מיסים

 

בימים האחרונים הרשת רועשת וגועשת עקב גזירות המיסים של ממשלת נתניהו, שנועדו לסתום את הפערים הגדלים והולכים בין הכנסות המדינה לבין הוצאותיה. אני מבין את התסכול שחשים רבים מהאזרחים, וחלק לא קטן מהביקורת שמגיעה משמאל ומימין הוא מוצדק, אבל בכל זאת היה חשוב לי להדגיש מספר דברים.

 

מי אשם בחור בתקציב?

בנימין נתניהו. המשבר הכלכלי אולי אחראי לירידה בהכנסות המדינה מהמיסים, והמחאה החברתית, המצב הבטחוני וההסכמים עם כל מני ארגוני עובדים אולי אחראיים לגידול בהוצאות, אבל החור בתקציב הוא אשמתה של הממשלה בלבד. בנימין נתניהו יכל בכל שלב להוביל קיצוץ עמוק יותר בהוצאות הממשלה, או אם זה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית – לבטל את ההפחתות במיסים, כמו שפחות או יותר כולם (ובין השאר חברי וועדת טרכטנברג וסטנלי פישר) אמרו לו לעשות. הוא לא כל כך רצה, אז הוא נאלץ לעשות זאת עכשיו. נו, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

 

במצב הנוכחי, להעלות מיסים זה דבר טוב

סדר העדיפויות למימון הוצאות המדינה הוא כזה: קיצוץ בהוצאות > העלאת מיסים > הגדלת החובות.

על השלב הראשון הסוציאל-דמוקרטים, כמובן, לא יסכימו איתי. הם מעדיפים העלאת מיסים על פני קיצוץ בהוצאות הממשלה, מכיוון שהם מאמינים שהוצאות הממשלה חשובות מאוד על מנת לשפר את מצבם של העניים ולתרום לשוויון בחברה. אני מעדיף קיצוץ בהוצאות, מכיוון שלדעתי ממשלות הן ארגונים בירוקרטים מנופחים יתר על המידה שלא מסוגלים לעשות כמעט שום דבר באופן יעיל, ולכן עדיף שיעשו את המינימום ההכרחי.

על השלב השני, לעומת זאת, סוציאל-דמוקרטיים אחראיים שמבינים דבר או שניים לגבי הדרך שבה עובד העולם בהחלט יסכימו איתי. כל עוד אין סיבה להאמין שההכנסות יגדלו דרמטית בעתיד בעזרת צמיחה כלשהי במשק (ולנוכח המשבר הכלכלי ההפך הוא הנכון), אין סיבה להגדיל חובות. במצב כזה, הגירעון הוא לא יותר מקסם פופוליסטי שנועד לרצות את ההמונים עכשיו ולדחות את התשלום לקדנציה של ראש הממשלה הבא.

 

השאלה החשובה היא האם קיצוץ בהוצאות בכלל אפשרי. מבחינה פוליטית ומעשית בהחלט יכול להיות שביבי אינו יכול לקצץ בהוצאות מבלי שממשלתו תיפול (ולא משנה כרגע אם מדובר בהוצאות למימון ישיבות חרדיות, הוצאות ביטחון, או סבסוד תרופות עבור ניצולי שואה). אם זה המצב, אז זו לא חוכמה גדולה לעמוד מהצד ולצעוק שביבי מתקפל; כל ראש ממשלה היה מתקפל, והפתרון היחיד הוא שינוי שיטת הממשל לשיטה שתמנע סחטנות פוליטית (כפי שטוען בצדק יאיר לפיד). אם מישהו מתומכיה של שלי יחימוביץ' חושב שהיא תהיה מסוגלת להקים קואליציה ללא החרדים והדתיים, הוא חי באשליות.

אם קיצוץ בהוצאות בלתי אפשרי, או אם אתם סוציאל-דמוקרטיים בנפשכם ולא רוצים מלכתחילה לראות קיצוץ שכזה, עליכם לברך על העלאת מיסים, לפחות ברמה העקרונית, כפי שעשה הבוקר הנגיד סטנלי פישר. זה כמובן מעביר אותנו לשאלה הבאה: אלו מיסים להעלות?

