בימים האחרונים חסמו טוויטר ופייסבוק את חשבונותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, וגוגל הסירה מחנות האפליקציות שלה את הרשת החברתית "פארלר", אשר שימשה בעיקר פעילי ימין. החסימה הזו עוררה שלל דיונים, המתחלקים לשתי שאלות שחשוב שלא לערבב ביניהן.
השאלה הראשונה עוסקת בכוחן המונופוליסטי של חברות הרשתות החברתיות, באחריות שלהן ובמידת הרגולציה עליהן. מהצד השמאלי של המפה ישנם רבים הטוענים כבר זמן רב כי החברות האלו לא עושות מספיק על מנת לחסום דעות ימניות קיצוניות, בעוד שמהצד הימני של המפה ישנם הטוענים כי החסימות מוגזמות, מוטות כנגד ימניים, לא דמוקרטיות, ונובעות מהטיה פוליטית של מנהלי החברות והעובדים הבכירים בהן. למעשה, שני הצדדים למפה הפוליטית מעוניינים ברגולציה כבדה יותר על הרשתות החברתיות ובהגברת השליטה הממשלתית על פעילותן, על מנת שיהיה להם יותר קל לכפות את הדעה האישית שלהם על השיח. למאמץ להגביל את הרשתות החברתיות מצטרפים גם אנשי תקשורת רבים, אשר הרשתות החברתיות פוגעות במונופול שהיה להם בעבר על הפצת מידע, ומאפשרות לאנשים לבקר אותם באופן חופשי.
בהחלט יתכן שיום אחד, בעתיד הלא רחוק, האינטרנט יהיה חסום ומגודר מכל הכיוונים, הרשתות החברתיות יהיו נתונות לצנזורה מעיקה, משפטיזציה ורגולציה כבדה, דעות "לא נכונות" ייעלמו, הממים המעטים שיעברו את מבחן הוועדות העליונות ובתי המשפט יהיו מצחיקים כמו סדרה של הטלוויזיה החינוכית, אנשים גסים או פרובוקטיביים מדי יחששו לאבד את עבודתם בעקבות כתיבתם ברשת וייעלמו מהנוף, וחופש ההבעה והמחשבה יחנקו ביחד עם כל אותן התקוות היפות שהאינטרנט הביא לעולם בתחילת דרכו. אך למרבה האכזבה, גם כשיגיע היום הזה אנשים פופוליסטיים וקיצוניים ימשיכו להיבחר כראשי מדינות, מאותן הסיבות שבגללן הם תמיד נבחרים. ההבדל היחיד הוא שיהיה להם הרבה יותר כוח לפגוע במתנגדיהם.
סיום עידן המערב הפרוע של רשת האינטרנט יהיה יום עצוב עבור הקדמה הטכנולוגית, המדעית, המסחרית, האמנותית והפילוסופית של תקופתנו, מכיוון שרק חופש הבעה ותחרות חופשית בשוק הרעיונות מסוגלים לעודד קדמה שכזו.
השאלה השנייה שנובעת מהחסימה של טראמפ ותומכיו עוסקת במלחמת הרעיונות, ובמידת החוכמה שבחסימה של דעות באופן כללי. אנשים כל הזמן מערבבים בין שאלה זו ובין השאלה הראשונה, אודות החובה של הרשתות החברתיות לחסום דעות וכוחן המונופוליסטי, אך אין בין שתי השאלות האלו שום קשר. את הדיון בנוגע לשאלה השנייה, לחסימת דעות, יכולנו לנהל גם בעידנים שלפני הרשתות החברתיות המודרניות, ולשאול למשל האם היה ראוי לאפשר להיטלר להוציא לאור את ספרו "מיין קאמפף" בשנת 1925, או האם ההחלטה של האימפריה העות'מאנית במאה ה-16 לאסור הכנסת מכונות דפוס לתחומיה, מתוך מטרה למנוע הפצעת דעות סותרות ופגיעה בערכי הדת האיסלאמית, הייתה חכמה.
