Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘פריימריז’

הערה: אני רוצה להודות למספר תורמים אשר תרמו לחשבון הבלוג בזמן האחרון. אני כרגע בתקופה של לחץ בעבודה ולכן תדירות הרשומות נמוכה יחסית, אבל יש מספר רשומות "בקנה" ואני מאמין שבקרוב הלחץ ישתחרר.


אמרה מפורסמת גורסת כי האויב הגרוע ביותר של "טוב" הוא "מצוין" – הנטייה האנושית להתמקד באופן האידיאלי שבו הדברים אמורים להיעשות מונעת לא פעם שינוי לטובה בפועל. דוגמה טובה לכך היא הפריימריז הפנימיים במפלגות הגדולות בישראל.

מלכתחילה מדובר בשיטה עקומה: מספר קטן יחסית של כמה עשרות אלפי אנשים בוחרים את רשימות הליכוד, העבודה ומפלגות נוספות לכנסת, ולמעשה מחליטים על זהות חברי הכנסת. לאותם בוחרים יש כוח רב, הרבה יותר כוח מאשר לישראלי הממוצע המצביע בבחירות הכלליות, והיכן שישנו כוח נמצאות גם קבוצות הלחץ המנהלות את הכלכלה הישראלית. ועדי עובדים, טייקונים, חקלאים, מתנחלים וכו' – לכל קבוצה יש את הכוח שלה לפקוד אנשים או לתרום לקמפיינים של מועמדים בבחירות הפנימיות, ובהתאם לכך להשפיע על התוצאה.

התוצאה הטריוויאלית היא שאין במי לבחור, מכיוון שרבים מהמועמדים בפריימריז הפנימיים עובדים עבור קבוצת לחץ כזו או אחרת, באופן פומבי יותר או פחות. העשירייה הראשונה במפלגות הגדולות ביותר בישראל כוללת לא מעט אנשים שכל הישגיהם בחיים מתמצים ביכולת להתחבר לאנשים הנכונים ולסחוף לטובתם את אותם עשרת אלפים קולות הנדרשים עבור מקום בכנסת. אנשים איכותיים יותר מעדיפים לרוץ במסגרת מפלגות המרכז האופנתיות, היכן שאין פריימריז, או לסמוך על שריונים של ראשי המפלגות, ורובם פשוט מוותרים על כל הרעיון. כך הגענו למצב שבו חברי הכנסת בישראל רחוקים מלהיות קבוצה איכותית במיוחד בממוצע.

התגובה הציבורית לתופעה הזו מוטעית. מרבית הציבור פשוט זורק באדישות את הסיסמה הסטנדרטית, "אין במי לבחור", כאילו שזה איזו שהיא עובדת טבע שנחתה עלינו משמיים, ואילו אחרים מריצים כל מני "סדנאות מנהיגות" ותכניות שונות ומשונות שנועדו לייצר את "המנהיג הבא" של מדינת ישראל. זו טעות – לא חסרים אנשים איכותיים בדור הנוכחי, אנשים עם הישגים מרשימים בגילאי 40-60 שיכלו למלא את שורות המפלגות הגדולות ולתרום לפוליטיקה הישראלית. לא חסרים מנהיגים. הם נמצאים בעולם העסקי, באקדמיה, בצבא ובשלל מקומות אחרים, והם לא נכנסים לפוליטיקה מכיוון שהם יודעים שאין להם סיכוי בהתמודדות אל מול הפוליטיקאים המקצועיים שיודעים כיצד לכרות את הדילים הנכונים בפריימריז הפנימיים.

חסם הכניסה שמקשה על אנשים טובים להיכנס לפוליטיקה נמצא במקומו כבר שנים רבות, אך הציבור בישראל יכול להסירו בקלות רבה – כל מה שנדרש זה להתפקד למפלגות הגדולות, תהליך שניתן לבצע באינטרנט בחמש דקות, בעלות מגוחכת של כמה עשרות שקלים בשנה (ראו פרטים בסוף). אם רק עשרה אחוזים מהמפגינים של המחאה החברתית היו מתפקדים למפלגת הליכוד ולמפלגת העבודה הפוליטיקה הישראלית הייתה נראית כיום שונה לחלוטין.

