Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בונוסים’

פוסט זה מוקדש לעמית, שנתן את ההשראה לרעיון…

אחת התופעות הראשונות שבהן מבחין כל תלמיד הנכנס למערכת החינוך, היא השונות הגדולה בין המורים. לאורך כל השנים, מהיסודי עד התיכון (וגם באוניברסיטה, למעשה), נראה כי מרבית המורים אינם מעוניינים להשקיע מאמצים ראויים בהוראה ורק מנסים להעביר את הזמן עד ההפסקה הקרובה, ולעומתם קיים מיעוט אשר מתאמץ מעל ומעבר. כמו כן, רבים מהמורים המבוגרים שייתכן שבצעירותם היו שייכים לאותו מיעוט, חווים שחיקה מהעבודה הקשה ועם הזמן מצטרפים לרוב.

אותם מורים מצטיינים הנמנים על המיעוט יכולים להיות קריטיים להתפתחותם של ילדים. רבים מהמבוגרים שאני מכיר עדיין זוכרים את אותו המורה שהאמין בהם ועזר להם לעבור את הבגרות במתמטיקה, או לחילופין את ההוא שזלזל בהם בפני כל הכיתה, וגם אני זוכר מורה להבעה שקראה בפני כל הכיתה בגאווה נאום לראש הממשלה שכתבתי בכיתה ז' ועודדה אותי להמשיך ולכתוב.

היינו רוצים לנסות ולתגמל את המורים שמתאמצים יותר על מאמציהם, אך הניסיון הזה טומן בחובו שלל בעיות מעשיות ופילוסופיות. כמו בתחומים אחרים, גם בנושא מתן התמרוץ למורים הדיון התקשורתי הסטנדרטי הוא די שטחי. לעיתים נראה שנושא התמרוץ הכספי מפעיל אצל אנשים רבים סוג של טאבו – עצם הרעיון מחריד אותם מבחינה מוסרית, והם לא מוכנים אפילו לשקול לחשוב עליו באופן הגיוני.

כחלק מהחיפושים שלי אחרי נושא לדוקטורט, התגלגל לידי הספר האחרון בסדרת ספרים על כלכלת חינוך, אשר יצא רק השנה, ונקרא Handbook of the Economics of Education. בספר זה ישנו פרק שלם על נושא התמריצים למורים, שסוקר מחקרים בתחום מ 20 השנים האחרונות. הדברים שאכתוב בהמשך מבוססים ברובם על פרק זה.

הון אנושי לעומת ציונים

הון אנושי הוא המונח העומד במרכזם של רוב המחקרים בכלכלת חינוך, והתייחסתי אליו בעבר בפוסט הזה. במהלך לימודיהם, התלמידים צוברים "הון אנושי" – כל מה שהיינו רוצים שהם יספגו בבית הספר – ידע, יכולת למידה, אפילו ערכים מסוימים אם תרצו. במקביל לכך, הם עוברים מבחנים ומקבלים ציונים. הציונים אמורים למדוד באופן עקיף את ההון האנושי, אבל זה ברור שהקורלציה בינם לבין ההון האנושי אינה מושלמת. מצד שני, הם הדבר הטוב ביותר שיש לנו.

בעיית הסוכן

בעיית הסוכן בכלכלה (או בעיית הנציג, באנגלית Principle-Agent Problem) כוללת "סוכן" כלשהו הנדרש לייצג בפעולותיו את מי ששלח אותו, אך עקב בעיות של אינפורמציה סביר יותר שהוא יקדם את האינטרסים של עצמו מאשר את האינטרסים של שולחיו. הסוכנים יכולים להיות פוליטיקאים, עובדים שהמנהל שלהם הטיל עליהם משימה כלשהי, וגם מורים. הסיבה שהמורים נכנסים לקטגוריה זו, היא מכיוון שלמנהלי בתי הספר ורשויות החינוך אין יכולת למדוד בצורה טובה את המאמצים של המורה בכיתה, את ההשפעה האמיתית שלו על "ההון האנושי" של התלמידים. הם יכולים רק למדוד את השפעת המורה על הציונים של התלמידים, וגם זה באופן חלקי ובעייתי.

מסיבה זו, תמריצים הם לא בהכרח הפיתרון הטוב ביותר. פיתרון אחר יכול להיות סינון מורים – מראש לקבל למערכת רק מורים ממש טובים (וכמובן, לשלם להם שכר בהתאם). מחקרים שנעשו על האפשרות הזו מצאו שקשה לקשר בין ציונים של סטודנטים להוראה או הפסיכומטרי שלהם לבין הסיכוי שהם יהיו מאותם מורים שבאמת יתאמצו בכיתה. גם אם ממחר יתקבלו למכללות להוראה רק סטודנטים שעברו את ה 700 בפסיכומטרי והשכר ההתחלתי למשרה יהיה 15 אלף ₪ בחודש, לפי תוצאות המחקר בתחום לא סביר שהם ישקיעו מאמצים רבים יותר בהוראה מאשר המורים הנוכחיים (ללא תמריצים נוספים התלויים במידת המאמץ).

