דרך חדשה

השבוע עזבתי את פורום קהלת והתחלתי לעבוד במקום עבודה חדש, בחברת היי-טק, בתור מדען נתונים. תקופה מוזרה לעזוב עבודה, אני יודע. לא תכננתי לתזמן את זה ככה. למעשה, כבר לפני כשנה, כשהתברר לי שלא אוכל למצוא משרה אקדמית בישראל, התחלתי בהשלמת נושאים שפחות הכרתי בלמידת מכונה ובכל מני תחומי ידע משיקים מתוך מטרה לחפש עבודה בתחום. לעבודה החדשה התקבלתי עוד לפני משבר הקורונה.

הסיבה המרכזית לעזיבה היא הרצון שלי ללמוד ולהתפתח אל תחומים חדשים. התחום של מדע הנתונים ולמידת מכונה מאוד מעניין אותי, ואני ככל הנראה שייך לאותו זן נדיר של אנשים שבאמת נהנים לכתוב קוד. עבר זמן רב מאז שהייתי צריך ללמוד כל כך הרבה נושאים חדשים, וזה ממש כיף. לדעתי הטכנולוגיה של למידת מכונה נכנסת כרגע לעידן הזהב; אנחנו באותה הנקודה שבה הרכבות היו באמצע המאה ה-19, או המחשבים בשנות התשעים של המאה ה-20. לראשונה בהיסטוריה האנושית יש לנו גם כמות עצומה של נתונים זמינים, וגם מחשבים חזקים וכלים שמאפשרים להפיק מהנתונים תובנות חדשות במהירות וביעילות. רציתי להיות חלק מהמהפכה הטכנולוגית המשמעותית ביותר בדור הנוכחי, להספיק לעלות על הרכבת הזו, לדהור איתה קדימה ולראות מהמושב בקרון הראשון כמה רחוק היא תהיה מסוגלת להגיע.

כמובן, תמיד תהיה לי פינה חמה בלב עבור פורום קהלת לכלכלה, ועבור האנשים שם שממשיכים ללכת נגד הרוח, להילחם בקבוצות אינטרס ולפרסם אמיתות לא-נוחות שפוליטיקאים פחות אוהבים לשמוע. אני גם אמשיך לתמוך במחקרים של הפורום בדרכים שונות.

חברים ששמעו על המעבר שאלו אותי מה יקרה עם הבלוג הזה. סביר שהעיסוק שלי במדיניות כלכלית יפחת, אך האמת היא שמלכתחילה לא תכננתי לכתוב בלוג כלכלי. הרשומות הראשונות בבלוג באתר תפוז, מלפני למעלה מעשור, עסקו בשלל נושאים שעניינו אותי, כגון הימצאות חייזרים בחלל החיצון או ספרי מדע פופולרי, ולא רק בכלכלה. יתכן שאחזור יותר לכיוון הזה. חשבתי גם לנסות לפרסם רשומות עמוקות על למידת מכונה ומדע נתונים, אם כי הן בדרך כלל דורשות השקעה משמעותית. פעם, כשהייתי סטודנט, היה לי קל יותר להשקיע בבלוג, אבל היום כשאני חוזר מהעבודה אני בדרך כלל מעדיף לברוח לאיזה משחק מחשב. אולי בסופו של דבר הבלוג ידעך. גם זה תהליך מתמשך – הרשומות הכי נצפות שלי נכתבו לפני כ-5 שנים. ואולי יום אחד כשאצא לפנסיה הוא יפרח מחדש…

