כתבה ב"הארץ" מתחילה עם כותרת מאיימת: "Airbnb – כלכלה שיתופית או מלונאות עבריינית?"
הקרב של קבוצות הלחץ נגד הכלכלה השיתופית הוא החזית החמה היום של ההרס היצירתי, וחברי קבוצות הלחץ לא חוסכים באמצעים. לצערי העיתונות, אותו "כלב שמירה של הדמוקרטיה" לכאורה, נכשלת ברגעי האמת ומתייצבת לא פעם לצד קבוצות הלחץ ונגד הציבור הרחב. כפי שראינו עם שאול אמסטרדמסקי אתמול, כך היום כתב הארץ משה גלעד מתייצב במאמר באופן מגמתי לצד המלונאים המוטרדים מעלייתה של הכלכלה השיתופית.
אז כיצד ניתן לעצור חברה משגשגת המוכרת לציבור מוצר שהוא רוצה? ראשית כל, חייבים לתאר אותה בתור תמנון ענק ומרושע בשווי עשרות מיליארדי דולרים המשתמש בלוביסטים כדי להשפיע על ממשלות – כאילו שיש לחברות האלו ברירה לנוכח הלוביסטים הרבים ששולחים בתי המלון מהצד שלהם. בלי לוביסטים במערכת הפוליטית אין להם שום סיכוי לנצח את קבוצות הלחץ, אלו פשוט חוקי המשחק כיום.
שנית, מנסים לסדוק את התדמית הרומנטית של הכלכלה השיתופית: מסתבר שרבים ממשכירי הדירות הם אנשי עסקים שרוכשים דירות מתוך כוונה להשכיר אותם דרך החברות החדשות, וישנם בעולם בניינים שבהם מחצית מהדירות מושכרות כך. "האותנטיות נמוגה", אומר אחד המלונאים, כאילו שזה היה כל העניין כאן, אותנטיות. אבל לא, העניין היה מוצר טוב במחיר זול, וזה לא השתנה, לא משנה מי מוכר את המוצר.
רק בסוף מגיעים לנקודה העמוקה יותר, שלגביה המלונאים באמת צודקים: הכלכלה השיתופית מאפשרת לאנשים לחמוק מתשלום מיסים ומכללי רגולציה מחמירים. אנשים פשוט משכירים אחד לשני דירות, לא טורחים לדווח על זה לאף אחד, ושום מפקח לא יבקר בבית שלהם כדי לוודא שיש שם מטף כיבוי אש תקין. העלויות קטנות יותר והרווחים גבוהים יותר, ביחוד אם היזמים מתחמקים מתשלום מיסים. זו איננה תחרות הוגנת.
כל מי שינסה לפתוח עסק בארץ יגלה עד מהרה עד כמה נוראית הרגולציה, לכמה אישורים מופרכים הוא זקוק כדי לזוז מילימטר לכאן או לשם. הבעיה היא שמי שקובע את הרגולציות הוא לא זה שמשלם את מחירן. אין חפיפה בין סמכות לאחריות, כמו שאומרים בצה"ל. שריפות בבתי מלון הן עניין מסוכן, אבל זה ברור שהסכום האופטימאלי שנדרש להשקיע בהגנה מפני שריפות הוא לא אינסוף. חברי כנסת זורקים לאוויר חוקים והם חושבים שזה חסר עלות, שהיזמים יספגו הכל, מכיוון שהנטל על הצרכנים מגיע דרך המחירים והוא בלתי נראה. בירוקרטים רק הולכים ומחמירים את הרגולציות, כי אין להם שום תמריץ בכיוון השני: אם תהיה שריפה באיזה שהוא בית מלון יבואו אליהם בטענות, אבל אם התקנות שנועדו למנוע שריפה מחמירות מדי ביחס לאופטימום אף אחד לעולם לא יגלה זאת.
ומה עם אנשי העסקים? לכאורה הייתם מצפים מהם להיות נגד רגולציה, אבל האמת היא שרגולציות רבות מאפשרות לייצר חסמי כניסה לתחום וכך לפגוע במידת התחרותיות. רווחיהן של חברות נובעות במידה רבה ממידת התחרות בתחום, ולא רק מעלויות הייצור. ישראל, רפובליקת הכסת"ח וקבוצות הלחץ, גרועה במיוחד במדדים מקובלים של רגולציה ובירוקרטיה, אבל הבעיה קיימת גם במדינות אחרות. אני לא יודע מהי הרמה האופטימאלית של הגנה מפני שריפות ואני לא טוען בהכרח שכל רגולציה היא מיותרת, אבל לאור התמריצים של קובעי המדיניות והפירמות סביר להניח שהרמות הנוכחיות של הרגולציה גבוהות מדי. העובדה היא שלצרכנים לא אכפת לגור בדירות שהם השכירו באתרי הכלכלה השיתופית למרות שאין בהן מטף כיבוי, ולרובנו אין מטף כזה בבית.
