Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘כללי’ Category

לכבוד יום העצמאות החלטתי לכתוב פוסט קצר על חמש ההצלחות הגדולות וחמשת הכישלונות הגדולים של כלכלת ישראל. להרחבה אתם כמובן מוזמנים לרכוש את ספרי "כסף כחול לבן", זמין בחנויות ובאתרי האינטרנט המובחרים.

נתחיל עם החלק השלילי, חמשת הכישלונות הגדולים.

במקום החמישי ברשימת הכישלונות: חוסר היכולת לקצץ את תקציב הביטחון.

פוליטיקאים ישראלים הצליחו לכפות את מרותם על מערכת הביטחון הישראלית רק בשתי הזדמנויות: בתקופת תכנית הצנע, בשנת 1952, כאשר בן גוריון כפה קיצוץ בתקציב הביטחון והרמטכ"ל דאז יגאל ידין התפטר בתגובה, ובתקופת תכנית הייצוב, בשנת 1985, כאשר ממשלת האחדות בראשותו של שמעון פרס הצליחה לקצץ משמעותית את תקציב הביטחון. בתקופות אחרות תקציב הביטחון הלך ותפח, בדרך כלל ללא שום קשר לרמת האיומים הצבאיים שעמדה בפני המדינה, ואנשי הקבע זכו לתנאים פנסיוניים שערורייתיים.

במקום הרביעי: סבסוד החקלאות.

למרות שגם הרצל וגם אחרים הבינו כבר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שעתיד הכלכלה הוא בתיעוש ובטכנולוגיה, ולמרות שגם לעם היהודי וגם לאדמת ארץ ישראל לא היו שום יתרונות יחסיים בחקלאות, רבים ממובילי הציונות האמינו שחזרתם של היהודים לארצם חייבת להיות מלווה בהסבת מקצוע המונית לחקלאות. התוצאה הייתה כישלון שהוביל לבזבוז עצום של כסף, לשיעור התאבדויות גבוה בקרב העולים הראשונים, ולמחירי מזון גבוהים מדי שאנחנו משלמים עד היום.

במקום השלישי: הניסיונות לפזר את האוכלוסייה לפריפריה.

עוד לפני 1948 ניסו הארגונים הציוניים לפזר את המתיישבים אל הפריפריה הרחוקה, מתוך אמונה (מוצדקת) שהדבר יקבע את גבולות המדינה העתידית, אך המגמה לא נעצרה עם הקמת המדינה וממשיכה עד ימינו. ייתכן שהיה בכך היגיון צבאי בתקופות מסוימות, אבל מבחינה כלכלית סבסוד הפריפריה הוא כישלון מוחלט, המבטא חוסר הבנה של ההתפתחות הגיאוגרפית של כלכלות.

במקום השני: סבסוד ילודה.

סבסוד ילודה בישראל מתבטא בקצבאות הילדים, ובשלל הטבות במערכות החינוך והבריאות המוזילות את העלות של גידול ילדים. הסבסוד החל בתור ניסיון לפצות את העולים מארצות המזרח על התנאים הקשים במעברות, אך מאז הוא גדל משמעותית, והוביל בעיקר לגידול בילודה בקרב קבוצות אוכלוסייה פחות משכילות שנוטות פחות להשתתף בשוק העבודה. בטווח הארוך, ייתכן שסבסוד הילודה יסכן את עצם קיומו של החלום הציוני.

במקום הראשון ברשימת הכישלונות: השליטה הריכוזית בחסכונות ובהשקעות עד שנות השמונים.

במשך עשרות שנים קרנות הפנסיה של הציבור הישראלי נוהלו על ידי ההסתדרות, שביחד עם גופים ממשלתיים הכווינה את כל החסכונות וההשקעות במשק הישראלי למפעלים הכושלים של חברת העובדים והקיבוצים, ולכל מני סובסידיות לתעשיות שכלכלנים ידעו מלכתחילה שאין להן שום סיכוי להתפתח בישראל. זו הייתה התקופה שבה במדינות אחרות נוסדו שלל תאגידים בינלאומיים מצליחים, ביניהם חברות בתחומי האלקטרוניקה והמחשוב – תחומים שרק בדיעבד גילינו שיש לנו יתרון יחסי בהם.

ועכשיו, אחרי שהתבאסנו מהכישלונות, הגיע הזמן לחלק החיובי: חמש ההצלחות הכלכליות הגדולות ביותר של מדינת ישראל ותושביה!

במקום החמישי: ההייטק הישראלי.

בעשורים האחרונים המגזר הטכנולוגי מוביל את המשק הישראלי בכל הקשור לצמיחה, לפריון העובדים, למשכורות ותנאי העבודה, והוא מהווה חלק משמעותי מהיצוא הישראלי. אז למה רק מקום חמישי? מכיוון שלדעתי קשה לקרוא לזה "הצלחה", אלא יותר מזל שהמדיניות הגרועה של ממשלות ישראל לדורותיהן לא הצליחה להרוג לגמרי את הרוח היזמית של העם היהודי. מדיניות טובה יותר הייתה מובילה, כאמור, להיווצרות של תאגידי ענק כדוגמת סמסונג ונוקיה בישראל, ולכך שהפירות של היתרון היחסי היו מגיעים מוקדם יותר ומתפזרים על פני חלק גדול יותר מהאוכלוסייה.

במקום הרביעי: קליטת העלייה מברית המועצות בשנות התשעים.

אמנם ממשלת ישראל הייתה צריכה להתחנן בפני האמריקנים שיסגרו את שעריהם בפני יהודי ברית המועצות לשעבר, מכיוון שרבים העדיפו להגר לארצות הברית ולא לישראל, אבל הקליטה של אלו שהגיעו בסופו של דבר לכאן הייתה הצלחה מדהימה יחסית לקליטת גלי הגירה כאלו במקומות אחרים בעולם: השכר הממוצע במשק כמעט שלא נפגע, האבטלה לא גדלה, ורבים מהעולים הצליחו להשתלב בשוק התעסוקה בהצלחה, גם אם חלקם נאלצו לרדת מעט במדרג התעסוקתי. ילדיהם זכו למוביליות כלכלית מהירה במיוחד.

במקום השלישי ברשימת ההצלחות: הרפורמות הכלכליות של נתניהו ב-2003.

תחת לחצים לא פשוטים, בתקופה של משבר כלכלי ובטחוני, הצליחו ראש הממשלה אריאל שרון ושר האוצר בנימין נתניהו להעביר רפורמות כלכליות קשוחות למדי, אשר כללו ביטול פטורים ממס, הרחבת בסיס המס, הפחתת מס חברות, הפרטת חברות, וקיצוצים בקצבאות ובמגזר הציבורי. נתניהו חטף אש רבה על הרפורמות, ואולי זוהי הסיבה למפלת הליכוד בבחירות של 2006, אבל הן התניעו תקופה של צמיחה כלכלית מהירה וגידול בשיעורי התעסוקה, והיוו שינוי מגמה חיובי ודרמטי.

במקום השני: תכנית הייצוב של 1985.

בתנאים של אינפלציה גבוהה וחוסר אמון בין הימין לשמאל, בין אשכנזים למזרחיים, בין מרכז ובין פריפריה, בין קיבוצניקים ובין עירוניים, בין אנשי ההסתדרות ובין כלכלנים, הצליחה ממשלת האחדות בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר להעביר רפורמות לא פשוטות. מדינות אחרות נקלעו באותן התנאים למלחמות אזרחים, הפיכות צבאיות, או סתם ניסו לדחות עוד את הקץ והידרדרו מבחינה כלכלית, אבל ישראל הוכיחה בשנת 1985 שהיא שייכת לקבוצת המדינות המערביות, ומסוגלת להתגבר על קבוצות האינטרס ולהנהיג מדיניות כלכלית רציונלית, לפחות בעת משבר קשה.

ובמקום הראשון, ההצלחה המשמעותית ביותר של מדינת ישראל ותושביה בתחום הכלכלי: קליטת העלייה ההמונית עם קום המדינה.

גל העלייה שהחל בשנת 1948 היה אחד מגלי ההגירה הגדולים ביותר במאה ה-20, יחסית לגודלה של המדינה הקולטת, והרבה יותר מאתגר לקליטה מהעלייה מברית המועצות. ישראל הייתה אז ענייה יותר, רבים מהעולים הגיעו לישראל חסרי כל וללא שום כישורים רלוונטיים לשוק העבודה המקומי, ביניהם גם עולים רבים מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון שרמת ההשכלה שלהם הייתה נמוכה. במשך שנים רבות נאלצו העולים לחיות בעוני, ותופעות של אפליה וגזענות היו נפוצות, אבל בראייה לאחור קליטת העלייה הייתה הצלחה מדהימה מבחינת המוביליות הכלכלית של העולים וילדיהם, מבחינת היכולת לקלוט את העלייה ללא פגיעה דרמטית ברמת החיים המקומית, ומבחינת ההשתלבות החברתית של העולים בחברה הישראלית. גורמי ההצלחה הזו היו קודם כל הלכידות החברתית ורמת האמון הגבוהה בישראל.

יום עצמאות שמח!

Read Full Post »

השבוע יצא לחנויות ספרי החדש, "כסף כחול לבן". בשנים האחרונות כתיבת הספר החליפה במידה רבה עבורי את הכתיבה בבלוג, ורציתי להודות לכם הקוראים על התמיכה וההפרייה ההדדית. ברשומה זו אפרסם את פרק ההקדמה של הספר.


הקדמה: מדוע מדינות מסוימות עשירות יותר מאחרות?

שלג בוהק מקשט את הרחובות מחוץ לחלון המסעדה, נערם בצידי המדרכות ועל גגותיהן של מכוניות חולפות. בפנים חמים ונעים, והמלצרית מפזרת על השולחן כוסות קפה ומגשי בקלאווה. המסעדה ההומה הזאת, השוכנת בעיר פרובידנס בצפון-מזרח ארצות הברית, נוסדה בידי פליטים סורים שהיגרו לכאן בגלל מלחמת האזרחים, ורבים מהלקוחות הם מהגרים שבאו ללמוד או ללמד באוניברסיטת בראון. סביב השולחן יושבות שלוש משפחות ישראליות, בהן משפחתי שלי. אנחנו הגענו לכאן לפני כחצי שנה בעקבות הפוסט-דוקטורט שלי בכלכלה, ושתי המשפחות האחרות הגיעו גם הן לפרובידנס בנסיבות דומות – האחת בעקבות הדוקטורט בהנדסה של גלי, והשנייה בעקבות הפוסט-דוקטורט בנוירולוגיה של רחלי. אלפי קילומטרים מפרידים בינינו לבין ארץ ישראל, אך העיצוב האוריינטלי של המסעדה משרה אווירה מזרח-תיכונית נינוחה ומוכרת על המקום. הילדים משחקים בזמן שהמבוגרים מנהלים דיון נוקב על איכות החומוס. מזל שבעל המסעדה לא מבין עברית.

מעל כל השיחות והמפגשים החברתיים של הישראלים שהגיעו באופן זמני לארצות הברית מרחפת השאלה הגדולה: האם לחזור לארץ? למרות האהבה והגעגועים לישראל, קשה להתעלם מהפער בין המשכורות שאנו יכולים לקבל בארצות הברית למשכורות בישראל, מהמיסים הנמוכים יותר בארצות הברית, וכן מהמחירים הנמוכים של מוצרים רבים, בהם דירות, מכוניות ודלק. בעלי מקצועות נדרשים נהנים בארצות הברית מרמת חיים גבוהה למדי, הבתים גדולים, החנויות מלאות כל טוב, האינטרנט מהיר והשליחים של אמזון מגיעים בתוך יומיים. החורף אמנם לא קל לישראלים, לפחות בשנים הראשונות, אבל השלג יפהפה, ניו אינגלנד משופעת ביערות, נחלים, אגמים ואתרי טבע שאפשר לטייל בהם באביב ובקיץ, ובסתיו כל העצים בוערים בכתום מרהיב.

