שותק, שותק יותר מדי,
על מה שברור כבר ובמשחקי הדמיה
נוסה, שבסופם אנחנו כניצולים נותרים
במקרה הטוב הערות שוליים.
זוהי הזכות הנטענת על מכת המנע,
שעלולה למחוק את העם האיראני
המדוכא על-ידי מסית קולני וצווה להריע,
כי בתחום השליטה שלו משערים
שנבנית פצצת אטום.
אך למה אני אוסר על עצמי
לקרוא לארץ האחרת בשמה,
שבה כבר שנים – אם כי בסוד –
פוטנציאל גרעיני מוכן לשימוש והולך וגדל
אך מחוץ לכל פיקוח?
ההשתקה הכללית של העובדה הזו,
שמצווה עלי שתיקה,
רובצת עלי כשקר מרשיע
ולחץ, שבצדו עונש,
אם מפרים אותה;
פסק הדין "אנטישמיות" בפי כל.
אך עתה, כשמארצי שלי,
שבגלל פשעים שלה עצמה
שאין כדוגמתם,
ששוב ושוב דורשים את התנצלותה,
אמורים לספק,
כעסקה רגילה וחוזרת, אך עטופה
בלשון זריזה כפיצוי על עוולות הנאצים,
עוד צוללת לישראל,
שמיוחדת בכך, לנווט ראשי חץ משמידי כל
להיכן שפצצת אטום אחת ויחידה לא הוכחה,
אך בתור איום אמורה לשמש כראיה,
אני אומר, את מה שצריך להיאמר.
אך למה שתקתי כל-כך הרבה?
כי חשבתי, מוצאי, המזוהם
ברפש בל ימחה,
אוסר עלי להעמיד את
ארץ ישראל, אליה אני קשור
ורוצה להישאר קשור,
מול העובדה הזאת בתור אמת נאמרת.
למה אני אומר רק עכשיו,
בגיל מופלג ובדיו אחרונה:
מעצמת האטום ישראל
מסכנת את שלום העולם השביר ממילא?
כי מה שכבר מחר עלול להיות
מאוחר מדי, צריך להיאמר;
גם כי אנחנו – שכגרמנים רובץ עלינו עול מספיק כבד –
עלולים להפוך לספקים של פשע,
שניתן היה לצפות אותו, ולכן השותפות
שלנו לפשע זה לא תימחה על-ידי
התירוצים הרגילים.
ואני מודה: אני לא שותק יותר,
כי שבעתי מצביעות המערב;
ויש לקוות, שרבים יישתחררו מהשתיקה,
ויידרשו ממקור האיום הגלוי
לוותר על אלימות
ויתעקשו בו-בזמן על כך,
שפיקוח חופשי ותמידי
של פוטנציאל הגרעין של ישראל
ושל מתקני הגרעין האיראניים
על-ידי מוסד בינלאומי
יתאפשר על-ידי ממשלות שתי המדינות.
רק כך ניתן לעזור לכולם, לישראלים ולפלסטינים,
ויותר מכך: לכל בני-האדם, החיים באזור ההוא
הכבוש על-ידי שיגעון, זה לצד זה,
אויבים,
ובסופו של דבר גם לנו.
כמובן, חייבים להזכיר כאן גם את זה:
אני חושב שבפוסט הזה יש הנחה סמויה של מוסר בין לאומי.
מדיניות חוץ מנוהלת לפי אינטרסים, לא ערכים. אין פה פייר ואין חוזה חברתי. אין הצהלת סמכות לאירופה ואין סיבה מוסרית לדאוג האם לאיראן מגיע משהו.
לאיראנים מגיע משהו. וזה לא משטר פונדמנטליסטי עם פצצה.
אני לחלוטין מסכים שמדיניות חוץ מנוהלת לפי אינטרסים ולא לפי ערכים, וטוב שכך.
יחד עם זאת, הטיעון של גינטר גראס סביר (מלבד השורה שבה הוא טוען שישראל מסכנת את יציבות העולם, שעליה אולי ניתן להתווכח), וההתקפות עליו מגוחכות. מנקודת מבט אובייקטיבית לא ברור למה ישראל כל כך צודקת כאן, ולמרות שכולנו ישראלים ובעד ישראל אנחנו צריכים להבין את נקודת המבט האובייקטיבית הזו ולהתמודד איתה, ולא על ידי האשמות באנטישמיות ורפרנסים לשואה.
אני חושב שלחסל את מדיניות העמימות זה רעיון לא רע, ואפשר להכניס פיקוח למתקני הגרעין שלנו כמו שיש במדינות גרעיניות מוצהרות אחרות כגון צרפת, בריטניה, הודו ופקיסטן (אם כי לא הייתי מוותר על הנשק הגרעיני של ישראל).
