משבר הקורונה – שלב המדיניות הכלכלית הגרועה

שתי הערות חשובות בנוגע למשבר הקורונה המתפתח:

1. גירעון

לאחרונה מתרבים הקולות הקוראים להעלאת הגירעון. החוכמה המקובלת הרי אומרת שזה מה שעושים במשבר – מגדילים חובות והוצאות כדי להמריץ את המשק. אבל זה לא מה שהפוליטיקאים רוצים, הם מעוניינים להגדיל את הגירעון בשביל להגדיל את הוצאות הביטחון, ובהמשך גם בשביל כל מני הסכמים קואליציוניים והסכמי השכר עם המורים והרופאים. אלו לא דברים שממריצים את המשק. הקורונה היא רק תירוץ.

מלבד זאת, אנחנו עדיין לא במשבר. הקניונים עדיין מלאים, רוב מכריע של האנשים עובדים, האבטלה לא גדלה בינתיים. אולי נהיה במשבר עוד שבוע, עוד חודש, אולי לא. אולי נצטרך להזניק את תקציב הבריאות לשמיים. אולי נצטרך לקצץ את השכר במגזר הציבורי. אולי נצטרך את הכסף בשביל דברים אחרים שקשה לצפות. אולי הקורונה תכה בעולם במספר גלים במשך שנתיים-שלוש, כמו מגיפות אחרות, ונהיה זקוקים לאורך נשימה. אולי ההיסטריה תסתיים בעוד חודש.

אנחנו לא יודעים מה יקרה, יש אי וודאות עצומה, והדבר החכם לעשות במצב של אי וודאות הוא דווקא לשמור על גירעון נמוך, כדי שאם תגיע המכה נוכל להתמודד איתה. זו טעות לשחרר את הרסן מעל הפוליטיקאים כבר כרגע, ולאפשר להם להגדיל את תקציב הביטחון ואת ההתחייבויות לארגוני העובדים.

 

2. להציל את המלח, לא את האונייה

במהלך משברים כלכליים פירמות פחות יעילות נוטות לקרוס. בטווח הקצר התוצאה היא אבטלה גבוהה, אך בטווח הארוך יותר ההון האנושי והפיזי המושקע בפירמות האלו עובר לפירמות יעילות יותר ולענפים משתלמים יותר, שהם מספיק רווחיים כדי לשרוד משבר זמני. לחילופין, הפירמות הכושלות יכולות לפשוט את הרגל ולהירכש על ידי בעלים חדשים.

אין סיבה שהממשלה תתערב ותעצור את התהליך הזה, כפי שההסתדרות כבר הזדרזה לדרוש. אם תהיה אבטלה המונית אז ראוי לעזור למובטלים באמצעות דמי אבטלה לתקופה ארוכה יותר ובאמצעות הכשרות מקצועיות – לכל המובטלים בכל סוגי הפירמות, בלי קשר להיותם מאוגדים בוועדי עובדים או לכוח הפוליטי של מעסיקיהם. בכל מקרה אין סיבה לעזור לפירמות ולסבסד בעלי הון.