עבור כל חברה אנושית, שחיתות היא תחילתו של הסוף. מעבר לדרגה מסוימת, שוחקת השחיתות את האמון באופן כזה שהפעילות הכלכלית הולכת ומאיטה: האזרחים מפסיקים לשלם מיסים כי הם אינם מאמינים שהממשלה פועלת עבורם, היזמים מפסיקים ליזום מכיוון שהם חוששים שמישהו יגנוב את פרי עמלם, האנרגיות מופנות לתככים פוליטיים פנימיים ואנשים טובים עושים כל שביכולתם על מנת להגר לחו"ל. זה קרה במידה כזו או אחרת במדינות קומוניסטיות לשעבר, זה קורה ביוון, זה קורה במדינות עולם שלישי. זה עדיין לא קורה במדינת ישראל.
שחיתות משחקת תפקיד חשוב במערכת הבחירות הנוכחית. רבים מדברים על הון-שלטון, על אביגדור ליברמן, אריה דרעי, אהוד אולמרט ואחרים. אלדד יניב, מתווך לשעבר בין הון לשלטון שעבד עם אהוד ברק, יצר סידרה של סרטים המתארים את עלילותיו במשך השנים, וטוען כי במדינה מתוקנת מה שעשה היה נחשב פלילי. אך הדיון בנושא נוטה לסטות לכיוונים פופוליסטיים, חלק מהנחות היסוד שלו אינן מבוססות, וכלל לא בטוח שהוא ממוקד במטרה הנכונה.
מדוע אנשים הופכים לפוליטיקאים?
אנשים לא הופכים לפוליטיקאים כדי למקסם רווחים. אין בכך שום היגיון. בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן, אהוד ברק – כולם אנשים סמכותיים עם קורות חיים מצוינים שיכלו לעבוד בשוק הפרטי, לנהל עסקים ולהרוויח מיליונים, גם ללא שום עבר פוליטי. נכון, פה ושם מופיעים חברי כנסת שככל הנראה לא היו מצליחים להשיג משכורות דומות בשוק הפרטי (סתיו שפיר, איציק שמולי, דני דנון, מירי רגב), אבל אלו לרוב פוליטיקאים דרג ב' שלא הפכו ולא יהפכו לשרים בעלי הכוח לבצע מעשי שחיתות חמורים באמת.
המשיכה לפוליטיקה היא לא המשיכה לכסף, אלא המשיכה לכוח. יש האוהבים לראות את עצמם בחדשות ערוץ 2, אחרים נהנים לשמוע על מבצעים סודיים של צה"ל בוועדת החוץ והביטחון, ויש גם אידיאליסטים אמיתיים, המעוניינים בכוח לשנות את המציאות בהתאם לאידיאולוגיה החביבה עליהם. אבל כוחם של פוליטיקאים הוא מוגבל: מוגבל על ידי חוקים, מוגבל על ידי פוליטיקאים אחרים, מוגבל על ידי כמות הכסף שיש לך על מנת לפרסם את עצמך בפריימריז הפנימיים במפלגה, מוגבל על ידי מידת העניין של התקשורת והציבור, ועוד. כאן נכנסת השחיתות לפעולה: אנשי עסקים מעוניינים בכסף, עיתונאים מעוניינים במידע פנימי, קבוצות לחץ מעוניינות לשמור על ההטבות שקיבלו, פוליטיקאים מעוניינים בכוח, וכך ארבעת הגורמים האלו מתערבבים ביחד והופכים את מדינת ישראל לסוג של רפובליקת בננות מערבית.
טיעון זה מוביל לשתי מסקנות חשובות:
1. גם אידיאליסטים אמיתיים יכולים ללקות בשחיתות. פוליטיקאי שבאמת ובתמים מאמין במטרה חיובית אך אין לו את הכוח להשיג את המטרה הזו, יכול לפנות לגורמים שונים ולעזור להם בדרכים חוקיות יותר או פחות, בתמורה לתמיכתם במטרה. הוא יאמר לעצמו שהמטרה מקדשת את האמצעים.
2. טובות ההנאה לפוליטיקאים הם לא העניין המרכזי. אם כל שאיפותיו של אהוד אולמרט בחיים היו מסתכמות בסיגרים, מעטפות כסף ונסיעות לחו"ל, הוא היה יכול להסתפק בניהול משרד עורכי דין מצליח. הוא לא צריך את בעלי ההון בשביל מעטפות כסף. העניין המרכזי הוא הכוח שגופים כאלו ואחרים מסוגלים להעניק לפוליטיקאים – תרומות לקמפיינים, עזרה בפריימריז הפנימיים, ותקשורת אוהדת.
המיקוד על נהנתנות, הדימוי הזה של הפוליטיקאי המבלה בקזינו עם חשפניות ומעטפות כסף בכיס, פשוט מטעה.
שחיתות והחוק
בדרך כלל שחיתות מוגדרת על פי מגבלות החוק. כפי שטוען אלדד יניב בראיון המצוין שלו אל מול גיא רולניק, הבעיה במקרים רבים היא החוק.
אם לתעשיית היהלומים יש פטור ממע"מ, האם זו שחיתות? אם עובדי החברות הממשלתיות מרוויחים שכר הגבוה ב – 36% מעובדים בתפקידים דומים מחוץ לחברות הממשלתיות, האם זו שחיתות? אם מנהל מקרקעי ישראל רוצה לשנות באופן חוקי את ייעודה של קרקע שניתנה לקיבוצים ומושבים למטרות חקלאות, וכך להפוך קבוצה מקורבת לשלטון לאילי נדל"ן, האם זו שחיתות? כל הדוגמאות הנ"ל (ורבות אחרות שניתן למצוא) הן חוקיות למדי, לפחות עד שמישהו פונה לבג"ץ. חברי הכנסת מסוגלים לחוקק חוקים, ואם הם מושחתים אז הם יחוקקו באופן שיגדיר את מעשיהם כחוקיים, במסגרת מגבלות כוחם אל מול הרשות השופטת.
לכן, יש מקום להגדרה רחבה יותר לשחיתות, כגון זו: כל פעילות שמטרתה להעביר כספי או נכסי ציבור מהציבור הרחב אל קבוצה מצומצמת של אנשים, באופן בלתי שקוף וללא שום הצדקה שמקורה במדיניות מוצהרת כלשהי.
כמובן, כאן מתחילים הוויכוחים. האם העברת כספים לחרדים היא שחיתות, או שמא מדיניות פרוגרסיבית מוצהרת שנועדה לעזור לעניים? האם מכסי יבוא על מוצרי חקלאות הם שחיתות, או שמא מדיניות מוצהרת שנועדה לעזור לחקלאים השתלט על שטחים בפריפריה ולהמשיך להתקיים מתוך איזו פנטזיית-יום-דין על עתיד שבו העולם כולו יטיל עלינו מצור הדוק ונגווע ברעב? האם הפטור ממע"מ לעיר אילת הוא שחיתות, או ניסיון כנה של המדינה לעודד את תעשיית התיירות בעיר לאור התחרות מצידה של עקבה? האם סגירת התחבורה הציבורית בשבת היא שחיתות, או שמא מדיניות שנועדה להעניק צביון יהודי למדינה וחופשת סוף שבוע לציבור העובדים?
