Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מדד ג'יני’

הערה: כמו מרבית הרשומות בבלוג, גם הרשומה הזו פורסמה במקור בבלוג שלי באתר "הארץ".


כשהצגתי את המחקר החדש שלי בפני אנשי מקצוע, פקידים וחוקרים אחרים בתחום, לא חשבתי שאפתיע מישהו. כלומר, זה נכון, יש שם כמה תרשימים מגניבים, ואני ככל הנראה הראשון שמציג נתונים על אי שוויון בתוחלת החיים בישראל, אבל בסופו של דבר מרבית הנתונים הגיעו ממשרד הבריאות ומהלמ"ס. אין במחקר הזה משהו פרובוקטיבי שעשוי לעורר וויכוחים לוהטים, בסך הכל נתונים על בריאותם של אזרחי מדינת ישראל. לפחות, ככה חשבתי. אבל מסתבר שיש.

נתחיל מההתחלה.

על מנת להציג את הממצאים העיקריים מהמחקר באופן נוח, החלטתי לפרק אותו ל-3 רשומות נפרדות בבלוג. ברשומה זו נעסוק בתמונה הכללית של רמת הבריאות בישראל ואי השוויון בבריאות, ברשומה הבאה נעסוק בשאלת השפעת המיקום הגיאוגרפי ומאפיינים סוציואקונומיים על רמת הבריאות, וברשומה השלישית והאחרונה נצלול קצת יותר לעומק אל הנתונים כדי להבין מהן הבעיות העיקריות שבהן נדרש לטפל.

רמת הבריאות בישראל היא גבוהה באופן יחסי. תוחלת החיים היא בין הגבוהות בעולם, תמותת התינוקות היא בין הנמוכות בעולם, וכך גם לגבי מדדים אחרים. ישנם פערים ברמת החיים בין קבוצות אוכלוסייה ובין אזורים, אבל גם הקבוצות והאזורים שרמת הבריאות שלהם נמוכה מציגים נתונים טובים יחסית לעולם. למשל, כפי שניתן לראות בתרשים הבא, גם במחוז דרום, היכן שתוחלת החיים בישראל היא הנמוכה ביותר, תוחלת החיים הממוצעת עדיין עולה על תוחלת החיים בדנמרק, גרמניה וממוצע ה-OECD.

תוחלת חיים של קבוצות אוכלוסייה בישראל בהשוואה בינלאומית, 2017

מקור: הבנק העולמי והלמ"ס.

הערת צד: הנתונים עבור התרשים הזה ועבור מרבית התרשימים שנראה ברשומות הבאות, וכן הקוד (בפיית'ון) שמייצר אותם ואת ניתוחי הנתונים, ניתנים להורדה מספריית הפרויקט באתר GitHub (פרסום הקוד ונתוני המקור הוא סטנדרט מחקרי חדש, המקובל בז'ורנלים אקדמיים מובילים בעולם הכלכלה. אני מקווה שמכוני מחקר ישראלים אחרים, משרד האוצר ובנק ישראל ילכו בעקבותיי בנושא זה).

נחזור לניתוח. תוצאות הבריאות הטובות של ישראל לא יפתיעו במיוחד את כל מי שקרוב לתחום הבריאות. אבל החלק המפתיע הוא אי השוויון בבריאות בישראל – מסתבר שהוא נמוך יחסית למדינות אחרות.

השוואה בין לאומית או לאורך זמן של אי שוויון היא תמיד בעייתית, מכיוון שאי שוויון הוא מאפיין של התפלגות הנתונים. כדי לומר משהו בעל משמעות, עלינו לסכם את ההתפלגות הזו לכדי מספר יחיד, ובמהלך הסיכום אנחנו מאבדים מידע, כמו, למשל, היכן בהתפלגות נמצאים הפערים. בנוגע להכנסות, בדרך כלל מסכמים את ההתפלגות הזו באמצעות מדד ג'יני, אשר מספק מספר בין 0 ל-1. ככל שהמדד קרוב יותר לאפס, כך התפלגות השכר יותר שוויונית. אבל יתכנו שתי מדינות שעבורן המדד שווה ל-0.5, כאשר בראשונה עיקר הפערים הם בין העשירון העליון לכל אלו שמתחתיו, ובשנייה עיקר הפערים הם בין העשירון התחתון לכל אלו שמעליו, או בין גברים לנשים, או בין צעירים למבוגרים, וכך הלאה.

