Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ילודה’

הערה: לאחרונה פתחתי את הגלגול השלישי של הבלוג, באתר הארץ. בינתיים העליתי לשם 3 רשומות: רשומת פתיחה המסכמת בקצרה את הפעילות בבלוג עד כה, את הרשומה הנוכחית, ורשומה נוספת העוסקת בשנאת עשירים.

בשלב הנוכחי אני הולך לתחזק את שני הבלוגים בכפילות. על פי הסיכום שלי עם עורכי מדור הבלוגים, אני מתכוון לפרסם בבלוג רשומות 48 שעות אחרי שהן יתפרסמו באתר הארץ, כך שמי שלא אכפת לו לחכות יומיים יכול לקרוא אותן כאן.

בשבוע האחרון רצה ברשת הרצאה שהעביר שאול אמסטרדמסקי, כתב בעיתון כלכליסט, במסגרת הפרויקט "12 דקות" (שגם אני השתתפתי בו בעבר, ראו כאן). נושא ההרצאה הוא השחיקה הצפויה בפנסיה של בני הדור שלנו, תודות להזדקנות האוכלוסייה, לירידה בתשואות בבורסה, ולהתעקשות המוזרה של פקידי האוצר המרושעים שלא לנהל קרנות פנסיה גרעוניות. הנושא הפך לאקטואלי עקב הפרסומים האחרונים בעיתונות לגבי השינוי הצפוי בחישובי הפנסיה העתידית של משרד האוצר.

הרצאתו של אמסטרדמסקי צברה פופולאריות רבה, משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שהפנסיה שלנו אכן הולכת להישחק כפי שהוא מתאר, וזה מדאיג. הסיבה השניה, החשובה יותר, היא שבסופה של ההרצאה תולה אמסטרדמסקי את האשמה בממשלה, בפקידים ובפוליטיקאים, וטוען שמה שנדרש הוא ליצור לחץ ציבורי על מנת שהם, איכשהו, יפתרו את הבעיה. בכך אמסטרדמסקי מאשר את התזה הנפוצה בציבור בישראל: "נדפקנו, מי שדפק אותנו זה משרד האוצר, הפוליטיקאים ובעלי ההון, והם אלו שצריכים לתקן את הנזק". כפי שכתבתי בעבר, בני אדם אוהבים לשמוע מידע אשר מאשר את הנחות הבסיס שלהם, ובהתאם לכך אמסטרדמסקי זוכה להערצה רבה.

לפני שאתקוף את העמדה הזו, ראוי לציין שעבודתו של אמסטרדמסקי על הפנסיה היא חשובה מאוד לדעתי. מדובר בנושא שעצם הגדלת המודעות לגביו היא חיובית, והוא צודק במאה אחוזים כאשר הוא טוען שעלינו להתמקח יותר על דמי הניהול. חלק מהנקודות שהוא מעלה אינן מדויקות, אבל הבעיה העיקרית היא עם מסע הצלב הקבוע של אמסטרדמסקי נגד פקידי האוצר, ועם ההתעקשות שלו לתלות את כל האחריות למצב ולפתרונו במדינה.

הגורמים לשחיקה בפנסיה

להלן הגורמים העיקריים שמציג אמסטרדמסקי לשחיקה בפנסיה, ומספר הערות לגבי חלקם:

1. אנשים עובדים פחות שנים מאשר בעבר, מתחילים לעבוד מאוחר יותר ומחליפים יותר מקומות עבודה (ככל הידוע לי החלפת מקומות עבודה כשלעצמה לא פוגעת בפנסיה).

2. משיכת כספי הפיצויים על ידי מפוטרים.

3. המעסיקים לא מפרישים את סכומי הפנסיה על בסיס השכר המלא של העובד.

4. העלייה בתוחלת החיים – זה הגורם המרכזי, מעט מוזר שהוא מגיע אליו רק באמצע ההרצאה, ועוד יותר מוזר שהוא מזכיר "הערכות אקטואריות" שלפיהן ילדינו יחיו קרוב ל-140 שנה.

