בדרך כלל הדעות שלי אינן נחשבות קיצוניות. כלומר, ברור שאני לא מחשיב את דעותיי כקיצוניות – אף אחד לא חושב שהדעות שלו עצמו הן קיצוניות, גם האנשים הכי קיצוניים בעולם. אבל בדרך כלל גם אנשים אחרים אינם מחשיבים את הדעות שלי בתור קיצוניות, מכיוון שהם מסכימים איתן, לפחות באופן חלקי. ובכל זאת, ישנם מספר תחומים שבהם נדמה כי אני חושב הפוך מכל העולם, ולא תמיד ברור לי למה.
אחד התחומים האלו הוא שימור בעלי חיים.
הבעיה המרכזית שלי עם אג'נדה סביבתית, היא המעורבות העצומה של פופוליזם בעניין. אין לי ספק שישנם חלקים מדעיים ונכונים לחלוטין באג'נדה הזו, ואני לא אחד מאלו שטוענים שההתחממות הגלובאלית היא קונספירציה של שמאלנים משועממים. לא, אני לחלוטין בעד המדע. אבל יש משהו באג'נדה הסביבתית שגורם לפופוליזם להימשך אליה, כמו מגנט שנצמד אליו כל כך הרבה זבל, עד שלפעמים מאוד קשה להבחין בינו לבין הגרעין המדעי-אובייקטיבי שבאמצע.
קחו למשל את הפרסומת של טל פרידמן בה הוא מבקש שנחסוך בנייר, על מנת שיכרתו פחות עצים. זוהי שטות חצי-מוחלטת. למה חצי-מוחלטת? מכיוון שהנייר מיוצר ברובו ביערות בצפון אירופה ובצפון אמריקה שניטעים מחדש ונכרתים מחדש בכל פעם רק למטרת יצורו, ועל כן צריכת הנייר לא באמת משפיעה על כמות העצים בעולם, ולא באמת גורמת להיעלמות של ג'ונגלים בדרום אמריקה, כשמסביב פזורות גופות קופים מתים ואינדיאנים תמימים בוכים לצלילי שיריו של מייקל ג'קסון. מצד שני, תעשיית הנייר נחשבת לאחת התעשיות המזהמות ביותר – לא בגלל שהעצים נעלמים, אלא בגלל דברים אחרים שקשורים לתהליך הייצור – כך שחיסכון בנייר בהחלט ישפר את איכות הסביבה.
ויש גם את הוויכוח לגבי מכונית הפריוס של טויוטה, שמצד אחד מזהמת פחות את הסביבה כשהיא נוסעת, אבל מצד שני תהליך הייצור שלה מזהם יותר מתהליך הייצור של מכוניות רגילות, כך שלא בטוח שכל הסלבריטאים שנוהגים בה אכן תורמים משהו לעולם.
אתם מבינים למה אני מתכוון? קשה להפריד את הקשקושים מהמהות.
טוב, אז לא מזמן נתקלתי בכתבה הזאת בלמה-נט, אודות תוכנית חדשה לפיתוח חופי מרכז הארץ. שמחתי מאוד לשמוע על ההתקדמות; ישנם הרבה חופים מוזנחים באזור המרכז, ללא מציל ותשתיות, שלא ניתן בכלל להגיע אליהם עם רכב, והחופים המעטים שאינם מוזנחים מפוצצים בעונות השיא. תחרות נוספת בין החופים הקיימים לבין חופים חדשים רק תוריד את מחירי החנייה שכולנו נדרשים לשלם בכניסה, ותשפר את המצב (בניגוד לכינרת, שם יש מעט חופים שמהווים סוג של מונופול, גובים מחירים מטורפים ונותנים חרא של שירות).
באופן כללי, כשאני שומע על תוכניות של בנייה ופיתוח האסוציאציות שלי הן חיוביות. עוד תשתיות, עוד כבישים, עוד מחלפים, עוד בניינים שיורידו את מחירי הדירות במרכז הארץ, וכו'.
