הניסויים הטבעיים של ההיסטוריה

אחד הנושאים שמרתקים אותי בשנים האחרונות, הוא ההבדלים בשיטות המחקר בין הפקולטות השונות החוקרות את מדעי החברה וההיסטוריה של האנושות. אם מחר איזה שהוא ביולוג ישתמש בטכניקה הנפוצה אצל פיזיקאים על מנת לגלות משהו חדש, תוך שנים ספורות יצוצו בעולם אלפי ביולוגים שישלטו בטכניקה הזו; במדעי החברה, לעומת זאת, גילויים חדשים הם עניין הרבה יותר מופשט, ולחוקרים הוותיקים יותר קל להתנגד לטכניקות חדשות שמציגים הצעירים. כך נוצרו להן עם השנים מסורות שונות בפקולטות שונות, באופן אקראי למדי, בלי קשר לנושאים הנחקרים. למעשה, ככל שהדיסציפלינה יותר קרובה להיות מדע "הארד-קור", כך היא יותר פתוחה לחדשנות מתודולוגית, למגוון של שיטות.

הבעיה עם הנושא הזה, היא שרוב האנשים מכירים לעומק רק תחום אחד. אני למדתי באופן מסודר רק הנדסה וכלכלה, אני מכיר קצת את המחקר בהיסטוריה, מנהל עסקים, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה מקריאת ספרי מדע פופולארי, ההיכרות שלי עם סוציולוגיה היא מצומצמת מאוד ונובעת מעבודה משותפת עם סוציולוגים וכל מני שיחות אישיות, ויש לי מושג קלוש בלבד לגבי תחומי המחקר בפקולטות אחרות. מהעבודה המשותפת שלי עם סוציולוגים, למשל, למדתי שאפילו בין סוציולוגים וכלכלנים שמבצעים מחקרים כמותיים על מערכות חינוך לגבי אותן שאלות המחקר בדיוק יש הבדל בכלים הסטטיסטיים ובגישה הסטטיסטית.

בשנה שעברה יצאה לאור אסופת מאמרים בעריכתו של ג'ארד דיימונד, תחת השם the natural experiment of history, שנועדה לתרום לגיוון רחב יותר בשיטות המחקר בתחום ההיסטוריה של חברות אנושיות על ידי הצגת "ניסויים טבעיים" היסטוריים המאפשרים לבצע ניתוחים רוחביים וכמותיים.

 

בהקדמה כותב דיימונד כי ביחס לרוב תחומי מדעי החברה, להיסטוריונים יש נטייה טבעית להתנגד לניתוחים כמותיים (ניתוחים סטטיסטיים או מודלים מתמטיים תיאורטיים), בין השאר מכיוון שמראש הסטודנטים שהלכו ללמוד היסטוריה בחרו בקורסים בנושא על מנת להימנע מקורסים ריאליים במתמטיקה וסטטיסטיקה. הם מעדיפים ניתוחים איכותיים, המשתמשים בראיונות עומק ולא כוללים קידוד של קטגוריות וסקרים מרובי משתתפים, ותיאור מילולי של נושא המחקר. כך, הנטייה המתודולוגית הראשונית של היסטוריונים מנציחה את עצמה, בזכות השונות ביכולות הריאליות של סטודנטים שמשפיעה על בחירות הקורסים שלהם. אם מלכתחילה היסטוריונים היו חובבי ניתוחים כמותיים וכלכלנים היו חובבי ניתוחים איכותיים, הסטודנטים הריאליים היו הולכים כולם ללמוד היסטוריה… נושא נוסף שתורם לעניין זה הוא שיוכן של הפקולטות להיסטוריה באופן שרירותי לעיתים למדעי הרוח ולעיתים למדעי החברה (בארץ אני חושב שכולן נמצאות במדעי הרוח). זה נכון שכאשר מתרחקים מספיק לאחור מעט קשה להפוך סיפורים היסטוריים לנתונים מספריים ברורים עקב מחסור בתיעוד, אבל המחקרים המתוארים בספר מדגימים כיצד ניתן להתגבר על הבעיה הזו, שממילא קיימת גם בניתוח איכותי.