כאן, התשובה לדעתי היא שצנזורה היא לא הדרך לנצח במלחמת הרעיונות. חסימה של אנשים לא מובילה לחסימת רעיונות, לא פוגעת בהפצתן ולא מונעת אלימות. במקום זאת, היא מובילה לניוון רעיוני ורוחני, להיווצרות "תיבות תהודה" בשני צידי המתרס, ומוכיחה לאוחזים באותן הדעות החסומות שהם צודקים. אנשים נוטים יותר להידחק לפעולות אלימות כשהם מרגישים שאין להם ברירה, שכל העולם מתאחד נגדם, שאף אחד לא מוכן להקשיב להם ולהתווכח איתם באופן הוגן, באמצעות טיעונים ולוגיקה. זהו הדשן שמצמיח שנאה ואלימות.
כמובן, בהחלט ניתן לחסום ציוצים אשר מהווים עבירה על החוק, כגון פרסום מידע חסוי, ואפילו הסתה לאלימות. אך יהיה זה נבון יותר להשתמש בלי החסימה בזהירות רבה, לעיתים רחוקות ובמקרים קיצוניים בלבד, ולא לחסום אנשים לגמרי מהיכולת להביע את דעתם – אפילו כשמדובר בקונספירציות וב"חדשות מזויפות" הסותרות את העובדות. ממילא תקשורת המיינסטרים מפיצה מדי יום שלל דעות הסותרות את העובדות לא פחות מאותן קונספירציות רשת פופולריות.
על מנת לנצח במלחמת הרעיונות, עלינו להתווכח עם רעיונות גרועים. זה לא קל, ולפעמים המאבק נמשך שנים ארוכות. אנשים בדרך כלל נוטים שלא להשתכנע בקלות מנתונים ועובדות הסותרים את דעותיהם המוקדמות, ועל כן החסימה המוחלטת תמיד קוסמת יותר. היא קלה, ומיידית, וזהו, אנחנו לא רואים יותר את אותם האנשים האחרים שחושבים מחשבות כל כך נוראיות. אבל גם אם אנחנו לא רואים אותם, זה לא אומר שהם נעלמו. הם פשוט ימשיכו להפיץ את הרעיונות שלהם במקום אחר, בתיבת תהודה מהודקת יותר, שבתוכה הרעיונות האלו יהדהדו הלוך וחזור בעוצמה הולכת וגוברת, ללא אף אחד שיאבק בהם.
בטווח הארוך, רעיונות גרועים בדרך כלל מפסידים במאבק חופשי הכולל טיעונים לוגיים ועובדות, ומעניק במה הוגנת לכל הצדדים. ישנם בלתי-משוכנעים רבים הצופים מהצד בוויכוח, ובכל תקופה עולה דור חדש של צעירים שאינם מרגישים מחויבים לרעיונות של הוריהם, ומסוגלים להקשיב לשני הצדדים במידה מסוימת של איזון. על כן, וויכוח פתוח וחופשי הוא הדרך היחידה לקדם את המין האנושי למקום טוב יותר. חסימה של דעות היא לא פתרון קסם, ובסופו של דבר היא רק תוביל להתגברות הקיצוניות, הפילוג והאלימות.
לצערי – ועם כל הסימפטיה שיש לי כלפיו – אידיאל "השוק החופשי של רעיונות ודיעות" הוא אנכרוניסטי. Get with the times.
ממשלות, תאגידים וצבאות (כולל צה"ל, כמובן) משקיעים סכומי עתק בהפקת תוכן, תחזוקת זהויות פיקטיביות ופיתוח טכנולוגיות מתקדמות לקידום תעמולה, מלחמה פסיכולוגית, הפצת מיסאינפורמציה וזריעת קיטוב – תוך ניצול מאד אקפטיבי של חולשות פסיכולוגיות, ממטיקה ו-"הנדסת אמת".
המשקל של וויכוחים ענייניים על רעיונות ועמדות (או אפילו סתם מבעי דיעה אותנטיים מצד אינדיווידואלים, כפי שאתה כנראה עושה כאן בבלוג) בכל הרעש הזה הוא אפסי.