זאת הבעיה עם כל הגדרה לשחיתות שאיננה תוחמת את השחיתות בגבולות החוק – תמיד ניתן להמציא אד-הוק תירוץ כלשהו למדיניות שישכנע לפחות חלק מ"הטיפשים השימושיים" המהווים אחוז ניכר מהציבור. אבל הפתרון הוא לפחות לנסות לנהל את הוויכוחים האלו באופן ציבורי, ולא לוותר על כל הגדרה רחבה להתמקד רק באותם מקרים מועטים שבהם פוליטיקאי כלשהו באמת עבר על החוק באופן שניתן להוכחה בבתי משפט.
הון-שלטון-עיתון
לא מדברים בארץ מספיק על שחיתותם של עיתונאים. לא מדברים, בעיקר מכיוון שאין מי שידבר. לשחיתות בתקשורת יש שני כיוונים.
הכיוון הראשון הוא הצורך בסקופים. כמו פוליטיקאים, גם עיתונאים אינם מעוניינים למקסם רווחים – אם הם היו מעוניינים למקסם רווחים, הם היו לומדים משהו רווחי יותר. הם כן מעוניינים לקדם את מעמדם המקצועי, ולשם כך הם זקוקים למידע פנימי. בעידן האינטרנט כל בלוגר מתחיל יכול להוריד סיכומי ישיבות ממשלה או את חלוקת תקציב המדינה, ועל מנת לשרוד העיתונאים צריכים להביא לציבור הקוראים משהו מעבר לכך, הם זקוקים לסקופים של ממש. היחידים שיכולים לספק להם חומרים מעבר למה שמפורסם בערוצים הרשמיים, הם פוליטיקאים המשתתפים בישיבות מאחורי דלתיים סגורות. אבל לסחורה הזו ישנו מחיר.
הכיוון השני, הוא בעלי ההון השולטים באמצעי התקשורת. משפחת מוזס היא בעלת השליטה בידיעות אחרונות , וארנון מוזס הוא מו"ל העיתון (כאשר אחותו נשואה כמובן לשר סילבן שלום). עיתון מעריב היה בבעלותה של משפחת נמרודי מ – 1992, נמכר ב – 2011 לחברה בשליטתו של נוחי דנקנר, ובספטמבר האחרון נמכר שוב לשלמה בן-צבי. עיתון הארץ נמצא מאז 1935 בבעלות משפחת שוקן, ועיתון "ישראל היום" נוסד על ידי שלדון אדלסון (שהייתה לו בעבר שותפות עם שלמה בן-צבי בהפעלת העיתון "ישראלי"). יוסי מימן ורון לאודר הם בעלי מרבית המניות של ערוץ 10, ולגבי הזכייניות של ערוץ 2 – חברת רשת היא בין השאר בבעלות משפחת עופר ושטראוס-עילית, ועם בעליה של חברת קשת נמנים חיים סבן ומוזי ורטהיים.
לאנשים האלו יש דעות משלהם, יש להם אינטרסים עסקיים משלהם, ויש להם חברים בכל מני מקומות. עד כמה הם משפיעים על העיתונאים העובדים עבורם? איש מחוץ למערכת לא באמת יודע, אם כי לעיתים רחוקות צצות פרשיות הדולפות לעיתונים מתחרים.
שחיתות עיתונאית יכולה להיות מסוכנת יותר מקשרי הון-שלטון סטנדרטיים, פשוט מכיוון שאין מי שיחשוף אותה מלבד עיתונים מתחרים. הכתבים בכל הערוצים והעיתונים הם מיליה חברתית סגורה, ורובם לא יצאו בגלוי נגד חבריהם כל עוד לא התרחשו מקרים קיצוניים במיוחד. וכך, הציבור קורא עיתונים שמהללים פוליטיקאי אחד ומתעלמים מאחר, ומכיוון שהוא לא מודע לרשת הקשרים שמאחורי הקלעים הוא לא יכול לדעת מהי האמת.
בניגוד לסוגים האחרים של השחיתות, דווקא כאן אני אופטימי למדי: האינטרנט והבלוגים כרסמו במעמדה של התקשורת ובמונופול שהיה לה בעבר על הידע ועל היכולת להפיצו, ימשיכו לכרסם עוד יותר בעתיד, ובלי מונופול כזה לא יכולה להיווצר שחיתות. אני מאמין שבעוד מספר עשורים גופי התקשורת הגדולים ייעלמו, ויוחלפו באלפי ערוצים עצמאיים של בלוגרים, פודקאסטים, ותוכניות מצולמות באינטרנט. המוכשרים שבין מפעילי הערוצים האלו יהיו מפורסמים, בעלי מיליוני עוקבים, וירוויחו את לחמם מהמקצוע. סביר שחלקם יהיו גם מושחתים, אבל המספר הגבוה של הערוצים, התחרותיות, וחסמי הכניסה הנמוכים יבטיחו שחיתות ברמה נמוכה הרבה יותר באמצעי התקשורת.
הקשר בין השוק לממשלה משחית גם את השוק וגם את הממשלה
האם פוליטיקאים ישראלים נולדו מושחתים? האם אנשי עסקים ישראלים נולדו מושחתים? מדוע נדמה לנו כי השחיתות בארץ גבוהה יותר מהמקובל בארצות מערביות מתקדמות?
הסיבה, כמו תמיד, היא לא האנשים אלא המערכת והתמריצים שהיא מעמידה בפני האנשים. לכן עלינו להילחם בשחיתות ובמקורותיה, לא רק במושחתים.
בארץ ישראל ישנה מעורבות עמוקה של הממשלה בכלכלה וחוסר שקיפות, שילוב המאפשר לפוליטיקאים ופקידים לחלק בשקט מתנות יקרות ערך למקורבים ולמעסיקים לעתיד. הפוטנציאל לשחיתות בארץ הוא גבוה יותר מאשר ברוב המדינות המערביות, וכך הפיתוי העומד בפני פוליטיקאים, פקידים ואנשי עסקים הוא גבוה יותר. במדינות אחרות, אותם אנשי עסקים שבארץ מנסים לשחד פקיד אוצר כלשהו על מנת שיטה הפרטה מתוכננת בכיוונם, היו מעדיפים להשקיע את מאמציהם בתחרות רגילה על איכותם של מוצרים ושירותים. באותו האופן, גם הקשר בין העיתונות לממשלה משחית את שניהם, כאשר החלטות לגבי ערוץ 10 מוטלות לפתחם של פוליטיקאים שהערוץ מסקר באופן קבוע.