5. השחיקה בתשואה על החסכונות והריביות הנמוכות – כאן אמסטרדמסקי מעט מרמה כשהוא מתמקד בשנים האחרונות ובמשבר הכלכלי הנוכחי, ומתעלם מכך שברוב התקופות התשואה היתה גבוהה הרבה יותר והריביות היו גבוהות יותר.

6. דמי ניהול גבוהים.

7. שחיקת השכר – כאן אמסטרדמסקי מודה שהשכר באופן כללי לא נשחק בעשורים האחרונים, אבל טורח להזכיר כמה דוגמאות ספציפיות ולא מייצגות לתחומים שבהם לטענתו השכר כן נשחק.

8. "שהאוצר לא יעשה יותר מדי רפורמות". זו פשוט לא נכון – האוצר עושה את רפורמות על מנת שקרנות הפנסיה לא יהיו גרעוניות. מדובר בסתם התקפה לא רלוונטית נגד משרד האוצר, מהסוג שנפוץ בכתביו של אמסטרדמסקי. משרד האוצר אינו אשם בכך שתוחלת החיים עלתה, ופקידיו אינם סאדיסטים המתעללים בציבור הישראלי להנאתם.

9. "שהטייקונים לא יעשו יותר מדי תספורות". שוב – התמקדות לא הוגנת בדברים שקרו במסגרת המשבר הכלכלי הנוכחי, תוך התעלמות מהתשואות הנאות שהטייקונים רשמו בשנים אחרות.

10. "שאחרי 40 שנות חיסכון תדעו איפה נמצא הכסף שלכם" – לא רלוונטי, לאחרונה פתח משרד האוצר אתר שבמסגרתו אנשים יכולים לברר זאת בקלות.

לפני שנגיע לטעות העיקרית של אמסטרדמסקי, רצוי להרחיב מעט לגבי הגורם המרכזי השוחק את רמת החיים העתידית שלנו, כאשר שאר הגורמים זניחים ביחס אליו: הדמוגרפיה.

דמוגרפיה

במהלך המאה העשרים נרשמו בכל העולם שתי מגמות דומות. הראשונה היא עלייה ירידה בשיעורי הילודה, מלבד הקפיצה שהתרחשה אחרי מלחמת העולם השנייה:

image

מספר לידות שנתי ל-1000 תושבים בארצות הברית, 1909 – 2004 (לקוח מכאן)

על המגמה השנייה, העלייה בתוחלת החיים המובילה ביחד עם הירידה בילודה להזדקנות האוכלוסיה, כתבתי בעבר כאן. ראו למשל את התרשים של מרכז טאוב (לקוח מכאן) בנוגע לצפוי לנו בישראל:

image

וזה נחשב עוד מצב טוב, כמובן – הילודה אצלנו גבוהה ביחס למרבית מדינות המערב.

לא מזמן יצא לי להיפגש עם אחד מיזמי ההיי-טק המובילים בישראל, והוא אמר שנראה לו מוזר להתייחס באופן שלילי לתופעה חיובית כמו גידול בתוחלת החיים. זה אכן מוזר, אבל זו האמת כאשר מסתכלים על הדברים מנקודת מבט לאומית: הגידול בתוחלת החיים הורס אותנו.

זה הרבה מעבר לפנסיה. עלויות הבריאות גדלות עקב יישום טכנולוגיות חדשות, אנשים חיים יותר שנים, אבל איכות חייהם לא משתפרת באופן דרמטי ורובם לא יכולים לעבוד יותר שנים. מכיוון שעלויות הבריאות מסובסדות על ידי המדינה מערכות הבריאות בכל העולם קורסות, וקריסתן תתגבר בעתיד ותלווה בגידול בשיעורי המס שנשלם. וכמובן, יהיו גם פחות אנשים במדינה שישלמו מיסי הכנסה.

מערכות פנסיה שעבדו בדומה לתרמית פירמידה, כאשר הצעירים משלמים את הפנסיה של המבוגרים, קרסו גם הן ברגע שדור הבייבי-בום החל לצאת לפנסיה ונוצר מצב שבו אין מספיק צעירים בבסיס הפירמידה. כמו מדינות אחרות, גם ישראל העבירה חלקים נרחבים מהמגזר הציבורי למסלולי פנסיה צוברת שאינם פועלים בצורת פירמידה, אך זה לא פותר את הבעיה של הוותיקים והפנסיונרים הקיימים. הוצאותיה של המדינה על פנסיות ועל שירותים סוציאלים למבוגרים הולכות לעלות באופן דרמטי בעשורים הקרובים.