גם אני לא מכיר פתרון טוב לבעיה, אבל מקווה שהאנושות תתכנס לאחד. בכל מקרה – כל עוד אנשים ממשיכים לאחוז ברעיונות שמקורם בראשית עידן הדפוס כאילו יש להם תוקף גם בעידן ה-deep fake וה-gpt אין סיכוי שזה יקרה.
זה שסוכנים משקיעים סכומי עתק במלחמה פסיכולוגית, לא אומר שהם מגיעים לתוצאות משמעותיות. אני גם לא בטוח שהסכומים שהם משקיעים הם משמעותיים יחסית לזירה שבה הם מנסים לפעול. למשל, אם אתה משקיע 10 מיליארד דולר בשנה בהסטת השיח בפייסבוק לכיוון מסויים שנוח לך, זה נשמע המון. אבל זה מקביל לסדר גודל של 2 מיליון שעות אדם ביום. הציבור האמריקאי לבדו משקיע בערך 200 מיליון שעות אדם ביום ברשתות החברתיות, המקבילה לטריליון דולר. להשוואה, שוק הטלוויזיה כולו מגלגל פחות מ- 200 מיליארד, אז אותם 10 מיליארד שהיו מושקעים בשידורי טלוויזיה בימים שבהם לא היה פייסבוק, היו יכולים לתת לך "נתח שוק" גדול פי חמישה.
יכול להיות שאתה מוצא דרכים לנצל את הכסף שלך יותר ביעילות מאשר אנשים פרטיים שגולשים ברשתות, אבל זה בכלל לא בטוח, כי לתכנת בוט שיגיב מ- 1,000 פרופילים 24 שעות ביממה לוקח לא מעט זמן בעצמו, והיעילות של הבוט הזה בהסטת השיח היא כנראה הרבה יותר נמוכה מאשר 1,000 אנשים אמיתיים, כי צ'טבוטים עדיין רחוקים מלסמלץ אנשים אמיתיים בצורה אמינה, וכל העבודה שהשקעת בצ'טבוטים הללו יכולה גם לרדת לטמיון כשפייסבוק תחליט לחסום את הבוטים שלך.
אז אולי יום אחד התרחיש שאתה מדבר עליו יהיה אמיתי, והנדסת תודעה והתנהגות באמת תהיה גורם מרכזי שמשפיע על חיינו, אבל היום זה לא הרבה יותר ממדע בדיוני.
הקורונה לדעתי חשפה את החולשה של הנדסת התודעה המודרנית – כמעט כל הסוכנים המשוכללים עם התקציבים והגיבוי הממשלתי היו במחנה של "קורונה היא מגפה מסוכנת". ונכון שלמחנה ה"פייקורונה" היה גיבוי מסויים מהבית הלבן, ופה ושם איזה אוליגרך שם קצת כסף כדי לקדם את הנראטיב בשביל לפגוע במערב, אבל בצד של הפייקורונה לא היה שום דבר דומה למשאבים שעמדו לצד מצדדי ה"קורונה כמגפה", והם עדיין הצליחו להפיץ את הנרטיב שלהם בצורה מאד מאד מוצלחת, להגיע למאות מיליוני אנשים ולייצר תנועות גראסרוטס בכל רחבי העולם.
אני לא חושב שצנזורה היא רעיון מוצלח במיוחד במאבק נגד רעיונות גרועים, אבל הפוסט כאן הוא אידאולוגיה המונחת על בסיס דעות קדומות. "בטווח הארוך, רעיונות גרועים בדרך כלל מפסידים במאבק חופשי הכולל טיעונים לוגיים ועובדות, ומעניק במה הוגנת לכל הצדדים"
– מוזמן לספר על זה ל -6 מיליון יהודים שנהרגו בגלל תאוריות כמו "יהודים הם סכין בגב האומה" – תאורית קונספריציה שגרסה שהיהודים הם הגורם המרכזי הפסד גרמניה במלחמת העולם הראשונה – מה שסייע לעליית הנאצים לשלטון. וכמובן ה"תאוריה" של הפרוטוקולים של זקני ציון שגרסה שהיהודים רוצים להשתלט על העולם \ כבר השתלטו עליו , והם אלו שמכוונים את הקפיטליזם והן את הסוציאליזם. אין ברירה – חייבים לחסל אותם.