על כן, גם אם נפיל פוליטיקאי מושחת כזה או אחר, השחיתות לא תיעלם. היא תיעלם רק כאשר לפוליטיקאים ולפקידים לא יהיו מתנות יקרות ערך שהם יכולים לחלק – כאשר מנהל מקרקעי ישראל לא ישלוט באופן מוחלט כל כך בקרקעות במדינה; כאשר המכסים יהיו נמוכים (ואז יהיה קשה מבחינה ציבורית להעלות אותם בחזרה מכיוון שזה יקפיץ את המחירים); כאשר החוק לעידוד השקעות הון לא יוכל לשמש על מנת לצ'פר תעשיינים שהממשלה חפצה ביקרם; כאשר מערכת המיסוי הישראלית תהיה פשוטה ומינימליסטית, עם כמה שפחות פטורים ויוצאי דופן, וכך הלאה.
אולי חשוב להתייחס במיוחד לנושא ההפרטות: בכל מדינות העולם (כולל מדינות כגון שבדיה וצרפת) ישנה מגמה של הפרטות בשני העשורים האחרונים, ולרוב זה עובד מצוין. ניתן לבצע הפרטות באופן שונה מהאופן שבו הן בוצעו בארץ, למשל על ידי הנפקת החברות בבורסה, וניתן לדאוג לכך שהכשלים שהתרחשו בעבר לא יחזרו על עצמם בעתיד. לפוליטיקאים של היום קל הרבה יותר לסדר ג'ובים למקורבים בחברות ממשלתיות שלא הופרטו כגון מפעל הפיס או מקורות, בהשוואה לחברות שהופרטו כגון בזק או אל-על, וההתנהלות של החברות שהופרטו יותר אחראית מבחינה פיננסית. אם בכל העולם מצליחות מדינות לבצע הפרטות תקינות, אין סיבה שאנחנו לא נצליח. כל עוד לא יבוצעו הפרטות, הפיתוי לשחיתות העומד בפני פוליטיקאים ואנשי עסקים ימשיך להיות גבוה. כמובן, אני לא טוען כאן שצריך להפריט כל חברה ממשלתית; יש לבחון כל הפרטה לגופה, ובאופן כללי אני ממליץ לבחון כיצד התמודדו מדינות מתקדמות בסדר הגודל של ישראל (שוויץ, ניו-זילנד, הולנד, שבדיה) עם הנושאים האלו.
לסיכום
לצערי, המפלגה היחידה בכנסת התומכת בניתוק אמיתי בין הממשלה לבין הכלכלה היא "עלה ירוק – המפלגה הליברלית". שאר המפלגות מצהירות על רצונן להילחם כנגד המושחתים, אבל לא כנגד המקור האמיתי לשחיתות, לא כנגד אותה יכולת של הפוליטיקאים להעניק מתנות למקורבים. רובן אפילו לא מכירות בקיומם של כל המושחתים, ומתרכזות רק בקבוצה אחת. למשל, יאיר לפיד מתמקד בעיקר בחרדים, ושלי יחימוביץ' בעיקר בבעלי ההון ובפוליטיקאים מהימין המקושרים אליהם. על אלדד יניב אני באופן אישי מתקשה לסמוך, גם הוא מתמקד במלחמה במושחתים ולא בשחיתות, ואני חושש שלמרות כל הרעש והצלצולים המנוע העיקרי שלו היה ונשאר תאוות כוח חסרת מעצורים.
כל עוד לא ינותק הקשר בין הפוליטיקאים לבין הכלכלה לא תיעלם גם השחיתות במדינת ישראל, ואנחנו, הטיפשים השימושיים, נמשיך לשלם את המחיר.
* "עלה ירוק – הרשימה הליברלית", ולא "עלה ירוק – המפלגה הליברלית".
מסכים אם לא מעט מדבריך, במיוחד על הון-שלטון-עיתון. אבל בלי רגולציה ממשלתית במידה נכונה מדינות מדרדרות לכאוס או שלטון של אוליגרכים. דוגמאות לא חסרות: משבר הסאב-פריים ותעשיית הנפט בארה"ב בתחילת המאה ה-20.
מה היה רע בתעשיית הנפט בארה"ב בתחילת המאה ה-20'?
מה זה משנה כמה אנשים שולטים בתעשייה, אם המחירים לצרכן הם הנמוכים ביותר האפשריים?
כנ"ל סאבפריים. איזו מין דוגמה זאת בדיוק? אתה מדבר על משבר שיצרה הממשלה, דרך בנק מרכזי שמוריד ריביות וסוכנויות ממשלתיות שמחלקות משכנתאות ל"נזקקים" שלא יכולים להחזיר את הכסף, ועושות זאת על פי חוק, ואתה טוען שהוא דוגמה לשלטון של אוליגרכים או לכאוס?
התכוותי לרשום עם ולא אם….
אני לא נגד רגולציה ממשלתית. לפעמים היא נדרשת, ולפעמים הרגולציה עצמה פותחת פתח לשחיתות. רגולציה היא קודם כל כלי להתמודדות עם כשלי שוק, ולא כלי להתמודדות עם שחיתות. משבר הסאב פריים נבע לא רק מהיעדר רגולציה, אלא גם ממעורבות ממשלתית עמוקה בשוק המשכנתאות האמריקני, והנושא עדיין שנוי במחלוקת. הפוליטיקאים הם אלו שדחקו בבנקים להעניק לציבור משכנתאות שהוא לא יוכל להחזיר.
שחיתות היא לא כשל שוק בפני עצמו? לגבי הסאב פריים, ברור שיש כאן שילוב של שוק, פירמות ורגולציה, כך שספק אם אי פעם יוכרע הויכוח. אבל לדוגמה הרגולציה בישראל עצרה את הבנקים הישראלים מלהשתתף בחגיגה ולא דחפה אותם , לא היה צריך לדחוף, כולם שמחים להשתתף בבוננזה. מוראל האזרד באופן כללי לא דורש בהכרח מעורבות ממשלתית חזקה.
לא, שחיתות היא לא כשל שוק. הרגולציה בישראל עצרה את הבנקים מלהשתולל, אבל מצד שני יצרה מערכת ריכוזית ולא תחרותית מאוד שמעלה את המחירים לצרכן כבר עשרות שנים, אז מה עדיף?
כן, נכון, מוראל האזרד לא דורש שום מעורבות ממשלתית בפועל, מספיקה מעורבות ממשלתית פוטנציאלית אי שם בעתיד. וזה כן כשל שוק.
זאת אומרת שלדעתך בנק מרכזי, הורדת ריבית לאפס והקמת סוכנויות ממשלתיות למתן משכנתאות הן לא מעורבות ממשלתית חזקה? אז מה הן בדיוק?
פוסט טוב. כמה הערות קטנות.