משום מה, נראה כי רוב האנשים האינטליגנטים במדינה (ורוב הטוקבקים בכתבה) מחזיקים בדעה הפוכה לשלי. מבחינתם כל שטח מת שהמדינה מעוניינת לתת ליזמים לבנות עליו משהו, הוא מקרה שבו "כרישי הנדל"ן" האימתניים והמרושעים (למה ליזמי היי-טק לא קוראים "כרישים"?) משתלטים על "הטבע הבתולי" של ארצנו, מרצפים יערות שלמים בבטון, מקימים קניוני ענק מכוערים, ומכחידים שלל יצורים חמודים ומסכנים שאין להם שום מקום אחר לחיות בו. ציטוט מהכתבה:
בהרצליה מציעה התוכנית ארבעה מוקדים, שניים מהם צמודים זה לזה בעורף החוף הסמוך לקניון ארנה ואחד מהם ממוקם בצמוד לגן הלאומי ולמצוק. כמה שטחי מסחר ובילוי צריך באזור החוף?" תוהים בעמותת "אדם טבע ודין".
מה זאת אומרת כמה שטחי מסחר ובילוי צריך? כמה שהקבלנים יהיו מוכנים להקים ולבנות, על פי הביקוש של הציבור. מי אתם שתקבעו כמה? לא ברור לי איך בדיוק השתרשה התפיסה ההזויה הזו בתרבות הפופולארית בארץ, אבל אין לי ספק שהיא אחת האשמות במחירי הדיור הגבוהים.
מספר קבלנים תמימים מפנים שטח על מנת לבנות גן משחקים לילדים, מתוך הסרט "אוואטר"
לפני שאני אמשיך, ולפני שאתם רצים לכתוב תגובות, תרשו לי לכתוב מספר דברים שאני מסכים איתם, כדי שלא תחשבו אחרת בטעות:
- בעלי חיים שנכחדים הם אבידה למדע
- רצוי שיהיו במדינת ישראל פארקים פתוחים ושטחים בהם ניתן לטייל
- רצוי שיהיו בשטחים האלו גם בעלי חיים
- יש צורך ברגולציה "ירוקה", השוק החופשי לבדו לא יגרום לקבלנים להתחשב באיכות הסביבה
- החופים שייכים לכולם, והכניסה אליהם צריכה להיות חופשית (אם כי בהחלט ייתכן שהחניה תעלה כסף, כמו ברוב החופים בארץ)
הבעיה העיקרית, היא שיש לנו מדינה ממש קטנה, עם אוכלוסיה שגדלה בקצב מרשים. כל מי שיש לו ילדים יודע שבימי השיא (ועבור מי שיש לו ילדים ימי השיא הם בד"כ הימים היחידים שבהם ניתן לבלות) מקומות הבילוי המשפחתיים המעטים במרכז מפוצצים לחלוטין – חופים, פארקים, קניונים וכו'. אין טעם שנזכיר כאן את הכבישים הפקוקים, ושוב את מחירי הדיור הגבוהים הנובעים מהיצע נמוך. זה אומר שצריך לבנות עוד – כבישים, בניינים, קניונים, פארקים ומרכזי בילוי. אבל בגלל מיעוט השטח, לא ניתן לעשות זאת מבלי לפגוע בטבע. לבעלי החיים במקרים רבים פשוט אין לאן לברוח. האם זה אומר שלא צריך לנסות ולהתחשב בפגיעה היכן שאפשר? ברור שלא. אבל לא תמיד אפשר. ומה לעשות, בני האדם חשובים יותר.