ההתלבטות בשאלת ההגירה אינה ייחודית לישראלים השוהים באמריקה. בשנת 2011 עזב בַּריוֹ בַּאהַטָה את אשתו ואת ששת ילדיו באריתריאה ויצא למסע ארוך ומסוכן לישראל. בדומה לאפריקאים רבים, המניע העיקרי למסעו היה כלכלי: באריתריאה היתה משכורתו של באהטה כ-120 שקל בחודש בלבד, סכום נמוך בהרבה ממה שהיה יכול לצפות לו בישראל. "כל אריתריאה רוצה להגיע לישראל", הוא אמר בריאיון לערוץ 2, "כל מי שפקח את העיניים".[i] מהגרי עבודה כמו בריו באהטה מוכנים להתמודד עם קשיים רבים, בהם מפגשים עם סוחרי אדם אכזריים וחיילים מצרים, כדי להגיע אל הארץ הנכספת, שבה רמת החיים גבוהה הרבה יותר מזו שבארץ הולדתם. ולא רק הם. בשנת 1994 עלתה משפחתה של אשתי לישראל מאוקראינה במסגרת גל העלייה הגדול מחבר המדינות. עד היום עיניה נוצצות כאשר היא מספרת על שפע הממתקים שנתקלה בו בישראל, בהיותה ילדה בת שתים-עשרה, ואשר היה עצום בהשוואה להיצע הדל באוקראינה מולדתה.

דפוסי ההגירה מדגישים את הפערים הניכרים הקיימים בין מדינות העולם בגובה ההכנסות, במחיריהם של מוצרים שונים, במגוון המוצרים, ברמת הבריאות, בהשכלה, באיכות התשתיות והתחבורה הציבורית, ברמות הזיהום של האוויר והמים ועוד. מקובל לבחון פערים ברמת החיים באמצעות תוצר לנפש,[1] כפי שמתואר בתרשים הבא המתייחס לשלוש תקופות.[ii]

ניתן לראות בתרשים מדינות אשר מסיבות שונות הידרדרו בדירוג בין 1950 ל-2018 (לבנון, ארגנטינה, דרום אפריקה) או טיפסו בו (אירלנד, סינגפור, קוריאה הדרומית), אבל ניתן לראות בו גם שבמהלך השנים רוב המדינות (ובהן ישראל) שמרו פחות או יותר על מיקומן בדירוג. מטרתו של ספר זה היא להסביר את הדירוג של מדינת ישראל בתרשים: מדוע אנו עשירים יחסית למדינות מתפתחות במזרח אירופה, באסיה, באפריקה ובאמריקה הדרומית, ומדוע אנו עניים יחסית למדינות מערב וצפון אירופה ולמושבות האירופיות לשעבר באוקיאניה ובאמריקה הצפונית?

יש שלל מאפיינים בולטים המבדילים בין המדינות המופיעות בתרשים ומשפיעים בוודאי על רמת החיים. למשל, תושבי ישראל משכילים יותר בממוצע מתושבי אינדונזיה, ובשווייץ יש יותר חברות בינלאומיות גדולות ומשגשגות מאשר בישראל. אך עיסוק במאפיינים עכשוויים כאלה רק מעביר את השאלה צעד אחד לאחור: מדוע הישראלים משכילים יחסית? מדוע צמחו כאן מעט חברות בינלאומיות גדולות? לאורך ההיסטוריה האנושית עוברת שרשרת ארוכה של סיבתיות, גורמים והתפתחויות אשר מובילות להתפתחויות נוספות, וכך אנו מגיעים לתוצאה הסופית שאנו רואים בתרשים. הגישה של ספר זה חותרת למציאת הגורמים הבסיסיים, "האולטימטיביים", לרמת החיים בישראל – הגורמים שנמצאים בתחילת שרשרת הסיבתיות.

הגישה הזאת שואבת השראה מהמחקר הכלכלי המודרני על צמיחה ארוכת טווח (הספר "מסע האנושות", שאותו כתבתי עם עודד גלאור, מתאר חלק ניכר מהמחקר הזה).[iii] מהמחקר עולה כי הגורמים הבסיסיים לרמת החיים קשורים בדרך כלל למאפיינים מוסדיים כגון מבנה המערכת הפוליטית, חוקי יסוד וזכויות קניין; למאפיינים תרבותיים כגון ערכים, אמונות והעדפות; ולמאפיינים גיאוגרפיים כגון אקלים וגישה לנתיבי מסחר. הם נטועים עמוק בהיסטוריה, ומשפיעים בטווחי זמן של מאות ואף אלפי שנים. הם הדנ"א העומד בבסיס המוסדות והתרבות בכל מדינה וקובע את מבנה המערכת הכלכלית, ובסופו של דבר את רמת החיים.

חשוב שלא להתבלבל בין גורמים בסיסיים ובין אופנות ורפורמות מבניות קטנות. רפורמה שמסדירה את היחסים בין קופות חולים לבתי חולים בישראל היא לא מאפיין מוסדי בסיסי, והחיבה של צעירים לסוג מוזיקה חדש היא לא מאפיין תרבותי בסיסי. לעומת זאת, המידה שבה המוסדות הפוליטיים מאפשרים את קיומה של אופוזיציה לממשלה, או המידה שבה הלך הרוח התרבותי הנפוץ מאפשר פתיחות לטכנולוגיות ושיטות עבודה חדשות, הם גורמים בסיסיים שמקורם בהיסטוריה.

לגורמים הבסיסיים הללו יש מאפיין בולט של התמדה. למשל, רוב המדינות שנהנות כיום ממוסדות דמוקרטיים ופתוחים וממערכת חוק שוויונית יחסית היו כאלה גם לפני מאה או מאתיים שנה ולהפך. מובן שלפני מאתיים שנה היתה צורת השלטון במדינות כגון שוודיה, בריטניה או רוסיה שונה מאוד מצורתה כיום, ושלוש המדינות הללו ידעו אינספור רפורמות ומהפכות, אבל הממשלות ששלטו בשוודיה ובריטניה לפני מאתיים שנה היו שקופות יחסית וקשובות יחסית לצרכים של חלק גדול מהאוכלוסייה, בעוד שברוסיה היה שלטון הצארים טוטליטרי יותר באופיו ורוב התושבים היו חסרי השפעה, בדיוק כמו היום. בגלל ההתמדה של הגורמים הבסיסיים לרמת החיים, הדירוג היחסי של רמת החיים במדינות העולם אינו משתנה כמעט, כפי שניתן לראות בתרשים הקודם. בדרך כלל, מדינות שהיו עשירות יחסית לפני מאה או מאתיים שנה עשירות גם כיום, ולהפך.

כיצד מתפתחים הגורמים הבסיסיים?

ספרים פופולריים רבים (כגון אלה של יובל נח הררי ושל סטיבן פינקר)[iv] מייחסים להיסטוריה של המאפיינים המוסדיים והתרבותיים התפתחות אקראית: רוב בני האדם באזור מסוים אחזו באמונות מסוימות על טבע האדם או על מהותה של המדינה, והקימו מוסדות מסוימים בהתאם, אלא שאז, לפתע, משום מקום, הופיעו הוגי דעות ושכנעו אותם לאחוז באמונות חדשות ושונות לגמרי, ולהקים מוסדות חדשים ושונים לגמרי. התפיסה הזאת עומדת בסתירה להיגיון ולספרות המחקר. הדרך הנכונה לחשוב על התפתחות המאפיינים התרבותיים והמוסדיים הבסיסיים היא הדרך האבולוציונית. אינני מתכוון לאבולוציה ביולוגית, אשר הזמן הנדרש לפעולתה ארוך בהרבה מהזמן  שמקיף ספר זה, אלא לאבולוציה תרבותית ומוסדית.

בכל חברה אנושית צצות מזמן לזמן "מוטציות תרבותיות ומוסדיות": גברים ונשים המפתחים השקפות חדשות על העולם, רעיונות חדשים על ארגון הסדר החברתי או מבנה המערכת הפוליטית, דתות חדשות וכדומה. כמו במקרה של מוטציות ביולוגיות, רוב המוטציות התרבותיות והמוסדיות נכחדות במהרה ואינן משאירות שום זכר. לעתים המוטציות נכחדות מכיוון שהשינוי הכרוך בהן מאיים על מעמדה של אליטה מסוימת, משום שהתרומה שלהן איננה ברורה מספיק, או משום שהמעטים המנסים לשנות את העולם פשוט לא מצליחים לשכנע את ההמונים בצדקתם. רק במקרים נדירים, כאשר המוטציה מאפשרת התאמה טובה יותר לסביבה הכלכלית, הטכנולוגית והגיאו-פוליטית, היא שורדת בטווח הארוך, מתבטאת בשינויים מוסדיים ותרבותיים נוספים, ומועברת לדורות הבאים. זו הסיבה ששינויים מוסדיים ותרבותיים משמעותיים הם איטיים ונדירים כל כך.

מחקרים רבים מביאים דוגמאות להתמדה ולהשפעה ארוכת הטווח של מאפיינים מוסדיים ותרבותיים כגון רמת האמון ושיתוף הפעולה באוכלוסייה,[v] עצימותם של קשרי המשפחה,[vi] אינדיבידואליזם,[vii] השקפות על חיסכון לעתיד,[viii] דמוקרטיה[ix] והמבנה החוקתי[x] על השגשוג הכלכלי. מלבד זאת, יש עדויות רבות לעיצוב האבולוציוני ההדרגתי של מאפיינים מוסדיים ותרבותיים בהתאם לסביבה לאורך מאות שנים, למשל בהתפתחות פערי ההכנסה והפערים התרבותיים בין צפון איטליה לדרומה,[xi] בהתפתחות אמונות שונות באזורים שונים בנוגע לתפקידים מגדריים בשוק העבודה,[xii] או בהשפעת העבדות באפריקה על התפתחות אמונות וערכים מקומיים.[xiii] מחקרים אלה משתמשים בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות כדי להדגים את ההשפעה הסיבתית שיש למאפיינים בסיסיים על רמת החיים, את אופיים האבולוציוני של המוסדות והתרבות, ואת השתמרותם לאורך ההיסטוריה.

על מנת להסביר את מיקומה היחסי של ישראל נתמקד במאפיינים מוסדיים ותרבותיים בסיסיים, אשר מקצתם אפשרו לנו להיכנס מלכתחילה אל המועדון האקסקלוסיבי של ה"מדינות המפותחות" ומקצתם מפריעים לנו להשיג את רמת החיים הקיימת במדינות העשירות בעולם. טענתי היא ששני המאפיינים החיוביים הבסיסיים החשובים ביותר עבור מדינת ישראל הם ההון האנושי הרב של העולים היהודים והמסורת הדמוקרטית שלהם, שבאה לידי ביטוי ברמה גבוהה של אמון ושיתוף פעולה ובמערכת שלטון מריטוקרטית. לצד זאת, המאפיין השלילי הבסיסי המונע מישראל להשיג מדינות עשירות יותר הוא האשליות הנפוצות בציבור בנוגע למידת יכולתה של הממשלה לכוון את השווקים ולעצב את המציאות הכלכלית מלמעלה, כאילו היתה גוש פלסטלינה גמיש. גם המאפיינים החיוביים וגם המאפיינים השליליים התעצבו שנים רבות לפני הקמתה של המדינה.