א. רמה מסויימת של שליטה של המדינה תמיד תהיה בכמה וכמה תחומים גדולים כמו נדל"ן, זכויות בניה, תשתיות וביטחון. נכון שבמדינת ישראל כמות הרגולציה היא גבוהה מדי ולממשלה יש יותר מדי כוח, אבל המודל הליברטאני הקיצוני מוביל לצבירת עושר עצום ע"י קבוצה קטנה של אינדבידואלים שמנצלים בסוף את כוחם כדי ליצור שחיתות והגנות על עסקיהם. הברונים השודדים של המאה ה 19 בארה"ב הם דוגמא טובה.
ב. אני חושב שאתה טועה לגבי התחזית שלך לאיך עולם המדיה יהיה מאורגן. אנשים לא ירצו להתחיל לחפש את הבלוגים שהם רוצים לקרוא. יהיה aggregator, כלומר סופרמרקט של עיתונאים שאנשים ילכו אליו כדי לקבל אינפורמציה. כמו שאנחנו לא הולכים למוכר העגבניות ואחר כך למוכר המלפפונים. אנחנו הולכים לירקן ולרוב לסופרמרקט. זה לא יהיו אותם עיתונים כמו שאנחנו מכירים אותם היום, אבל מישהו יצטרך לארגן את כל החומר הזה, לברור אותו ולהציג אותו. האפינגטון פוסט זה דוגמא טובה. גם שם בסוף תהיה היררכיה ויהיה קשה לפרוץ פנימה. אני מתאר לעצמי שתהיה תחרות בין סופרמרקטים שונים של רעיונות. הרעיון שכל בלוגר יהיה עצמאי בשטח הוא לא יעיל מבחינה כלכלית.
ג. לטעמי, עדיף שלא תלכלך את הפוסטים שלך בדחיפה של עלה ירוק. כן, אני יודע שאתה מעורב במפלגה, אבל אם אלו פוסטים שעומדים בפני עצמם הם צריכים להיות מנותקים מאג'נדה פוליטית אישית. תחליט אם אלו פוסטים או פרופגנדה פוליטית.
א. טוב, אני לא תומך במודל הלירבטיאני הקיצוני. אתה לא צריך לשכנע אותי כאן… אני מאמין בקיומם של כשלי שוק, יתרונות לגודל וכו', ובכך שתעשיינים במציאות אינם דומים כל כך לגיבוריה של איין ראנד ותמיד שמחים להשתמש בכוחם על מנת לחסום תחרות.
ב. היום יש אגרגטור? איך בלוגרים מובילים כגון רועי צזנה השיגו את השפעתם? אם היום אין, אני לא רואה סיבה לכך שבעתיד יהיה. אני לא חושב שיש בעיה עקרונית עם בלוגרים עצמאיים, עלויות הפעלת הבלוג הן זניחות. בטח יהיו כל מני אתרים שיעשו תחרויות בלוגרים או יצטטו בלוגרים מובילים, אבל הדרך להשגת קוראים לבלוג שלך תהיה אותה הדרך שקיימת היום: לכתוב פוסטים טובים, ושאנשים ישתפו אותם בפייסבוק.
ג. אתה השני שאומר לי את זה. כל הבלוג הזה הוא פרופגנדה פוליטית אחת גדולה, אם תרצה, יש לי את הדעות שלי ואותן אני מבטא, ולכן דווקא ההכנסה של עלה ירוק הייתה נורא טבעית עבורי כאן. הם באמת המפלגה היחידה שהנושא הזה נמצא במרכז המצע שלה, וביחד עם בנט הם המפלגה היחידה שתומכת באופן מוצהר במדיניות כלכלית ליברלית. הרשומה הזו עוסקת בבחירות הקרובות, וכמו שאני מזכיר מפלגות אחרות כך טבעי מבחינתי להזכיר גם אותם.
גם ברשומות הבאות שלי ייתכן שאזכיר אותם, לפחות עד הבחירות. ואם הם יעשו משהו טוב בכנסת אז אני אזכיר גם אותו. כשהזכרתי את יאיר לפיד ברשומות עבר זה לא הפריע לך כל כך…
ברשומה הקודמת כתבתי אני חבר בצוות הכלכלי של המפלגה, כך שזה לא שאני מסתיר משהו. בקרוב גם נפרסם את התכנית הכלכלית שכתבתי, ותהיה מסיבת עיתונאים, וגם עליה אני אכתוב פה בשבוע הבא.
בקפיטליזם הקיצוני של התנועה הליברלית, השחיתות היא השיטה. כי אין מי שיגן על העניים מפני שרירות ליבם של העשירים, אין מי שיגן על זכויות הקניין שלהם כי לאף אחד אין אינטרס להגנה כזו.
הקפיטליסטים מדמיינים שבשוק חופשי יש זכויות לכולם ושוק מבוזר עם הרבה קונים ומוכרים ועסקאות הוגנות, וידע מלא, אבל זה פשוט לא המצב. פישר אמר, אני מעדיף שוק תחרותי ולא שוק חופשי.
כוחה של ממשלה לא נובע רק מהתקציב שלה, אלא מהיכולת לקדם חוקים. אין צורך במכס, אפשר לתת העדפה ליצרנים מקומיים על ידי תקינה שמפלה את המתחרים (חסימת המכוניות היפניות בארה"ב במשך עשורים). לא צריך לתת מילאירדים לחברות המכוניות, מספיק לתכנן את הערים בצורה שנוחה למכוניות ולא נוחה לאופניים ולתחבורה ציבורית.
הפסקה שכוללת את המשפט "וההתנהלות של החברות שהופרטו יותר אחראית מבחינה פיננסית." מתעלמת מהחברות הגדולות בישראל שעשו תספורות, מבנקים "גדולים מכדי ליפול" שמפעילים כשל שוק מסוג "סיכון מוסרי". היא מתעלמת מכך שג'ובים אפשר לסדר גם בדירקטורים של חברות ציבוריות. החברה לישראל היא דוגמה מעולה לאחלה ג'ובים.
נו באמת, לא יכולת לוותר על הסיסמאות? מה זה "השחיתות היא השיטה"? ליברטיאנים תומכים בהגנה על זכויות קניין של כולם, כולל העניים.
בנקים גדולים מכדי ליפול הם אכן בעייתיים בדיוק כמו חברות ממשלתיות. לכן צריך עוד יותר תחרות, ולא הלאמה. ונכון שג'ובים אפשר לסדר אפילו בחברות פרטיות, בתיאוריה, אבל זה הופך ליותר קשה ככל שמתרחקים מהממשל.
1 נו באמת אתה בעצמך. טוב שלא כתבת פחחחח.
להגיד שליברטנאים תומכים בהגנה על זכויות הקניין של כולם, זה כמו להגיד שהסוצאיליסיטים תומכים בממשלה ריכוזית אבל דמוקרטית. זה לעבור מניתוח של תמריצים, מוסדות, ו"מה שיש" לניתוח נורמטיבי, "מה רצוי שיהיה". הליבנרטנים יכולים להיות גם בעד שלום עולמי, פרפטום מובילה ושוק תחרותי שאין בו כשלים, זה לא אומר שרק בגלל שהם "בעד" משהו הוא באמת יתרחש.