בריאות היא נושא בעייתי למדידה וסיכום, מכיוון שישנם מימדים רבים אפשריים. אחד המימדים שקל יחסית למדוד אותו, וקיימים לגביו נתונים עבור כמעט כל מדינות העולם, ובחלקן לאורך מאות שנים, הוא תוחלת החיים. המשמעות של מדד ג'יני לתוחלת החיים דומה למדד ג'יני עבור הכנסות: המדד יהיה קרוב לאפס במדינות שבהן כל התושבים נפטרים בערך באותו הגיל (לא משנה אם מדובר בגיל 40 או בגיל 80), וקרוב לאחד במדינות שבהן חלק מהתושבים נפטרים בגיל מופלג, ואילו רבים אחרים מתים בגיל צעיר יותר. חישוב המדד מבוסס על טבלאות תמותה, שבהן מופיע הסיכוי למות בכל גיל. לפרטים נוספים על המתודולוגיה ראו כאן. הנתונים מגיעים מהאתר mortality.org, שמספק טבלאות תמותה עבור ישראל ומדינות אחרות, עבור עשרות ולעיתים מאות שנים (בספריית ה-GitHub שקישרתי אליה לפני כן ניתן למצוא את טבלאות הנתונים ואת הקוד המחשב את המדד באמצעותן).

לאור אי השוויון הגבוה יחסית בהכנסות בישראל, ובגלל פערי תוחלת החיים שניתן לראות בתרשים הקודם בין יהודים וערבים, ציפיתי שאי השוויון בתוחלת החיים בישראל יהיה גבוה יחסית, או לפחות ממוצע. אבל מסתבר שהוא דווקא נמוך למדי בהשוואה בינלאומית. התרשים הבא מציג את אי השוויון עבור עבור גברים ונשים יחדיו.

מדד ג'יני לאי שוויון בתוחלת החיים במדינות אחדות, 2014 – 2016

החיסרון של מדד ג'יני הוא שקשה לדעת היכן מרוכז אי השוויון. למשל, אחת האפשרויות שעליהן חשבתי היא שעיקר אי השוויון בתוחלת החיים הוא בין גברים לנשים, ועל כן חישבתי בעבודה גם את המדדים בנפרד עבור גברים ועבור נשים, אך לפי התוצאות, לא נראה שזה המקרה. אי השוויון בקרב גברים בד"כ מעט גבוה יותר מאי השוויון בקרב שני המינים יחדיו, ואי השוויון בקרב נשים בד"כ מעט נמוך יותר, אבל בסך הכל המספרים דומים. כך או אחרת, ניתן לראות שישראל היא בין המדינות השוויוניות ביותר, גם עבור גברים ונשים בנפרד.

מאפיין נוסף של אי השוויון בתוחלת החיים בישראל, שהוא פחות מפתיע, הוא מגמת ירידה ארוכת שנים:

מדד ג'יני לאי שוויון בתוחלת החיים בישראל, 1983 – 2016

נראה שבשנת 1983 אי השוויון בתוחלת החיים בישראל היה דומה לרמתו הנוכחית במדינות כגון לטביה וביילארוס. הירידה באי השוויון בתוחלת החיים איננה ייחודית לישראל, ומאפיינת מדינות רבות כבר למעלה ממאה שנים. היא נובעת מכך שתוחלת החיים "חסומה מלמעלה", לפחות במידה מסויימת. כלומר, בקרב אנשים בריאים ועשירים יחסית שנהנו מתזונה טובה ורפואה ברמה גבוהה כבר לפני עשורים רבים לא היה הרבה מקום לשיפור. אבל בקרב עניים שסבלו מקור ורעב, או בקרב אנשים שנולדו עם פגמים מולדים שונים ונטייה למחלות, תמותת הילדים הייתה גבוהה, היה מקום רב יותר לשיפור, ותוחלת החיים הממוצעת עלתה בקצב מהיר הרבה יותר מאשר תוחלת החיים של הבריאים.

