Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘טראמפ’

בימים האחרונים חסמו טוויטר ופייסבוק את חשבונותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, וגוגל הסירה מחנות האפליקציות שלה את הרשת החברתית "פארלר", אשר שימשה בעיקר פעילי ימין. החסימה הזו עוררה שלל דיונים, המתחלקים לשתי שאלות שחשוב שלא לערבב ביניהן.

השאלה הראשונה עוסקת בכוחן המונופוליסטי של חברות הרשתות החברתיות, באחריות שלהן ובמידת הרגולציה עליהן. מהצד השמאלי של המפה ישנם רבים הטוענים כבר זמן רב כי החברות האלו לא עושות מספיק על מנת לחסום דעות ימניות קיצוניות, בעוד שמהצד הימני של המפה ישנם הטוענים כי החסימות מוגזמות, מוטות כנגד ימניים, לא דמוקרטיות, ונובעות מהטיה פוליטית של מנהלי החברות והעובדים הבכירים בהן. למעשה, שני הצדדים למפה הפוליטית מעוניינים ברגולציה כבדה יותר על הרשתות החברתיות ובהגברת השליטה הממשלתית על פעילותן, על מנת שיהיה להם יותר קל לכפות את הדעה האישית שלהם על השיח. למאמץ להגביל את הרשתות החברתיות מצטרפים גם אנשי תקשורת רבים, אשר הרשתות החברתיות פוגעות במונופול שהיה להם בעבר על הפצת מידע, ומאפשרות לאנשים לבקר אותם באופן חופשי.

בהחלט יתכן שיום אחד, בעתיד הלא רחוק, האינטרנט יהיה חסום ומגודר מכל הכיוונים, הרשתות החברתיות יהיו נתונות לצנזורה מעיקה, משפטיזציה ורגולציה כבדה, דעות "לא נכונות" ייעלמו, הממים המעטים שיעברו את מבחן הוועדות העליונות ובתי המשפט יהיו מצחיקים כמו סדרה של הטלוויזיה החינוכית, אנשים גסים או פרובוקטיביים מדי יחששו לאבד את עבודתם בעקבות כתיבתם ברשת וייעלמו מהנוף, וחופש ההבעה והמחשבה יחנקו ביחד עם כל אותן התקוות היפות שהאינטרנט הביא לעולם בתחילת דרכו. אך למרבה האכזבה, גם כשיגיע היום הזה אנשים פופוליסטיים וקיצוניים ימשיכו להיבחר כראשי מדינות, מאותן הסיבות שבגללן הם תמיד נבחרים. ההבדל היחיד הוא שיהיה להם הרבה יותר כוח לפגוע במתנגדיהם.

סיום עידן המערב הפרוע של רשת האינטרנט יהיה יום עצוב עבור הקדמה הטכנולוגית, המדעית, המסחרית, האמנותית והפילוסופית של תקופתנו, מכיוון שרק חופש הבעה ותחרות חופשית בשוק הרעיונות מסוגלים לעודד קדמה שכזו.

השאלה השנייה שנובעת מהחסימה של טראמפ ותומכיו עוסקת במלחמת הרעיונות, ובמידת החוכמה שבחסימה של דעות באופן כללי. אנשים כל הזמן מערבבים בין שאלה זו ובין השאלה הראשונה, אודות החובה של הרשתות החברתיות לחסום דעות וכוחן המונופוליסטי, אך אין בין שתי השאלות האלו שום קשר. את הדיון בנוגע לשאלה השנייה, לחסימת דעות, יכולנו לנהל גם בעידנים שלפני הרשתות החברתיות המודרניות, ולשאול למשל האם היה ראוי לאפשר להיטלר להוציא לאור את ספרו "מיין קאמפף" בשנת 1925, או האם ההחלטה של האימפריה העות'מאנית במאה ה-16 לאסור הכנסת מכונות דפוס לתחומיה, מתוך מטרה למנוע הפצעת דעות סותרות ופגיעה בערכי הדת האיסלאמית, הייתה חכמה.