אפשר כמובן למנות שלל גורמים נוספים המשפיעים על רמת החיים בישראל לטוב ולרע, כגון מיקומה הגיאוגרפי של המדינה, מצבה הביטחוני ומשאבי הטבע שיש או אין ברשותה. בהמשך הספר, כאשר אגדיר במדויק את ההון האנושי, את הדמוקרטיה ואת האשליות ואתאר את שרשרת הסיבתיות המובילה מהם אל ישראל המודרנית, אני מקווה שאצליח לשכנע אתכם הקוראים שאלה הגורמים העיקריים המסבירים את רמת החיים שלנו, אך אין לי שום כוונה לטעון שהם היחידים. וגם אם לא אצליח לשכנע, אני מקווה שלפחות תהנו מהדרך ומהטיעונים.

כדי לעסוק בגורמים הבסיסיים ובהיסטוריה שלהם עלינו ללכת לאחור – הרבה לאחור. אנו לא נתחיל את סיפורנו בשנת 1948 אלא בשנת 70 לספירה, באחד הרגעים האפלים ביותר בתולדות העם היהודי.



הערות עבור פרק זה:

[1] תוצר מקומי גולמי (GDP), או בקיצור "תוצר", הוא הערך הכולל (מחיר כפול כמות) של המוצרים והשירותים המיוצרים בשטח המדינה בשנה. תוצר לנפש הוא התוצר חלקי מספר התושבים. התוצר לנפש מתואם סטטיסטית עם מדדים רבים אחרים לרמת חיים, כגון גובה ההכנסות, בריאות, השכלה ואושר, ונוח להשוות באמצעותו בין מדינות ותקופות שונות.


מקורות עבור פרק זה:

[i]  דני קושמרו, "הסתננות אקספרס דרך גבול הדרום; כך מציפים את ישראל מהגרים מאפריקה", חדשות ערוץ 2,
https://www.mako.co.il/news-channel2/Weekend-Newscast/Article-b62e40f0841e331017.htm

[ii]  המקור לנתוני התרשים:
Maddison Project Database, version 2020. Bolt, Jutta and Jan Luiten van Zanden (2020), "Maddison style estimates of the evolution of the world economy", A new 2020 update

[iii]   אורי כץ ועודד גלאור (2020), מסע האנושות – מפץ הציוויליזציות הגדול, הוצאת כינרת זמורה-ביתן דביר. 

[iv] Harari, Y. N. (2014), Sapiens: A Brief History of Humankind, Random House;
Pinker, S. (2019), Enlightenment Now: The Case for Reason, Science, Humanism, and Progress, Penguin Books.

[v] Knack, S., & Keefer, P. (1997), "Does social capital have an economic payoff? A cross-country investigation", The Quarterly Journal of Economics, 112(4), 1251-1288.

[vi] Alesina, A., & Giuliano, P. (2010), "The power of the family", Journal of Economic Growth, 15(2), 93-125.

[vii] Gorodnichenko, Y., & Roland, G. (2017), "Culture, institutions, and the wealth of nations", Review of Economics and Statistics, 99(3), 402-416;

Greif, A. (1994), "Cultural beliefs and the organization of society: A historical and theoretical reflection on collectivist and individualist societies", Journal of Political Economy, 102(5), 912-950.

[viii]  Guiso, L., Sapienza, P., & Zingales, L. (2006), "Does culture affect economic outcomes?" Journal of Economic Perspectives, 20(2), 23-48.

[ix] Acemoglu, D., Naidu, S., Restrepo, P., & Robinson, J. A. (2014), "Democracy does cause growth" (No. w20004). National Bureau of Economic Research.

[x]  La Porta, R., Lopez‐de‐Silanes, F., Shleifer, A., & Vishny, R. W. (1997), "Legal determinants of external finance", The Journal of Finance, 52(3), 1131-1150.

[xi]  Guiso, L., Sapienza, P., & Zingales, L. (2016), "Long-term persistence", Journal of the European Economic Association, 14(6), 1401-1436.

[xii] Alesina, A., Giuliano, P., & Nunn, N. (2013), "On the origins of gender roles: Women and the plough", The Quarterly Journal of Economics, 128(2), 469-530.

[xiii] Nunn, N., & Wantchekon, L. (2011), "The slave trade and the origins of mistrust in Africa", American Economic Review, 101(7), 3221-52.

Read Full Post »

בשנים האחרונות תעשיית הפינטק הישראלית משגשגת, וחברות רבות העוסקות בקדמה טכנולוגית בסקטור הפיננסי מגייסות כספים ומתרחבות בקצב מהיר. אך ישנה אמונה שנפוצה להפתעתי אפילו בקרב העובדים בחברות אלו, שלפיה התרומה של חוקר או מתכנת אשר משפר תוצאות מודל חיזוי סיכוני אשראי בכמה אחוזים, או מייעל תהליך של אישור טרנזקציות פיננסיות, נופלת מהתרומה של מי שעובד בסקטורים אחרים, כגון בריאות, סייבר או מערכות ניווט לרכב. נראה כי התדמית השלילית ההיסטורית בת אלפי השנים של תחום ההלוואות והבנקאות נדבקה גם לחברות הפינטק המודרניות, והן נתפסות בעיני רבים כעוד נדבך בסקטור שכל מטרתו להעשיר את העשירים על חשבון העניים. בתור עובד בתחום (בחברת Earnix), החלטתי לנסות ולהסביר כאן מדוע המציאות שונה לגמרי: חברות פינטק משפרות את העולם לא פחות מחברות היי-טק בסקטורים אחרים, ואולי אפילו יותר. יש לכך שלוש סיבות עיקריות.

1. הסקטור הפיננסי הוא קריטי עבור מוביליות חברתית ודינמיות כלכלית

בנקים הם לא "קופות חיסכון" אלא מוסד המתווך בקנה מידה המוני בין אנשים שזקוקים לכסף ובין אנשים שיש להם כסף אבל הם לא זקוקים לו כרגע. האשראי המיוצר על ידי הבנקים הוא הדם הזורם בעורקי הכלכלה. ללא אשראי עסקים לא יכולים להתרחב, יזמים לא יכולים להקים חברות חדשות, בני אדם פרטיים לא יכולים לקחת משכנתא או הלוואה לצורך לימודים, המוביליות החברתית והגיאוגרפית צונחת לאפס, והדינאמיות הכלכלית גוועת. בעולם בלי מערכת פיננסית, רק ילדים להורים עשירים יכולים ללמוד באוניברסיטה, לקנות דירה או להקים עסק, וככל שהמערכת הפיננסית יותר משוכללת, כך גדלות ההזדמנויות עבור ילדים מוכשרים שהגיעו מרקע צנוע.

גם חברות ביטוח הן מוסד שתומך במוביליות חברתית, מכיוון שהן מאפשרות לאנשים להימנע מסיכונים פיננסיים שהם לא יוכלו לעמוד בהם. העשירים יכולים בקלות לרכוש רכב חדש אם הרכב שלהם נגנב או לממן לעצמם ניתוח יקר והכרחי, אבל אנשים אמידים פחות זקוקים לביטוח על מנת לישון טוב בלילה ולדעת שבמקרה חירום יהיה מי שישלם. מלבד זאת, חברות ביטוח משקיעות דרך קבע את כספי המבוטחים, וכך תורמות לאספקת אשראי למערכת הפיננסית.

אין זה מקרי שבכל משבר כלכלי חמור ממשלות העולם מזדרזות להציל את הסקטור הפיננסי, בזמן שמפעלים רגילים קורסים. כלכלות מודרניות יכולות להסתדר בלי תעשיית רכב, תיירות, ביגוד, חקלאות, אפילו בלי היי-טק, אבל שום מדינה לא מסוגלת להסתדר בלי תעשייה פיננסית. עסקים פשוט לא יוכלו להתנהל ללא אשראי. על כן, שיפור ביעילות של הסקטור הפיננסי הוא חשוב הרבה יותר משיפור ביעילות של רוב הסקטורים, גם אלו שנשמעים מהצד מגניבים יותר.  

2. כשישנה תחרות, שיפור ביעילות מוביל לירידת מחירים

כאשר בזכות חברת פינטק ישראלית בנקים או חברות ביטוח יכולים להתנהל באופן יעיל יותר, או לעשות שימוש מיטבי בנתונים ולחזות טוב יותר את רמת הסיכון של לקוחותיהם, הם יכולים להעניק ללקוחות הטובים מחירים נמוכים יותר. במקום שכל הלקוחות ישלמו מחיר לביטוח רכב או ריבית על הלוואה שמשקפים איזה שהוא סיכון ממוצע של קבוצת אוכלוסייה לתאונה או לפשיטת רגל, הלקוחות "הטובים" שעבורם הסיכון נמוך ישלמו מחירים נמוכים יותר, ואילו הלקוחות הפחות טובים, שעבורם הסיכון גבוה, יאלצו לשלם בהתאם להתנהגות שלהם, ואולי יעדיפו שלא לרכוש מוצרים פיננסיים שאינם יעילים עבורם. הסבסוד הצולב, שבמסגרתו לקוחות פחות מסוכנים משלמים מחיר גבוה ומסבסדים את הלקוחות היותר מסוכנים, יהיה נמוך יותר. מכיוון שרוב הלקוחות הם בעלי סיכון נמוך עבור רובם המחיר יהיה נמוך יותר, ואם הלקוחות בעלי הסיכון הגבוה לא יקנו את המוצר גם המחיר הממוצע יהיה נמוך יותר.

לכך מתחבר הנושא של הוגנות: כאשר הניצול של הנתונים הוא חלקי, בנקים וחברות ביטוח נאלצים להשתמש בקריטריונים כגון מגדר, גיל או מקום מגורים כדי להסיק על רמת הסיכון של לקוחותיהם, מה שנתפס כלא הוגן. אנחנו הרי לא בוחרים את המגדר שאליו נולדנו. מסיבה זו, למשל, האיחוד האירופי אינו מאפשר להשתמש במגדר כדי לתמחר ביטוחי רכב, מה שמעלה את הפרמיות עבור נשים צעירות, שהן נהגות בטוחות יותר מגברים צעירים. אך בזכות חברות הפינטק חברות ביטוח מסוגלות להשתמש בנתונים התנהגותיים מדויקים יותר, כגון נתונים מבוססי טלמטריה, כדי להסיק ישירות על רמת הסיכון האינדיבידואלית. כך, גם האפליה בין צרכנים על בסיס מאפיינים מולדים יכולה להיות נמוכה יותר, ונשים זוכות למחיר נמוך יותר לא בגלל שהן נשים, אלא בגלל אופן הנהיגה שלהן.

אמידה טובה יותר של סיכונים תפחית גם את התופעה של לקוחות המתמכרים לאשראי ומסתבכים בחובות הולכים וגדלים שאין ביכולתם להחזיר. בנקים אינם מרוויחים מלקוחות עניים שהתמכרו לאשראי – הם נאלצים להשקיע מאמצים רבים בגבייה והתעסקות משפטית עם מקרים כאלו, בלית ברירה, כי אם הם לא ישקיעו את המאמצים לקוחות אחרים ישתמטו מחובותיהם. ניצול טוב יותר של נתונים לאמידת סיכונים יעזור לבנק לחזות מראש שזה יהיה המצב, והוא פשוט לא יעניק להם את ההלוואה מלכתחילה. מצב כזה יהיה win-win, גם עבור הבנק וגם עבור הלקוחות, שלא יסתבכו עם הלוואות שאין להם סיכוי להחזיר. 