חשוב להבין: המצב הולך להיות לא קל, וזה לא באשמת הטייקונים, משרד האוצר, הפוליטיקאים, או אף אחד אחר. אף אחד מהם לא "הזיז" את הפנסיה שלכם. כן, יש את עניין דמי הניהול והרפורמות שהיו ויהיו, אבל זה לא העיקר. המגמות הדמוגרפיות הן העיקר. שאר הדברים חשובים ומשפיעים, אבל הם בשוליים.

אחריות

אמסטרדמסקי טוען שזו "בעיה קולקטיבית ולא בעיה פרטית, ולכן היא צריכה להיפתר לא באופן פרטי אלא קולקטיבי". הפתרון שלו הוא ליצור לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות על מנת שיכנסו ועדת מומחים שתמצא פתרון. הוא מודה בכנות שלו "אין מושג מה עושים עם תוחלת החיים ומה עושים עם הריביות", וכי הוא "מקווה שיש איפה שהוא אנשים חכמים שיכולים לחשוב על זה". הוא מציע למשל להקים קרן פנסיה ממשלתית שתהווה תחרות בתחום הפנסיה לקרנות הפרטיות.

כאשר אמסטרדמסקי טוען שהמדינה מסירה מעצמה את האחריות בנוגע לפנסיה ומבקש שהיא תיקח יותר אחריות, הוא למעשה מעוניין להסיר מעצמו אחריות בנוגע לעתידו ולהעביר אותה למדינה – תופעה נפוצה בקרב צעירי ארצנו מאז המחאה החברתית, שמעידה בעיקר על היעדר בגרות. למעשה, המדינה בכלל לא הסירה מעצמה את האחריות, אלא דווקא קיבלה על עצמה את האחריות לדאוג שקרנות הפנסיה לא ינוהלו באופן גרעוני ומושחת כפי שנוהלו בעבר.

ההתקפה של אמסטרדמסקי על משרד האוצר היא תנועת המלקחיים הקלאסית: קודם כל תוקפים אותם על כך שהם מקצצים תקציבים, מעלים מיסים או פוגעים בתנאי הפנסיה, ואז כשהם עושים ההפך תוקפים אותם על כך שנוצר גירעון. אחלה שיטה. אם כבר תוקפים, למה לא לתקוף את הפוליטיקאים על כך שהם חוששים לגעת במקבלי הפנסיה התקציבית, המקושרים למוקדי הכוח במשק הישראלי ולהסתדרות? גם בנוגע לפנסיות התקציביות קיימות אותן הבעיות, אבל שם המדינה פשוט תוסיף כסף בכל פעם שיהיה חסר (על חשבון כולנו כמובן) והמחוברים עם היד השאלטר יהנו מביטחון כלכלי, לפחות בינתיים. אם המגמות הנוכחיות ימשיכו, בסופו של דבר אני מאמין שלא תהיה ברירה אלא לפגוע גם בהם.

האמונה המיתית בכוחה של המדינה לפתור בעיות דמוגרפיות או חברתיות היא סוג של דת. כפי שממשלות לא הצליחו לשנות מגמות של עוני ואי-שוויון בעבר, לא הצליחו לעודד צמיחה ולא הצליחו למנוע אסונות, כך הן לא יצליחו להציל את הפנסיות שלנו בעתיד (אלא אם מישהו יתחיל להוציא להורג פנסיונרים), והאמונה הזו תתנפץ שוב ושוב אל מול חומת המציאות. יש למדינות השפעה מועטה לפעמים, אבל הדברים החשובים באמת קרו, קורים ויקרו בלי שום קשר למה שממשלה כזו או אחרת מחליטה לעשות. הפתרון שאמסטרדמסקי מציג מבלי לפרט יותר מדי, קרן פנסיה ממשלתית, נראה לי לא מזיק במיוחד כל עוד לא יחייבו אנשים להשתמש בה ולא יגדירו אותה כברירת מחדל בשום מצב, אבל קרן הפנסיה הזו לא תשנה את המגמות הדמוגרפיות ולא "תציל" את הפנסיות שלנו משחיקה. גם היא תהיה חייבת להתנהל באופן שהוא לא גירעוני, ובמקרה הטוב ביותר (שלהערכתי לא יתממש) היא תצליח להפחית קצת את דמי הניהול בשוק במידה שתכסה על עלויות הבירוקרטיה וכל הפקידים שהמדינה תשכור על מנת להפעיל אותה.