מכיוון שזה לא מה שקרה, למרות שרבים אמרו את אותם הדברים שאני אומר כאן כבר אז, אין ברירה אלא להסיק שהציבור הישראלי אולי מעוניין בשינוי אך הוא לא באמת מעוניין להשתנות. נראה כי הישראלי הממוצע בעיקר מעוניין להאשים אחרים: להאשים את הפוליטיקאים המכהנים, להאשים את הצד השני במפה הפוליטית, להאשים את שאר חלקי הציבור, להאשים את השיטה, להאשים כל אחד אחר שניתן ולא חס וחלילה לקחת אחריות ולעשות משהו מינימלי כמו להתפקד.

בבחירות הפנימיות גם לקבוצה של אלף-אלפיים איש ישנה השפעה משמעותית, ברגע שהם מציגים חזית אחידה. בבחירות הפנימיות של הליכוד הקבוצה הקוראת לעצמה "הליכודניקים החדשים" תמכה בעיקר בשני מועמדים צעירים אלמוניים יחסית, יואב קיש ושרן השכל, מובילי התנועה זומנו לפגישות עם שלל חברי כנסת ושרים מכהנים והאג'נדה שלהם זכתה להתעניינות רבה, ויואב קיש נבחר בסופו של דבר במקום ריאלי. מספר האנשים שמזכה אדם בישראל בפגישה אישית עם שרים המתחננים לעזרתו הוא נמוך עד כדי גיחוך בהשוואה לגודלה של האוכלוסיה – והכל נובע מאותה השיטה העקומה של הפריימריז הפנימיים.

בתור מתפקדים אתם לא צריכים באמת להתעמק בקורות חייו של כל חבר מפלגה אלמוני. כל מה שנדרש זה להיכנס כמה ימים לפני הבחירות לפורומים ועמודי פייסבוק של קבוצות כמו "הליכודניקים החדשים" התואמות את האג'נדה האישית שלכם, ולהתעדכן ברשימות המומלצים. אפילו אם תצביעו באופן אקראי לחלוטין בסופו של דבר, אתם עדיין מפחיתים מכוחן של קבוצות הלחץ. על כל אדם הגון שמתפקד למפלגה קבלני הקולות צריכים לפקוד עוד אחד מ"המחוברים" על מנת להכניס פנימה את אנשיהם. בסופו של דבר מספר העובדים בתעשייה האווירית שמוכנים לסור למרותו של חיים כץ מוגבל הרבה יותר ממספר האזרחים ההגונים במדינה שאכפת להם.

זו לא הפעם הראשונה שאני כותב את הדברים האלו. התגובות הסטנדרטיות שאני מקבל הן מאנשים החוששים להיות "סוס טרויאני" ולהתפקד למפלגה שהם לא בהכרח יצביעו אליה, ונפוצה יותר הגישה האפטית הרגילה של "כולם מושחתים ולכן דבר לא ישתנה". התגובה הראשונה מוטעית – אפשר לחשוב שהחשש מלהיות סוסים טרויאנים הוא מה שעוצר את חברי הועדים או המתנחלים מלהתפקד בהמוניהם למפלגות שאין להם שום כוונה להצביע להן – והתגובה השנייה היא נבואה המגשימה את עצמה.

אני לא מעוניין לעודד מצביעי חד"ש להתפקד לליכוד, אבל אם אתם באזור המרכז-ימין מבחינת דעותיהם הפוליטיות אין שום דבר רע בהתפקדות לליכוד, גם אם בבחירות האחרונות הצבעתם ליאיר לפיד – וכנ"ל לגבי התפקדות למפלגת העבודה עבור מי שמלכתחילה נוטה שמאלה. חברי קבוצות הלחץ "משחקים מלוכלך", והדרך היחידה לנצח אותם היא שהציבור הרחב יתלכלך גם הוא.

אם הציבור הישראלי לא מוכן לעשות את ההקרבה המינימאלית, להתפקד באינטרנט לאחת המפלגות הגדולות ולשלם כשישים שקלים לשנה, אז הציבור הוא האשם היחיד בכך ש"אין מי לבחור". לא הפוליטיקאים, לא השיטה, לא ההיסטוריה ולא מזג האוויר. זאת האמת הפשוטה: כל אדם ישר והגון שהתפקד בעצמו לאחת המפלגות הגדולות והצביע בבחירות הפנימיות לפי צו מצפונו לאנשים איכותיים ככל הניתן מהמבחר הנוכחי, תרם עד כה לפוליטיקה הישראלית הרבה הרבה יותר מכל הטוקבקיסטים הזועמים, מכל העיתונאים המתלהמים, מכל המפגינים הממלאים את הרחובות ונושאים שלטים, ומכל אותם צדקנים המתלוננים מדי בוקר וערב על כך ש"אין במי לבחור".