נתונים אלו מעלים שאלות פילוסופיות בנוגע לדיון התקשורתי העוסק כמעט אך ורק באי השוויון בהכנסות ובעושר. האם לא נכון לטעון שאי השוויון בבריאות הוא חשוב לפחות כמו אי השוויון בהכנסות או בעושר, אם לא יותר? האם לא הגיוני להעניק לתוצאות האופטימיות האלו את אותו המשקל שהתקשורת מעניקה לתוצאות על הגידול באי השוויון בהכנסות?

בכל מקרה, למרות שאי השוויון בתוחלת החיים בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות ונמצא במגמת ירידה, ישנו עדיין מקום לשיפור. ברשומות הבאות נבחן מיהן האוכלוסיות בישראל שיש להן רמת בריאות נמוכה יחסית, מהן הבעיות שבהן הכי חשוב לטפל, ונראה ממה הופתעו אנשי המקצוע בתחום כשהצגתי את המחקר בפניהם.

 

Read Full Post »

רשומה זו נכתבה על ידי אסף צימרינג, דוקטורנט לכלכלה מאוניברסיטת סטנפורד.

 

בישראל של מאז 2011, להגיד שהמצב החברתי-כלכלי הוא משהו חוץ מאשר גיהנום מוחלט זו דרך בטוחה להיחשב למקבילה הכלכלית של מכחישי התחממות כדור הארץ. בגלל שמטרת הפוסט הזה היא לטעון שלא כל מה שנטען בנוגע לאפוקליפסה הכלכלית שאנו מצויים בה הוא נכון, הרשו לי להבהיר, ולו כדי למנוע מראש חלק מהביקורת: נכון, המצב לא משהו. נכון, יש בעיות אמיתיות ולא פשוטות שהמעמד הבינוני בישראל – איך שלא תגדירו אותו – ניצב בפניהן, שלא לדבר על הקשיים האמיתיים מאד מאד של השכבות החלשות. ואל תשאלו בכלל על הפערים. יש ים של צעדי מדיניות מטופשים שנעשו בשנים האחרונות, ועוד ים של צעדים נכונים שהיו יכולים לסייע מאד, ודווקא לא נעשו. ואחרי שאמרנו את כל זה – לא כל טענה שהמצב דרעק היא בהכרח נכונה. וכשטענות לא נכונות הופכות להיות פופולאריות, זה פוגע ביכולת לקבוע מדיניות שתטפל בבעיות שבאמת יש, וכאמור – לא חסרות כאלו.

האם השכר הריאלי נשחק?

קיומה של שחיקה מתמשכת בשכר הריאלי בישראל היא אחת הטענות הכי נפוצות שמסתובבות פה לאחרונה. עובדה מתמיהה משהו על רקע העובדה שאין שחיקה כזו.

מי אומר שהשכר נשחק? מי לא… רק כמה דוגמאות, וסהדי במרומים שהיה קשה לבחור: יוסי יונה קובע כך בהרצאות שהוא מעביר. רק לפני כמה ימים ניר ברעם התפייט בעמוד הדעות בהארץ על "המשכורות בישראל [ש]נשחקות כבר עשרות שנים" (עשרות שנים!!). שלי יחימוביץ' לא רק חושבת שיש שחיקה – היא רואה בזה תוצאה בלתי נמנעת של הקפיטליזם (בניגוד למה שכל מחקר אמפירי בסיסי יעלה), וכותבת:

"תחרות […] מאלצת להוריד מחירים. יש מרכיבי עלות שלא ייפגעו לעולם: מחיריהם של חומרי הגלם[…], ורווחיהם של בעלי השליטה ושל דרג הניהול הבכיר[…] מה שנשאר גמיש וניתן לשינוי יהיה תמיד שכר העבודה. יוצא אפוא שלטובת קדושתה של הצרכנות, יותר ויותר עובדים מועסקים בתנאים פחות טובים".