למרות בקיאותו הרבה הגישה של אמסטרדמסקי לנושא הזה מזיקה מאין כמוה, מכיוון שהיא מאשרת את ההנחות המוקדמות והמוטעות של הציבור במקום לתרום לשינוי המציאות. כך בכל פעם שמישהו במשרד האוצר יציע להעלות את גיל הפרישה לפנסיה, חיים כץ וחבריו בוועדים הגדולים יצליחו למנוע את המהלך ויזכו לתמיכה מציבור שבאמת מאמין שהם מגנים עליו. הם לא. הם רק דוחים את הבעיה לקדנציה של מישהו אחר.

החיים בעולם ללא סופרמן

קיימת דרך אחרת. קיים פתרון קסם לכל צרותינו. הפתרון הזה נקרא, בקצרה: "תתבגרו, קחו אחריות על החיים שלכם, ותפסיקו לחכות למישהו שיציל אתכם". אין שום סופרמן בעולם, אין גיבורי על מחוץ לסרטי הקיץ, ולא כל הסופים טובים. אין שום אנשים חכמים שם למעלה "שיכולים לחשוב על זה". אין שום מבוגרים אחראיים. גם אין רשעים מושלמים, דרך אגב, אפילו לא במשרד האוצר. כל מה שיש זה אתם: עם השכל הישר שלכם, והידע שלכם, והניסיון שלכם, והספקנות הבריאה שעליכם לפתח.

הבעיה של הפנסיות היא שאין מספיק כסף. כסף אינו צומח על העצים, לא ניתן להקריץ אותו מהאוויר, וסופרמן לא הולך להגיע אליכם הביתה עם מזוודה מלאה בדולרים. הפתרון לבעיה הוא שמישהו צריך להוסיף כסף. אתם יכולים לעשות את זה באופן אישי, או שאתם יכולים לבקש מהמדינה לעשות את זה דרך כספי המיסים שלכם, באופן שמן הסתם יהיה לא יעיל בצורה קיצונית ויחלק בדרך שלל מתנות לקבוצות לחץ שונות ומשונות ולטייקונים המקורבים אל הפוליטיקאים המכהנים. חושבים שאני טועה? רוצים להמשיך להאמין בממשלה ולנסות להחליף פוליטיקאים עד שיופיע אותו המשיח המיוחל שישלוף דולרים מהשרוול? סבבה, אבל יש דברים הרבה יותר חשובים שאתם יכולים לעשות במקביל לכך.

אתם יכולים ללכת ללמוד את מקצועות העתיד, רפואה או סיעוד, שבוודאי יהפכו לרווחיים יותר ככל שהזדקנות האוכלוסייה תחריף. אתם יכולים לחסוך יותר כסף מדי חודש. אתם יכולים, כפי שמציע אמסטרדמסקי, להתמקח על דמי הניהול של קרנות הפנסיה שלכם. אתם יכולים להקים איגודי צרכנים שינסו לצבור כוח שוק ולהתמקח ביחד, כמו שהחבר'ה האלו מנסים לעשות. אתם יכולים לוותר על הוצאות בזבזניות מדי, לא למשוך את דמי הפיטורים, ובאופן כללי לתכנן את חייכם מתוך מחשבה על שנות הפנסיה. אתם יכולים להפסיק למחות באופן אוטומטי בכל פעם שהאוצר מעלה את גיל הפרישה לפנסיה או שוקל לשנות את הנחותיו, להבין שניהול קרנות פנסיה גרעוניות הוא לא פתרון ושאף אחד לא מנסה להזיק לכם בכוונה.