תסלחו לי על הקלישאות, אבל רוצים שינוי? היו אתם השינוי. אל תצפו שדברים טובים יקרו מאליהם, הם אף פעם לא קורים מאליהם.

לסיכום, התשובה לשאלה שבכותרת הרשומה היא פשוטה: בגללכם. אין במי לבחור בגלל שאתם, ברובכם, לא עשיתם את המאמץ המינימאלי על מנת לוודא שכן יהיה במי לבחור. בגלל שאתם לא מעורבים מספיק. בגלל שאתם מפחדים להתלכלך. מקרי השחיתות שממלאים את העיתונים בימים האחרונים? לא רק בגלל פאינה קירשנבאום. לא רק בגלל השיטה. גם בגללכם. כי אם היו יותר אנשים הגונים בתוך המערכת, האנשים שאינם הגונים היו מתקשים יותר לפעול. כפי שכתבתי בעבר, כל עם מקבל את המנהיגים שמגיעים לו. תסתכלו במראה ותראו שם את שמעון שבס, את אריה דרעי, את אהוד אולמרט, את כולם. זה לא הם, זה אתם. הכנסת היא בסך הכל מראה של החברה הישראלית – יותר נכון, של אותו חלק בחברה הישראלית שטרח להתפקד.

הבחירות הפנימיות במפלגות הגדולות הסתיימו כבר, וממילא עכשיו כבר מאוחר מדי לדאוג לנושא עבור הבחירות הקרובות לכנסת בגלל תקופות האכשרה שיש במרבית המפלגות (אדם יכול להשתתף בבחירות הפנימיות רק לאחר שהיה חבר מפלגה במשך זמן מסוים). אבל הפוליטיקה בישראל תזזיתית והפכפכה, ואין סיבה לחשוב שהבחירות הבאות לכנסת יתרחשו רק בעוד 4 שנים. הזמן הטוב ביותר להתפקד למפלגות הגדולות היה לפני שנתיים, הזמן השני הטוב ביותר הוא עכשיו. האם הציבור הישראלי יהיה מוכן להשקיע חמש דקות מחייו ושישים שקלים בשנה מכספו על מנת לנסות ולשנות משהו, או שהוא יעדיף להמשיך ולשקוע בתוך האפטיות החמימה והנוחה, להזדעזע מכתבות על שחיתות ולא לחשוב חס וחלילה שיש משהו שהוא יכול לעשות בנידון? האם הוא ימשיך לחלום על "המצויין", על האידיאלי, ולוותר על הסיכוי לשפר את המצב הנוכחי? אני מניח שנצטרך לחכות לבחירות הבאות על מנת לראות.

—————-

התפקדות למפלגת העבודה:

http://hitpakdut.havoda.org.il/mifkad

התפקדות למפלגת הליכוד:

http://www.likud.org.il/register-heb

התפקדות למרצ:

http://meretz.org.il/mini/hitpakdut_new/

התפקדות לבית היהודי – המפקד לכנסת הנוכחית הסתיים.

(מומלץ בחום לא לתת את הפלאפון שלכם במסגרת הפרטים של ההתפקדויות, אם אינכם רוצים לקבל מאות SMSים ועשרות טלפונים בימים שלפני הבחירות הפנימיות)

Read Full Post »

הדמוקרטיה היא אשליה. בהרבה מדינות בעולם, שיטת הבחירות היא רק "דמוקרטית בערך" – כלומר, העם לא קובע מי ישלוט בו על ידי רוב פשוט של מצביעים, כאשר לכל קול משקל שווה. למשל, בבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2000 הפסיד אל גור לג'ורג' בוש למרות שקיבל כחצי מיליון יותר קולות ממנו, בגלל שיטת האלקטורים המוזרה של האמריקנים. בישראל הפגיעה בעיקרון הדמוקרטי מתרחשת בעיקר בבחירות המקדימות הפנימיות במפלגות (הפריימריז), הקובעות את דירוג המועמדים לכנסת.