– בטווח הארוך – הרעיון לפיו יהודים משתמשים בדם ילדים נוצרים לפסח או שהם מרעילים בארות, קיים בערך 1000 שנה, וסייע לטבוח לאורך השנים עשרות אלפי יהודים. ה"תאוריה" של הקזת דם התקיימה כמעט 2000 שנה. הרעיון השני נעלם, הרעיון הראשון לא נעלם לגמרי , ואם הוא כן – זה בזכות הלם בקרב חוגים נוצרים, דמוקרטים ושמרנים מהשואה.
מאבק הדעות בזירה הציבורית כולל לא רק טיעונים לוגיים ועובדות, אלה גם הסחת דעת, סרטונים מפוברקים, פניה לרגש, ועוד הטיות קוגניטיביות. ככה משכנעים מיליוני אנשים – לא עם עובדות. הארגון "ברית חיילי החזית היהודים" שמנה בשיאו 40 אלף חברים ב 360 סניפים, ניסה להלחם בטענה שהיהודים גרמו באופן מכוון להפסד גרמניה על ידי הפצת מנשרים – תוך ציון העובדה ש 12 אלף יהודים מתו כלוחמים למען גרמניה בקרבות מלחמת העולם הראשונה – זה לא עזר.
הסיבות לעליית היטלר והתנועה הנאצית קשורות לא רק לספר "מיין קמפ" שאנשים כמעט לא קראו, ויש בו הרבה בילבולת, אלא לדברים אחרים לגמרי – הפחד שלהם מהסוציאליזם העולמי, האבטלה והייאוש מההיפר אינפלציה, המצעדים המרשימים של הנאצים שהפגינו ביטחון ותקווה לעתיד חדש, השימוש המעולה בקולנוע , שהיה אז מדיום חדש, לצרכי תעמולה – כל אלה קשורים הרבה יותר לרגש , לזהות, לשייכות והרבה פחות לשאלה של לוגיקה.
שוק הרעיונות כמו שוק בכלל לא נותן במה הוגנת לכל הצדדים. מי שיש לו יותר רמקולים משמיע את קולו חזק יותר. אנשים מקשיבים יותר למי שקרוב יותר לדעתם. בשוק המזון יש יתרון למזון מהיר, שאפשר לבשל מהר, וקל להפיץ אותו בצורה קלה יותר. גם בשוק הרעיונות יש יתרון לדעות פשוטות יותר, לדעות שמחמיאות יותר לאנשים, או מתיישרות עם דעות שהיו להם בעבר. או שהם נוחות להן.
חברות הטבק הצליחו , ועדיין מצליחות לשטות במיליוני אנשים לא בגלל שיש להן רעיונות נכונים יותר , אלא בזכות זה שיש להן הרבה יותר כסף ולכן יותר השפעה. הן מצליחות לדוגמה להכניס פרסום סמוי למוצרים שלהן לסרטים(היקף הפרסום הזה בסרטים לא ירד) – הן לא צריכות לכתוב בשום מקום "לעשן זה קול" הן מעבירות את המסר בצורות עקיפות. כמעט כולם יודעים שעישון זה מזיק (בסקר בישראל 20% מהמעשנים סרבו להודות בכך) אבל חברות הטבק עדיין שולטות בחלק משמעותי מהשיח על ידי זה שהדיון הציבורי ממוקד בשאלות נוחות להן (לדוגמה – האם לעשן זה דבר טיפשי, ולא לדוגמה – איך זה ששיווק טבק לבני נוער ולילדים נמשך , למרות היותו דבר לא חוקי, או בשאלה – למה חברות הטבק מקבלות חסיון מסחרי על הפעילות שלהן, או בשאלה כמה תלויות חברות הטבק במכירת חומר ממכר לקטינים)
הפתרון הוא כנראה לא צנזורה – זה כלי גס מידי ומאוחר מידי. הבעיות הבסיסיות הן –
א. אמת היא "מוצר ציבורי" אתה נהנה ממנה גם אם לא שילמת דבר על מציאתה והפצתה, ואאם אתה נהנה זה לא מונע מאחרים להנות.