הטיעון החזק ("האובייקטיבי") של גינטר גראס לא סביר, כי הוא מניח "צדק" בין מדינות ריבוניות. הטיעון הוא: "לא צודק שמעצמה גרעינית מונעת ממדינה לבקש גרעין". אבל הסכמנו שאין צדק בין מדינות, רק בין אנשים.
וכל שאר הטיעונים לא מחזיקים מים – לא מחיקת העם האיראני ולא סיכון השלום העולמי. וכמובן שלא עזרה לפלסטינים.
מדיניות העמימות יש לה צדדים טובים ורעים. מה שבטוח, זה שלא צריך להחליט בנושא בהשפעת "צדק" בין מדינות. ובינתיים, זה הטיעון היחידי שעל הפרק, כפי שאני רואה זאת. אולי אני מפספס משהו?
גינטר אינו מבין את הסטנדרטים הכפולים, מדוע לכל העולם ברור שהגרעין האיראני הוא דבר רע ועל הגרעין הישראלי אף אחד אינו מדבר. זה טיעון סביר לדעתי. התשובה כמובן היא ששם שולטים קנאים מסוכנים וישראל היא עדיין ארץ דמוקרטית ושפויה יחסית, אבל הטיעון שלו עדיין סביר לדעתי, ואי אפשר לפסול אותו בתור קשקוש לא רלוונטי למציאות.
כולנו בישראל נורא מתעצבנים על המועצה לזכויות אדם של האו"ם שמתרכזת באופן לא פרופורציוני בישראל בהשוואה לכל מני מדינות עולם שלישי מושחתות, מכיוון שאנחנו מצפים מהמערכת הבין לאומית לסטנדרטים הוגנים. גם כאן יש תשובה, והיא שישראל היא דמוקרטית ומערבית, שייכת ל OECD, ולכן אולי מצפים ממנה ליותר ממה שמצפים מאיזו רפובליקת בננות באפריקה. אבל עדיין, הסטנדרטים הכפולים מעצבנים אותנו.
זה שמדיניות חוץ בפועל מנוהלת לפי אינטרסים ולא לפי צדק, זה לא אומר שאי אפשר לטעון לגביה טענות שקשורות לצדק ולסטנדרטים כפולים. אף אחד מהמנהיגים לא ממש מודה בפה מלא שהוא מנהל את מדיניות החוץ שלו רק לפי אינטרסים, הם כן מנסים לשוות מראית עין של צדק למה שהם עושים, אפילו אם רק בשביל הבוחרים שלהם. צדק זה דבר חשוב.
חוץ מזה, גינטר טוען שמעבר לצדק זה גם יהיה חכם יותר לפקח גם על הגרעין הישראלי, ואני לא בטוח שאינני מסכים איתו. היום ישראל לא מהווה סכנה לשלום העולם, אבל מי יודע מה יהיה כאן עוד עשור או שניים. עדיף באופן כללי כמה שיותר לפקח על הנשק הגרעיני בעולם, וישראל איננה יוצאת דופן. לך תדע, אולי יש שם כל מני בעיות בטיחות שמערכת הביטחון הישראלית מטייחת.
אוקיי, אני חושב שאנחנו מגיעים פה למשהו.
יש עקרון מנחה של צדק, אבל הצדק הוא יחסי. לא משווים את איראן וישראל, אבל משווים את ישראל וצרפת, למשל.
הבעיה היא שגינטר טוען לצדק אבסולוטי, ודווקא כן משווה את ישראל ואיראן אחת לאחת. וזה למה הטיעון שלו לא עובד (קרי: לא אובייקטיבי, מזיק, מבלבל, תעמולתי)
הקריאה שלו לפיקוח על הגרעין הישראלי לא מבוססת על "לך תדע מה מטייחת מערכת הבטחון", ו"מי יודע מה יהיה פה עוד עשור". אלה פרשנויות שלך, ויכול להיות שאני גם מסכים אתם, אבל זה לא הדיון. הקריאה שלו מבוססת על אותו עקרון ה"צדק". בנשימה אחת עם פיקוח על איראן. וזה פסול.
בנוגע לשאלה "למה לא לנשק גרעיני בידי איראן", אני מציע לך לקרוא את סדרת הכתבות "איראניום מועשר" של בלוגר בשם "מאפיהו". הוא סוקר את ההיסטוריה האיראנית והמציאות הפוליטית, בתגובת נגד להנחה שהמשטר שם רציונלי ולא ישתמש בפצצות האטום שאותן הוא מתכוון לייצר.
למה לנו ולא להם? נורא פשוט, ישראל לא קוראת להשמדת איראן. ההתייחסות לקריאת ישראל לפעולה באיראן כ"חרחור מלחמה" היא צדקנית ומטופשת. כבר שלושים שנים שמנהיגי איראן קוראים, בקול רם, מעל כל בימה ובכל הזדמנות להשמדת ישראל. וכשישראל עונה, בלית ברירה ורגע לפני שהמשטר שם משיג את האמצעי להגשמת האיום, אז ישראל היא מחרחרת המחלמה? גם מנקודת מבט לא ישראלית, זה הגיון מעוות.