המודל הבסיסי

המתמטיקאים שבקהל יאלצו לסלוח לי על כך שאינני כותב כאן במשוואות. אמנם הכתיבה במשוואות הרבה יותר מקוצרת, אלגנטית, פשוטה, ומהירה אבל עבור קוראים רבים היא מהווה מכשול בלתי עביר.

מודלים בכלכלה (כפי שכתבתי בעבר) לא נועדים לרוב לדמות את המציאות, אלא בעיקר לעזור לאינטואיציה שלנו. המודל הבסיסי שבו משתמשים כלכלנים על מנת לבנות את האינטואיציות שלהם בנושא זה, מתייחס ליכולתם של המורים לבחור בין שתי משימות שלהן יקדישו את זמנם, והן באות אחת על חשבון השנייה. אחת המשימות האלו היא יותר בכיוון של לימוד אמיתי ואיכותי, והשנייה היא יותר בכיוון הקרוי באנגלית coaching – לאמן את התלמידים ספציפית עבור מבחן כלשהו – מה שאנחנו לא רוצים שהמורים יעשו.

ההון האנושי של התלמידים הוא פונקציה של הזמן המוקדש לשתי המשימות, ושל משתנה אקראי נוסף כלשהו (שמייצג את היכולת של התלמיד, השקעת ההורים, כל מני דברים אחרים שאינם באחריות המורה).

את ההון האנושי אנחנו לא יכולים לראות במציאות; במקומו אנחנו רואים מדד כלשהו , שיכול להיות ציונים במבחנים אחידים, שיפור בציונים במבחנים אחידים, או כל מני דברים אחרים בסגנון. גם המדד הזה הוא פונקציה (אחרת) של הזמן המוקדש לשתי המשימות, ושל משתנה אקראי כלשהו. השכר של המורים כולל שכר בסיס כלשהו, ובונוס התלוי באותו המדד. בעיית ההחלטה היא מהו הבונוס האופטימאלי.

ברגע שחושבים על הנושא באופן הזה, עולה השאלה החשובה: אם נניח שהמורים מתאמצים כדי לשפר את המדד ולא את ההון האנושי האמיתי, האם הם משפרים במקביל גם את ההון האנושי האמיתי? השאלה היא למעשה לגבי הקורלציה של אותן שתי פונקציות, או עד כמה משימת ה coaching תשפר גם את ההון האנושי.

אבל לפני שנגיע לזה, ישנה שאלה אחרת:

האם התמריצים משפרים את המדד שלפיו נמדדים המורים?

כן, בהחלט.

סקירה של עשרות מחקרים מהעולם כולו, תוך התמקדות במחקרים שנעשו על ידי חוקרים בלתי-תלויים, מעלה כי כמעט בכל המקרים המדד השתפר. אם המורים נמדדו על ציונים במבחן במתמטיקה – הציונים עלו, אם הם נמדדו על השיפור בציונים – השיפור גדל, וכך הלאה. בונוסים כספיים בהחלט משפיעים על התנהגותם של המורים (צר לי לאכזב, עמית…).

טוב, אז נעבור לשאלה הבאה, היותר חשובה:

האם תמריצים משפרים את ההון האנושי? בעיית ההכללה

 מכיוון שאיננו יכולים באמת לצפון ב"הון האנושי" (ולמען האמת אף אחד גם לא יודע איך להגדיר אותו במדויק, וכל אחד חושב שהוא צריך לכלול דברים אחרים), קשה לדעת.

ובכל זאת, כמה אנשים חכמים עלו על דרך לבדוק את הנושא באופן עקיף. נניח שהבונוסים של המורים תלויים באחוזי השיפור של תלמידים באיזה שהוא מבחן כלל ארצי ספציפי במתמטיקה, מה יקרה אם לאחר מכן נמדוד את השיפור שלהם גם במבחנים אחרים במתמטיקה, שעליהם המורים לא נמדדו? או בכלל במבחנים אחרים?

בדיקה זו תגלה לנו האם המורים אימנו את התלמידים למבחן ספציפי, או הקנו להם כישורי למידה והבנה אמיתיים הניתנים להכללה עבור מבחנים ותחומים אחרים.