כן כן, אני יודע שמדובר בהשקפה מהפכנית בימינו. איך ייתכן שבני האדם חשובים יותר? האם ייתכן שאני מתכוון לאותם יצורים מרושעים שהורסים את העולם כמו איזה ווירוס? שכל מה שהם עושים זה ליצור עוד סבל ומלחמות, בדרך להשמדה גרעינית כוללת? לקפיטליסטים תאבי הבצע שנוסעים בשבתות בג'יפים ענקיים ועוצרים לשתות קפה בארומה בקניון עם הילדים מזילי הריר שלהם, אלו שצורחים על אימותיהם בחנויות צעצועים "תקני לי"? כן, בדיוק לאלו. בני אדם. אני יודע שזה ידהים חלק מכם, אבל אותם יצורים כעורים ומרושעים אינם אנוכיים יותר או פחות מכל בעל חיים אחר שדרך על הפלנטה שלנו (וכן, קיימים בעלי חיים שהורגים את בני מינם, את ילדיהם, את הוריהם, אוכלים את בני זוגם, יוצאים למלחמות ועושים שלל דברים שלא תראו בסרטי וולט דיסני).
יש כל מני סוגים של פגיעה בסביבה (למשל פגיעה באיכות המים, פגיעה באיכות האוויר וכו'), אבל הנושא שאליו נצמד רוב הפופוליזם, לדעתי, הוא נושא השמירה על בעלי החיים. קודם כל, אלו חייבים להיות בעלי חיים חמודים. רצוי יונקים. פרוותיים? עוד יותר טוב. כאלו שאפשר ללטף אותם, כאלו שמופיעים בסרטים מצוירים תמיד בצד של הטובים. דובי פנדה הם הדוגמה הקלאסית, אבל גם הקואלות חמודות, וכמובן צבי הים בישראל שמוזכרים בכתבות על בנייה בחופים. מעולם לא שמעתי על הפגנה של ארגון כלשהו בעד שמירה על תפוצתו של יתוש נדיר, עכביש ארסי כלשהו, או אפילו נחש.
ומה הטיעון המרכזי? הכחדת בעלי החיים תפגע במאזן האקולוגי, לא ניתן לחזות את ההשלכות, זה הכל נורא נורא מסובך, ייתכן שכולנו נמות, השמים יפלו והיקום כולו יחרב אל תוך חור שחור.
טוב, אז בואו נהיה הוגנים. בהחלט קורה שהכחדות או שינויים מלאכותיים אחרים במאזן בעלי החיים גורמים לאסונות אקולוגיים. אחת הדוגמאות היא הארנבים באוסטרליה, שהתפשטו בקצב מדהים מאוכלוסיה של 24 ארנבים בשנת 1859 למיליוני פריטים תוך שנים ספורות, ושינו באופן מהותי שטחים עצומים מהיבשת. אבל בדרך כלל, כשמין מסוים נעלם מארץ מסוימת, זה לא קורה. מינים אינם נעלמים בבת אחת, אלא בהדרגה, לאורך זמן רב. והסביבה משתנה בהתאם. מינים אחרים משתלטים, נעשים נפוצים יותר, או נכחדים גם הם כתוצאה.
במהלך מאות השנים האחרונות נכחדו מנופי ארץ ישראל שלל יונקים פרוותיים – ישנה רשימה מלאה כאן. האם קרה אסון אקולוגי משמעותי בעקבות היעלמותם של כל אלו? האם החולות הפכו לביצות טובעניות? האם היערות נעלמו? לא ממש (כלומר, כן, היערות נעלמו, אבל בגלל שהטורקים כרתו אותם בשביל לבנות מסילות רכבת. שזה גם די לגיטימי בסך הכל ביחס לאותה התקופה, גם אם חבל מעט).
שוב, שלא תבינו אותי לא נכון – הייתי שמח לראות איילים ואריות מקפצים להם ביערות רמת הגולן והגליל העליון לצלילי המוזיקה של "במבי". אבל על מנת שזה יקרה, היינו צריכים למחוק חצי מהישובים שנמצאים שם. איפה כל האנשים האלו יגורו? בנגב? גם מהנגב נעלמו בעלי חיים רבים (ובשביל שהם יגורו בנגב צריך לסלול לשם כבישים, שיגרמו להכחדות נוספות). אין מה לעשות, ארץ ישראל היא קטנה וצפופה. ישנן מדינות אחרות בעולם, מדינות ענקיות עם המון שטחים מתים, שם ניתן לייסד פארקים לאומיים שגודלם כגודל מדינת ישראל (ואכן קיימים פארקים כאלו), שם בעלי חיים גדולים יכולים לנוע בחופשיות וללא הפרעה, שם צריכים להתרכז מאמצי השימור.