ב. התרבות שלנו מתבססת בחלקה על מדע, ומפתחת איתו טכנולוגיות חדשות, אבל בחלקים משמעותיים ממנה התרבות מתנגדת למדע, במיוחד כשזה מתנגש עם פוליטיקה, דת או השקפות תרבויות נפוצות וטאבו.
ג. בפוליטיקה ובעסקים יכולים להיות מצבים רבים מידי שבהם הונאה, הסתרה, שקרים והגזמות הן דברים משתלמים למדי , ואלו יכולים להמשך זמן משמעותי ולהתרגם לכוח פוליטי תרבותי או כלכלי. אם זה חברות הטבק , חברות נשק, חברות שמוכרות מזון מזיק ואם זה פוליטיקאים שמצליחים להגדיל את כוחם הפוליטי על ידי סיפורים של חצאי אמיתות וגוזמאות.
אם השקרים בתחום הטבק מצליחים לשרוד יותר ממאה שנה, מי אמר ששקרים אחרים לא מצליחים לשרוד באופן טוב יותר? לדוגמה אנחנו חיים במעין ספינת חלל כדור הארץ – שבה הקיום האנושי תלוי ביכולת של הביוספרה למחזר חמצן , חנקן, זרחן, מים פחמן ותרכובות אחרות לריכוזים שמאפשרים לנו לנשום לאכול ולשתות ולמינים אחרים כמו חיטה להתקיים בצורה נוחה. אף תאוריה כלכלית מרכזית כיום לא מכירה בנושא הזה ובמגבלות שהוא עלול להטיל על צמיחה כלכלית לנפש או על גידול האוכלוסיה. הרעיונות נוסחו כאשר היו בעולם פחות ממיליארד בני אדם והתוצר לנפש היה נמוך הרבה יותר – החללית בעבר נראתה ענקית. הרעיון שאנחנו יכולים להשפיע עליה נראה בעבר מגוכח. כמעט אולי כמו רעיון אחר לפיו כמה אנשים בשוק בסין יכולים להשפיע על הכלכלה של כל העולם בגלל מגיפה.
ההתקדמות העצומה ב-500 השנים האחרונות הושגה בזכות זה שהמדע מאפשר לנו להתקרב לאמת בצורה הרבה יותר מוצלח מכלים אחרים שהיו לנו בעבר, והוא הצליח להביס דעות קדומות נפוצות שהיו אצל כמעט כל האנשים וחלקן כמעט נכחדו. אבל ההתקדמות הזו היא חלקית והיא לא מובנת מאליה.
קישור – מיתוס תקיעת הסכין בגב האומה
https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1_%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9F_%D7%91%D7%92%D7%91
מאיזה תקופה חושדים שעישון מזיק לבריאות? ממתי יש מחקרים מדעיים בנושא? באיזה שלב הודיעו חברות הטבק שהן מתנגדות לשיווק טבק לבני נוער? איך אפשר לתחזק שקר במשך תקופה ארוכה ?
(אגב, העישון יורד במערב, אבל הוא לאו דווקא יורד בעולם, וגם בישראל אחרי שנים של ירידה מאז שנות ה-70 – אין בהכרח מגמת ירידה, מאז 2013 היתה עליה בעישון , שאולי החלה לרדת בשנה האחרונה – יש מעל 50 אלף ילדים ונערים מעשנים)- העישון עדיין הורג כל ישראלי חמישי
בתחום הטבק קל יותר לראות את השקרים , חצאי האמיתות והמיניפולציות בגלל שהמסמכים הפנימיים של חברות הטבק נחשפו לציבור בגלל תביעת המדינות משנת 1998 (פגיעה בחופש העיסוק! גוואלד) , ובגלל שכמעט כולם אומרים שהם נגד שיווק של טבק לבני נוער. בכל שאר התחומים היכולת לראות שקרים ואיך הם מופצים קשה הרבה יותר.