ובכן, כאן התוצאות כבר אינן חד משמעיות. בכל המדינות המערביות, נראה כי חלק מהתוכניות הללו מצליחות להקנות לתלמידים כישורי למידה כלליים, ואילו אחרות לא. גם במחקרים שבהם כן נמצא שיפור במבחנים אחרים, עדיין מדובר רק במדד עקיף להון האנושי, ולכן את התשובה האמיתית ככל הנראה לא נדע לעולם.

דברים שאנחנו לא רוצים שיקרו

במקרים רבים, תוכניות תמרוץ הובילו לשחיתות ופגעו בתלמידים.

Jacob and Levitt תיארו במחקר משנת 2003 מקרי רמאות רבים של בתי ספר בשיקגו, והגיעו למסקנה כי 3% – 5% מהמורים במערכת רימו על ידי שינוי תשובותיהם של התלמידים לאחר הבחינה (Levitt כתב על הנושא גם בספרו "פריקונומיקס"). מחקר של Figilio and Winicki משנת 2005 מצא כי בתי ספר בווירג'יניה הגדילו את כמות הסוכר בארוחות של תלמידיהם בימים של בחינות ארציות, בניסיון לשפר את ציוניהם. מחקר של Shephard and Dougherty משנת 1991 מצא כי בתי ספר באריזונה החליפו עבור התלמידים משימות כתיבה במשימות של מציאת שגיאות בקטע כתוב מראש, על מנת לשפר את הסיכויים שלהם במבחנים כלל ארציים, וכך נפגעו כישורי ההבעה בכתב של התלמידים.

כמו כן, ישנן עדויות עקיפות לכך שארגוני מורים מצליחים להשפיע כתיבת מבחנים אחידים ולגרום לכתיבת מבחנים קלים יותר, שיובילו לציונים גבוהים יותר, ויחד איתם גם בונוסים גבוהים יותר עבור המורים, במקרים בהם הבונוס תלוי במעבר מעל רף כלשהו של ציונים.

אז איך כדאי לתכנן את מערכת התמריצים?

בפועל, רוב מערכות התמריצים שקיימות כיום לא תוכננו על סמך מחקרים אלא יותר על סמך תחושות בטן והסכמים שונים עם ארגוני מורים. זה כמובן לא המצב הרצוי.

הנושא הראשון שגילו חלק מהמחקרים בתחום, הוא שאם הרף מוצב גבוה מדי (במקרים בהם יש רף), רוב המורים לא יתאמצו וימשיכו ללמד כפי שלימדו קודם. כמובן שגם במקרה שבו הרף מוצב נמוך מדי זה יהיה המצב, ועל כן נדרשת חשיבה מעמיקה מאוד לגבי הרף לתשלום בונוסים.

נושא שני אמור להיות לכאורה די קל. היינו רוצים למדוד את המורים באופן שוויוני, כלומר ללא תלות בבית הספר או בכיתה הספציפית שלהם. לא ייתכן שמורים מסוימים יקבלו בונוסים רק מפני שהם מלמדים בכיתת מצטיינים, או בכיתות של התגבור המיוחד. בפועל, מסתבר שדי קשה "לשטח את מגרש המשחקים" באופן הזה, ובמקרים רבים מצאו מחקרים שהבונוסים של מורים שלימדו כיתות מסוג מסוים או בבתי ספר מסוג מסוים היו גבוהים יותר באופן עקבי מהבונוסים של שאר המורים.

אחד הנושאים החשובים, הוא לתכנן מערכת תמריצים תחרותית. כלומר, סכום ה"פרסים" הוא קבוע, ובתי הספר או המורים מתחרים עליהם. מערכות כאלו הרבה יותר קשה לתמרן, בגלל שאם בית ספר אחד מצליח להשיג יותר כספים זה יקרה על חשבון בית ספר אחר, שינסה מיד לתמרן את המערכת באותו האופן. וויקטור לביא מהאוניברסיטה העברית ערך מספר מחקרים בארץ עם מערכות תמריצים תחרותיות (יש לו מאמרים מ 2002 ו 2009 בנושא, מי שרוצה לחפש), והשיג תוצאות לא רעות בכלל, בייחוד עבור תלמידים שמלכתחילה היו חלשים יותר (המדדים היו מכוונים כך שלמורים היה תמריץ להשקיע יותר בתלמידים אלו). למרות זאת, לא ברור עד כמה התוצאות שלו מלמדות על הכללה, כלומר על שיפור של ההון האנושי ולא רק של המדדים. כמו כן, עדיין לא ברור האם עדיף שהתחרות תהיה בתוך כל בית ספר, בין בתי הספר השונים, או גם וגם.