נסה להראות למי יש אינטרס , או תמריץ לשמור על זכויות הקניין של העניים. כי כבר היום, בקפיטליזם ה"רך" שיש בארה"ב זכוית הקניין שלהם לא נשמרות היטב – החברות הגדולות מרמות אותם (כצרכנים וכעובדים) ומנצלות מידע א-סימטרי, השפעות חיצוניות כמו זיהום מוטלות עליהם ואף ליברטרני לא פוצה פה. המשטרה לא אוכפת את זכויות הקניין שלהם ולא מספקת הגנה מפני אלימות של כנופויות, (למעשה המשטרה היא במימון קהילתי ולכן בשכונות עניות אין שיטור אפקטיבי), החקיקה היא נגד הזכויות שלהם ועל ייצוג הוגן בבית המשפט אין מה לדבר.
איזה תמריץ יש למשטרה או לשופטים להגן על זכויות הקניין של העניים?
התאור של הממשלה כמין מלאך במודלים הנאו קלאסים, בא להסתיר את השחיתות שקיימת כאשר יש פערים גדולים מידי וכוח רב מידי המרוכז בידי מעטים. אמיר ניסח את זה טוב ממני.
2. עוד תחרות בבנקים ובחברות ביטוח אחרות פרושו שינוי מוסדי של הכסף האשראי והמימון והביטוח ואו רגולציה נרחבת שכן יש שם כשלי שוק רבים נוספים. אם אתה מכניס עוד רגולציה כדי לאפשר עוד תחרות אתה מגדיל את כוחה של הממשלה. איפה אני כתבתי הלאמה?
3. בתאוריה? מכיר את החברה לישראל לדוגמה? ולאן הולכים נערי האוצר? בדקת את המצב של פירמות עורכי דין ידועות? אין שום בעיה לסדר ג'ובים יפים גם בשוק הפרטי.
"פנטזיית-יום-דין על עתיד שבו העולם כולו יטיל עלינו מצור הדוק ונגווע ברעב?" אין צורך לגלוש לפנטזיה. תסתכל מה קרא לסחר הבינלאומי ב-1929, ואז תשליך על שוק המזון העולמי. מה יקרא כשהאורז יתייקר? האם מדינות ימשיכו לייצא אותו או אולי אפילו יגבירו את הייצוא? רק בעולם המודלים הכלכלי. בעולם האמיתי, היתה לנו כבר חזרה גנרלית לזה ב 2008, כמובן שהמדינות הגבילו ייצוא (הודו לדוגמה הגבילה ייצוא אורז) כי הן מעדיפות רווח נמוך יותר ולא מהומות מזון.
המזון ברמה העולמית בנוי על משאבים מתכלים (גז טבעי, פופסטים, אשלג ועוד חומרים נוספים) שבעשור האחרון עוברים התייקרות. התמוטטות על רקע אוכלוסיה שגדלה מהר אבל מסתכמת על חקלאות בלתי מקיימת מתועדת במספר מקרים בעידן החקלאי (איי הפסחא, האנסאזי, איי פיטקרן ומונגרנווה, המאיה, שומר, האימפריה הח'מרית, התיישבות הנורדים בגרינלנד) על ידי דיימונד.
הפנטזיה היחידה כאן היא שאפשר להתעלם מהטבע ומחוקי הפיזיקה, ולקיים כלכלה שתלך ותגדל לנצח.
לא הבנתי מה אתה טוען כאן. איך סבסוד החקלאים בארץ יעזור לנו לנוכח עליית מחירי המזון? אתה יודע שהחקלאים בארץ קונים חומרי גלם מחו"ל, כן? קונים תירס מחו"ל כדי להאכיל את בעלי החיים שלהם?
1 בוא נסכים על קיומה של בעיה, לפני שאנחנו מתווכחים על פתרון לה. בעיה אפשרית של מזון לא תנבע ככל הנראה ממצור שמישהו ישים עלינו, אלא מזה ששוק המזון העולמי תלוי בתשומות מתכלות ובעשור האחרון מראה סימנים של אי יציביות – מחירים עולים, ועליה בתנודתיות המחירים. כמו שלסטר בראון מתאר את זה , זה נובע מעליה מתמשכת בביקוש עם בעיות הולכות וגדלות בהמשך הגדלת ההיצע , יחד עם איומים גדלים על הגידולים שכבר קיימים (לדוגמה בגלל התרגלות מזיקים לחומרי הדברה, סחף קרקע, התרוקנות מאגרי מים ושינויי אקלים). ואפשר להוסיף לכל הסמטוכה הזאת את הספקולציות שמתווספות על זה.
הבעיה הבסיסית היא שהכלכלה הקיימת היום נמצאת במשיכת יתר מול המשאבים הטבעיים והמערכות הטבעיות שמאפשרות לה להתקיים. לא רק שהיא לא מנסה לטפל בזה (להפוך לכלכלה מחזורית) היא עוד מגדילה את המשיכה מה"בנק" ומודדת את הרווחה לפי כמה הצלחנו לבזבז.
2. סתם סיבסוד לחקלאים הוא לא הפתרון. במיוחד לא אם הסבסוד הזה מספק תמריצים מהירה יותר של התשתיות שעליהן בנויה החקלאות. אני כן בעד לסבסד חקלאות או לסייע בצורות אחרות, כדי לפתור השפעות חיצוניות כלפי דורות העתיד – אם החקלאים במדינות שונות מספקים לנו מזון זול יותר אבל תוך כדי כך גורמים לסחף קרקע זה אומר שהם מחסלים את ההון הטבעי שנדרש כדי לגדל את המזון. אני לא רוצה שהחלקאים שלי יצטרכו להתמודד עם כשל השוק הזה לבד.
3. מצד שני התערבות מוחלטת בשוק המזון והדיור היא לאו דווקא האופציה הכי בריאה. להפוך כל המדינה שלנו לפרבר אחד גדול, עם פחות ופחות אדמות ראויות לעיבוד, יותר יותר שטח שמוקצה לדיור ולכבישים, פחות ופחות חקלאים (היום הם כ 1% מהאוכלוסיה), והסתמכות יותר ויותר גדולה על ייבוא של מזון, על מזון שמקורו מדלק, ואו ייבוא של דלק מחצבי. הכל מתוך אמונה שתמיד נוכל לקנות אוכל, פשוט בגלל שזה מה שאנחנו רוצים, זה דבר לא בריא.
הצרה שהשוק לא מספק איתותים להרס התשתיות שעליהן השוק בנוי. אין שום דבר בקצב המשיכה שלך מהבנק שאומר לך מה קצב ההכנסות שלך לחשבון הבנק, או מה גודל החסכון שלך שם.
אם נמשיך עם ההיגיון הזה, הרי שהדרך האידיאלית להילחם בשחיתות היא לבטל את מוסד הממשלה ולחיות באנרכיה. הרי אם לא תהיה פוליטיקה, ממילא לא תהיה שחיתות בפוליטיקה. ואם רוצים להילחם בשחיתות בחברות הציבוריות, אין ספק שהפתרון היעיל ביותר יהיה ביטול מוסד הבורסה.