בכל מקרה – זו התחלה טובה לכל מי שרוצה להבין איך מחזיקים שקר, איך חופשים אמת , ואיזה תפקיד ממלאים מוסדות שונים בנושא הזה.
https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%97%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%96%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9F
תחום הכחשת נזקי העישון הוא נקודת התחלה טובה כדי להבין איך מתחזקים שקר במשך זמן רב, מה ההשלכות של זה, מה התפקיד של מוסדות שונים בהפצה ואיך בכלל חושפים את האמת . לדוגמה אפשר לראות כאן ממתי חברות הטבק אומרות שהן מתנגדות לעישון בקרב בני נוער או ממתי חושדים שהעישון מסוכן לבריאות או ממכר.
בתחום הזה , בניגוד להרבה תחומים אחרים, אפשר לראות את המרחק בין שקר לאמת בזכות מאבק משפטי משנת 1998 שדרש והצליח לגרום לחשיפת מיליוני מסמכים פנימיים של חברות הטבק .
https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%97%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%96%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9F
מאמר מצוין
אני חושב שאנחנו חיים באחת התקופות החשובות ומהמורכבות בהיסטוריה האנושית.
מצטרף לעומר שהגיב כאן. אנחנו חיים בעידן אחר, שבו אתה מתווכח בטויטר עם חוות בוטים שנקנו ונמכרו, ומתמודד עם מקצוענים בהנדסת תודעה והשפעה, מבלי שאתה מודע לכך בכלל. בנסיבות שכאלה מותר לשאול, בלי קיצוניות של "הכל או כלום", מה הן המגבלות שמוטלות על ביטויים ברשתות החברתיות, ועל הפעולה שלהן בכלל. בהערה אחרת, השימוש שלך במונח "כוחן המונופוליסטי" הוא מוזר, במה טויטר יותר מונופול מסטארבקס, או מאמאזון? יש פלטפורמות רשתות חברתיות מתחרות, ואפשר לבחור ביניהן. הן מתפרנסות ממשתמשים, אז יש להן אינטרס להגדיל את מספר הלקוחות שלהן. מה שגילו אנשים שמלבים תיאוריית קונספירציה על קשר של רשת פדופילים, זה שבשוק הזה יש לקוחות שאף אחד לא רוצה.
אני חושב שהדיון "נחטף", והפוסט הזה הולך בדרך הזו.
כל דיון בשאלת חופש הביטוי מתחיל בדרך כלל בדוגמת זה שצועק "אש!" בתיאטרון הומה אדם. כולנו מסכימים שזהו מקרה שבו מוצדק להגביל את חופש הביטוי. ובכן, חסימת טראמפ היא בדיוק כזו. הוא וחלק קטנטן מתומכיו נחסמו כי הרשתות החברתיות הבינו שהן מהוות פלטפורמה להסתה (זה היה תמיד) שמקבלת עכשיו ביטויים ממשיים כדוגמת ההסתערות על גבעת הקפיטול (וזה החידוש, לפחות בתפיסת המציאות של החברות). במילים אחרות – טוויטר ושות' הפכו להיות לוח המודעות עליו מפרסמים הטראמפיסטים את מי ואיך צריך להרוג, והרשתות החברתיות הבינו שמודעות אלה חרגו מתחום הבעת הדיעות ההו-כה-חיננית לתחום המעשה.
שוק הרעיונות? מה בדיוק נגרע ממנו עם חסימת טראמפ?
אני קורא את ההתלהמות הטוויטרית (כן, האבסורד) של הוגי הדעות בימין הישראלי (מריקלין ומגל דרך שני הסגלים וטאוב) על סתימת הפיות. פיו של מי סתמו ולמה? את זה שקרא להסתערות על שלטון החוק. שום בעל דעה (כן, גם זו שלא מוצאת חן בעיני, וגם כזו קיצונית) שאינו קורא לפעילות לא חוקית לא נחסם.