 

אי אפשר להעלות מיסים רק על העשירים

רוב האנשים בארץ תומכים בגידול במיסים, בתנאי שלא יהיו אלו המיסים שהם עצמם משלמים (בהתאם לכך גם אני תומך נלהב בהעלאת המס על הבירה, מה שאולי יגרום לכם להבין שבירה זה מגעיל). זה מאוד נחמד ויפה, אבל הבעיות מתחילות להתעורר כאשר המדינה צריכה לכסות חור גדול בתקציב. חור גדול צריך לכסות עם הרבה מיסים, וזה אומר שיהיו הרבה אנשים שישלמו את המיסים הללו. האשליה הזו, כאילו שאי שם ישנה חבורת מיליונרים וכל מה שצריך לעשות זה למסות אותם קצת יותר וכל בעיות המדינה ייעלמו, היא מטופשת. יש מעט מאוד מיליונרים, וגם אם תיקחו מהם את כל רווחיהם, 100% מס, התוצאה תהיה עלובה בהשוואה לגידול קטן במיסים על חלק יותר רחב מהאוכלוסייה. בכל המדינות שנאלצו להגיע לגזירות כלכליות, הגזירות נחתו על חלק רחב מהציבור.

באותו אופן, אגב, אי אפשר לגזור גזירות על העניים בלבד. רובם המכריע בקושי משלמים מיסים. לכן תמיד יהיה זה מעמד הביניים, לא משנה איך תגדירו אותו, שישלם את עיקר המחיר. אפשר לנסות לשחק קצת עם מדרגת המס העליונה, מיסוי על רווחי הון או מס על ירושות, זה לא מזיק (כל עוד אנחנו במיקום סביר יחסית למיסים כאלו במדינות אחרות) ואולי יכול לתרום להרגשה של "צדק חברתי" ולפייס מעט את ההמונים, אבל מיסים כאלו לא יספיקו על מנת לכסות חורים גדולים באמת בתקציב.

 

ההסתדרות מעולם לא הגנה על השכבות החלשות, ולא תגן עליהם גם הפעם

בתגובה לצעדים המתוכננים, אמר עופר עיני, יו"ר ההסתדרות את הדברים הבאים:

"אני מתנגד להעלאת המע"מ שתיפגע בעיקר בשכבות החלשות, שמוציאות את רוב רובן של הכנסתן לצריכה ושהן הראשונות להיפגע מצעד כזה. אני קורא לשר האוצר לחזור בו מכוונתו שפוגעת כאמור בעיקר בשכבות החלשות"

הטיעון כאילו ההסתדרות מגינה על השכבות החלשות הוא אחד הטיעונים הציניים ביותר שנשמעים מעת לעת במדינה. בכתבה בכלכליסט הועלו הצעות חלופיות להעלאת המע"מ, אחת מהן היא ביטול פטור המס בקרנות ההשתלמות. על פי משה מזרחי, לשעבר היועץ המשפטי של רשות המיסים:

"אף שיש נימוקים טובים מאוד לביטול ההטבה ואין לה הצדקה באמת – זה לעולם לא יקרה. מדובר בהטבה גדולה לעובדים ולכן ההסתדרות לא מתירה לבטלה. בכל שנה האוצר ורשות המסים ממליצים להסירה, ובכל שנה מחדש זה לא קורה".

בהמשך הכתבה נאמר כי בעבר נעשו לפחות שישה ניסיונות לצמצם הטבה זו, אך לפחות ארבעה מהם נדחו בשל התנגדות חריפה של ההסתדרות. כך לדוגמה, בשנת 2000 המליצה ועדת בן־בסט שהפרשות המעביד לקרנות הפנסיה יהיו חייבות במס בידי העובד השכיר ויבוטל הניכוי לעצמאים. המלצות הוועדה נדחו. ניסיון בולט נוסף נעשה ביוני 2008, אז הודיע שר האוצר רוני בר־און על כוונתו לבטל את הפטור ממס על ההפקדה. אולם גם הוא חזר בו לאור התנגדות חריפה מצד יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

ההסתדרות מגינה בעיקר על הוועדים הגדולים, על קבוצת אנשים שרובם נמצאים בעשירונים התשיעי והעשירי באוכלוסייה מבחינת הכנסותיהם, ואפשר לומר שהם נמצאים במאיון העליון בכל מה שקשור לתנאים נלווים וביטחון תעסוקתי. מה שנתתי כאן זו רק דוגמה אחת; דוגמאות רבות נוספות נמצאות בספרו של משה פרל, "בעיניים פקוחות".