המשמעות המיידית של מחירים נמוכים יותר בסקטור הפיננסי היא פחות אנשים המשועבדים לחובות, צמיחה כלכלית מהירה יותר, גידול במוביליות החברתית והגיאוגרפית ובשוויון ההזדמנויות, יותר יזמות ויותר דינמיות כלכלית. אני לא חושב שקיים עוד סקטור שבו שיפור של כמה אחוזים במודל חיזוי יכול להוביל להשלכות כל כך רחבות.

אבל רגע, חלקכם בוודאי שואלים, למה שמלכתחילה שהבנקים או חברות הביטוח יפחיתו מחירים למישהו? אז מה אם המודלים שלהם טובים יותר, למה שהם לא ישמרו את הכסף לעצמם? ובכן, הם יפחיתו מחירים כדי לגנוב לקוחות ממתחריהם. הנחת המפתח כאן היא תחרות. וכן, במדינות שבהן התחרות בסקטור הפיננסי חלשה יותר, כמו במשק הישראלי מוכה הוועדים והקרטלים, צעדי ייעול אולי יתרגמו בעיקר ליותר כסף לעובדים או לבעלים של החברות, ופחות ישפיעו על המחיר ללקוח. במדינות כאלו בדרך כלל אין תמריץ לחדשנות טכנולוגית במגזר הפיננסי. לא במקרה רבות מחברות הפינטק הישראליות כלל אינן מוכרות לשוק המקומי, ומתמקדות במדינות שבהן יש תחרות אמיתית בסקטור הפיננסי, והטכנולוגיות החדשות נדרשות.

3. יש הרבה מאוד לאן להתקדם בפיננסים

הסקטור הפיננסי הוא אחד הסקטורים המאובנים והאיטיים ביותר, גם בגלל הרגולציה הכבדה המוטלת עליו, וגם בגלל שבהרבה מדינות הוא היה בעבר ריכוזי ולא תחרותי במיוחד (ובחלקן נשאר כך). חלק מהרגולציות בתחום הכרחיות בגלל כשלי שוק שונים, אבל חלקן גם מובילות לסרבול, למחירים גבוהים יותר ולחסימת מתחרים חדשים.

התוצאה היא שיש הרבה מאוד אבק שאפשר לנער. בעוד שבתחומים אחרים הושקעו מאמצים אדירים בלנצל כל טבלת נתונים אפשרית כדי להתייעל, בשרתים של ארגונים פיננסיים שוכבות להן מיליארדי רשומות שאף אחד לא נוגע בהן, מחלקות רבות עדיין תקועות ברמה של גליונות אקסל, והחדירה של מודלים מבוססי למידת-מכונה היא איטית וחלקית. יש הרבה פירות נמוכים שאפשר לקטוף, וכאמור, לכל פרי שכזה תהיה השפעה משמעותית על הכלכלה.

סיכום

ההערכה הסובייקטיבית של רוב האנשים לגבי "התרומה לאנושות" של מקצועות שונים או סקטורים שונים היא שגויה. אנחנו נוטים להתלהבות-יתר ממוצרים מוחשיים שאפשר לראות ולגעת בהם, ולחשדנות כלפי מוצרים מורכבים וערטילאיים כמו פוליסות ביטוח והלוואות. אנחנו מחבבים חקלאים שעבודתם מתבצעת בשדה פתוח כשהם לובשים סנדלים ומכנסיים קצרים ומזיעים, למרות שפרנסתם מבוססת על ניהול עובדים זרים וחסימת יבוא מתחרה מצד חקלאים במדינות עניות, ואנחנו סולדים מחוכמולוגים שלובשים חליפות ויושבים בבנייני משרדים גבוהים, גם כאשר המיסים שהם משלמים מחזיקים את מערכות הבריאות, החינוך והביטחון שלנו.

אין זה אומר שסקטורים מזיקים אינם קיימים כלל. אפשר להתווכח בנוגע ליצרני סיגריות או חברות הימורים, וישנם סקטורים שעצם קיומם נובע מחסמים לתחרות, קרטלים ומונופלים. הטיעון שלפיו סקטור הוא חיובי רק כי הוא מעסיק אנשים ומעניק להם פרנסה הוא שגוי – כאשר הפרנסה שלכם באה על חשבון פגיעה באנשים אחרים, בין אם על ידי יצירת התמכרות או באמצעות קשרי הון-שלטון שהעניקו לכם חסינות מתחרות, אתם לא תורמים לעולם.

אבל תעשיית הפינטק ממש לא שם. התרומה שלה לעולם נובעת ישירות מכך שהיא מייצרת ביעילות גבוהה ובשווקים תחרותיים מוצר שבני אדם באמת זקוקים לו, מוצר שתורם למוביליות חברתית ודינמיות כלכלית. העובדים בתחום הפינטק יכולים להרגיש גאווה אמיתית מכך שהם הופכים את העולם למקום טוב יותר, הוגן יותר ועשיר יותר, גם אם קשה מעט להסביר את תרומתם לדודה בארוחה משפחתית.

————————–

דיסקליימר: אני עובד כאמור בחברה מתחום הפינטק. הדעות המובעות במאמר מייצגות רק אותי, אני יזמתי את כתיבתו, לא התבקשתי לכתוב אותו ולא קיבלתי עבור כך שום תגמול.

Read Full Post »

במהלך החודשים האחרונים שיתפתי פעולה עם שני חברים, איתי צישנבסקי ואריאל קרלינסקי, בהקמת פודקאסט חדש בשם "הרס יצירתי". מטרת הפודקאסט היא לקדם ולהעמיק את הדיון בנוגע למדיניות ומחקר כלכלי. אנחנו מתכננים לראיין חוקרים ומקבלי החלטות ישראלים אשר עוסקים בנושאים כלכליים וחברתיים, ולפרסם פרקים חדשים בתדירות של אחת לשבועיים-שלושה.

אני חייב להודות שאחרי למעלה מעשור של כתיבה אני מרגיש לעיתים שקצת מיציתי את הבלוג, ומבחינתי הפודקאסט הוא דרך חדשה, מרעננת ומעניינת לייצר תכנים עבור הקהל הרחב. איתי ואריאל הם שניהם כלכלנים ובלוגרים מוכשרים (בדקו את "תועלת שולית" ואת "האמנית והרוכל"), ויש להם ידע רב בנושאים כלכליים שאני פחות מכיר. היתרון המרכזי שלנו על פודקאסטים אחרים הוא היכולת להבין לעומק נושאי מחקר ומדיניות, מה שמאפשר לנו לתווך בין החוקרים ובין הקהל הרחב, ולהביא דעות וקולות שפחות נשמעים בדיון הציבורי. בינתיים, מהראיונות שכבר עשינו למדתי לא מעט דברים חדשים.

הפודקאסט זמין בספוטיפיי, itunes וכל שאר האפליקציות המובילות. ניתן לשמוע את הפרק הראשון כאן, ורצוי גם לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של הפודקאסט. אם אהבתם, נודה לכם אם תעניקו לנו דירוג גבוה באפליקציות.

Read Full Post »

מאז הרשומה הקודמת שלי מספר אנשים פנו אלי בשאלה כיצד אפשר להיכנס לתחום של מדע הנתונים. ישנו עניין רב סביב הנושא, גם בגלל הביקוש בשוק, וגם בגלל שזה תחום עם חסמי כניסה נמוכים יחסית, שאפשר להגיע אליו מתחומים משיקים רבים. צעירים וצעירות שלמדו כלכלה, פסיכולוגיה, פיזיקה, ביולוגיה ושלל מקצועות אחרים אוחזים בהכשרה בסיסית בסטטיסטיקה ומתמטיקה שהיא בוודאי מספיקה כדי להתחיל ללמוד, וגם עבור מי שלא למד סטטיסטיקה חסמי הכניסה למקצוע מדע הנתונים הם ככל הנראה נמוכים יותר מאשר חסמי הכניסה לכל עבודה אחרת עם משכורות ברמת היי-טק.

הסיבה לחסמי הכניסה הנמוכים, היא שמדובר בתחום חדש ו"פרוץ", ג'ונגל של שוק חופשי ולא מוסדר. אם אתם רוצים להיות מהנדסי אלקטרוניקה, רופאים או עורכי דין, עליכם להציג תעודה מתאימה על לימודים רלוונטיים של מספר שנים במוסד אקדמי ותעודת סיום. אך בתחום של מדע הנתונים עדיין אין תואר באוניברסיטה שנחשב בתור סטנדרט לכניסה. זה עניין שמקשה על מעסיקים לסנן את המועמדים לעבודה, ולכן אני מניח שיום אחד יהיו תארים מסודרים כמו בכל תחום אחר, אך לפחות כרגע הבלגן הזה פועל לטובת אלו שלמדו תחום אחר ורוצים לשנות מקצוע.

לצד האפשרות ללמוד תואר שני של ממש בתחום, ישנו היצע עצום של קורסים חינמיים ולא-חינמיים באינטרנט, באקדמיה ובכל מני מכונים פרטיים, ורבים לא יודעים איפה להתחיל. אני לא מומחה גדול להיצע האפשרויות בתחום; עקב מגבלות של זמן וכסף ההכשרה שלי הייתה פחות עמוקה מכפי שרציתי, אני לא מרגיש שסיימתי ומעוניין להמשיך איתה גם כעת למרות שכבר מצאתי עבודה. על כן, ראשית כל אני ממליץ לכם על הרשומה המצוינת של עמרי גולדשטיין, שהיא מקיפה הרבה יותר מכל מה שאני יכול לכתוב.

את ההכשרה שלי התחלתי לפי הרשומה של עמרי, עם קורסים בסיסיים של פיית'ון בקורסרה (חינמיים, אם אתם לא מגישים שיעורי בית לבדיקה). לא ידעתי מלכתחילה שאני רוצה ממש לשנות מקצוע, אבל האלגוריתמים של למידת מכונה נשמעו לי מגניבים, וחשבתי שבכל מקרה כדאי לי ללמוד פיית'ון ולהכיר את האלגוריתמים מכיוון שזה יהיה "העתיד" גם בתחום של מחקר כלכלי. מלבד פיית'ון, מומלץ גם ללמוד R אם אין לכם היכרות מוקדמת עם השפה. כדי להשיג ניסיון מעשי, העברתי את כל המחקרים שעשיתי אז בפורום קהלת לפיית'ון, וכך התחלתי להתרגל לעיסוק ב-dataframes, ביצוע מניפולציות על נתונים, הצגת תרשימים ודברים דומים (ראו לדוגמה את העבודה שלי אי שוויון בבריאות). במקביל גם השתמשתי בכלים האלו עבור מספר רשומות בבלוג. זה הדבר הכי חשוב, כי קשה לצבור ניסיון של ממש מתרגילי בית. כמובן, היה לי מראש ידע מתמטי וסטטיסטי, ניסיון של למעלה מעשור בעבודה עם נתונים והכרה עמוקה של מודלים ליניאריים, אז יכולתי לקפוץ על חלק מהשלבים הבסיסיים של ההכשרה שאולי יידרשו עבור אחרים.