כאן, התשובה לדעתי היא שצנזורה היא לא הדרך לנצח במלחמת הרעיונות. חסימה של אנשים לא מובילה לחסימת רעיונות, לא פוגעת בהפצתן ולא מונעת אלימות. במקום זאת, היא מובילה לניוון רעיוני ורוחני, להיווצרות "תיבות תהודה" בשני צידי המתרס, ומוכיחה לאוחזים באותן הדעות החסומות שהם צודקים. אנשים נוטים יותר להידחק לפעולות אלימות כשהם מרגישים שאין להם ברירה, שכל העולם מתאחד נגדם, שאף אחד לא מוכן להקשיב להם ולהתווכח איתם באופן הוגן, באמצעות טיעונים ולוגיקה. זהו הדשן שמצמיח שנאה ואלימות.

כמובן, בהחלט ניתן לחסום ציוצים אשר מהווים עבירה על החוק, כגון פרסום מידע חסוי, ואפילו הסתה לאלימות. אך יהיה זה נבון יותר להשתמש בלי החסימה בזהירות רבה, לעיתים רחוקות ובמקרים קיצוניים בלבד, ולא לחסום אנשים לגמרי מהיכולת להביע את דעתם – אפילו כשמדובר בקונספירציות וב"חדשות מזויפות" הסותרות את העובדות. ממילא תקשורת המיינסטרים מפיצה מדי יום שלל דעות הסותרות את העובדות לא פחות מאותן קונספירציות רשת פופולריות.

על מנת לנצח במלחמת הרעיונות, עלינו להתווכח עם רעיונות גרועים. זה לא קל, ולפעמים המאבק נמשך שנים ארוכות. אנשים בדרך כלל נוטים שלא להשתכנע בקלות מנתונים ועובדות הסותרים את דעותיהם המוקדמות, ועל כן החסימה המוחלטת תמיד קוסמת יותר. היא קלה, ומיידית, וזהו, אנחנו לא רואים יותר את אותם האנשים האחרים שחושבים מחשבות כל כך נוראיות. אבל גם אם אנחנו לא רואים אותם, זה לא אומר שהם נעלמו. הם פשוט ימשיכו להפיץ את הרעיונות שלהם במקום אחר, בתיבת תהודה מהודקת יותר, שבתוכה הרעיונות האלו יהדהדו הלוך וחזור בעוצמה הולכת וגוברת, ללא אף אחד שיאבק בהם.

בטווח הארוך, רעיונות גרועים בדרך כלל מפסידים במאבק חופשי הכולל טיעונים לוגיים ועובדות, ומעניק במה הוגנת לכל הצדדים. ישנם בלתי-משוכנעים רבים הצופים מהצד בוויכוח, ובכל תקופה עולה דור חדש של צעירים שאינם מרגישים מחויבים לרעיונות של הוריהם, ומסוגלים להקשיב לשני הצדדים במידה מסוימת של איזון. על כן, וויכוח פתוח וחופשי הוא הדרך היחידה לקדם את המין האנושי למקום טוב יותר. חסימה של דעות היא לא פתרון קסם, ובסופו של דבר היא רק תוביל להתגברות הקיצוניות, הפילוג והאלימות.

Read Full Post »

לא, סוף העולם לא יגיע בעקבותיו של טראמפ.
הם אמרו שסוף העולם הגיע גם כאשר בוש נבחר, כאשר ביבי נבחר. אלו אותם האנשים שחשבו שאובמה יחסל את פערי השכר בין שחורים ללבנים ויביא שלום למזרח התיכון תוך שנתיים, או שרצח רבין הוא מה שמנע את הסכם השלום עם הפלסטינים. הם תמיד מגזימים. זה קשה לעבור מערכת בחירות כל כך מותחת ולהפסיד, ביחוד כאשר הסקרים לטובתך, אבל קורה. לא צריך להיכנס להיסטריה. ארצות הברית היא לא גרמניה של שנות השלושים ולא איטליה של שנות העשרים.

אין לי ספק שהכלכלה האמריקנית תהיה במצב טוב פחות תחת שלטונו של טראמפ מכפי שהיא יכלה להיות תחת קלינטון, אבל סביר שההפרש לא יהיה דרמטי. בסופו של דבר הפעולות האינדיבידואליות והבחירות של אנשים ויזמים משפיעות על איכות חייהם ועל הצמיחה הכוללת הרבה יותר מאשר זהותו של הנשיא או ראש הממשלה של ארצם.