העניין של הכמותניים אל מול האיכותניים (שראוי אולי לרשומה נפרדת) אינו הנושא היחיד כאן. על פי דיימונד, להיסטוריונים יש נטייה חזקה מדי לניתוחי עומק, העוסקים באזור גיאוגרפי ספציפי ובתקופה ספציפית, תוך הזנחת ניתוחים רוחביים המשווים בין אזורים רבים לאורך תקופה ארוכה. ההיסטוריון השמרן (ואולי אפילו ההיסטוריון הממוצע) יטען כי ספרו המפורסם של דיימונד, "רובים, חיידקים ופלדה", המנסה להסביר את הפערים בעושר בין המערב לבין ארצות העולם השלישי עד לפני תחילת העת החדשה, בעצם מזניח הרבה מאוד דברים, שטחי בצורה נוראית, פופוליסטי ולכן מיותר. דיימונד אינו פוסל ניתוח איכותני או ניתוחי עומק, אבל טוען שהניתוחים הרוחביים חשובים על מנת לבנות מסגרת של תיאוריה כללית יותר, המאפשרת לשים את ניתוחי העומק בפרספקטיבה המתאימה. הוא נותן דוגמאות מתחומים אחרים, כגון אקולוגיה, שם בעבר הנוהג הנפוץ היה להקדיש קריירה שלמה למחקר של מין בעל חיים יחיד באזור יחיד, אך עם הזמן התרבו המחקרים ההשוואתיים וכיום הם משמשים בתור מסגרת תיאורטית למחקרים העוסקים במין יחיד.

עבור כלכלנים, השטחת הפרטים הספציפיים והניסיון למצוא דפוסים כלליים ולפתח תיאוריה כללית יותר היא עניין מאוד טבעי, ורעיונות פוסט מודרניסטיים על כך שאין אמת אחת ואין חוקי טבע המושלים באנושות (רעיונות הנפוצים אצל חובבי ניתוח איכותני והיסטוריונים) הם זרים ומוזרים. ככל הידוע לי לא קיים ניתוח איכותני בכלכלה, לפחות לא במיינסטרים. ואכן, בקרב ההיסטוריונים היוצאים מן הכלל הם כלכלנים-היסטוריונים, שחוקרים את הצדדים הכלכליים של תופעות היסטוריות, ונוטים יותר בחופשיות לאמץ כלים סטטיסטיים כמותיים וגישה השוואתית. לפי הפופולאריות העצומה של ספריו של דיימונד או של ספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת", נראה שהרצון לפתח תיאוריות כלליות לפי מחקר השוואתי ולהשטיח את הפרטים נפוץ באופן כללי אצל אנשים אינטליגנטיים, לא רק אצל כלכלנים.

 

בספר כלולים שמונה מחקרים היסטוריים שונים (מתוכם שניים נכתבו על ידי דיימונד), חלקם כמותיים וחלקם איכותיים, כאשר המשותף לכולם הוא השוואה בין חברות שונות, לעיתים לאורך תקופה גדולה של זמן. בכל המחקרים נאלצים החוקרים לתאר אולי באופן שטחי מעט את הפרטים הספציפיים, ולהתמקד בניסיון להגיע למסקנות כוללניות יותר.

למשל, אחד המחקרים סוקר מקרים שונים של "כיבוש אזורי ספר חדשים" במאה ה 19: החלוצים האמריקנים שנדדו למערב ארצות הברית אל מעבר להרי האפאלאצ'ים והקימו את שיקגו וערים רבות נוספות, חלוצים בריטיים שהקימו ערים חדשות בקנדה, ניו זילנד ואוסטרליה, חלוצים ספרדים ואיטלקים שפיתחו את אזורי הספר בארגנטינה, וחלוצים רוסים שפיתחו את אזור סיביר באותה התקופה בעידוד הצאר. כל אחד מ"מסעות הכיבוש" הללו שונה במובנים רבים, אבל החוקר מתמקד באותם חלקים המשותפים לכולם, ומוצא דפוס אחיד: הכלכלה של הערים החדשות הסתמכה לא על ייצוא למדינות האם אלא על הצריכה של מהגרים חדשים שהגיעו עם חלומותיהם, ובשלב מסויים כאשר זרם המהגרים נחלש נוצרה בועה של דירות ובתי עסק שלא היה בהם צורך שהתפוצצה ויצרה אבטלה גבוהה באותם אזורי ספר. אחרי תקופה של אבטלה המצב התמתן, והכלכלה של אזורי הספר עברה להסתמך על ייצוא למדינות / ערי האם שמהן יצאה ההגירה, ולא על מהגרים חדשים. הדפוס הזה חוזר על עצמו מספר רב של פעמים באזורי הספר של ארצות הברית, וכן מספר מועט יותר של פעמים בשאר אזורי הספר המתוארים במחקר.

דפוס כזה מאפשר לנו ללמוד משהו כללי יותר על העולם, משהו שלא היה ניתן ללמוד ממחקר עומק טיפוסי שיתמקד באזור ספציפי ובטווח שנים מצומצם, בדיוק כמו שלא ניתן ללמוד על נזקי העישון מסקירת מהלך חייו של מעשן יחיד.