תחרות בין בתי ספר על תלמידים

כלכלנים, כידוע, אוהבים תחרות. מערכות החינוך בכל מדינות המערב, לצערם של כלכלנים, אינן תחרותיות אלא ממומנות על ידי המדינה. הפתרון שהוצע לנושא הזה כבר לפני זמן רב הוא שיטת הוואוצ'רים: כל הורה מקבל מהמדינה וואוצ'ר לחינוך, ובוחר בעצמו לאיזה בית ספר להכניס את ילדיו. בתי הספר מקבלים מהמדינה תקציב בהתאם לכמות ההורים שבחרו בהם. השיטה נוסתה במספר רב של מדינות באופן כזה או אחר.

הספרות הכלכלית על הנושא הזה עצומה, ואני לא אכנס אליה כאן. קשה לבחון את השפעתה על איכות ההוראה, בגלל בעיה הנקראת בעיית הסלקציה: תלמידים טובים הם גם לרוב בנים להורים חכמים אשר מקדישים זמן רב יותר על מנת לחפש את בית הספר הטוב ביותר עבור ילדיהם. בגדול, שביעות הרצון של התלמידים והוריהם מבתי הספר שעובדים במערכת כזו עולה והנטייה של התלמידים להבריז יורדת, אבל לא בטוח שהמורים שם באמת מלמדים יותר טוב.

משכורות גבוהות יותר בלי בונוסים

צר לי, אבל העדויות מראות שהעלאת שכר לכולם לא תשנה מהותית את איכות החינוך במערכת. הארצות שבהן מורים מרוויחים את הסכומים הגבוהים ביותר ביחס לשאר האוכלוסייה הן דווקא לא ארצות אירופה, אלא כל מני ארצות עולם שלישי באפריקה או הודו, ומחקרים שנעשו על מערכות החינוך שם מעלים כי המורים אפילו לא מתאמצים במיוחד להיות נוכחים בשיעורים ושולחים כל מני צעירים שיחליפו אותם. יש להם קביעות, יש להם משכורות גבוהות, והם יודעים שאי אפשר להעניש אותם.

כמו כן, מחקרים אחרים שנתקלתי בהם מעלים כי במדינות ובתי ספר שבהם המורים לא מאוגדים בארגוני עובדים, כך שניתן לפטר אותם יותר בקלות, איכות ההוראה גבוהה יותר. גם המחקרים העוסקים בתמריצים מעלים כי רצוי מאוד שיהיו גם "עונשים" למורים אשר יורדים מתחת לרף מסוים, משהו שקשה להשיג כאשר קיימים ארגוני עובדים.

באנגליה ובפורטוגל היו תוכניות תמריצים אשר לא הניבו שום שיפור בציונים, מכיוון שהבונוסים היו תלויים בחוות דעת של "עמיתים" למקצוע. זה הוביל לכך שמקבלי הבונוסים היו מורים וותיקים ומקושרים, ולאו דווקא המורים הטובים ביותר. ברוב המדינות השכר של המורים תלוי בעיקר בוותק שלהם, אבל המחקרים מראים שהוותק של המורה משפר את איכות ההוראה שלו רק בשנתיים הראשונות, ואח"כ אין לו השפעה לשלילה או לחיוב.

סיכום

תמריצים למורים, כאשר בונים אותם נכון, ככל הנראה מסוגלים לשפר את ההוראה באופן כללי ולא רק את המוכנות של התלמידים למבחן ספציפי כזה או אחר. יחד עם זאת, רצוי מאוד לא להתבסס רק על מדד יחיד כזה או אחר. אם באמת נרצה ליישם מערכת תגמול למורים ולבתי הספר בארץ, רצוי שהיא תכלול שלל פרמטרים הנוגעים למבחנים שונים בשנים שונות, וכן לנושאים כגון רמת האלימות, היגיינה, ודברים אחרים שיכולים להיות חשובים לא פחות לתלמידים ולהוריהם. כמו כן, רצוי לא למדוד את בתי הספר על פי אותו המדד שקובע את הבונוסים של המורים, על מנת שלא לחזק את התמריץ של מורים ומנהלים לעוות את המדדים.

ראוי תמיד לזכור חוק בסיסי ופסימי למדי בנושא התמריצים, שטבע דונלד קמפבל בשנת 1976: ככל שמשתנה כמותי יחיד כלשהו משמש באופן נרחב יותר לקבלת החלטות, כך הוא יהיה מושפע יותר ממניפולציות ושחיתות, וההסתמכות עליו תעוות את המערכת שאותה הוא אמור למדוד.

במילים אחרות, תמיד רצוי לגוון את הדברים שאנחנו מודדים.

Read Full Post »