ובכל זאת, עצוב לראשות שגם בבחירות האחרונות בישראל, גם במשאל העם בבריטניה וגם בארצות הברית מחנות שלא הציגו שום תכנית כלכלית ראויה לשמה זכו בפופולריות רבה. בישראל זה עוד איכשהו סביר, כי ממילא הוויכוח הפוליטי סובב סביב הפלסטינים, אבל מסתבר שגם בארצות הברית ובריטניה לפחות מחצית מהאזרחים אינם מתעניינים בתכניות כלכליות המגובות בעובדות, טיעונים לוגיים וניתוח נתונים אמפירי.

הברקזיט וטראמפ הזכירו לנו לקח ישן: לדמוקרטיה יש חסרונות, ולפעמים זה מבאס. יצא לי קצת לראות פוליטיקאים ישראלים מקרוב, לשמוע אותם מדברים ומתווכחים, ואני מבטיח לכם, גם שם אין עודף אינטליגנציה. מרבית חברי הכנסת לא ראויים אפילו למשרת ניהול זוטרה, ובוודאי לא היו שורדים בכבוד וויכוח סטנדרטי בפייסבוק. ובכל זאת, הם שם, כי ככה זה כשלכל אחד יש קול בבחירות – התפלגות האינטליגנציה והבורות של הנבחרים תשקף את התפלגות האינטליגנציה והבורות בציבור הרחב.

כולנו למדנו בבית הספר מהו הפתרון לחסרונות של הדמוקרטיה: הפרדת רשויות. איזונים ובלמים. גם אם הוא באמת יבחר, טראמפ יהיה מוקף ביועצים, פקידים, מנהלים בדרגים שונים, מוגבל על ידי שופטים וחברי קונגרס, ורוב האנשים האלו יגיעו מאותן האוניברסיטאות ומתוך אותה האליטה האינטלקטואלית-עסקית שמנהלת את ארצות הברית כבר מאות שנים. מרבית התכניות שלו לא יתממשו, כי מלכתחילה הן לא היו ברות מימוש. לא תהיה חומה במקסיקו. כמו שהולנד בצרפת וציפראס ביוון לא הצליחו ליישם מדיניות סוציאליסטית קיצונית כי המציאות הגבילה אותם, כך טראמפ בארצות הברית לא יצליח ליישם באופן מלא את מה שזה לא יהיה שתומכיו חושבים שהוא הולך ליישם.

מה שלא לימדו אותנו בבית הספר, זה שקיים פתרון נוסף לחסרונותיה של הדמוקרטיה: הפחתת המעורבות של הממשלה בכלכלה. אם לטראמפ לא הייתה היכולת להזיק לסחר החוץ של ארצות הברית על ידי מניעת יבוא, כלכלנים זוכי פרס נובל לא היו טורחים לכתוב מכתב נגדו. זהו לקח שלצערי האליטות האינטלקטואליות של העולם המערבי עדיין לא למדו. גם בקרב כלכלנים, עדיין נפוצה מאוד האשלייה שאם רק הציבור יבחר את האדם הנכון לתפקיד אנחנו נצליח להתערב בכלכלה באופן אופטימאלי ולהועיל לכולם, תוך התעלמות מכל הדברים שקורים פעם אחרי פעם כשהציבור לא בוחר את האדם הנכון לתפקיד.

הבעיה עם השיטה הנוכחית היא לא שהציבור בוחר פוליטיקאים בורים, אלא שלפוליטיקאים האלו יש את הכוח לחסום מסחר, לבנות חסמי כניסה לסקטורים שונים, לייצר ולשמר מונופולים, וליזום פרויקטי ענק שבפועל מתמצים בחלוקת הטבות לקבוצות אינטרס על חשבון הציבור הרחב. הימין הכלכלי כבר מבין את זה פחות או יותר. השאלה היא כמה דמויי-טראמפ עוד יבחרו בארצות שונות לפני שגם השמאל יתחיל להפנים את העובדה הזו.

Read Full Post »