וברצינות: אין ספק שבכל מקום שבו נותנים לאנשים כוח, תהיה שחיתות. המסקנה היא לא שצריך לבטל את המוסדות שנותנים את הכוח הזה. קודם כל, כי ביטול כזה משמעותו לשפוך את התינוק עם המים – לרוב עדיף מוסד שלטוני שעושה את העבודה שלו וגם מכיל מידה מסוימת של שחיתות על מצב בו המוסד לא קיים.
שנית, משום שגם אם תבטל את המוסדות שנותנים כוח לאנשים, הכוח עצמו לא ייעלם, הוא רק יעבור לאנשים אחרים. למשל, בדרך כלל כשמקטינים את הכוח של המוסדות הפוליטיים, הכוח שנלקח מהם לא מתחלק שווה בשווה בין האזרחים, אלא עובר ברובו לעשירים. השאלה היא האם אתה רוצה שהכוח במדינה יהיה אצל העשירים, או אצל פוליטיקאים שלפחות נבחרים ע"י הציבור והציבור מפקח עליהם.
אבל למה להמשיך עם ההיגיון הזה? אני לא תומך באנרכיה.
השאלה היא איפה מדינת ישראל נמצאת בתוך האיזון הזה שאתה מתאר. אני מאמין שהיא נמצאת בנקודה שבה אם נוריד את המעורבות הממשלתית בשוק המצב ישתפר, לפי מה שאני יודע על מדינות אחרות בעולם.
אתה מפספס פה לדעתי.
אתה רושם: "אנשים לא הופכים לפוליטיקאים כדי למקסם רווחים. אין בכך שום היגיון. בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן, אהוד ברק – כולם אנשים סמכותיים עם קורות חיים מצוינים שיכלו לעבוד בשוק הפרטי, לנהל עסקים ולהרוויח מיליונים, גם ללא שום עבר פוליטי." אני טוען כי אין לאנשים הללו קו"חים שעומדים בפני עצמם ומאפשרים להם לנהל עסקים "ולהרוויח מליונים". כישורי פיקוד צבאיים בכירים אינם רלוונטיים לסקטור העסקי, הנעת העובדים היא שונה מהנעת חיילים, ליחידות צבאיות אין שום שיקולי רווח ותרבות ארגונית נחותה לעומת התרבות הארגונית של הסקטור העסקי. אנשים כאלו יוזמנו לנהל חברות רק כדי שיוכלו לנצל קשרים פוליטיים אותם צברו במהלך מילוי תפקידים בכירים. לגבי אולמרט, הניסיון שלו הוא ניסיון פוליטי (ראש עיר), ולכן תמוה שאתה קובע כי היה יכול "להרוויח מליונים" ללא פוליטיקה, כל הקריירה שלו היא פוליטית.
אתה מסכם בכך שאם נפקיע את יכולתם של נבחרינו להעניק "מתנות" הרי שנוריד את התמריצים עבורם להיות מושחתים. זה אולי נכון. אבל גם אם נפריד את הכלכלה מהממשלה כפי שאתה מציע, עדיין יהיו אלו המחוקקים שמחליטים לגבי נושאים המפרנסים לוביסטים רבים (דוגמא אחרונה היא האם להתיר למכוניות שנוהגות בעצמן לנסוע על כבישי הארץ, שאלה זו כבר רלוונטית בחלק מערי ארה"ב). כך שגם אם סילקת את הממשלה מהכלכלה, בעצם יכולתה לחוקק חוקים המטיבים עם סקטור עסקי זה או אחר, יצרת תמריץ מעולה לשחיתות.
אני מאמין שהדרך הטובה ביותר למנוע שחיתות מצויה דווקא בפוסט קודם שלך, בנושא שקיפות. פתח את הממשלה ודרוש שכל מינוי וכל החלטה וכל קשר יהיה חשוף לציבור, וחנך את הציבור למעורבות פעילה בתהליך הפוליטי. סנקציות חברתיות נגד שחיתות הן הכלי היעיל היחידי למלחמה בשחיתות.
כישורי פיקוד צבאיים אינם רלוונטיים? אז איך כל אלופי צה"ל נוחתים בדירקטוריונים של חברות? אני לא חושב שזה רק בגלל הקשרים. ואולמרט היה עורך דין, אם כי הוא באמת נכנס לפוליטיקה בגיל צעיר.
תמיד ישארו תמריצים לשחיתות, אבל אם סילקתי את הממשלה מהכלכלה הם יקטנו. וכמובן שגם שקיפות תעזור, אבל כשלעצמה היא לא מספיקה. הם תמיד יוכלו לעקוף את הערוצים השקופים.
איך הם נוחתים? הם מכירים את החברה. קשרים. הם מכירים את החברים שלהם מהצבא שגם הם נחתו קודם בדיקטורים וכסמנכ"לים של חברות אחרות, במשרדי ממשלה ובפוליטיקה. זה בדיוק כמו ה"כישורים" שהיו לוואספים שלמדו באוניברסיטוות הקיסוס.
באמת יהיה מעניין לבדוק מה עושים גנרלים בדימוס במקומות אחרים בעולם, ואיך הם מנצלים את הכישורים שלהם.
משעשע. אתה מעלה כמה נקודות טובות ומעניינות ובסוף הורס הכל בשתי מכות גרזן חזקות. את האחת אני כבר מכיר אצלך – הרעיון החוזר ונשנה אצלך שאנשים הם כלום ורק המבנה, באמצעות מערכת תמריצים, גורם להם לנהוג כמו שהם נוהגים. בסדר, יש לנו על כך ויכוח. ידוע. וברור לי שאתה בצד המפסיד בו. מתישהו גם אתה תבין זאת.
מכת הגרזן השניה היא תעמולת הבחירות למפלגת עלה ירוק שאתה היית מעורב בכתיבת מצעה הליברלי. קצת גילוי נאות לא היה מזיק, והימנעות מהזכרת הנקודה הזו היתה מועילה אף יותר. היא מזיקה לדיון בנקודות שאתה מעלה, לא רלוונטית בעליל, ומעלה ספקות בנוגע למניעים שלך בהעלאת הנושא. היא כמובן גם טענה לא נכונה,אבל כשמדובר בתעמולת בחירות כנראה שזה לא ערך חשוב או ראוי לכשעצמו.
שיהיה בהצלחה בבחירות.
נו, אני מחכה למתישהו הזה כבר שנים והוא לא בא… תמיד האמנתי שזו המערכת ולא האנשים. פשוט נראה לי מוזר להניח שבניגריה אנשים נולדים מושחתים ומרושעים, בסין אנשים נולדים דיקטטורים אכזריים, ובנורווגיה אנשים נולדים ישרים וטובי לב.