לאחר מכן ניסיתי להמשיך עם קורסים של למידת מכונה בקורסרה, אבל הקצב שם היה איטי מדי לטעמי, אז עברתי במקום זאת לספר מבוא בתחום, שמתאר את רוב האלגוריתמים ומהווה מבוא מצוין ללמידת מכונה. הבעיה עם הספר הזה היא שהוא מעט שטחי, בקושי מתייחס לרשתות נוירונים, ובאופן מכוון לא נכנס לעומק למתמטיקה שמאחורי המודלים. הוא מעניק אינטואיציה לגבי איך שהדברים עובדים, מסכם את היתרונות והחסרונות של הגישות השונות, ובוודאי מספיק כדי לכסות את העבודה היום-יומית של חלק ניכר ממדעני הנתונים. אבל אני העדפתי להשלים את הקריאה על חלק מהנושאים בספרי לימוד מתקדמים יותר (הספר בקישור מאוד מקיף וניתן להורדה בחינם, אבל הוא מתמטי ויהיה פחות נגיש לחלקכם). את כל הספרים והקורסים המקוונים סיכמתי לעצמי בעברית, כי אם אני לא כותב אני לא זוכר כלום.

יש כאן נקודה חשובה: אפשר להעמיק בכל הנושאים האלו, אבל לכולנו יש מגבלות מבחינת יכולות, זמן וכסף. יש טווח עצום מבחינת עומק העיסוק של מדעני נתונים, מאנשים שבעיקר עושים משימות פשוטות יחסית בפיית'ון ומריצים מודלים מוכנים, ועד פרופסורים למדעי המחשב וסטטיסטיקה שכותבים אלגוריתמים חדשים ומייעצים לגוגל תמורת שכר שעתי שרובנו נתקשה לדמיין. למעשה, כל אותם אנשים שפעם קראו לעצמם אנליסטים, סטטיסטיקאים וכדומה, כיום קוראים לעצמם "מדעני נתונים". לא צריך להיות גאון כדי לכתוב בפיית'ון תוכנית שמריצה רשת נוירונים המבחינה בין תמונות של כלבים לתמונות של חתולים על בסיס כלים קיימים, וגם לא צריך להכיר את המתמטיקה שמאחורי הכלים לעומק בשביל זה. אך צריך להכיר אותה כדי לעשות דברים יותר מתוחכמים ופחות סטנדרטיים.

אם אתם צעירים, חופשיים ואין לכם מגבלות של כסף וזמן פנוי, הדרך הטובה ביותר ללמוד לעומק את האלגוריתמים היא ככל הנראה תואר שני ספציפי בנושא, הקורסים החינמיים של אוניברסיטת סטנפורד, או אחד ממכוני ההכשרה שהופיעו לאחרונה בתחום. לצערי, זה לא היה המצב שלי. את ההכשרה שלי עשיתי תוך כדי עבודה במשרה מלאה, ומאוד מהר הבנתי שכדי להשלים את הקורסים של סטנפורד כמו שצריך אני זקוק לפחות לשנה, ולכן וויתרתי עליהם. מלבד זאת, חלקם ממוקדים בעיקר בניתוח תמונות, נושא שפחות מעניין אותי.

במקומם, לקחתי קורס קצר יותר של udacity בנושא של רשתות נוירונים עם חבילת TensorFlow, אשר מספק הבנה לא רעה של היסודות ומלווה בקישורים למאמרים בבלוגים שונים שניתן להשתמש בהם להרחבה. במקביל, התחלתי עם התרגילים הבסיסיים באתר קאגל: חיזוי הניצולים מהטיטאניק, זיהוי ספרות וניתוח טקסטים. אפשר ללמוד המון מהתרגילים האלו ומקריאה של מחברות של אחרים, בייחוד אם אין לכם דרך אחרת להשיג ניסיון מעשי בעבודה עם פיית'ון ועם האלגוריתמים. בשלב הזה התחלתי לראשונה לשלוח קורות חיים ולחפש עבודה.

אני לא מרגיש שההכשרה שלי הייתה מושלמת; במשך רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה, לא היה לי זמן רב, והייתי טרוד במעבר מארצות הברית בחזרה לישראל. יצאתי לשוק העבודה מוקדם יחסית, ויתכן שהיה לי מעט מזל עם העבודה שהצלחתי למצוא. הניסיון הרב שלי בעבודה עם נתונים ובניתוח אקונומטרי בוודאי עזר במציאת עבודה,  ולכן ייתכן שיכלתי לקחת קיצורי דרך שהם פחות רלוונטיים לאחרים שרוצים להיכנס לתחום ללא כל ניסיון קודם. אידיאלית, הייתי רוצה לעשות את הקורס של סטנפורד, אולי קורסים נוספים, וכן להשתתף בתחרויות היותר מורכבות של קאגל, ואני מקווה להגיע לזה בהמשך.

לסיום, עצה לצעירים ולצעירות שקראו עד כאן מכיוון שהם אינם מרוצים מעיסוקם או מתחום הלימוד שבו בחרו, ומעוניינים לשנות מקצוע – אל תהססו. אני לא אשקר לכם, זה לא תהליך קל לאנשים שכבר עשו תארים בתחומים אחרים, ויש להם עבודה במשרה מלאה ומשפחה. הייתי צריך להכריח את עצמי לשבת בערבים ובסופי שבוע, להקשיב לקורסים, להתעמק בנוסחאות, להכין תרגילים ולנסות לפתור כל מני באגים. אך ככל שתעשו את המעבר יותר מוקדם, כך הוא יהיה קל יותר.

העבודה כמדען נתונים מספקת שלל אתגרים בחשיבה לוגית, תכנות וניתוח נתונים, והגיוון של מקומות העבודה וסוגי הבעיות הוא עצום. גם אם לא תעזבו בסופו של דבר את התחום הנוכחי שלכם, יש סיכוי טוב שהידע שתצברו בתכנות ובאלגוריתמים יהיה שימושי עבורכם בעתיד. ככל שעובר הזמן, כך שוק העבודה הולך ונחלק בין שני סוגי אנשים: אלו שמסוגלים "לדבר עם מכונות", והביקוש עבורם מזנק במקביל לזינוק ביכולתם של המחשבים והרובוטים, ואלו שהמכונות והתוכנות יכולות להחליף אותם (או לאפשר לעובדים במדינות מתפתחות להחליף אותם), שהביקוש עבורם נע בכיוון ההפוך. אל תהיו בקבוצה השנייה. בהצלחה!

 

Read Full Post »

דרך חדשה

השבוע עזבתי את פורום קהלת והתחלתי לעבוד במקום עבודה חדש, בחברת היי-טק, בתור מדען נתונים. תקופה מוזרה לעזוב עבודה, אני יודע. לא תכננתי לתזמן את זה ככה. למעשה, כבר לפני כשנה, כשהתברר לי שלא אוכל למצוא משרה אקדמית בישראל, התחלתי בהשלמת נושאים שפחות הכרתי בלמידת מכונה ובכל מני תחומי ידע משיקים מתוך מטרה לחפש עבודה בתחום. לעבודה החדשה התקבלתי עוד לפני משבר הקורונה.

הסיבה המרכזית לעזיבה היא הרצון שלי ללמוד ולהתפתח אל תחומים חדשים. התחום של מדע הנתונים ולמידת מכונה מאוד מעניין אותי, ואני ככל הנראה שייך לאותו זן נדיר של אנשים שבאמת נהנים לכתוב קוד. עבר זמן רב מאז שהייתי צריך ללמוד כל כך הרבה נושאים חדשים, וזה ממש כיף. לדעתי הטכנולוגיה של למידת מכונה נכנסת כרגע לעידן הזהב; אנחנו באותה הנקודה שבה הרכבות היו באמצע המאה ה-19, או המחשבים בשנות התשעים של המאה ה-20. לראשונה בהיסטוריה האנושית יש לנו גם כמות עצומה של נתונים זמינים, וגם מחשבים חזקים וכלים שמאפשרים להפיק מהנתונים תובנות חדשות במהירות וביעילות. רציתי להיות חלק מהמהפכה הטכנולוגית המשמעותית ביותר בדור הנוכחי, להספיק לעלות על הרכבת הזו, לדהור איתה קדימה ולראות מהמושב בקרון הראשון כמה רחוק היא תהיה מסוגלת להגיע.

כמובן, תמיד תהיה לי פינה חמה בלב עבור פורום קהלת לכלכלה, ועבור האנשים שם שממשיכים ללכת נגד הרוח, להילחם בקבוצות אינטרס ולפרסם אמיתות לא-נוחות שפוליטיקאים פחות אוהבים לשמוע. אני גם אמשיך לתמוך במחקרים של הפורום בדרכים שונות.

חברים ששמעו על המעבר שאלו אותי מה יקרה עם הבלוג הזה. סביר שהעיסוק שלי במדיניות כלכלית יפחת, אך האמת היא שמלכתחילה לא תכננתי לכתוב בלוג כלכלי. הרשומות הראשונות בבלוג באתר תפוז, מלפני למעלה מעשור, עסקו בשלל נושאים שעניינו אותי, כגון הימצאות חייזרים בחלל החיצון או ספרי מדע פופולרי, ולא רק בכלכלה. יתכן שאחזור יותר לכיוון הזה. חשבתי גם לנסות לפרסם רשומות עמוקות על למידת מכונה ומדע נתונים, אם כי הן בדרך כלל דורשות השקעה משמעותית. פעם, כשהייתי סטודנט, היה לי קל יותר להשקיע בבלוג, אבל היום כשאני חוזר מהעבודה אני בדרך כלל מעדיף לברוח לאיזה משחק מחשב. אולי בסופו של דבר הבלוג ידעך. גם זה תהליך מתמשך – הרשומות הכי נצפות שלי נכתבו לפני כ-5 שנים. ואולי יום אחד כשאצא לפנסיה הוא יפרח מחדש…

חלק ניכר מהכתיבה שלי בבלוג התחלף בכתיבת ספרים, שעוד לא נחשפתם למרביתה. מלבד הספר "מסע האנושות", שפרסמתי עם עודד גלאור, ישנו ספר נוסף שאני כותב מזה כשנתיים על ההיסטוריה הכלכלית של ישראל, והשבוע סיימתי סוף סוף את הטיוטה הראשונה שלו. שמו הנוכחי של הספר הוא "הנס הישראלי – סיפור על הון אנושי, דמוקרטיה ואשליות", ומטרתו היא לנסות להסביר מדוע מדינת ישראל עשירה יותר ממדינות מתפתחות, אך פחות ממדינות מערב וצפון אירופה והמושבות האירופאיות. הגישה מבוססת על המחקר המודרני בצמיחה ארוכת טווח, שמסוקר בהרחבה ב"מסע האנושות" – חיפוש אחר מאפיינים מוסדיים ותרבותיים שהם הגורם האולטימטיבי לדירוג היחסי של ישראל. מבחינתי הספר הזה הוא סיכום של חלק ניכר מהעבודה שלי בבלוג בעשור האחרון, והוא יותר אישי ויותר קשור לכתיבה שלי ברשתות החברתיות מהספר הקודם. בקרוב אתחיל עם סבב העריכות שלו, ואני מעריך שבעוד כחצי שנה הוא יצא לאור. גם בעתיד אני מאמין שאעדיף כתיבת ספרים על פני הבלוג, מכיוון שהם מאפשרים לי להגיע לעומק רב יותר. ממילא תמיד אמרו לי שהרשומות שלי ארוכות מדי…

גם אם אכתוב בהן פחות, קשה לי להאמין שאעזוב את הרשתות החברתיות לגמרי. מבחינתי האינטרנט הוא פלא: הוא העניק לי במה וקול שאף אחד לא היה מעז להעניק לי בעולם האמיתי. הוא אפשר לי להתמודד מול אנשים שנהנים מיוקרה, כריזמה, הופעה סמכותית, יכולת להתחבב על הקהל וקול עמוק – כל אותן תכונות שמעולם לא היו לי ולעולם לא יהיו לי. באינטרנט לכל התכונות האלו אין משמעות, הדבר היחיד שחשוב הוא טיעונים ויכולת ניסוח.