ואתם יכולים גם לפתח מעט סקפטיות בריאה כלפי אלו שמנסים לשכנע אתכם ש"מישהו" הזיז את הפנסיה שלכם, שמותר וראוי להסיר את האחריות מעצמכם ולהטיל אותה על אותו מישהו, ושכל מה שנדרש מכם הוא לשבת בבית ולחכות לסופרמן שיגיע ויציל את כולנו.

בהצלחה.

 

 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

האם קצבאות ילודה משפיעות על המגזר החרדי?

במספר רשומות עבר בבלוג כתבתי שלקצבאות הילדים השפעה מובהקת על הילודה באופן כללי, ובציבור החרדי בפרט. המחקר המקיף ביותר שנערך בנידון עד השנה נעשה על ידי ד"ר אלמה כהן מאוניברסיטת תל־אביב, ד"ר דמטרי רומנוב מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וד"ר רג'יב דהג'יה מאוניברסיטת ניו יורק, ופורסם בשנת 2008. על פי מחקר זה, להפחתת קצבאות הילדים על ידי בנימין נתניהו בשנת 2003 הייתה השפעה חזקה ומובהקת על כל המגזרים בחברה הישראלית.

החודש התפרסם מחקר חדש של שלושתם, המהווה עדכון למחקר הקודם, עם אותם הנתונים ומספר הרחבות של המתודולוגיה. ישנם עוד מחקרים שנעשו במשך השנים, אך ככל הידוע לי זהו המחקר היחיד שפורסם במגזין רציני עם ביקורת עמיתים. במחקר זה ההשפעה של הקצבאות עדיין חזקה ומובהקת לגבי הערבים או לגבי העניים באופן כללי, אך לגבי החרדים היא מובהקת רק בחלק מהספציפיקציות של המודל הסטטיסטי. זה כמובן לא אומר בהכרח שלקצבאות אין שום השפעה על החרדים (כפי שישר קפצו וכתבו בכלכליסט), אבל ככל הנראה ההשפעה עליהם היא חלשה ביחס להשפעה על ערבים ועל משפחות עניות שאינן חרדיות או ערביות. מלבד זאת, גם ההשפעה על משפחות בעשירונים העליונים היא לא מובהקת, כפי שהיינו מצפים.

clip_image002

התיאוריה והנתונים

באופן כללי התיאוריה הכלכלית חוזה שני אפקטים שישפיעו על ילודה.

הראשון הוא אפקט הכנסה. עבור העניים גידול בהכנסה מקטין את מספר הילדים, מפני שלאישה משתלם יותר לעבוד מאשר להישאר בבית ולטפל בהם, ועבור העשירים גידול בהכנסה מגדיל את מספר הילדים מפני שיש להם מספיק כסף לגנים פרטיים ובייביסיטר. השני הוא אפקט המחיר – עלות גידול ילדים גבוהה יותר תוביל לילודה נמוכה יותר, ביחוד עבור עניים. קצבאות ילדים משפיעות על המחיר, כמו גם סבסוד טיפולי שיניים לילדים, סבסוד גני ילדים, וכו'.

אלמה כהן, דמטרי רומנוב ורג'יב דהג'יה בדקו את שני האפקטים בנתונים שלהם – את האפקט המחיר לפי השינוי בקצבת הילדים, ואת אפקט ההכנסה לפי הכנסתם של הפרטים במדגם לאורך השנים. הם מוצאים כי שני האפקטים פועלים בהתאם לתיאוריה, וכי אפקט המחיר חזק יותר מאפקט ההכנסה, לפחות כאשר מדובר בטווח קצר יחסית של שנים.

אז מהי המסקנה?

לגבי העשירונים העליונים – ככל הנראה אין שום סיבה לשלם קצבאות ילודה. באופן אישי אני ואשתי עוד רחוקים מהעשירון העליון, ובכל זאת הקצבה שאנחנו מקבלים בזכות יותם זניחה ביחס לסכומים שאנו מוציאים על הגן, על ביגוד, ועל אטרקציות לחופשת הפסח. גם אם המטרה היא לעודד ילודה בקרב השכבות המשכילות של האוכלוסיה, לפי המחקר הקצבאות אינן משיגות אותה.