המאכזב מכולם – פרק הכלכלה בדו"ח צוות המומחים האלטרנטיבי של המחאה החברתית (צוות ספיבק-יונה), שבין כותביו נמנים כמה כלכלנים רציניים מאד – בטח יותר רציניים ממני, שמסביר ש"קיימת מצוקה כלכלית הולכת וגוברת" וכי "בעשר השנים האחרונות נשחק השכר הריאלי בכל ענפי המשק", ועוד כי "פירות הצמיחה מצטברים אצל מיעוט קטן בחברה, בזמן שכל השאר רצים במלוא כוחם אבל מוצאים עצמם בנסיגה מתמדת לאחור", בהמשך הפרק נטען שהירידה בשכר הריאלי בין השנים 2001 ו 2010 הייתה של "יותר מ 4%".

אז קודם כל – גרף של השכר הריאלי הממוצע בישראל מאז שנת 1990 (נתונים מנוכי עונתיות. מקור) – וליתר בטחון, בנפרד למגזר העסקי ולכלל העובדים (לפעמים טוב לדעת שאין הבדל). הסיפור שהגרף מספר הוא די פשוט: יש מגמה מתמשכת ברורה של עלייה בשכר הריאלי הממוצע. היה זינוק של השכר בימי בועת ההיי-טק, ועם התנפצותה ותחילת האינתיפאדה השנייה השכר צנח. לאחר מכן הייתה שוב תקופה של כחמש שנים של עלייה משמעותית, שהסתיימה עם המשבר העולמי, שהביא לירידה בשכר, ועכשיו מתחילים לראות שוב התאוששות, גם אם היא, כמו בשאר העולם, אנמית משהו.

image

שני הקווים השחורים, הם ינואר 2001 ודצמבר 2010, תקופת הזמן שלגביה מדווח דו"ח המומחים שהשכר הריאלי ירד בה ב 4%. זו אכן עובדה נכונה – השכר הריאלי הממוצע ירד בתקופה זו ב 4%. אבל האם זו תקופה מייצגת? בחירה של תקופת זמן ארוכה יותר, נניח מתחילת שנת 1996 ועד סוף שנת 2011 תעלה שהשכר הריאלי דווקא עלה ב 12.6%. הישג לא טריוויאלי בהתחשב בשני המשברים שחלו במהלך התקופה הזו. גם בחירה בתקופה קצרה יותר, נניח מתחילת שנת 2003 ועד סוף שנת 2011, תעלה שהשכר הריאלי הממוצע עלה ב 4.3%. אם המטרה היא לתקוף את ביבי והרפורמות שלו כשר אוצר, האם לא היה עדיף לבחור בשנת 2003 כשנת הבסיס? השאלה מדוע נבחרו דווקא השנים 2001 ו 2010 לצורך השוואה נשארת עם הקורא.

השכר הריאלי ושיעורי התעסוקה

למעשה, לא רק שהשכר הריאלי לא נשחק, אלא שהגידול בשכר הריאלי הוא אומדן חסר לשיפור במצבם של העובדים. השיפור בפועל אפילו גדול יותר. כדי להבין את זה, צריך עוד גרף – שיעור התעסוקה מכלל האוכלוסיה. זה פשוט גרף של מספר המועסקים חלקי סך האוכלוסיה, ולכן הוא משלב בתוכו הן את השפעות שיעור האבטלה (שירדה משמעותית) והן את השפעות שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (שעלה משמעותית) (מקור):