גילוי נאות? ברשומה הקודמת כתבתי שאני כותב עבורם את התכנית הכלכלית, מה יכול להיות יותר גילוי נאות מזה? ומה לא רלוונטי בזה? אני כותב על הבחירות, מזכיר מפלגות אחרות. ולזרוק לאוויר "טענה לא נכונה" בלי נימוקים זה סתם ילדותי.
לרוב אני מסכים עם מה שאתה כותב, הפעם אני חייב להצטרף למתנגדים לפסקה האחרונה.
בסופו של דבר אין שום ברירה אחרת למעט שליטה ממשלתית על לא מעט נושאים:
תשלומי העברה, חלוקת קרקעות, חלוקת משאבי טבע, חינוך/בקרה על חינוך, בריאות (המודל האמריקאי לא עובד כל כך טוב אתה חייב להודות), ביטחון וכו'.. וכו'…
ככל שאתה מקטין ומחליש את המדינה, כלומר מקטין מיסים ומקטין משכורות ציבוריות אתה גורם לכך שאיכות כוח האדם והכוח של רשויות המדינה יורד, מה שגורם לכך שבוודאות אותם גורמים מושחתים יצליחו להטות את הפיקוח הממשלתי לצרכיהם אפילו יותר בקלות.
אני אישית לא מאמין בקיצון של אנרכיזם-ליברטריאני סטייל סומליה כדרך חיים למדינה מערבית. וכל עוד אתה כן מקבל את העובדה המדינה חייבת לפקח על נושאים אקוטיים בחיים הכלכליים של האזרחים אתה חייב לתת לה כוח כלשהו לתפקד.
אני אישית חושב שהפתרון צריך להיות שינוי תמריצים, ושינוי התמריצים הזה צריך לקרות דרך בתי המשפט קודם כל – שינוי חקיקה והעלאת העונשים על שחיתות גלויה. כמו גם הטלת מגבלות על שליטת בעלי הון על אמצעי תקשורת ספיציפית (לדוגמה, חוק שאומר שכל בעל הון יכול לשלוט על לא יותר מ-10% מעיתון, או תחנת טלוויזיה – כולל בעלות צולבת).
מדינה חלשה רק תגביר את השחיתות, תאגידים יוכלו לנצל את כללי המשחק הפרוצים אפילו יותר כדי למקסם את הרווחים שלהם.
כמה סיסמאות, אלוהים ישמור.
"תאגידים יוכלו לנצל את כללי המשחק הפרוצים אפילו יותר כדי למקסם את הרווחים שלהם." תסלח לי, אלה זיוני שכל פר סה.
מה שמונע מתאגיד "למקסם רווחים" הם לא "כללי המשחק" אלא התאגידים המתחרים, שמנסים גם הם "למקסם רווחים".
דברים שמונעים מתאגידים "למקסם רווחים" בהקשר השלילי:
– חוקים של דאגה לאיכות הסביבה והיכולת לתבוע על בסיס נזק לצד שלישי.
– זכויות סוציאליות לעובדים לפי החוק.
– ממונה על הגבלים עסקיים (שמשתדל) למנוע תיאום מחירים והיווצרות אוליגופולים.
– פיקוח על היווצרות נזקים לטווך ארוך על ידי מוסדות ממשלתיים (ראה לדוגמה סיגריות, מחקרים של ה-FDA על מוצרי מזון) שלא יכולים להתגלות בקלות על ידי שוק החופשי.
פחות סיסמאות?
אני לא נגד הדברים שכתבת (לפחות לא באופן גורף). אבל מה עם הדוגמאות שכתבתי ברשומה? מנהל מקרקעי ישראל? המכסים הגבוהים? אלו דברים שלא קיימים ברוב המדינות המתקדמות בהיקף שבו הם קיימים בישראל.
גם אני לא אנרכיסט, ואני לא בעד להעלים את המדינה, אני לא מבין למה אתם לוקחים את מה שכתבתי לכזו קיצוניות. אולי הייתי צריך להסתייג יותר.
ככל שאני מקטין ומחליש את המדינה, אני דווקא מקטין את כוחם של אותם גורמים מושחתים להטות את הממשלה לטובתם. זו הסיבה לכך שמדינות מערביות פחות מושחתות ממדינות קומוניסטיות, למשל. זה ההבדל בין המיליארדרים של ארצות הברית לבין המיליארדרים של מקסיקו. בארצות הברית יש לך ביל גייטסים ווורן באפטים שעשו הכל בעצמם, ובמקסיקו ומדינות דומות לה יש לך אנשים שהצליחו בזכות קשרים עם הממשל.
אני לא רוצה להחליש את המדינה, שים לב – אני רוצה לבטל את מעורבותה בכלכלה. אבל זה לא אומר שכללי המשחק חייבים להיות פרוצים באיזה שהוא אופן.
התאוריה יפה, אבל איך "מקטינים את המדינה". הרי התקציב הממשלתי הוא ממש לא חזות הכל.
– מישהו הרי מקבל החלטות פוליטיות כמו האם יוצאים למלחמה או לא. (ואז כשיוצאים למלחמה "אין ברירה" אלה לשלם לברוני הנשק כמו שארה"ב מדגימה היטב).
– מישהו הרי מקבל החלטות פוליטיות איך לפתח את מערכת התחבורה וחוקי התכנון העירוניים והארציים – האם מעודדים פרבור כמו בארה"ב או מעודדים עירוניות מתחדשת.
– האם המדינה אוכפת את זכויות הקניין של תאגידים זרים בחו"ל? האם מותר לתאגידים להפעיל חברות בת שנמצאות איתנו במלחמה?
– מישהו צריך לקחת החלטות שיש להן השלכות על סקטורים שלמים – אם זה בבנקים, בביטוח, בחקלאות, בייבוא, במדיניות החוץ, בחינוך ועוד.
הקטנת הממשלה היא סיסמא. אין דרך לדעת ממשלת ארה"ב היא קטנה יותר או גדולה יותר מממשלת הולנד או ממשלת ישראל.
בכל מקרה יש עוד צעדים להקטנת השחיתות שאתה מתעלם מהם
– שקיפות ודמוקרטיצזיה של הממשל.
– ביזוריות של הכלכלה
– רמה לא גבוה מידי של אי שווין (כדי שהאזרחים יוכלו להיות מעורבים פוליטית ולא רק לעסוק בהשרדות קיומית מהיד לפה).
– תרבות דמוקרטית.
– ערכים של הוגנות ושל סולידריות חברתית.
– ערכים חברתיים נוספים לפיהם יש חשיבות גם להיבטים אחרים בחיים ולא רק להצלחה אישית
כמעט באופן קבוע, הכלכלנים מתעלמים מכל המוסדות החברתיים (לדוגמה כסף , תאגידים, או קהילות) ומתרכזים רק בשני המוסדות שהם מכירים – שוק וממשלה. זה מבוי סתום.
כמעט באופן קבוע, אתה זורק איזו הכללה לגבי כלכלנים למרות שאין לך שמץ של מושג מה הם עושים, ומוציא כל חשק שהיה יכול להיות לי לכבד אותך בתגובה רצינית. זה מבוי סתום.