לגבי העשירונים התחתונים המצב מעט יותר מורכב. מצד אחד, קצבאות ילדים מוציאות ילדים מעוני. אם תעלימו עכשיו בבת אחת את כל קצבאות הילדים יהיו יותר ילדים עניים במדינה, לא משנה איך תבחרו למדוד "עוני". מצד שני, גם אם אצל החרדים ההשפעה חלשה, באופן כללי החוקרים מוצאים כי קצבאות הילדים מגדילות את הילודה בקרב עניים. כך הן למעשה יוצרות מלכודת עוני – כאשר הילדים הללו גדלים להוריהם אין כסף להשקיע בחינוך שלהם ולהוציא אותם מהעוני, מכיוון שיש להם יותר מדי ילדים. השיטה הנוכחית פשוט לא מטפלת בבעיית העוני באופן אופטימאלי.

יש פתרון אחר

לדעתי מוצדק לעזור לעניים אם ישנה בעיה חמורה בשוויון ההזדמנויות במדינה, או במקרה שבו קיים עוני עמוק ואמיתי הכולל משפחות הגוועות ברעב ללא שום תקווה לשינוי. למרות שאיני בטוח שזה המקרה כיום במדינת ישראל, לצורך הדיון נניח שרצוי לעזור לעניי ארצנו על חשבון משלם המיסים.

אז אם כבר החלטנו שברצוננו לעזור, הדרך הכי טובה לטפל בעוני היא תמיד לתת כסף ישירות למי שאנו מעוניינים לעזור לו. ח"כ יצחק הרצוג הציע בעבר שבמקום לקבל את הקצבה מדי חודש, היא תיכנס לחשבון חיסכון ייעודי שהילד יוכל להשתמש בו בבגרותו, כמו מענק אחרי הצבא. הצעה כזו, שעד כה לא עברה עקב התנגדות החרדים, יכולה לפתור שתי בעיות במכה אחת: מצד אחד עלות גידול הילדים תעלה, כך שהילודה בקרב משפחות עניות תרד ושיעורי התעסוקה של ההורים יעלו, ומצד שני ילדים למשפחות עניות יזכו בגיל 21 בכספים שיוכלו לשמש אותם על מנת לפצות על החיסרון היחסי שלהם בהשוואה לעשירים, למשל לתשלום שכר לימוד לאוניברסיטה (בהנחה שקצבאות הילדים לעשירים יקוצצו).

clip_image004

ח"כ יצחק הרצוג

משרד האוצר ישמח, מכיוון שהוא יוכל לדחות את התשלומים עבור הילדים הנוכחיים, מה שיקל על סגירת החור הנוכחי בתקציב. הגורמים היותר "חברתיים" בממשלה הנוכחית גם לא יתנגדו, מכיוון שאין כאן הפחתה אמיתית של הקצבאות עבור העניים. בטווח הארוך, מכיוון שהילודה בקרב העניים תרד, סכום הקצבאות הכולל ירד וכולנו נרוויח. היחידים שיתנגדו הם החרדים והערבים, שעלולים בטווח הקצר להפסיד מהמהלך, אך הם אינם חלק מהקואליציה (ובטווח הארוך הם ירוויחו).

המאבק כבר החל

בקרוב יאיר לפיד יאלץ לקבל כמה החלטות קשות, וביבי יאלץ להחליט האם לגבות אותו. מימין ומשמאל כבר נערכים הכוחות, והלחצים מתחילים. בהשוואה לנושאים אחרים השנויים במחלוקת, רפורמה בקצבאות הילודה דווקא יכולה לעבור. שימו לב שאת ההצעה שהצגתי כאן העלה חבר כנסת ממפלגת העבודה, ובהחלט יתכן שהוא וחבריו יתמכו בה מהאופוזיציה. מדובר ברפורמה שיש לה את היכולת להשפיע על הדמוגרפיה העתידית של מדינת ישראל לחיוב, ובהחלט ייתכן שבטווח הארוך היא תהווה את ההשפעה הגדולה ביותר של הממשלה הנוכחית על עתיד המדינה.