כל עוד לא חוסמים את חומייני ולא את הפוליטיקאים שתמכו בשתיקה/קריצה בפרעות של אנשי BLM הרי שזה מוכיח שהחסימה היא מסיבה פוליטית בלבד…
טוויטר חסמה את טראמפ בשל "סכנה להמשך הסתה לאלימות". רק 2 שאלות רלוונטיות, לדעתי –
(1) זו סיבה ראויה? לדעתי כן, אם לא מדובר סתם בשכנוע הציבור (ניתן לראות כל פוסט וציוץ כמניעים לפעולה, אם חופרים מספיק עמוק) אלא בהכוונה קונקרטית.
(2) האם טראמפ וציוציו אכן מהווים "סכנה להמשך הסתה לאלימות"? האם יש קשר סיבתי בין ציוציו למהומות? לדעתי אין ספק שזה המצב.
חומייני (הוא לא מת ב-89?) ותומכי BLM ומבחינתי גם מכחישי שואה לא עומדים בתנאי השני.
דוד- זה לא כל כך פשוט..
לכאורה כן: לא יכול להיות שאנשים יאמרו שהחיסון של פייזר מסוכן כש ה-FDA אישר אותו,
לא יתכן שיכתבו שאנשים יספרו שהם עישנו כל מיני דברים כשזה בניגוד לחוק,
לא תקין שדינה תכתוב שהגרוש שלה אינו משלם לה מזונות כשזה בכלל לא באשמתו,
לא מקובל שיפגינו נגד שר הקיצוץ ויטענו שהוא מסכן את שלטון החוק למרות שזה לא נכון,
וכך הלאה.
האם זה התפקיד של טוויטר/פיסבוק/וכו' להחליט מה כן ומה לא?
הרשתות החברתיות אמורות להתערב במערכת הפוליטית ולהחליט מה ראוי ומה אינו ראוי?
מי בכלל מחליט על זה? איזה בעל תפקיד באינסטגרם יחליט מה כן ומה לא? יש על זה איזו ביקורת שיפוטית? זה לא שופט שמייצג את הרשות השופטת אלא מישהו שמייצג את בעלי המניות.
אני מבין את הצד השני של מה שאני אומר- ואם מישהו יקרא להשמיד את העם היהודי? ואם מישהו יעודד מעשי אונס?
יש כאן בעייה מאוד קשה.
ומה יקרה אם טורקיה או רוסיה ירצו לחסום הודעות ש"מסכנות את הדמוקרטיה" לשיטתן?
צריך בכלל לתת לארדואן ולפוטין לצייץ?
אין בינינו ויכוח על טראמפ – אדם מסוכן שהתמנה לנשיא ארה"ב בדרך דמוקרטית; אלא שזה לא מתחיל ונגמר בטראמפ.
אני מנסה להחזיר את הדיון לנימוק של טוויטר לחסימה, ואתה מתעקש להעלות אנשי קש. איזה מהמקרים שציינת רלוונטי ל"סכנה להמשך הסתה לאלימות"? גם אלה שכן, מה מהם הוא "סכנה ברורה ומיידית" (אם מותר לי לשאול ביטוי מעניין אחר) להסתה?
כלומר- לשיטתך רשתות חברתיות וכיו"ב אמורות לצנזר הודעות ולחסום משתמשים שדבריהם מובילים ל"סכנה ברורה ומיידית" לאלימות?
ברור. זה שנוי במחלוקת?
אני רק חוזר על מנת להיות ברור – סכנה ברורה ומיידית (קרי ההסתברות היא די גבוהה, הקשר הסיבתי קיים) וטוויטר הוסיפו עוד תנאי – הסתה חוזרת ונשנית ("*המשך* הסתה לאלימות").