image

עליה של 5 נקודות אחוז (או עליה של 10% יחסית למצב הבסיס) לעומת שנת 1995, ועלייה עוד יותר דרמטית מאז תחילת מה שכונה במצע מפלגת העבודה ה"עשור השחור". למה זה משנה? שתי סיבות. אחת – כי ההצטרפות המבורכת של אוכלוסיות חדשות לשוק העבודה הוסיפה לשוק העבודה עוד כמות משמעותית של עובדים עם כישורי עבודה נמוכים, וכמעט בטוח שהייתה לזה השפעה טכנית של הורדת השכר הממוצע (יחסית למצב שבו האוכלוסיות האלו לא היו מצטרפות). אלא שההשפעה הזו לא מבטאת שחיקה בשכר הריאלי, אלא שינוי של הרכב כוח העבודה. סיבה שניה – כי זה אומר שהשיפור במצב העובדים משמעותי יותר מהעלייה בשכר הריאלי, פשוט כי יש הרבה יותר אנשים שבכלל מרוויחים שכר.

מדדים נוספים להכנסות והוצאות

ובכלל, האם מדידת השכר היא הדרך הנכונה למדוד רמת חיים? התשובה היא שלא. השכר הריאלי איננו מדד לרמת חיים, אלא סוג של מדחום למצב שוק העבודה. קודם כל, מבחינה טכנית, כאשר מחשבים אותו, משקללים משרות חלקיות כאילו היו מלאות, וזה עלול לתת תמונה מעוותת של רמת ההכנסות האמיתית. שנית, לרוב משקי הבית בישראל יש גם הכנסות שאינן משכר: קצבאות מסוגים שונים, תשואה על קרן הפנסיה או קופת הגמל, השכרת הדירה של סבתא, וכו'. המדד הנכון לרמת חיים הוא סך ההכנסות נטו למשק הבית, לא השכר הממוצע.

ומה קרה לסך ההכנסות נטו של שכירים בישראל? הנתונים באדיבות מרכז אדוה (רגע של פרגון – היו להם כמה פרסומים לא רעים לאחרונה): ההכנסה החציונית הריאלית נטו למשק בית שבראשו שכיר עלתה בין שנת 1992 לשנת 2010 בלא פחות מ 28%, ובין שנת 2002 לשנת 2010 ב 14.1%. אפילו בקרב מי שהדו"ח מסווג כרובד נמוך (הכנסת משק בית עד 75% מההכנסה החציונית) עלתה ההכנסה הריאלית נטו בין שנת 1992 לשנת 2010 ב 20%, ובין שנת 2002 ל 2010 ב 9.6%.

מדדים אחרים לרמת החיים, כמו ההוצאה הריאלית למשק בית, מספרים סיפור דומה: רמת החיים בישראל עולה בצורה עקבית למדי. לפי נתוני הלמ"ס, ההוצאה הריאלית למשק בית עלתה בין השנים 1998 (השנה המוקדמת ביותר שיש לגביה נתונים) ו- 2010 ב- 19.6% בממוצע, ובמשק הבית החציוני היא עלתה ב 17%. נתונים אלו מצביעים בהחלט על גידול בפערים הכלכליים, אבל הם אינם תומכים בטענות על נסיגה ברמת החיים החומרית הממוצעת. ואגב, העליה הזו גבוהה בהרבה מהעליה בהוצאות משקי הבית על חינוך ובריאות, שיש מקום מסוים לטענה שגדלו בגלל צמצום מעורבות הממשלה במימונם (כמו שיש מקום לטענה שהעליה בהוצאה פשוט משקפת את זה שיש למשקי הבית יותר כסף להוציא על התחומים האלו).

השכר כחלק מהתוצר

טענה הרבה יותר מעניינת משחיקה אבסולוטית של השכר הריאלי נוגעת לחלק העובדים בתוצר: מעבר לרמה האבסולוטית של השכר הריאלי, כך הטענה, חלקו מכלל התוצר הולך ויורד. המשמעות של הטענה הזו היא שגם אם בהשוואה לעבר המצב השתפר, בהשוואה למה שיכול היה להיות המצב אם חלק העובדים בתוצר היה נשאר קבוע, המצב מידרדר.