 

מע"מ לא בהכרח פוגע בשכבות החלשות

מס יכול להיות פרוגרסיבי או רגרסיבי (או ניטראלי). מס פרוגרסיבי לוקח יותר מהעשירים ופחות מהעניים – למשל, מס הכנסה. מס רגרסיבי, לעומת זאת, לוקח יותר מהעניים ופחות מהעשירים. רוב האנשים (הלא עשירים) מרגישים שמס פרוגרסיבי הוא הדרך הצודקת לממן את פעילותה של המדינה. הטיעון העיקרי נגד מע"מ הוא שמדובר במס רגרסיבי: העניים מוציאים אחוז גדול יותר מהכנסתם על כל מני מוצרי צריכה בסיסיים בהשוואה לעשירים, ולכן מע"מ על מוצרי צריכה בסיסיים פוגע בהם יותר. אבל חשוב לזכור שכל זה נכון עבור מע"מ על מוצרים בסיסיים כגון פירות וירקות; האם בירה היא מוצר בסיסי? אם ישנו מוצר כלשהו שעשירים נוטים לרכוש יותר מעניים, מע"מ על המוצר הזה יפגע יותר בעשירים.

*קרדיט לאיילה סלע על התמונה*

להלן טבלה המתארת את סך כל ההוצאה למשק בית בישראל בשנת 2010 (לפי נתוני הלמ"ס), בחלוקה לפי עשירונים. חישבתי את האחוזים מתוך סך ההוצאה עבור סעיפים שונים, על מנת להבחין בין מוצרים שעניים רוכשים יותר לבין מוצרים שעשירים רוכשים יותר (הייתי מחשב את האחוזים מתוך סך ההכנסות, אבל הבעיה היא שעבור העשירונים התחתונים ההוצאות גדולות יותר מההכנסות, בגלל שהם מקבלים קצבאות ועובדים בשחור, ועל כן התוצאות יוצאות מוזרות):

הקטגוריות המודגשות הן קטגוריות עיקריות, ואלו שמתחת להן באפור הן תת-קטגוריות שהיו נראות לי מעניינות.

ניתן לראות למשל שהעשירון התחתון מוציא 18% מסך ההוצאה שלו על מזון (ללא ירקות ופירות), בזמן שהעשירון העליון מוציא רק 11% מסך ההוצאה שלו על סעיף זה. לכן, מע"מ על מזון באופן כללי יפגע בעשירון התחתון יותר מאשר בעשירון העליון. לעומת זאת, גידול בהוצאות על שירותי חינוך (למשל להפחית את סבסוד שכר הלימוד באוניברסיטאות, צעד דומה לגידול במע"מ) יפגע דווקא יותר בעשירונים 6-9 מאשר בעניים. באופן כללי ניתן לומר שעבור קטגוריות המוצרים הבאות גידול במחיר (עקב גידול במע"מ, במיסים עקיפים אחרים או ביטול סובסידות) ייתכן שיפגע בעשירונים הגבוהים יותר ממה שיפגע בעניים: אלכוהול, בריאות, חינוך תרבות ובידור, והוצאות על כלי רכב (למשל המס על הדלק). כמובן, אפשר גם למסות באופן חריג רק יאכטות וקוויאר, אבל כפי שכתבתי לפני כן יש מעט מיליונרים בארץ והמיסוי עליהם לא יניב הכנסות גבוהות.

העניין הזה מעלה שוב את הדואליות הקבועה של פוליטיקאים מהשמאל, יושבי ראש ההסתדרות ומנהיגי מחאות חברתיות למיניהם, שמתעקשים שלא להחליט אם הם נאבקים עבור מעמד הביניים של עשירונים 7-9 או עבור העניים, ומתעקשים שלא להבין שאלו שני מאבקים שסותרים אחד את השני. רוצים לעזור לעניים? מצוין, נא לשלוח לבנימין נתניהו עצומה התומכת בהעלאת המס על הדלק ומיסי הרכישה של כלי רכב חדשים. אני בטוח שתזכו לתומכים רבים.

 

מס החברות אינו פתרון קסם

להלן שני גרפים, המתארים את תקבולי המיסים כאחוז מתוך סך התוצר של המדינה (זה לא שיעור המס, נא לא להתבלבל). הגרף העליון מתאר את תקבולי המיסים על הכנסות פרטיות, והתחתון את תקבולי המיסים על הכנסות של חברות (הנתונים מאתר ה OECD):

מסי הכנסה מביאים לקופת המדינה יותר כסף מאשר מסי חברות, וגם השונות שלהם על פני מדינות היא גבוהה יותר. למה? מכיוון שמדינות מתחרות על חברות, בייחוד על החברות הבין לאומיות הגדולות, אלו שמקבלות הנחות רבות ומשלמות באופן אפקטיבי מס יותר נמוך מאשר השיעור הרשמי הנקוב בחוק.