אך מצד שני, הוויכוחים ברשתות החברתיות נוטים לחזור על עצמם, והמלחמה הקבועה כנגד הרוח היא די מתסכלת. יותר מדי אנשים אכזבו אותי, מבחינת ההתעקשות שלהם שלא לזוז מדעותיהם המוקדמות למרות שנים של התכתבויות. אינני יודע עד כמה ארצה להמשיך בוויכוחי סוציאליזם-קפיטליזם נדושים, גם ככה אני מרגיש שההשפעה של הוויכוחים האלו על המציאות זניחה. אני גם לא מרגיש בנוח עם הכתיבה בפומבי. חשבתי שזה יגדיל את האמינות שלי בעיני הקוראים, אבל זה לא נעים להגיע למקומות חדשים ולגלות שלרבים יש דעות מוקדמות עלי, אפילו כשהדעות האלו חיוביות. באופן מצטבר, אין לי ספק שהבלוג שלי פגע בקריירה שלי יותר ממה שהוא תרם לה. לא הייתי ממליץ לאנשים לכתוב בפומבי ברשתות החברתיות, בייחוד אם בכוונתם לפרסם דעות הסוטות מהקונצנזוס.

אין פואנטה לפוסט הזה. אני יודע שהרבה אנשים עוקבים אחרי בבלוג וברשתות החברתיות, והחלטתי שמן הראוי להסביר מדוע אני עוזב, גם בגלל שפורום קהלת הוא מקום משמעותי עם אג'נדה מסוימת ולא סתם "עוד מקום עבודה", וגם בגלל שייתכן שזה יהיה שינוי כיוון כללי יותר עבורי בסופו של דבר, אם כי מוקדם מדי לדעת. יש כיום ברשתות החברתיות צעירים רבים שלדעתי עושים עבודה מצויינת בכתיבת ביקורת על מדיניות כלכלית. אני מקווה שבעתיד חלקם ילמדו לתארים מתקדמים, ויצטרפו אליהם כל מני פרופסורים ודוקטורים צעירים שיש להם את האומץ לכתוב בפומבי, כך שרמת הדיון תישאר גבוהה, והם יוכלו להוות משקל נגד מסוים לפופוליזם. יום אחד אולי הרעיונות האלו יחדרו אל מתחת לענני הספקנות, הרגשות העזים וחוסר ההבנה, ויפגשו בפוליטיקאים ובפקידים בכירים שבאמת אכפת להם, ובקונסטלציה פוליטית שתאפשר לעשות שינויים לטובה. מותר לחלום.

Read Full Post »

הערה: המאמר פורסם לראשונה בגלובס.


"איזה מזל שלמרות שנים של כתישה והפרטה, עדיין יש לנו מערכת בריאות ציבורית", כתב לאחרונה חבר הכנסת ניצן הורוביץ בטוויטר, וכך הצטרף לגל של חברי כנסת, עיתונאים ואנשים פרטיים שכתבו בשבועיים האחרונים על השחיקה ועל הקיצוצים בתקציבי מערכת הבריאות בשנים שלפני המשבר. אפילו נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג דיברה על שחיקה במערכת הבריאות בנאום שנשאה בימים האחרונים. אך למרבה הפלא, כולם טועים. לא הייתה שום שחיקה ולא היו שום קיצוצים בתקציבי מערכת הבריאות הציבורית בשנים האחרונות. מדובר ב"ווירוס חדשות מזויפות", שהוא מדבק לא פחות מווירוס הקורונה, ועשוי גם להזיק למדיניות הממשלה.

זהו סיפור מדהים במיוחד, מכיוון שהנתונים גלויים לעיני כל. אפשר להוריד אותם מאתר הלמ"ס, או מאתר ה-OECD. כפי שניתן לראות בתרשים הבא, הלקוח מנייר עמדה שלי ושל פרופ' זיו גיל מבית החולים רמב"ם, גם ההוצאה הציבורית פר נפש על בריאות וגם ההוצאה הציבורית על בריאות בתור שיעור מהתוצר נמצאים במגמת עלייה בעשור האחרון. מלבד זאת, שיעור ההוצאה הציבורית מתוך כלל ההוצאה על בריאות נמצא גם הוא בעלייה.

אין כאן על מה להתווכח, ואין שום מקום לפרשנות אחרת של הנתונים. ובכל זאת ווירוס החדשות המזויפות משכפל את עצמו שוב ושוב, בכל פעם צץ מחדש באיזה שהוא נאום, סרטון ווידיאו, סטאטוס או ציוץ, בכל פעם זוכה לאלפי שיתופים ולייקים.

רוב הכותבים שנדבקו בווירוס החדשות המזויפות כלל אינם מגיבים כאשר מעמתים אותם עם הנתונים הללו. הוירוס כבר התנחל בראשם, והוא איננו מוכן להסתלק. חלקם מנסים להתחמק בדרכים שונות. למשל, הם טוענים שהוצאות הבריאות בישראל נמוכות ביחס לממוצע ה-OECD, ולכן בכל זאת מדובר בשחיקה. אך הוצאות הבריאות בישראל תמיד היו נמוכות יחסית למדינות אלו, מכיוון שהאוכלוסייה בישראל צעירה יותר בממוצע. מאותה הסיבה, אגב, הוצאות החינוך בישראל הן גבוהות יחסית. כפי שאני מראה בנייר העמדה עם פרופ' זיו גיל, ברגע שבודקים את ההוצאות יחסית לשיעור המבוגרים באוכלוסייה ישראל איננה יוצאת דופן.

טענה אחרת היא שהייתה ירידה במספר מיטות האשפוז לנפש. אך גם זו הטעיה: הירידה הזו התרחשה כמעט בכל מדינות המערב, עקב מעבר מאשפוז בבתי החולים לאשפוז בקהילה שנובע מקדמה טכנולוגית והתייעלות.

מעניין אגב לציין שמספר המיטות לנפש בישראל גבוה ממספר המיטות לנפש בשוודיה, דנמרק, בריטניה ומדינות רבות נוספות.

אחרים מדברים על שיעור התפוסה הגבוה של מיטות האשפוז בתקופה שקדמה למשבר הקורונה. גם זו טעות, מכיוון ששיעור התפוסה הגבוה בישראל נובע בעיקר מהתמריצים העקומים של בתי חולים ומחלקות, שעלולים לאבד תקנים ותקציבים אם התפוסה לא תהיה גבוהה, ומכוונים בהתאם את זרם היוצאים והנכנסים לאשפוז. בכל מקרה, כל הטענות האלו אינן קשורות כלל לתקציבי הבריאות. אין שום נתון אפשרי שמעיד על שחיקה או קיצוץ בתקציבים אלו בעשור האחרון.

אבל זה לא משנה: לווירוס החדשות המזויפות יש כנפיים משלו והוא כבר מעופף לו, מרחף באוויר, מפיץ את עצמו מאדם לאדם, מדביק אותם אחד אחרי השני. "הפרטה", "קיצוץ", "שחיקה", הם ממשיכים למלמל, כמו עדר של זומבים. ככל שיותר אנשים חוזרים עליו, כך הווירוס הולך ומתחזק. חלק מאמצעי התקשורת, שאמורים להוות חסם כנגד ווירוסים שכאלו, משתפים במקום זאת פעולה בלהפיץ את הווירוס.

לווירוס עשויה להיות השפעה על מדיניות. משבר הקורונה מחייב אותנו ממילא להגדיל את תקציבי הבריאות, אך הממשלה הבאה שתקום בישראל תידרש לסיים בנוסף לכך את אותה "שחיקה" שלא הייתה בתקציבים. במקום שהדיון התקציבי יתנהל על בסיס רציונלי, בהתאם לנתונים ולהתפתחות מגפת הקורונה, הוא יתנהל לפחות במידה מסוימת על בסיס אותו ווירוס של חדשות מזויפות. ייתכן שנתוני האמת יוצגו בפני מקבלי ההחלטות, אבל כאשר הווירוס נפוץ כל כך בקרב הציבור אין שום חשיבות לאמת.

ווירוסים של חדשות מזויפות מסוגלים להיות מסוכנים לא פחות מווירוסים ביולוגיים, וגם סגר כלכלי לא מונע מהם להתפשט. רק תקשורת אחראית וביקורתית מסוגלת לעשות זאת.

Read Full Post »

הערה: הרשומה פורסמה במקור בבלוג באתר "הארץ".


ברשומות הקודמות בסדרה (ראו כאן וכאן) עסקנו באי השוויון בבריאות בישראל, ובהיעדר ההשפעה של הגיאוגרפיה על משתנים בריאותיים, בהמשך למחקר החדש שפרסמתי במסגרת עבודתי בפורום קהלת לכלכלה. ראינו שמאפיינים כגון השכלה, הכנסה והשתייכות לקבוצות אוכלוסייה שונות משפיעים על רמת הבריאות, אבל כיצד? ברשומה זו נצלול עמוק יותר אל תוך הנתונים, וננסה לענות לשאלה זו.

בסקרי הלמ"ס מופיעים מספר משתנים התנהגותיים הקשורים לרמת הבריאות, וניתן להשתמש בהם כדי לראות הבדלים בהתנהגות בין קבוצות שונות. מסתבר כי לבעלי השכלה גבוהה ישנו סיכוי נמוך יחסית להיות במשקל עודף, הם שותים פחות משקאות מתוקים, אוכלים יותר פירות וירקות, מבצעים יותר פעילות גופנית וכך הלאה. ההכנסה משפיעה גם היא על הנושאים האלו, אבל השכלה חשובה יותר. לעומת זאת, ערבים ובעלי הכנסות נמוכות נוטים שלא לקיים פעילות גופנית, לשתות יותר משקאות ממותקים, לעשן יותר וכדומה, ביחוד אם הם אינם משכילים. מעניין אגב לציין שחרדים אינם מאופיינים בהתנהגות בריאה יחסית לממוצע, וסובלים מהשמנת יתר, ולמרות זאת מדדי הבריאות שלהם חיוביים למדי – כולל מדדים אובייקטיביים כגון שיעורי תמותה ביישובים חרדיים.

הנתונים ברמת היישוב מאפשרים לי לבחון גם את גורמי התמותה העיקריים ביישובים שונים. באחד הניתוחים חילקתי את היישובים לארבע קבוצות שונות, עבור שני צירים של השוואה: יישובים יהודיים לעומת יישובים ערבים, ויישובים יהודיים עשירים יחסית לעומת יישובים יהודיים עניים יחסית. המטרה כאן היא להבין אילו גורמי תמותה הם משמעותיים עבור פערי הבריאות בין הערים.

התרשים הבא נקרא Violin plot, והוא מציג את ההתפלגויות של ארבע קבוצות היישובים מבחינת שיעור התמותה באופן נוח להשוואה. הנתונים מתוקננים להתפלגות הגילאים השונה ביישובים שונים. מצד שמאל באדום מופיעה ההתפלגות של יישובים יהודיים (עם ממוצע מעט נמוך מ-5), מולה בכחול מופיעה ההתפלגות של יישובים ערביים, ולאחר מכן ישנן ההתפלגויות של יישובים יהודיים עשירים יחסית (שוב באדום) ושל יישובים יהודיים עניים יחסית.