כל שיפור טכנולוגי שמגדיל את יעילות זרימת המידע ואת ביזור מקורות המידע, מגדיל בסופו של דבר גם את היעילות שבה ניתן למכור ולרכוש מוצרים ומפחית את היכולת של ממשלות וקבוצות לחץ לשלוט במידע, לשלוט בשווקים באופן ריכוזי, להטיל עליהם רגולציה ולמסות אותם. בסופו של דבר גם בתי המלון יקבלו הקלות ברגולציה, או ייכחדו. שיפורים טכנולוגיים כאלו הם לא תמיד דבר טוב, בטח שלא לכולם. למשל, בעלי דירות גילו שהם יכולים להשכיר את הדירות במחיר גבוה לתיירים עשירים, וכך הם דוחקים שוכרים מקומיים מהשוק ומעלים את מחירי השכירות. מבחינה כלכלית השימוש במשאב הוא יעיל יותר עכשיו, אבל בדרך ישנם כאלו שהרוויחו (בעלי הדירות והתיירים) וכאלו שהפסידו.
השאלה החשובה היא לא האם השינוי הוא טוב או רע, או האם צריך לאפשר אותו או לעצור אותו. במאה ה-15 גילדות בפריז הצליחו לדחות את הכנסת מכונות הדפוס הראשונות לעיר בעשרים שנים, ואני בטוח שהיו להן שלל טיעונים משכנעים, אבל בסופו של דבר מכונות הדפוס הגיעו. אי אפשר לעצור את הקידמה ואי אפשר לשלוט בה, אפשר רק לעכב אותה במחיר יקר מאוד. השאלה החשובה היא כיצד אנחנו גורמים לכך שנהיה בצד שירוויח מהשינוי, גם בתור בני אדם פרטיים וגם מנקודת המבט של מדינת ישראל.
—————-
אגב, ב-25 לספטמבר אני מתכוון להעביר שתי הרצאות בנושא הרס יצירתי במסגרת סמינר הסתיו של מכון פרידברג לכלכלה. הסמינר סגור לציבור הרחב, אך ניתן להירשם אליו בחינם והוא מיועד לסטודנטים מכל התחומים.
אני מצטער, אבל לא הבנתי על מה הפוסט הזה
אם הוא על מאבקם של אנשים בתחום מסויים כנגד מתחרים חדשים ו/או מהפיכות טכנולוגיות, ניחא. זו תופעה מוכרת וידועה מאלף ואחת דוגמאות. בכל תחום שבו יש חידושים, יש מי שחושש מהם ומהסיכון שהם מייצגים עבורו.
אם הפוסט הוא על הרגולציה החונקת, שוב- מה חדש? מי לא יודע את זה?
אבל! אם אנו מדברים על הכלכלה השיתופית בכלל ו/או Airbnb באופן פרטני, אז השאלה היא שאלה עקרונית של מדיניות ציבורית: למי מותר לארח אנשים בתשלום ולמי לא (או להסיע אנשים בתשלום).
לפי מודל הכלכלה השיתופית, לכל אחד מותר לעשות ככל העולה על רוחו. האם כולנו מקבלים את זה? אני בכלל לא משוכנע.
אני בכלל לא משוכנע שאנו, כחברה, רוצים שכל מי שחפץ בכך יכול לפתוח חברת שמירה ולהעסיק שומרים חמושים. אני לא משוכנע שאנו כחברה רוצים לכל מי שרוצה לעסוק ברפואה, לא ברור לי שאנו רוצים להרשות לכל אחד להסיע נוסעים בתשלום ואינני יודע אם אנו רוצים להרשות לאנשים לפתוח בתי מלון בלי שום פיקוח או רגולציה.
מה שהכלכלה השיתופית תעשה זה להכריח את המדינה להתעמת עם השאלה. מונופול חלוקת הרשיונות מתערער, אבל מסופקני אם אנו רוצים להגיע אל העולם שכל אחד יכול לעשות כל דבר, בכל תחום כרצונו.
נ.ב.
האם צריך בישראל רשיון להפעלת עיתון?
אכן בישראל צריך רשיון לעיתון
http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/law/comi0147.htm
לשון החוק המגדירה רישיון לעתון מדברת בהדפסה. זאת אומרת שהיא לא כוללת את הבלוג הזה ואחרים או את פיסבוק או כל המידיה הדיגיטלית, אבל רק מאחר והם לא היו קימות בזמנו. רוח הדברים מתיחסת גם לעתון שאינו מודפס ולכן גם כל הרשתות החברתיות ניצלות בשל טעות טכנית
בairbnb כמו גם בuber כל העסקאות מתועדות ואפשר להכריח את האתר לדווח לרשויות המס. בעולם דיגיטלי קשה מאוד לחמוק מתשלומי מס אלא אם כן רשות המיסים היא לגמרי אימפוטנטית.