חלק ניכר מהכתיבה שלי בבלוג התחלף בכתיבת ספרים, שעוד לא נחשפתם למרביתה. מלבד הספר "מסע האנושות", שפרסמתי עם עודד גלאור, ישנו ספר נוסף שאני כותב מזה כשנתיים על ההיסטוריה הכלכלית של ישראל, והשבוע סיימתי סוף סוף את הטיוטה הראשונה שלו. שמו הנוכחי של הספר הוא "הנס הישראלי – סיפור על הון אנושי, דמוקרטיה ואשליות", ומטרתו היא לנסות להסביר מדוע מדינת ישראל עשירה יותר ממדינות מתפתחות, אך פחות ממדינות מערב וצפון אירופה והמושבות האירופאיות. הגישה מבוססת על המחקר המודרני בצמיחה ארוכת טווח, שמסוקר בהרחבה ב"מסע האנושות" – חיפוש אחר מאפיינים מוסדיים ותרבותיים שהם הגורם האולטימטיבי לדירוג היחסי של ישראל. מבחינתי הספר הזה הוא סיכום של חלק ניכר מהעבודה שלי בבלוג בעשור האחרון, והוא יותר אישי ויותר קשור לכתיבה שלי ברשתות החברתיות מהספר הקודם. בקרוב אתחיל עם סבב העריכות שלו, ואני מעריך שבעוד כחצי שנה הוא יצא לאור. גם בעתיד אני מאמין שאעדיף כתיבת ספרים על פני הבלוג, מכיוון שהם מאפשרים לי להגיע לעומק רב יותר. ממילא תמיד אמרו לי שהרשומות שלי ארוכות מדי…

גם אם אכתוב בהן פחות, קשה לי להאמין שאעזוב את הרשתות החברתיות לגמרי. מבחינתי האינטרנט הוא פלא: הוא העניק לי במה וקול שאף אחד לא היה מעז להעניק לי בעולם האמיתי. הוא אפשר לי להתמודד מול אנשים שנהנים מיוקרה, כריזמה, הופעה סמכותית, יכולת להתחבב על הקהל וקול עמוק – כל אותן תכונות שמעולם לא היו לי ולעולם לא יהיו לי. באינטרנט לכל התכונות האלו אין משמעות, הדבר היחיד שחשוב הוא טיעונים ויכולת ניסוח.

אך מצד שני, הוויכוחים ברשתות החברתיות נוטים לחזור על עצמם, והמלחמה הקבועה כנגד הרוח היא די מתסכלת. יותר מדי אנשים אכזבו אותי, מבחינת ההתעקשות שלהם שלא לזוז מדעותיהם המוקדמות למרות שנים של התכתבויות. אינני יודע עד כמה ארצה להמשיך בוויכוחי סוציאליזם-קפיטליזם נדושים, גם ככה אני מרגיש שההשפעה של הוויכוחים האלו על המציאות זניחה. אני גם לא מרגיש בנוח עם הכתיבה בפומבי. חשבתי שזה יגדיל את האמינות שלי בעיני הקוראים, אבל זה לא נעים להגיע למקומות חדשים ולגלות שלרבים יש דעות מוקדמות עלי, אפילו כשהדעות האלו חיוביות. באופן מצטבר, אין לי ספק שהבלוג שלי פגע בקריירה שלי יותר ממה שהוא תרם לה. לא הייתי ממליץ לאנשים לכתוב בפומבי ברשתות החברתיות, בייחוד אם בכוונתם לפרסם דעות הסוטות מהקונצנזוס.

אין פואנטה לפוסט הזה. אני יודע שהרבה אנשים עוקבים אחרי בבלוג וברשתות החברתיות, והחלטתי שמן הראוי להסביר מדוע אני עוזב, גם בגלל שפורום קהלת הוא מקום משמעותי עם אג'נדה מסוימת ולא סתם "עוד מקום עבודה", וגם בגלל שייתכן שזה יהיה שינוי כיוון כללי יותר עבורי בסופו של דבר, אם כי מוקדם מדי לדעת. יש כיום ברשתות החברתיות צעירים רבים שלדעתי עושים עבודה מצויינת בכתיבת ביקורת על מדיניות כלכלית. אני מקווה שבעתיד חלקם ילמדו לתארים מתקדמים, ויצטרפו אליהם כל מני פרופסורים ודוקטורים צעירים שיש להם את האומץ לכתוב בפומבי, כך שרמת הדיון תישאר גבוהה, והם יוכלו להוות משקל נגד מסוים לפופוליזם. יום אחד אולי הרעיונות האלו יחדרו אל מתחת לענני הספקנות, הרגשות העזים וחוסר ההבנה, ויפגשו בפוליטיקאים ובפקידים בכירים שבאמת אכפת להם, ובקונסטלציה פוליטית שתאפשר לעשות שינויים לטובה. מותר לחלום.