פערים בשיעור התמותה בין קבוצות יישובים

ניתן לראות בתרשים שמבחינת הממוצע היישובים היהודיים העניים דומים ליישובים הערביים, אך ליישובים הערביים יש "זנב" עליון שכולל מספר יישובים עם תמותה גבוהה במיוחד (ג'סר א-זרקא, תל שבע, אכסאל ופוריידיס מובילות את הטבלה), בעוד שליישובים היהודיים העניים יש זנב בכיוון ההפוך, כלפי מטה, שכולל יישובים חרדיים עניים עם תמותה נמוכה במיוחד, כגון מודיעין עילית, אלעד ובית"ר עילית.

התרשימים הבאים מתייחסים לגורמי תמותה ספציפיים.

פערים בגורמי תמותה שונים בין קבוצות יישובים

נראה כי בהשוואה לתושבי יישובים יהודיים עניים, תושבי היישובים הערביים סובלים יותר ממחלות לב וריאה, והרבה יותר מסכרת. לפי שיחות שערכתי עם מומחים ישנו קשר בין מחלות לב ובין סכרת, ולכן קשה להפריד בין תמותה משני הגורמים האלו. לעומת זאת, תושבי היישובים הערביים סובלים פחות מסרטן בהשוואה לכל שאר הקבוצות, ובהשוואה ליישובים יהודיים עניים הם סובלים פחות ממחלות זיהומיות.

כדי לנסות להבין עד כמה הפערים משמעותיים, ביצעתי מן "חישוב מעטפה" גס שמתאר כיצד כלל פערי התמותה מתחלקים בין הגורמים. זהו אינו חישוב מדוייק, מכיוון שאין לי את הנתונים המתאימים לגבי תמותה בקרב כלל האוכלוסייה, אלא רק עבור גילאים מסויימים, וכן יתכן שחלק מגורמי התמותה חופפים והאבחנה ביניהם היא לעיתים שרירותית. להלן התוצאות:

התחלקות פערי התמותה בין הגורמים השונים

הגורמים העיקריים לפערים בין יישובים ערביים ויישובים יהודיים הם סוכרת ומחלות לב, המסבירים לבדם למעלה ממחצית ההפרש. הפערים בין יישובים יהודיים עשירים ועניים אינם מוסברים ברובם על ידי הגורמים שצוינו למעלה, אם כי תמותה מסוכרת וממחלות זיהומיות מהוות ביחד כחמישית מההפרש. חשוב לציין שהפערים בתמותה לא בהכרח מרמזים על הפערים במדדי בריאות אחרים. למשל, אם היינו יכולים לבדוק תוחלת חיים ייתכן שגורמים המשפיעים על מוות בגיל צעיר, כגון תאונות דרכים (הנכנסות כאן תחת "סיבות חיצוניות"), היו משמעותיים יותר.

המסקנות מהתוצאות האלו, וכן מהתוצאות שתיארתי בשתי הרשומות הקודמות, הן שמדיניות בריאות נבונה תתמקד בבעיות כגון סכרת, השמנת יתר, עישון והיעדר פעילות גופנית בקרב ערביי ישראל, וכי רצוי גם להעניק תשומת לב מיוחדת למועסקים במקצועות פיזיים. אין סיבה למקד את הדיון בפערים בין הפריפריה והמרכז, מכיוון שהיעדר תשתיות בפריפריה היא ככל הנראה לא בעיה משמעותית כיום בישראל. מלבד זאת, ראוי לבחון את האופן שבו הצליחו החרדים לנתק את הקשר הנפוץ בכל מדינה ובכל תקופה בין רמת ההכנסה וההשכלה ובין רמת הבריאות. רק התעמקות בנתונים יכולה לאפשר לנו לתכנן מדיניות אשר תמנע בזבוז כספים, ותתרום לרווחתם של אזרחי המדינה הזקוקים במידה הרבה ביותר למערכת הבריאות הציבורית.

Read Full Post »

הערה: הרשומה פורסמה במקור בבלוג באתר "הארץ".


ברשומה הקודמת שפרסמתי עסקנו בתוצאות המפתיעות של המחקר החדש שלי לגבי אי השוויון בבריאות בישראל. למרות שאי השוויון בבריאות בישראל הוא נמוך יחסית למדינות אחרות, הפערים בין האוכלוסיות השונות אינם זניחים. ממה הם נובעים?

מסתבר שרבים בכלי התקשורת, במשרד הבריאות ובקהילה המחקרית מאמינים שרמת הבריאות מושפעת באופן משמעותי ממקום המגורים שלך. ישראלים שמתגוררים בפריפרייה, לטענתם, סובלים מהזנחה ממשלתית, מהיעדר תשתיות, ממרחק גדול מבתי חולים, ועל כן רמת בריאותם נמוכה יותר (דוגמאות לכותרות המדגישות את הפריפרייה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע). אך הטיעון אודות הפריפרייה הוא בעייתי.

הישראלים שמתגוררים בפריפרייה שונים במימדים רבים מהישראלים שאינם מתגוררים בפריפרייה – למשל, שכרם נמוך יותר בממוצע, ורמת השכלתם נמוכה יותר. הספרות המחקרית מעלה שבכל מדינות העולם תושבים בעלי שכר נמוך יותר ורמת השכלה נמוכה יותר סובלים גם מרמת בריאות נמוכה יותר, בלי קשר למקום מגוריהם. זהו כמובן גם המצב בישראל: לפי הסקר ארוך הטווח של הלמ"ס, ערבים ובעלי מקצועות פיזיים (בינוי, הפעלת מיכון כבד וכדומה) סובלים מרמת בריאות נמוכה יחסית, בעוד שחרדים נהנים מרמת בריאות גבוהה יחסית. ניתן לראות זאת בתרשים הבא, המתמקד בפרטים בני 30 – 50 כדי לנטרל שוני במבנה הגילאים בין הקבוצות.

רמת הבריאות עבור בני 30 – 50 לפי קבוצות אוכלוסייה

הסקר ארוך הטווח לשנת 2017

כפי שכתבתי ברשומה הקודמת, הנתונים עבור מרבית התרשימים וכן הקוד (בפיית'ון) שמייצר אותם ואת ניתוחי הנתונים, ניתנים להורדה מספריית הפרויקט באתר GitHub.

חשוב לציין שהתוצאה בנוגע לחרדים לא נובעת מ"אופטימיות יתר" בדיווח עצמי, ומופיעה גם בנתונים אובייקטיביים על תוחלת חיים ושיעורי תמותה ביישובים חרדיים. החרדים הם קבוצה מאוד יוצאת דופן, מכיוון שהם סותרים את הדפוס הקבוע שלפיו בעלי הכנסות נמוכות סובלים מרמת בריאות נמוכה יותר, ואולי כדאי להקדיש להם מחקר עומק נפרד.

התרשים שלעיל מהווה ניתוח תיאורי בסיסי למדי, אך גם ניתוחים מורכבים יותר, תוך ניטרול גורמים מעורבים שונים, מעלים את אותן התוצאות: לגורמים כגון השכלה, הכנסה ושייכות לקבוצות אוכלוסייה שונות יש השפעה מהותית על רמת הבריאות (כמובן, ישנן כאן בעיה של הסקה סיבתית מקורלציה, שקשה להתגבר עליה).

אחת הדרכים הנחמדות להציג את הקשרים בין המשתנים, היא שימוש בעצי החלטה. מדובר באלגוריתם מתחום Machine Learning, אשר מקבל נתונים ומתאים אליהם מודל במטרה לנבא משתנה מטרה כלשהו. במקרה שלנו משתנה המטרה הוא התשובה של פרטים לשאלה "מהו מצב בריאותך, בדרך כלל?" – אנו מנסים לנבא על פי הנתונים אילו פרטים יענו "בריאות טובה מאוד" לשאלה זו. התוצאה היא התרשים הבא.

עץ החלטה בנוגע לגורמים המשפיעים על רמת הבריאות

הסקר ארוך הטווח לשנת 2017

האלגוריתם בוחר באופן אוטומטי את חלוקת המשתנים שמאפשרת לו לנבא באופן הטוב ביותר. ריבועים כחולים יותר בתרשים מייצגים אזורים בנתונים שבהם התחזית היא לבריאות טובה מאוד, וריבועים כתומים מייצגים אזורים שבהם התחזית היא הפוכה.

על מנת לקרוא את העץ עלינו להתחיל בריבוע העליון. בשורה הראשונה בכל ריבוע מצויין קריטריון ההחלטה, ובמקרה של הריבוע העליון הקריטריון הוא האם הגיל קטן מ-50.5. אם גילו של הפרט גדול מערך הסף נלך ימינה (False), ואם גילו קטן מערך הסף נלך שמאלה (True). אם הלכנו שמאלה, עלינו לבחון האם גילו גדול או קטן מ-41.5. אם הגיל הוא גבוה מ-41.5, אך נמוך מ-50.5, אנחנו מגיעים לריבוע שבו הקריטריון מבוסס על מקצוע פיזי. מקצוע פיזי הוא משתנה בינארי, השווה ל-1 עבור בעלי מקצועות פיזיים ול-0 אחרת. על פי העץ, התחזית לבעלי מקצועות פיזיים בגילאי 42 – 50 היא לבריאות שאיננה טובה מאוד, בעוד שהתחזית לאלו שאין להם מקצועות פיזיים בגילאים אלו היא לבריאות טובה מאוד.

מהעץ אנחנו יכולים ללמוד שבריאות נמוכה נפוצה בעיקר בקרב מבוגרים בעלי הכנסה נמוכה. תוצאות אלו יכולות לשקף את השפעת ההכנסה על רמת הבריאות, אך גם את הכיוון הסיבתי ההפוך, כלומר את ההשפעה של רמת הבריאות על רמת ההכנסה של מבוגרים, שחלקם פורשים לפנסיה מוקדמת בגלל בעיות בריאות. מלבד זאת, אנחנו למדים שמקצועות פיזיים משפיעים לשלילה על רמת הבריאות כבר מגילאי הארבעים. לבסוף, אנחנו יכולים ללמוד מהעץ שהמשתנים המצויינים בו הם המשתנים החשובים יותר מבחינת השפעתם על רמת הבריאות (אם ישנם מדעני נתונים בקהל – דעו שיער אקראי מפיק תוצאות דומות מבחינת feature importance).

בשלב הבא, ניסיתי לבדוק את השפעת הגיאוגרפיה על הבריאות. למשל, במפה הבאה ניתן לראות את שיעורי התמותה באזורים שונים בארץ, וכן ביישובים שונים:

במחקר שלי מותארות שלוש עדויות שונות לטובת הטענה שהמאפיינים הדמוגרפיים הם העיקר, ולא מקום המגורים:

1. אורך התורים בפריפרייה וזמינות הרופאים אינם גרועים יותר מאשר במרכז

למשל, בתרשים הבא ניתן לראות את זמני ההמתנה לרופאים בהתמחויות שונות. נראה שדווקא בצפון זמני ההמתנה הם הנמוכים ביותר, וגם בדרום בחלק מההתמחויות זמני ההמתנה אינם יוצאי דופן.

זמן המתנה חציוני בימים, לפי התמחויות, 2018 – 2019

מקור: משרד הבריאות.

בהחלט יתכן שבעבר המצב היה אחר, אך מדיניות מכוונת של משרד הבריאות צמצמה את הפערים. כך או אחרת, כיום לא נראה שיש כאן בעיה משמעותית.