כל התפיסה הזו, כאילו שמס החברות והפטורים ממנו הם פונקציה של אידיאולוגיה של ראש ממשלה כזה או אחר, היא טעות מרה. מס החברות צריך להיות פונקציה של משוואת רווח פשוטה מאוד, בעלת שני צדדים. בצד הראשון מתלבטת מדינת ישראל עד כמה משתלם לה למשוך את חברת אינטל על מנת שזו תשקיע כאן ותעסיק עובדים ישראלים. בצד השני מתלבטת אינטל עד כמה משתלם לה להקים מפעל במדינת ישראל, לנוכח איכות כוח העבודה בארץ, איכות התשתיות (למשל הנמלים המפגרים שלנו), הסיכון שבמלחמות, מרחקים והפרשי שעות מאירופה וארצות הברית, וכו'. מדינת ישראל ואינטל מסיימות את ההתלבטויות שלהן, מתמקחות, ומגיעות למחיר כלשהו – כל ההטבות והפטורים והמיסים שאינטל, או טבע, או אמדוקס, או כל חברה אחרת ישלמו בסופו של דבר.

 

אם, למשל, בישראל היו נמלים ברמה ראויה למדינה מערבית במאה ה 21, היינו יכולים למשוך לכאן את אותן החברות עם מיסי חברות גבוהים יותר. כנ"ל לגבי הסכם שלום עם העולם הערבי. לכן, זה מטופש לנסות להשוות את מיסי החברות בישראל לאלו של מדינות אירופאיות בעלות תשתיות מעולות. תחשבו על אותו מנכ"ל אמריקאי שצריך להחליט בין נסיעות תכופות לקריית גת באוגוסט או לאיזו עיירה הולנדית ציורית, ותבינו למה אנחנו צריכים להציע לו משהו טוב. אפילו ממש טוב.

וכמובן, אם נתניהו היה מעלה את המס וחברה גדולה אחת או שתיים הייתה מעבירה את מפעליה לארץ אחרת, אותם הפוליטיקאים והבלוגרים היו תוקפים אותו על כך מהצד השני.

 

לדעתי כל הדיון על מס חברות בכלל לא צריך להיות ציבורי, וזאת בניגוד לדיון על מס הכנסה או מע"מ. מדובר במשוואת רווח פשוטה, וארגונים שיש להם את היכולת לאסוף את הנתונים ולנתח אותם, כגון משרד האוצר, בנק ישראל ומכוני מחקר כלכליים אחרים הם אלו שצריכים להעניק לשר האוצר ולראש הממשלה המלצות בנידון, מבלי ששלי יחימוביץ' תידחף באמצע. בניגוד למס הכנסה ומע"מ, אין כאן עניין של אידיאולוגיה, אלא פשוט של מה שמשתלם או לא משתלם למדינת ישראל לעשות. בהחלט ייתכן שהרמה הנוכחית היא נמוכה מדי, ומשתלם לישראל להגדיל קצת את מס החברות, אבל על מנת לתמוך בטענה כזו יש להביא נתונים עם השוואה למדינות אחרות, ולזכור שמראש אצלנו התנאים גרועים יותר. אגב, בניגוד לטענותיה של יחימוביץ', מס החברות בארץ אינו נמוך בהשוואה בין לאומית, אלא נמצא במרכז ההתפלגות של מדינות ה OECD, כפי שנכתב בדוח וועדת טרכטנברג. הוועדה קבעה כי רצוי להעלות אותו ל 25% או 26%, אבל לא מעבר לכך, עקב חשש לפגיעה של ממש בכלכלת המדינה (ראו כאן – לחצו על הקישור "מערכת המס").

 

במדינות צפון אירופה המע"מ גבוה יותר ומס החברות נמוך יותר

מדינות צפון אירופה נחשבות לגן העדן הסוציאל-דמוקרטי, ומסתבר שבגן העדן הזה משלמים מע"מ גבוה יותר מאשר בארץ, ומיסי חברות אפקטיביים נמוכים יותר. למה? לגבי המע"מ אפשר לומר שבמדינות צפון אירופה משלמים מיסים גבוהים יותר מכל הסוגים, ביניהם גם מע"מ. לגבי מיסי החברות, הנושא מתחבר להשקפה הכללית של מדינות צפון אירופה בדבר הצורך להיות תחרותיים ולהשתלב בגלובליזציה הבין לאומית בהצלחה (מקורות – כאן, וכאן, וכאן ויש עוד, קרדיט לפרדריך על הנתונים). בקיצור, שלא יספרו לנו שסוציאל דמוקרטיה זה מע"מ נמוך ומס חברות גבוה. סוציאל דמוקרטיה זה קודם כל משק תחרותי וחזק שמסוגל לתמוך במדיניות סוציאלית רחבה באופן אחראי.