אז כן, גם אם שלושת מיני צבי הים שלחופי ארצנו יפגעו באופן משמעותי מהבנייה באזור מרכז הארץ, אני מאמין ששום אסון אקולוגי קטלני לא ינחת על ראשנו, וכנ"ל לגבי מינים אחרים. איפה שאפשר אז רצוי לשמר אותם, בעיקר באזור הפריפריה, אבל במרכז הארץ? היכן שגם ככה יש מעט מדי קרקעות לבנייה? זה באמת שווה את המחיר שכולנו משלמים?
חבורה של בעלי חיים מרושעים מתכננים ביחד איך הם יוכלו להשמיד את בני האדם ולנצל את הסביבה לצרכיהם, מתוך הסרט "במבי"
ישנם גם טיעונים אחרים מלבד עניין הפגיעה האקולוגית. למזלכם הרב, גם עבורם יש לי תשובות:
חשוב לכם נורא לראות את הצבים? אין שום בעיה, בשביל זה המציאו גני חיות.
חשוב לכם לראות אותם בסביבתם הטבעית? מצויין, אני אשמח לפחלץ עבורכם מספר צבים ולהניח על החוף בשורה, בין הכיסאות של קפה ארומה לכיסאות של קפה עלית. אפשר גם לפחלץ צבונים קטנים ולהניח מאחוריהם, כדי שיראו כמו משפחה חמודה כזו. אולי נשים להם משקפי שמש וכוס אייס-קפה ליד, זה יהיה מגניב.
חשוב לכם לראות אותם זזים בסביבתם הטבעית? בסדר גמור, בדיוק בשביל זה המציאו אחלה של אתר, קוראים לו יו-טיוב (אני חייב להודות שהם נורא חמודים בסרט הזה), אולי שמעתם.
חשוב לכם שישארו עוד צבים בשביל המדענים? נו, אז שיקנו המדענים המכובדים כרטיס טיסה ויטוסו למדינה יותר גדולה, שבה עדיין יש צבים. הם נפוצים בכל רחבי העולם, וגם אם הם מוגדרים בתור מין בסכנת הכחדה (ועל פי בדיקה בוויקי נראה לי שההגדרות האלו קצת מתירניות מדי), היעלמותם מארצנו הקטנטונת לא משמעותית עבור סיכוייהם.
אתם חושבים שאנחנו צריכים לשמור עליהם כי זה מוסרי? אוקיי, אז לא קצת יותר דחוף להציל מיליארדי תרנגולות ופרות שנשחטות כל יום, מאשר כמות קטנה של בעלי חיים שסביבת המחיה שלהם נפגעת אבל הם לא בהכרח ימותו?
הרשומה הזו גם ככה ארוכה מדי, והזמן שלי קצר מדי, אז אני לא אכנס כאן לעומק לגבי סוגים אחרים של פגיעה באיכות הסביבה (שממילא הטענות לגביהם פחות פופוליסטיות מאשר בעניין בעלי החיים). אני רק אסכם בכך שלשמירה על הסביבה אין רק תועלת, יש לה גם עלות. עלות גבוהה למדי, שלא בהכרח מתאזנת עם התועלת. למשל, בהחלט ייתכן שאזרחי מדינת ישראל היו מוכנים לשלם מחירי מים גבוהים (עקב פגיעה באקוויפר החוף) בתמורה למחירי דיור יותר נמוכים. צריך לעשות פשרות בחיים.
בבקשה השתדלו להימנע מלכתוב לי בתגובה שאני מעוניין לרצף את כל הארץ בבטון, להכחיד את כל מה שחי פה, ולמכור את כולנו לעבדות לבעלי הון מרושעים. אני יודע שזה קשה, אבל בכל זאת. זה לא מה שכתבתי.
Read Full Post »