לא השתמשתי באתרים האלו, אבל למה אתה חושב שהעסקאות בהכרח מתועדות? באתר יד2 אני יכול למכור למישהו רהיט מבלי שאף אחד ידע על זה, כולל אתר יד2, למה שהמצב יהיה שונה באתרים אחרים שמספקים בסך הכל שירותי תיווך?
3 תשובות
ראשית, גם ביד2 העסקאות מתועדות ורשומות. והרשות למסים יכולה לפנות לאתר ולבקש ממנו רשימות
שנית, ב AIRBNB ודומיו המצב יותר חזק מאחר והאתר דואג גם להעברת הכספים בין הצדדים, לא רק החלפת מספרי טלפון ושהם יתחשבנו בעצמם. זה מעמדות שונים מול הרשויות.
אחרון חביב, הבעיה איננה מיסים. כלכלה שחורה יש גם היום והמדינה יודעת להתמודד עם זה. הבעיה היא למי מותר לעשות מה. האם לכל אחד מותר לייצר מלון בביתו או שצריך רשיון? האם כל אחד רשאי למכור מזון שהוא מבשל בביתו לאחרים? וכד'
זה לא נכון. אין שום עסקאות מתועדות ביד2. יד2 יודע שפרסמתי מודעה על אופניים, אבל אין לו שמץ של מושג אם מכרתי את האופניים, למי ובכמה.
אנחנו נכנסים לפינה, אבל:
אחרי שמכרת את האופנים, אתה מסיר את המודעה. יד 2 שואל מדוע ואתה מספר שמכרת (במכוניות ודירות יד2 גם שואל באיזה מחיר)
ולכן-
א. מס הכנסה יכול לקבל רשימה של אנשים שהצהירו שמכרו על מנת לפנות אליהם
ב. רשימה נפרדת של אנשים שמכרו הרבה פריטים (נאמר, מעל 10) כדי לשאול אותם באופן ידידותי אם זה לא עסק ואם הם רשמו אותו
מכרתי אופניים. ומיקרוגל. ומקרר. וחיפשתי שוכר חדש לדירה ששכרתי. את המודעות של המקרר והמיקרוגל הסרתי. למודעה של האופניים נתתי לפוג מעצמה. יד2 לא שאל אותי כלום לגבי אלו. כשהסרתי את המודעה על שכירת הדירה הם שלחו לי מייל. לא עניתי. מס הכנסה לא יודע כלום.
דיון ישן, אבל בתור משתמש גם של אירבנב וגם של אובר, יש כמה הבדלים מהותיים בינהם לבין יד2.
הראשון, הוא שיד2 הוא אתר לפרסום מודעות, בעוד אירבנב ואובר הן חברות שמספקות שירותים בתשלום. כאשר אתה מבצע הזמנה באירבנב, העברת הכספים מתבצעת באמצעותם והיא מתועדת. יותר מכך, אירבנב מבקשת ממשתמשים לא לבצע את העברת הכספים מחוץ לאתר, ולסגור עסקאות עם מפרסמים רק דרכיהם.
העסקאות באתרים אלו מתועדות והעברות הכספים מתועדות.
לגבי העלמת מס על השכרת דירות – אתה יכול להעלים מס אם אתה מפרסם את הדירה שלך ביד2. כנראה שקשה יותר להעלים מס עם אירבנב (מכיוון שהעסקאות מתועדות), מעולם לא פרסמתי דירה באירבנב, אז אני לא באמת יודע. אבל אם מס הכנסה מוטרד מairbnb הוא צריך להיות מודאג יותר מיד2 או מwinwin בהם העסקאות לא מתועדות.
זה נכון באותה מידה לנהג מונית ולנהג אובר, שניהם יכולים להעלים מס, אבל לנהג של אובר תיאורטית אמור להיות קשה יותר, כי התשלום מתבצע דרך אובר, וכל העסקאות מתועדות.
השני הוא שלאירבנב ולאובר יש אחריות (כלשהי) על המוצר שהם מוכרים, יד2 רק מתווך בינך לבין אנשים אחרים. אם שכרת דירה ביד2, ויש לך בעיה כלשהי, אתה אמור לפתור אותה מול המוכר בלבד. במקרה של אירבנב הם יכולים להתערב ולפתור סכסוכים (נושא מעניין בעצמו).
מה שהעלת בפוסט מעניין בהחלט, ומעלה המון שאלות. אחת השאלות העיקריות היא, מדוע בית מלון צריך לספק מטף לכיבוי אש, ואדם המשכיר דירה לא? האם יש היגיון ב"אפליה" הזו?
השאלה הזו לא קשורה כלל לאירבנב, והשכרת דירות לטווח קצר הוא שירות שניתן הרבה לפני שאירבנב הופיעו.