רגע של הסבר: כל יחידת תוצר מתחלקת בין שלושה גורמים: הון, עבודה, וממשלה. בפישוט קל – העובדים מקבלים שכר, בעלי ההון מקבלים רווחים, והממשלה מקבלת מיסים. מה שנטען הוא שיש ירידה מתמשכת בחלקם של העובדים – בתמורה לשכירים ליחידת תוצר. בדו"ח צוות ספיבק-יונה המספרים שמובאים הם שבמהלך השנים 2001-2010, בעוד שהתוצר הריאלי לעובד גדל ב 9%, השכר הריאלי לעובד קטן ב 4%.

שוב, לא בטוח ששימוש בשנת 2001 כבסיס להשוואה הוא אידיאלי, אבל התוצאה של תמורה קטנה יותר לשכירים מתוך התוצר לא מתהפכת אם עושים שימוש בשנים אחרות. הנה הגרף (מנורמל ל 100 לשנת 1996. מקור), ובמבט ראשון יש מקום לדאגה, בייחוד במגזר העסקי. חלקם של העובדים אכן יורד בעקביות:

image

למה יורד חלקם של העובדים? בדו"ח צוות ספיבק-יונה מוצעים בעיקר הסברים מוסדיים של שוק העבודה: עובדים רבים הם מה שמכונה "עובדי קבלן", בחברות רבות מונהגות רמות שכר שונות לעובדים שונים (דור א', דור ב') ולכן העובדים המפולגים הם בעלי כוח מיקוח נמוך יותר, במקומות עבודה רבים יש איסור על התארגנות העובדים, חוק שכר המינימום לא נאכף דיו, העובדים הזרים שוחקים את השכר, ובסיכום, טוענים מחברי הדו"ח, "אנו מסיקים כי שוק העבודה מוטה באופן חמור לטובת ההון ונגד העובדים, שהם הציבור הרחב בישראל". האפשרות ששינויים טכנולוגיים, או שינוי בהרכב הענפי של הייצור לטובת ענפים שהם יותר עתירי הון (בייחוד לעומת ימי בועת ההיי-טק, עתיר העבודה) לא נדונה כלל בפרק, וחבל.

אלא שיש כמה בעיות עם הטיעון של צוות ספיבק-יונה, ובכלל עם ההתמקדות בחלק העבודה בתוצר. קודם כל, לפחות בעיני, ונדמה לי שבעיני רוב מי שטוען את הטענות בנוגע לחלק העבודה בתוצר, מה שחשוב הוא הפערים בהכנסות של בני אדם, לא הפערים בין שמות של גורמי ייצור. ולמרות חשיבותה ההיסטורית, החלוקה בין הון לעבודה כיום, קצת כמו הלהקות הצבאיות, היא פשוט לא מה שהייתה פעם. רוב העשירים בישראל הם דווקא עובדים בעלי שכר גבוה, ולא בעלי הון. ומאידך, ההון בישראל אמנם מחולק בצורה מאד לא שיוויונית, אבל כפי שאנחנו נוהגים לזכור בעיקר בימי תספורות או תכניות למיסוי קופות הגמל – חלק גדול מהעובדים הוא בעצמו בעל הון, שלא לדבר על בעלי עסקים קטנים.

מה שחשוב הוא הפערים הכלכליים בין אנשים, לא בין "הון" ל"עבודה". האם חלק העבודה בתוצר הוא באמת כל כך חשוב בכל הנוגע לפערים כלכליים בין אנשים? השוואה בינלאומית (טבלא מס 1, כאן) מעלה שבארה"ב למשל חלקם של העובדים בתוצר היה גבוה מזה שבשוודיה, דנמרק או צרפת, למרות שהפערים בארה"ב גדולים משמעותית מאשר במדינות אלו. גם סדרות עיתיות מעלות שהתמונה היא לכל הפחות מורכבת: מהנתונים בעבודתו של צ'ארלס ג'ונס, כלכלן מאוניברסיטת סטנפורד, עולה שחלקו של ההון בתוצר עלה בצורה משמעותית בין 1980 ו 2000 בין השאר בנורבגיה, דנמרק, הולנד, יוון ושוודיה, ודווקא באנגליה, תאצ'ר או לא, חלק ההון בתוצר נשאר יחסית קבוע באותה תקופה. השוואות אלו מצביעות על שני דברים: ראשית, על פניו, קשה לתמוך בטענה שגורמים חוקיים ומוסדיים (שיעור התאגדות, שכר מינימום) הם שקובעים את חלוקת התוצר בין עבודה והון. שנית, וחשוב מזה, שאי שיוויון אינו תלוי באופן פשוט בחלק העובדים בתוצר. בעולם המפותח, ובישראל בפרט, פערים כלכליים משמעותיים לא פחות, וכנראה יותר, נוצרים בקרב העובדים, בין בעלי השכר הגבוה ובעלי השכר הנמוך (או בינם לבין אלו שאינם עובדים כלל).