כמובן שאת המעבר יש לעשות באופן הדרגתי, על מנת שלא לחתוך בבת אחת את ההכנסה של המשפחות הכי עניות בארץ. אבל אם הממשלה הנוכחית תצליח לקבע את המהלך כך שקואליציה עתידית כלשהי לא תוכל להפוך אותו בחזרה – אולי תהיה לנו כאן נקודת מפנה היסטורית של ממש.

Read Full Post »

ביום ראשון השבוע אושר חוק חינוך חינם מגיל 3.

 התגובה הראשונית שלי, באופן מובן, הייתה חיובית.

יותם יהיה בן 3 בשנה הבאה, החקיקה שהממשלה מובילה תוזיל משמעותית את עלויות הגן שלו ותגדיל את הנטו שלנו בכמה אלפים טובים. אין בכך שום בשורה למשק בטווח הקצר: מדינת ישראל בסך הכל מעבירה תקציבי רווחה ממקום אחד (שבו אני לא נמצא) למקום אחר (שבו אני כן נמצא), וסביר שהיא תעשה זאת באופן הבלתי יעיל עד להדהים שבה היא עושה כל דבר כבר עשרות שנים, לאחר עיכובים של שנים ורבות ותוך שלל חילופי האשמות בין משרדי הממשלה, העיריות, האיגודים המקצועיים, וכו'.

אגב, מדינות צפון אירופה כבר למדו את הלקח שאנחנו עוד לא למדנו לגבי היעילות: למשל בשבדיה ישנה מגמת הפרטה של מערכת החינוך, כאשר הממשלה נותנת לאזרחים וואוצ'רים לרכישת חינוך ומשלמת לבתי הספר הפרטיים לפי מספר ההורים שפונים אליהם. בארץ, כמובן, הפרטה היא מילה גסה, ואף אחד אפילו לא מעז להציע רעיונות כאלו לגבי גנים או בתי ספר.

בכל אופן, השאלה החשובה איננה השינוי המיידי, אלא השפעתו על המגמות הדמוגרפיות ארוכות הטווח במדינת ישראל.

בגדול, ילדים זה טוב, ומדינות אירופה היו מוכנות בשמחה להתחלף עם שיעורי הילודה שלנו על מנת שמערכות הפנסיה שלהן לא יקרסו, כפי שצפוי בעוד עשור או שניים. הבעיה אצלנו היא שמדובר בילדים של אוכלוסיות מאוד ספציפיות, שבשכבות הגילאים הנמוכים כבר מהווים רוב. לפעמים מופיעות כתבות אופטימיות על כך ששיעורי הילודה של הערבים והחרדים נמצאים בירידה; אל תתנו להם לבלבל אתכם – אם שיעור הילודה של החרדים ירד מ 7 ילדים לאישה ל 6 ילדים לאישה ושיעור הילודה של הערבים ירד מ 5 ל 4 זה לא משנה יותר מדי, הם עדיין הולכים להיות הרוב כאן, יותר מהר מכפי שאתם חושבים. אפילו אם שיעור הילודה שלהם ירד מחר באופן דרסטי ויהיה זהה לשיעורי הילודה של החילוניים, רצוי לזכור שהילדים של היום כבר נולדו. לפי הסטטיסטיקות של ילדי כיתה א', גם במצב הזה החרדים והערבים (יחדיו) יהוו יותר מ 50% מהאוכלוסייה בעוד כמה עשורים (רצוי גם להזכיר שבתוך הערבים לבדואים יש את הפריון הגבוה ביותר, בעוד שלנוצרים ולדרוזים פריון נמוך יחסית).