שמע, בכל זאת למדתי 4 שנים בבית הספר לכלכלה, קראתי קצת ספרים ומאמרים. אז יש לי שמץ של מושג "מה הם עושים".
ב-4 השנים האלה, היה רק סמנריון אחד של כלכלה מוסדית, במסגרת לימודי רשות בתואר שני , של אחד, אבנר גרייף. לא היתה שום התייחסות לדברים שהוא אמר בקורסים אחרים. לא היתה שום התייחסות בשאר הקורסים לתאגידים, או לקהילות. לכסף כמובן שהתייחסו, אבל לא הגדירו מה הוא, מה התפקודים שלו וכו' –
גם אתה בפוסט הזה לא התייחסת למוסדות האלה. מ.ש.ל.
פוסט מצויין, מסכים כמעט עם כל מילה בו.
אינני תומך בעלה ירוק מכיוון שאינני מזדהה עם חלקים במצע שאינם קשורים לחופש הכלכלי בלבד, ובגלל שיקולים פוליטיים אחרים.
אבל בלי שום קשר, אני מזדהה לחלוטין עם כל הנאמר פה.
למרות זאת, אני לא שותף לאופטימיות בין השורות. אני לא חושב שאנשים יבינו אי פעם ש*זה* מה שדופק להם את איכות החיים. אנשים פשוט טיפשים מדי בשביל זה.
מה שכתבת על ליברמן שיש לו קורות חיים מצויינים בלי קשר לעבר הפוליטי, דבר שהיה מבטיח לו מיליונים בשוק הפרטי, זו בדיחה?
אין מערכת שיכולה לפעול בלי חוקים, שופטים ובוני תשתיות. כך גם המערכת הכלכלית. היא נשענת על היציבות שמספקת לה המדינה ועל משאבים רבים שמגיעים מהציבור. אז למה שהציבור לא יהיה זה שקובע את חוקי המערכת הכלכלית, אוכף ושופט אותם? הכלכלה היא המצאה אנושית, בדיונית שמטרתה להטיב עמנו ועל כן היא צריכה להיות בשליטתנו. היא אמצעי ולא המטרה.
צודק כרגיל.
עזבנו את הניהול בתפוז.
תקרא בבלוג התפוזי
שנה אזרחית טובה
למרות שכל מה שאתה כותב צבוע בצבע ירקרק ומעורר מאנצ'יז עד הבחירות אתה עדיין כותב היטב. לפחות תעמולת הבחירות פה לא משעממת.
זה עניין של התחלה. קודם כל צריך להעיף את הגנבים. זה אלף בית. זה לא הכל אבל צריך להתחיל מזה. וגימל, כמו שרמזת, החוק הוא לא הכל. החוק אולי לא יכניס את ליברמן לכלא על הפרשה הגדולה שלא יוגש בגללה כתב אישום, אבל צריך להיות עיוור חרש וטיפש כדי לא להבין מה הוא עשה. ואולמרט, זו בדיחה עצובה שהוא מנסה לחזור עכשיו. אז זה גימל. בעצם לא, זה עדיין אלף בית. כל-כך מובן מאליו.
אחרי שאתה מקפיד ומבצר את זה שעבריינים וגנבים ומלוכלכים לא יוכלו להתנחל להם לנצח בכנסת אפשר להתקדם. אז כן צריך שקיפות, וכן צריך לשקול בכובד ראש אילו מנגנונים ממשלתיים צריך ואילו לא, וכן צריך להתמודד עם שחיתויות אחרות כמו העובדה שאנחנו ממנים את מערכת החושך החרדית שמאיימת על עתידנו.
אבל אני לא מסכים להטיה שלך. אי-אפשר לנתק את הממשלה מהכלכלה. הכלכלה היא משהו שקורה במדינה והממשלה היא הכוח הריבוני דה-פקטו. אם אתה מנתק את הפיקוח אז הכוחות הפרטיים מתחזקים ואז הם מחזירים בעצמם את מעורבות הממשלה כדי לדאוג לאינטרסים שלהם. עדיף שתהיה מערכת חזקה ויעילה ככל היותר של פיקוח על השוק הפרטי, למרות שזה פתח לשחיתות (שיהיה צורך להלחם בה כל הזמן), כי האלטרנטיבה היא לתת לו לצמוח פרא ולקבל שחיתות גדולה יותר.
לא אמרתי שצריך לנתק לחלוטין כל מעורבות ממשלתית בכלכלה. אתה הולך כאן בין שני קצוות קיצוניים בלי שום סיבה. מערכת "חזקה ככל היותר של פיקוח על השוק הפרטי" זה קומוניזם, ולעומת זאת ניתוק מוחלט של מעורבות ממשלתית בכלכלה מתקרב לאנרכיזם. אם משחררים את השוק החופשי הוא לא "צומח פרא", זו שלי יחימוביץ' ושלל קשקשנים מדברים מגרונך וגורמים לך לחשוב ש"השוק" זה איזו ישות אכזרית שמנותקת מהעולם. היא לא. השוק זה אני ואתה והצרכנים, ודעת השוק היא הדבר הדמוקרטי ביותר שיכול להתקיים. ממשלה צריכה להתערב בכשלי שוק ולפקח על מונופולים וכו', אבל ברוב המקרים אין שום צורך לפקח על השוק, ופיקוח רק פוגע בי ובך.
חזקה ויעילה ככל היותר. לא רק חזקה. והכוונה היא בעין בוחנת שתתערב במקרי הצורך, ולא בניהול בפועל של השוק הפרטי (שזה לא יעיל בכל מקרה). כך שלא מדובר בקומוניזם. צריכים להיות כללים והשוטר צריך להשגיח שהשחקנים הפרטיים משחקים לפיהם ולהיות טוב בעבודה שלו. זה הכל.
זו לא שלי יחימוביץ'. זה פשוט מה שקורה במערכות שצומחות ספונטנית כמו שאני מבין את זה. ודווקא לי יש יותר נסיון בתחום הזה מליו"ר העבודה. השוק החופשי צומח פרא כי זו הדרך היחידה שהוא יכול לצמוח. זה הקטע הזה של ה-"חופשי". זה מה שהוא אומר. דווקא אתה פה מדקלם מנטרה ליברטריאנית. השוק הוא לא דמוקרטי. בדמוקרטיה העם שהוא הריבון מחליט לפי העיקרון שכל קול שווה. בשוק הקולות לא שווים ובכל מקרה לא מחליטים ברוב דעות. לשוק יש דינמיקה שדרכה נוצרים בין השאר מצבים לא בריאים גם אם רוב האנשים (או אפילו רוב הכסף) בכלל לא רצו אותם. מונופולים וקרטלים למשל.
תודה אורי על מאמר מצויין.
צריך למצוא דרך למקד ולהתמקד בשוק השחיתות הגדול ביותר והוא נושא אישורי הבניה בתוך הרשויות המקומיות.