זה דיון מעניין ואפשר להתווכח על הנושא, אבל אני רוצה לנתק אותו מההקשר השיקרי שמקונני הימין, הפוסט הזה ושאר התגובות אליו מבצעות – זה לא דיון על חופש הביטוי בהקשרו הרחב. טוויטר ושאר הרשתות החברתיות לא משתיקות את הימין (או כל דעה אחרת). אף אחד לא מנסה לחסום מי שמביעה דיעות, שנויות במחלוקת או קיצוניות ככל שיהיו, אם הן לא מהוות "סכנה להמשך הסתה לאלימות"
מה שנוי במחלוקת?
שטראמפ משוגע ומסוכן? מסכים.
שדבריו הם הסתה לאלימות במקרה זה? מסכים.
שהרשתות החברתיות צריכות לצנזר? נוטה להסכים, אך לא נוח לי עם זה.
מתוך סקרנות: מה דעתכם על פסק הדין לגבי הסרט "ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי?
(שנאסר להקרנה בארץ ועותקיו הוחרמו)
דבור פומבי על התאבדויות מעודד התאבדויות?
הדעות שמופצות בחדשות ערוץ 12 מטעות *לא פחות* מאשר אנשי כדור הארץ השטוח?
התשובה שלי לשאלה הראשונה היא "כן" מהוסס ולשניה "לא" די נחרץ, עם כל הבוז שלי לחדשות ערוץ 12. כשקראתי את הפוסט הרגשתי שמתפספסת לי תחושת המידה. לתת לגיטימציה לשיח פירושו לתת לגיטימציה לאנשים להחזיק ברעיונות מסוימים – ברור, וברור שזה לא כל כך מוצלח לפעמים.
למשל הומוסקסואליות, לו חשבתי שמימוש שלה עושה נזק עצום למשתתפים, הייתי שמח שפיסבוק היתה מונעת מכל מיני ראשי כתות או מדינות לתמוך בה בפומבי. כנראה אפילו הייתי שמח שפיסבוק היתה מונעת יצירת קבוצות בעד הומוסקסואליות. ברור שזה לא היה מעלים הומוסקסואלים או הומוסקסואליות, אבל (אני עשוי להאמין ש)זה היה מצמצם משמעותית את התופעה. ויש לי מושג של מידה.
בקיצור, אני חושב שבגדול ג'ון סטיוארט מיל צדק. זה אמנם נשמע לי רעיון מעולה שתהיה במה *כלשהי* שבה טיעונים בעד קניבליזם, או פדופיליה, או שריפת הקפיטול נשקלים ברצינות ונידונים לעומק, אבל יש לנו סטנדרטים, לא? נתונים לשינוי, כנראה לא מושלמים, ואולי הנכדים שלנו יסתכלו עלינו כעל עדת פראים שטופת דעות קדומות או סתם הזיות – אבל אנחנו לא הנכדים שלנו, ומתן במה פתוחה לדיונים מסוימים הוא מסוכן בעינינו.
חוץ מזה שבנגוד לבזק של פעם, פיסבוק וטויטר הם לא באמת מונופולים של הבעת דעה. הנהירה לאפליקציות אחרות היא בדיוק מה שלא היה אפשרי אם זה היה המצב. אז תנו להן לחסום את מי שבא להן.
אנחנו מנסים להשתפר בוויסות של הדיון, מתוך הבנה ברורה שאנחנו לא מחזיקים באנליזה איכותית, מדויקת ומלאה אפילו של הרעיונות והעמדות שלנו עצמנו, ובוודאי לא באנליזה איכותית, מדויקת ומלאה של המציאות. זאת לא סיבה לאפשר לכל דיון לקרות בכל סביבת שיח.
בפרט, זאת לא סיבה לאפשר לכוהנים של אי הקשבה (ע"ע דונלד טראמפ, לפי השמועה) להטיף בכיכרות.
מסכים עם הכל מלבד האמירה שרעיונות גרועים מפסידים במאבק חופשי. ההיסטוריה רצופה ברעיונות גרועים מאוד ששלטו ביד רמה במשך עידנים על הדעה המקובלת של ציבור רחב. זה בהחלט לא אומר שהיה עדיף להילחם בהם בשיטה של נסיון חסימה והשתקה, אני מאמין שההיסטוריה האלטרנטיבית לא היתה טובה יותר