טוב, אז השאלה שנשאלת היא איך החוק הנוכחי יתרום לעניין. התגובה האינסטינקטיבית של מרבית האנשים מתבטאת במאמר שפרסם אריאל רובינשטיין בעיתון הארץ: "רוב הנהנות מהמהפכה החברתית הזו יהיו משפחות מסורתיות מרובות ילדים, שלא ישנו במאומה את דרך חייהן המסורתית". כפי שכתבתי בעבר, סבסוד עלויות גידול ילדים הוא העברת כסף מאוכלוסיות שאין להן הרבה ילדים לאוכלוסיות שיש להן הרבה ילדים. כמו כן, סבסוד כזה תמיד יעזור יותר לשכבות העניות של האוכלוסייה בהשוואה לשכבות המבוססות של מעמד הביניים, המסוגלות לממן גנים פרטיים.

הבעיה היא שכאן התמונה הזו לא בהכרח נכונה. מכיוון שחברי וועדת טרכטנברג היו מודעים כולם לתהליכים הדמוגרפיים, הייתה לי תחושה שהם לא יכתבו המלצות הפוגעות בנושא זה. מקריאת המסמך שחיברה הוועדה עולה כי אותן אוכלוסיות עניות מקבלות הן ממילא מסובסדות היום. לפי הדוח:

מתוך כ 300,000- ילדים בגילאי 3-4 בישראל חל החוק על כ 105,000- ילדים בשנת הלימודים תשע"א (כ 35%- מהילדים) .החוק מיושם בצורה מלאה ביישובים או שכונות שעליהם חל צו חינוך חובה חינם או שלגביהם התקבלה החלטת מדיניות למתן פטור. במסגרת זו, נכללים יישובים בשתי הדרגות החברתיות כלכליות הנמוכות, יישובי קו עימות, שכונות שנכללות בפרוייקט שיקום שכונות, יישובי עדיפות לאומית ועוד. 115,000 ילדים נוספים ( 38% ) אשר חוק לימוד חובה אינו מיושם לגביהם, נמצאים בגנים המפוקחים על ידי משרד החינוך ועל כן זכאים לסבסוד בהתאם למבחני הכנסה.  יתרת הילדים, כ  80,000 (27%) נשארים בביתם או הולכים למסגרות פרטיות שאינן מפוקחות.

במילים אחרות – אין לכם מה לדאוג לחרדים, למתנחלים, וכנראה שגם לערבים. הם כבר מסובסדים. מי שלא מסובסד זה בעיקר החילוניים. על כן, בניגוד למה שרבים חושבים, ייתכן כי החוק יעודד ילודה דווקא בקרב החילוניים. כמובן, יכול להיות שאני טועה – למשל ייתכן שעל ידי קומבינות כלשהן הצליחו להוציא את היישובים הערביים מההסדרים האלו כך שהחוק אינו מיושם אצלם (במקרה כזה, אני מוכן להתערב שגם מהחוק החדש יצליחו להחריג אותם…).

למעשה, גידול בשיעורי הילודה של חילוניים הוא הדבר היחיד שיכול להציל את מדינת ישראל מעתידה העגום. מהיכרות עם בני גילי ועם הנעשה באירופה, אינני מאמין שגידול כזה הולך לקרות, למרות החוק החדש. מדינות אירופה, העשירות יותר מאיתנו, כבר ניסו לסבסד את עלויות גידול הילדים בכל דרך אפשרית מבלי להצליח לשנות את שיעורי הילודה המקומיים. אין מה לעשות, נשים וגברים מודרניים וליברליים רוצים לעבוד וללמוד ולטייל ולא לבלות את חייהם במרדף אחרי רביעיית צאצאים משתוללים. כמו כן, חילוניים משקיעים משאבים רבים יותר בילדיהם, ולא מוכנים שהמשאבים יתחלקו על פני כמות גדולה של ילדים. בכל מדינות העולם ישנו קשר ברור בין התמ"ג לנפש לבין שיעורי הילודה, כפי שניתן לראות בגרף הבא הלקוח מכאן, והקשר בין ילודה להכנסה מתקיים גם בתוך המדינות (לישראל שמור מקום מיוחד בגרף…).

אז מה קיבלנו כאן בסך הכל?

תוספת של כמה אלפי שקלים להורים במעמד הביניים, שתעזור לנו להעביר בנעימים את השנים שנותרו לנו עד שהשינוי הדמוגרפי יתחיל להיות מעיק מדי ונאלץ להגר למדינה אחרת. נו, גם זה לא רע.

Read Full Post »