 

בהשוואה בין לאומית של נטל המס דווקא העניים בישראל הם אלו שמרוויחים

בעוד שהמיסים העקיפים (כגון מע"מ) הם גבוהים בישראל בהשוואה לעולם, המיסים הישירים הם דווקא נמוכים, בעיקר תשלומי הביטוח הלאומי. אחת הסיבות המרכזיות לגובה של המיסים העקיפים היא מס הקניה הגבוה על כלי רכב, שפוגע כפי שראינו לפני כן בעיקר במעמד הביניים ולא בעניים. המיסים הישירים הם נמוכים בגלל שיעורי המס על העשירונים התחתונים, בעוד ששיעורי המס על העשירונים הגבוהים דווקא גבוהים או סבירים בהשוואה בין לאומית (תלוי כיצד מודדים).

כך נכתב בפרק המיסים בדוח וועדת טרכטנברג:

"בהשוואה בינלאומית ישראל מתאפיינת במערכת מיסוי הכנסה פרוגרסיבית מאוד. הדבר מתבטאבשיעורי מס הכנסה נמוכים בהרבה ממדינות ה OECD ברמות ההכנסה הנמוכות, נמוכים ברמות הכנסה ממוצעות, וסטנדרטיים ברמות ההכנסה הגבוהות"

כמחצית מהשכירים בארץ אינם משלמים מס הכנסה כלל, וכ 90% ממס ההכנסה נגבה רק מ 20% מהאוכלוסייה. בקיצור, מערכת המס הנוכחית במדינת ישראל לא דופקת את העניים, אלא את העשירונים הגבוהים, אלו שיש כאלו המכנים אותם "מעמד הביניים". זה לא אומר שלא ראוי לתקן אותה, ומי ששואל "כיצד?" ראוי שיקרא את הפרק הרלוונטי מדוח וועדת טרכטנברג במקום להתעמק בסטאטוסים ששלי יחימוביץ' מפרסמת בפייסבוק. בחלק מהנושאים, אגב, טרכטנברג דווקא מסכים איתה.

 

 

לסיכום, רציתי להדגיש שחשוב להתעדכן ולקרוא ולשים לב, מכיוון שאנחנו עוד רחוקים מהסוף. בישראל ישנן מספר קבוצות לחץ עיקריות שבכל סיבוב של גזרות כלכליות מצליחות להתחמק מהשוט: החרדים, הוועדים הגדולים במשק, החקלאים, מערכת הביטחון, ואולי עוד קבוצה או שתיים ששכחתי. רק היום התקבלה הודעה על קיצוץ עתידי בתקציבי המשטרה, והאינטרנט כבר מלא באיומים על גלי פשיעה אדירים שישטפו את הארץ, תוך התעלמות מכך שגם במשטרת ישראל, כמו בכל הגופים הציבוריים בארץ, ישנן שכבות שומן שניתן לסלק מבלי לפגוע בביטחון אזרחי המדינה. אם המשבר באירופה יחמיר יגיעו גזירות נוספות בשנים הקרובות, והקרבות בין הסקטורים השונים בארץ יתחממו.

אני מקווה שהתודעה הכלכלית שעוררה המחאה החברתית תוביל למצב שבו מעמד הביניים הרחב יהיה יותר מעורב ומודע לתהליכים המתרחשים, וכך אולי הפעם לא נסחוב לבדנו את המשק כולו תוך כדי המשבר, בזמן שחברי קבוצות מועדפות ימשיכו ליהנות מתנאים מופלגים ונוחים המנותקים לחלוטין מהמציאות הכלכלית והגופים הציבוריים ימשיכו לצבור אחוזי שומן. היכולת של הפוליטיקאים לעמוד בפני קבוצות הלחץ תלויה בתמיכה הציבורית במעשיהם כאשר הם מבצעים את הדבר הנכון, וביקורת היסטרית על כל פעולה שביבי או שטייניץ עושים לא מועילה למטרה. הם אולי לא המנהיגים שאני ואתם היינו בוחרים לעמוד בראשות המדינה בעת הזו, אבל הבחירות עוד רחוקות וכיום הם מה שיש לנו, ואיתם נאלץ לנסות ולהתקדם לעתיד טוב יותר.