2. כאשר מנטרלים באמצעות רגרסיה את המשתנים הסוציואקונומיים, כגון הכנסה, השכלה והשתייכות לקבוצות אוכלוסיה שונות, למרחק ממרכז הארץ או מבית החולים הקרוב ביותר אין השפעה על מדדי בריאות.

תוצאה זו חוזרת על עצמה גם כאשר הניתוח הוא על נתוני פרט, וגם כאשר הניתוח הוא ברמת היישוב. השפעת המרחקים, שהיא מלכתחילה קלושה למדי ואפסית בחלק מהמקרים, פשוט נעלמת.

3. לערבים המתגוררים בערים מעורבות יש רמת בריאות דומה לערבים המתגוררים בערים ערביות, וכך גם לגבי היהודים.

למשל, בתרשים הבא ניתן לראות שיעור תמותה מתוקנן לאלף איש. הפערים בין ערבים ליהודים משמעותיים ביותר בכל הערים, מלבד המקרה יוצא הדופן של נצרת עילית. אותה התוצאה מתקיימת גם לגבי מדדים אחרים.

שיעור תמותה בערים מעורבות

לסיכום, בהתאם לכותרת הרשומה – בריאות בישראל היא בעיקרה עניין של דמוגרפיה, לא של גיאוגרפיה. רמת בריאות נמוכה מאפיינת את הערבים, את העוסקים במקצועות פיזיים, את חסרי ההשכלה ואת העניים, בייחוד עניים מבוגרים – בלי קשר למקום מגוריהם. על כן, הקריאות שנשמעות בתקשורת להקמת בתי חולים בפריפרייה בדחיפות או למשיכת רופאים לשם הן בעייתיות. יש לזכור שתקציב הבריאות הוא בסופו של דבר מוגבל, וכל שקל שמושקע בכיוון מסויים הוא שקל שלא מושקע בכיוון אחר. אם הבעיה היא רמת הבריאות של אוכלוסיות חלשות מבחינה סוציואקונומית, עלינו להתמקד בהן ולא באזור גיאוגרפי כזה או אחר. חשוב מאוד להתמקד בבעיות אמיתיות, ולא בבעיות שאינן קיימות.

אז מהן הבעיות האמיתיות הללו? כיצד ההכנסה הנמוכה וההשכלה המועטה מתרגמות לרמת בריאות נמוכה יותר? ברשומה השלישית והאחרונה בסדרה נצלול מעט פנימה אל הנתונים, וננסה להבין מהיכן מגיעים הדפוסים שתיארתי כאן.

 

Read Full Post »

הערה: כמו מרבית הרשומות בבלוג, גם הרשומה הזו פורסמה במקור בבלוג שלי באתר "הארץ".


כשהצגתי את המחקר החדש שלי בפני אנשי מקצוע, פקידים וחוקרים אחרים בתחום, לא חשבתי שאפתיע מישהו. כלומר, זה נכון, יש שם כמה תרשימים מגניבים, ואני ככל הנראה הראשון שמציג נתונים על אי שוויון בתוחלת החיים בישראל, אבל בסופו של דבר מרבית הנתונים הגיעו ממשרד הבריאות ומהלמ"ס. אין במחקר הזה משהו פרובוקטיבי שעשוי לעורר וויכוחים לוהטים, בסך הכל נתונים על בריאותם של אזרחי מדינת ישראל. לפחות, ככה חשבתי. אבל מסתבר שיש.

נתחיל מההתחלה.

על מנת להציג את הממצאים העיקריים מהמחקר באופן נוח, החלטתי לפרק אותו ל-3 רשומות נפרדות בבלוג. ברשומה זו נעסוק בתמונה הכללית של רמת הבריאות בישראל ואי השוויון בבריאות, ברשומה הבאה נעסוק בשאלת השפעת המיקום הגיאוגרפי ומאפיינים סוציואקונומיים על רמת הבריאות, וברשומה השלישית והאחרונה נצלול קצת יותר לעומק אל הנתונים כדי להבין מהן הבעיות העיקריות שבהן נדרש לטפל.

רמת הבריאות בישראל היא גבוהה באופן יחסי. תוחלת החיים היא בין הגבוהות בעולם, תמותת התינוקות היא בין הנמוכות בעולם, וכך גם לגבי מדדים אחרים. ישנם פערים ברמת החיים בין קבוצות אוכלוסייה ובין אזורים, אבל גם הקבוצות והאזורים שרמת הבריאות שלהם נמוכה מציגים נתונים טובים יחסית לעולם. למשל, כפי שניתן לראות בתרשים הבא, גם במחוז דרום, היכן שתוחלת החיים בישראל היא הנמוכה ביותר, תוחלת החיים הממוצעת עדיין עולה על תוחלת החיים בדנמרק, גרמניה וממוצע ה-OECD.

תוחלת חיים של קבוצות אוכלוסייה בישראל בהשוואה בינלאומית, 2017

מקור: הבנק העולמי והלמ"ס.

הערת צד: הנתונים עבור התרשים הזה ועבור מרבית התרשימים שנראה ברשומות הבאות, וכן הקוד (בפיית'ון) שמייצר אותם ואת ניתוחי הנתונים, ניתנים להורדה מספריית הפרויקט באתר GitHub (פרסום הקוד ונתוני המקור הוא סטנדרט מחקרי חדש, המקובל בז'ורנלים אקדמיים מובילים בעולם הכלכלה. אני מקווה שמכוני מחקר ישראלים אחרים, משרד האוצר ובנק ישראל ילכו בעקבותיי בנושא זה).

נחזור לניתוח. תוצאות הבריאות הטובות של ישראל לא יפתיעו במיוחד את כל מי שקרוב לתחום הבריאות. אבל החלק המפתיע הוא אי השוויון בבריאות בישראל – מסתבר שהוא נמוך יחסית למדינות אחרות.

השוואה בין לאומית או לאורך זמן של אי שוויון היא תמיד בעייתית, מכיוון שאי שוויון הוא מאפיין של התפלגות הנתונים. כדי לומר משהו בעל משמעות, עלינו לסכם את ההתפלגות הזו לכדי מספר יחיד, ובמהלך הסיכום אנחנו מאבדים מידע, כמו, למשל, היכן בהתפלגות נמצאים הפערים. בנוגע להכנסות, בדרך כלל מסכמים את ההתפלגות הזו באמצעות מדד ג'יני, אשר מספק מספר בין 0 ל-1. ככל שהמדד קרוב יותר לאפס, כך התפלגות השכר יותר שוויונית. אבל יתכנו שתי מדינות שעבורן המדד שווה ל-0.5, כאשר בראשונה עיקר הפערים הם בין העשירון העליון לכל אלו שמתחתיו, ובשנייה עיקר הפערים הם בין העשירון התחתון לכל אלו שמעליו, או בין גברים לנשים, או בין צעירים למבוגרים, וכך הלאה.

בריאות היא נושא בעייתי למדידה וסיכום, מכיוון שישנם מימדים רבים אפשריים. אחד המימדים שקל יחסית למדוד אותו, וקיימים לגביו נתונים עבור כמעט כל מדינות העולם, ובחלקן לאורך מאות שנים, הוא תוחלת החיים. המשמעות של מדד ג'יני לתוחלת החיים דומה למדד ג'יני עבור הכנסות: המדד יהיה קרוב לאפס במדינות שבהן כל התושבים נפטרים בערך באותו הגיל (לא משנה אם מדובר בגיל 40 או בגיל 80), וקרוב לאחד במדינות שבהן חלק מהתושבים נפטרים בגיל מופלג, ואילו רבים אחרים מתים בגיל צעיר יותר. חישוב המדד מבוסס על טבלאות תמותה, שבהן מופיע הסיכוי למות בכל גיל. לפרטים נוספים על המתודולוגיה ראו כאן. הנתונים מגיעים מהאתר mortality.org, שמספק טבלאות תמותה עבור ישראל ומדינות אחרות, עבור עשרות ולעיתים מאות שנים (בספריית ה-GitHub שקישרתי אליה לפני כן ניתן למצוא את טבלאות הנתונים ואת הקוד המחשב את המדד באמצעותן).

לאור אי השוויון הגבוה יחסית בהכנסות בישראל, ובגלל פערי תוחלת החיים שניתן לראות בתרשים הקודם בין יהודים וערבים, ציפיתי שאי השוויון בתוחלת החיים בישראל יהיה גבוה יחסית, או לפחות ממוצע. אבל מסתבר שהוא דווקא נמוך למדי בהשוואה בינלאומית. התרשים הבא מציג את אי השוויון עבור עבור גברים ונשים יחדיו.

מדד ג'יני לאי שוויון בתוחלת החיים במדינות אחדות, 2014 – 2016

החיסרון של מדד ג'יני הוא שקשה לדעת היכן מרוכז אי השוויון. למשל, אחת האפשרויות שעליהן חשבתי היא שעיקר אי השוויון בתוחלת החיים הוא בין גברים לנשים, ועל כן חישבתי בעבודה גם את המדדים בנפרד עבור גברים ועבור נשים, אך לפי התוצאות, לא נראה שזה המקרה. אי השוויון בקרב גברים בד"כ מעט גבוה יותר מאי השוויון בקרב שני המינים יחדיו, ואי השוויון בקרב נשים בד"כ מעט נמוך יותר, אבל בסך הכל המספרים דומים. כך או אחרת, ניתן לראות שישראל היא בין המדינות השוויוניות ביותר, גם עבור גברים ונשים בנפרד.

מאפיין נוסף של אי השוויון בתוחלת החיים בישראל, שהוא פחות מפתיע, הוא מגמת ירידה ארוכת שנים:

מדד ג'יני לאי שוויון בתוחלת החיים בישראל, 1983 – 2016

נראה שבשנת 1983 אי השוויון בתוחלת החיים בישראל היה דומה לרמתו הנוכחית במדינות כגון לטביה וביילארוס. הירידה באי השוויון בתוחלת החיים איננה ייחודית לישראל, ומאפיינת מדינות רבות כבר למעלה ממאה שנים. היא נובעת מכך שתוחלת החיים "חסומה מלמעלה", לפחות במידה מסויימת. כלומר, בקרב אנשים בריאים ועשירים יחסית שנהנו מתזונה טובה ורפואה ברמה גבוהה כבר לפני עשורים רבים לא היה הרבה מקום לשיפור. אבל בקרב עניים שסבלו מקור ורעב, או בקרב אנשים שנולדו עם פגמים מולדים שונים ונטייה למחלות, תמותת הילדים הייתה גבוהה, היה מקום רב יותר לשיפור, ותוחלת החיים הממוצעת עלתה בקצב מהיר הרבה יותר מאשר תוחלת החיים של הבריאים.

נתונים אלו מעלים שאלות פילוסופיות בנוגע לדיון התקשורתי העוסק כמעט אך ורק באי השוויון בהכנסות ובעושר. האם לא נכון לטעון שאי השוויון בבריאות הוא חשוב לפחות כמו אי השוויון בהכנסות או בעושר, אם לא יותר? האם לא הגיוני להעניק לתוצאות האופטימיות האלו את אותו המשקל שהתקשורת מעניקה לתוצאות על הגידול באי השוויון בהכנסות?

בכל מקרה, למרות שאי השוויון בתוחלת החיים בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות ונמצא במגמת ירידה, ישנו עדיין מקום לשיפור. ברשומות הבאות נבחן מיהן האוכלוסיות בישראל שיש להן רמת בריאות נמוכה יחסית, מהן הבעיות שבהן הכי חשוב לטפל, ונראה ממה הופתעו אנשי המקצוע בתחום כשהצגתי את המחקר בפניהם.

 

Read Full Post »

Older Posts »