 

פערים

האם ירידת חלק העובדים בתוצר לא מצביעה על כך שמאפייני שוק העבודה – עובדי קבלן, החלשות העבודה המאורגנת, מיקור חוץ של הממשלה – תרמו משמעותית לגידול בפערים בעשור האחרון?

ובכן, למרות הסבירות התיאורטית של הטענה הזו, קשה מאד לתמוך אותה בנתונים. מאפיינים של שוק העבודה, או של מנגנוני שוק בכלל (שמשפיעים גם על ההכנסות מהון) משפיעים על האי שיוויון בהכנסה הכלכלית (בפישוט קל מאד, אלה ההכנסות ברוטו) – אבל אחרי שני עשורים של עלייה דרמטית, העשור האחרון בישראל התאפיין דווקא במגמת ירידה משמעותית באי שיוויון בהכנסה הכלכלית ברוטו, לפחות לפי מדד ג'יני (מקור):

image

מדד ג'יני לפי הכנסה ברוטו, 1980-2010

הגרף הזה לא בא להגיד שהכל בסדר בנוגע לפערים – רחוק מזה. באי שיוויון בהכנסה נטו, שהוא זה שקרוב יותר למדידה של אי שיוויון ברווחה, הייתה דווקא עלייה מתחילת העשור ועד שנת 2006, ואז התייצבות ברמה גבוהה, וזו בהחלט סיבה לדאגה.

image

מדד ג'יני לפי הכנסה נטו, 1980-2010

אבל הגרף של האי שיוויון ברוטו כן אומר שהגידול באי שיוויון כנראה איננו תוצאה של מנגנוני השוק, אלא של שינוי במדיניות החלוקה מחדש – מיסים וקצבאות. חרף כל הטענות על עובדי הקבלן, על ריסוק העבודה המאורגנת, ועל "שוק עבודה שמוטה באופן חמור לטובת ההון ונגד העובדים, שהם הציבור הרחב בישראל", האי שיוויון הכלכלי, כלומר האי שיוויון שנובע מתוצאות השוק (באנגלית זה נשמע יותר טוב – market outcomes) דווקא ירד משמעותית במהלך "העשור השחור".

 

סיכום

אני מזכיר שוב: אני האחרון שאגיד שהכל בסדר. מחירי הדיור גורמים מצוקה אמיתית. יש סימנים מדאיגים מאד בנוגע לעתיד מערכת הבריאות. הפערים הכלכליים-חברתיים הם פצצת זמן לאומית – תסתכלו על הגרף של האי שיוויון מאז שנות השמונים! אולי קשה לראות את זה בנתונים (ויש אפילו כמה נתונים הפוכים), אבל אני מאמין למי שאומר שתחושת הבטחון במקום העבודה נשחקה. בנוסף – שר האוצר אדיוט. אין להכחיש – יש ים של סיבות לדאוג. כל מה שאני אומר הוא שלא ברור שהשכר הריאלי הוא הדחופה שבהן, ועוד פחות מזה ברור שאלמנטים מוסדיים וחוקיים של שוק העבודה הם הגורם המרכזי לבעיות הלא פשוטות בישראל כיום. בבחירה בין לכתוב פואמות על ריקי כהן ובין לבהות בלוחות האקסל – חייבים לבחור ביחס רציני ללוחות האקסל.

Read Full Post »