 

דוגמאות נוספות המופיעות בספר כוללות השוואה בין התפתחותן של חברות פולינזיות באיי האוקיינוס השקט, בין התפתחות המערכת הבנקאית של ארצות הברית, מקסיקו וברזיל, ניתוח כמותי של השפעת היקף הסחר בעבדים על התפתחותן של מדינות אפריקה, השפעת המוסדות שקמו בעת כיבושי נפוליאון על ההתפתחות הכלכלית באזורים שונים בגרמניה, ועוד. כל המקרים הם סוג של "ניסוי טבעי" היסטורי, הדומה לניסוי מעבדה במדעים מדוייקים: חברות בני אדם דומות עברו בתנאים כמעט אקראיים איזה שהוא "טיפול" חיצוני ששלח אותן למסלול התפתחות שונה, מה שמאפשר לנו להסיק על השפעה סיבתית של גורמים כגון מוסדות שונים, עבדות או תנאי אקלים על תופעות אנושיות.

אני חייב להודות שהספר עצמו אינו מעניין במיוחד, בייחוד עבור הקהל הרחב שאינו כולל דוקטורנטים בעלי שאיפות אקדמיות. המאמרים כתובים בצורה קצת יותר "פופולארית" מאשר מאמרים בכתבי עת מקצועיים, אבל קצת פחות פופולארית וזורמת ממה שמקובל בספרי מדע פופולארי להמונים. אך מסקנות המחקרים מעניינות (למשל – מידת ההשפעה הגבוהה של העבדות על התפתחותן של מדינות אפריקה), ואולי בעתיד אכתוב רשומות ספציפיות עבור חלקם. בכל אופן, המטרה המרכזית היא להציג דוגמאות לטיעון של דיימונד אודות חשיבותם של מחקרים היסטוריים השוואתיים ולתאר את המתודולוגיה.

בתור כלכלן הטיעון הזה נראה לי טריוויאלי לחלוטין. ההסברים על רגרסיה ליניארית מרובת משתנים שכלולים בחלק מהפרקים הם משהו שכלכלנים לומדים בקורסי האקונומטריקה בתואר הראשון, והדיון על הסקה סיבתית גם הוא היה מוכר לי מעשרות מאמרים בכלכלה. אני מניח שכוונתו של דיימונד היא לחדש בעיקר להיסטוריונים ואנתרופולוגים שאינם רגילים לחשוב באופן הזה (בפרק שהוא כתב בספר הוא כותב שהוא נעזר בסטטיסטיקאי לביצוע הניתוחים הכמותיים מכיוון שאין לו את ההכשרה לכך – עניין נפוץ אצל חוקרי מדעי החברה שאינם כלכלנים, למרות שאין שום סיבה אמיתית לכך שהם ידעו פחות סטטיסטיקה מכלכלנים).

 

אני מאמין שההפרדה בין תחומי המחקר השונים במדעי החברה מזיקה לכולם. למשל, אחת ההתפתחויות החשובות ביותר בעולם הכלכלה בשנים האחרונות – התפתחותה של הכלכלה ההתנהגותית – נובעת מפלישתם האמיצה של מספר פסיכולוגים, בראשם דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, למגזינים כלכליים. התפתחות חשובה אחרת, תורת המשחקים, נובעת מפלישתם של מתמטיקאים אל תוך עולם הכלכלה, והתפתחויות במחקר כמותי בסוציולוגיה, קרימינולוגיה וחינוך נובעת מפלישתם של כלכלנים אל התחומים האלו. דוגמה משעשעת שקראתי עליה לא מזמן היא התפתחותם של כלים סטטיסטיים לניתוח מודלים של בחירה דיסקרטית – מסתבר שכלכלנים וביו-אינפורמטיקאים פיתחו את אותם הכלים בנפרד עבור מטרותיהם השונות, בהפרש של שנים ספורות אחד מהשני, מבלי לדעת על המחקרים בתחום המקביל, וקראו לכלים זהים בשמות שונים. תופעה דומה התרחשה עם כלכלנים וביולוגים לגבי מודלים של תורת המשחקים. גם בספר שערך דיימונד מופיעים כלכלנים החוקרים נושאים היסטוריים שונים, ופולשים לתחומי המחקר של היסטוריונים.

לדעתי התהליך הוא בלתי נמנע, וההפרדה בין הדיסציפלינות והמתודולוגיות שלהן תהפוך ליותר ויותר מטושטשת עם הזמן, כאשר חוקרים צעירים ישלבו רעיונות ממקומות שונים בניסיון לגלות דברים חדשים ומעניינים. עלייתם של המחשבים והתרבות בסיסי הנתונים תורמת להתחזקותו של המחקר הכמותי על חשבון המחקר האיכותי, ולמרות ההתנגדויות והכשלים האמיתיים שישנם במחקר כמותי נראה שגם המגמה הזו תימשך.