בגדול אני נוטה להסכים איתך, אבל לא קשה לשחק עם העובדות (כמו שהן) ולהציג את זה אחרת. איראן, אפילו יותר מישראל, נמצאת באיום מתמיד לפגיעה בריבונותה (מהפיכת השאה ועד למאמצים חשאיים שנעשים היום כפי שפורסם בויקיליקס). ישראל, לעומת זאת, פגעה בריבונות שכנותיה הרקבה יותר מאיראן בשלושת העשורים האחרונים (סוריה, לבנון והפלסטינים). ישראל גם פגעה בפרוייקט הגרעיני הסורי למרות שתקן אותי אם אני טועה, זו לא קראה להשמדת ישראל (באופן ישיר).
בקיצור, הטענה "אתם צבועים, למה לכם מותר ולהם לא?" היא לגיטימית. בסופו של דבר, אני מצפה מליברל מערבי שאיננו עיוור אינטלקטואלית לתת את התשובה הפשטנית והלא-פוליטקלי קורקט – כי הם מוסלמים פונדמנטליסטים, ואנחנו לא. ברמה הבסיסית ביותר אני כן חושב שלישראל צריך להיות נשק גרעיני ולאירן לא. תשובה אחרת, לגיטימית לא פחות הוא "אנחנו צד במלחמה הזו, וזה לגיטימי להיות סובייקטיבי ולנסות לשמר את היתרון שלך". וכאן נפרדים באי-הסכמה וללא הרבה כבוד מגינתר גראס. התגובה שהיתה בפועל רק הצדיקה את הקול הגובר והולך שמאשים את ישראל כצועקת 'אנטישמיות!' במקום להתמודד עם ביקורת. איסור הכניסה לארץ הוא בכלל מביך.
כן, הנושא המעניין כאן לדעתי הוא לא סוגיית "למי צריך שיהיה נשק גרעיני" [1], אלא היכולת להתמודד עם ביקורת. בכל הקשור לאיראן הרושם שלי הוא שישראל מתנהגת באופן די ילדותי. באמת שאני לא מבין מה יש לנו להפסיד מוויתור על מדיניות העמימות.
[1] צריך? לאף אחד אחד. אבל תוך מאה שנים יהיה לכולם.
זה בכלל לא משנה מה מנהיגים אומרים בתקשורת, ולא משנה אם אם מנהיגי ישראל, איראן, ארצות הברית או גרמניה. זה שמנהיגים איראניים מדברים על השמדת האויב הציוני, זה לא אומר שהם באמת מוכנים מחר לירות טילים גרעיניים על ישראל, הם יודעים מה יהיה המחיר של פעולה כזו. אני לא בעד לוותר על הנשק הגרעיני שלנו, אבל מדיניות חוץ שמשדרת היסטריה ותוקפת בקריאות "אנטישמי" כל מי שמעיז למתוח ביקורת לא מייצגת אותנו בצורה טובה. אנחנו טוענים שאנחנו יותר רציונאלים, אחראיים ודמוקראטים מהם? מצוין, בוא נתנהג בהתאם.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9C_%28%D7%9B%D7%A9%D7%9C_%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%29
בקשר למה?
החצי הראשון של הפוסט שלך, בררת בכוונה את התשובות שמשרתות את מטרתך להגחיך את ישראל תוך התעלמות מתגובות אינטיליגנטיות אפשריות אחרות.
אם נתעלם לרגע מהדחלילים – אתה באמת משווה את ישראל לאיראן? מנהיגי איראן הם מוסלמים קיצוניים שמשתחווים לאבנים וחושבים שצריך להפוך את העולם לח'ליפות מוסלמית. הם אף הולכים רחוק יותר מדברים באופן פתוח וגלוי על הצורך בהשמדתה של ישראל. אנחנו, לפחות בינתיים, מדינה עם מדיניות חוץ אחראית. אם בעוד 20 שנה מנהיגינו יהיו פנאטים דתיים אז גם אני אתמוך בפיקוח בינלאומי על ארסנל הנשק שלנו. עד אז – אין כל מקום להשוואה.
למה אתה מצפה לתגובות רציניות אם אתה טוען טענות לא רציניות?
ואפילו ארי שביט, שמאלן מסריח ועוכר ישראל ידוע, חושב כך:
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1684849
איראן היא מדינה אימפריאליסטית – נבנתה על חורבות האימפריות הפרסיות הקודמות פאהלוים, קאג'רים, צאפווים, סאסאנים וכו'. בגלל זה היא תחת איום מתמיד, 50 % פרסים ששולטים על 50% אזרים, בלוצ'ים, ערבים וכורדים. ובנוסף היא מאיימת על בחריין, סעודיה, עיראק
Kא מבין את ארי שביט