במסגרת הפריימריז, קבוצה קטנה מאוד מהאוכלוסייה קובעת למעשה את הרכבן של המפלגות הגדולות ביותר בארץ, מלבד מפלגת "ישראל ביתנו", בה לא מתקיימות בחירות כאלו. העם כולו אמנם בוחר את המפלגה שתנצח בבחירות, אבל למשתתפים בבחירות הפנימיות ישנה השפעה גדולה יותר מאשר לכל אזרח אחר במדינה. על פי כתבה בעיתון דה-מרקר, בבחירות האחרונות בחרו 28 אלף איש את הדירוג של מועמדי קדימה, 48 אלף איש את הדירוג של מועמדי הליכוד, ו – 36 אלף איש את הדירוג של מועמדי מפלגת העבודה. בסך הכל ניתן לומר כי 116 אלף איש, 2% מהבוחרים, בחרו 68 מהח"כים. כל אחד מחברי המפלגות הגדולות שווה למעשה פי 34 מאשר אזרח ממוצע מבחינת יכולתו להשפיע.

זה לא דמוקרטי במיוחד, אבל זו השיטה, והיא עובדת כך שנים רבות. ומיהם אותם אזרחים "שווים יותר" אשר כוחם הדמוקרטי גדול פי 34 מכוחנו? קל לנחש: נציגיהם של קבוצות האינטרסים השונות שבגללם מדינת ישראל היא כמעט המדינה הענייה ביותר במערב. במפלגות השמאל נכנסים לשם כל החקלאים והקיבוצניקים, ובמפלגות הימין נכנסו לשם לאחרונה המתנחלים בהמוניהם בעקבות משה פייגלין, ויש גם מקום לעיירות הפיתוח ושלל מבקשי נדבות וג'ובים וועדי עובדים (גם בימין וגם בשמאל) וכל מי שיש לו אינטרס ששווה לו להגן עליו.

ועכשיו, גם אני.

 

מי לא נמצא שם, אתם שואלים?

אתם.

כן, כן. אתם לא שם. אני אישית לא מכיר אף אחד שהתפקד אי פעם למפלגה כלשהי. לציבור הרחב אין זמן לכך, האינטרסים שלו מורכבים יותר, ואינם נעים סביב סובסידה יחידה כזו או אחרת. לציבור הרחב גם אין סיבה להילחם עבור כספי מדינה, דווקא מכיוון שהוא כל כך רחב. נראה זאת על ידי דוגמה, מכיוון שנראה שהנושא בלבל כמה אנשים בתקופת ההפגנות של הקיץ.

במדינת לה-לה-לנד חיים 100 גמדים. נניח של 90 מתוכם יש ילדים, והם מפגינים מול הממשלה בדרישה לחוק חינוך חינם מגיל 3, ודורשים גם כי הממשלה לא תממן אותו על ידי קיצוץ בשירותים חברתיים אחרים, כפי שעשה כאן ביבי. עלות החוק הוא 10 ₪ לתושב בעל ילדים, כלומר 900 ₪ בסך הכל. הממשלה מסכימה, מחוקקת את החוק, ומממנת אותו על ידי העלאת מיסים לכל 100 התושבים. כל תושב ישלם עוד 9 ₪. הגמדים ההורים קיבלו חינוך בשווי 10 ₪, ושילמו 9 ₪ במיסים, כך שהרוויחו בסך הכל שקל יחיד.

במדינה חיים גם עשרה גמדים חובבי מוזיקה קלאסית. הם מפגינים מול הממשלה בדרישה לסבסוד מופעים של הפילהרמונית, שעולים, נגיד, 50 ₪ לגמד – סה"כ 500 ₪ לעשרת הגמדים. הממשלה מסכימה, מממנת את החוק על ידי העלאת מיסים לכל 100 התושבים, כל אחד עוד 5 ₪. חובבי הפילהרמונית הרוויחו כל אחד מוצר בשווי 50 ₪, וספגו העלאת מיסים של 5 ₪, כך שהרוויחו 45. רואים מה קרה כאן? לקבוצה גדולה לא שווה להיאבק על הטבות, כי עלותן תתקזז עם עליית המיסים ההכרחית. לקבוצות קטנות ומלוכדות זה שווה, והן עושות זאת כל הזמן – על חשבוננו.

אולי הגיע הזמן שנבקש מהן יפה להפסיק?

 ידידי ר' היה הראשון שהציע לי להתפקד למפלגה כלשהי, לפני מספר שנים. לא היה לי זמן, לא היה לי כוח, לא חשבתי שזה ישנה משהו. המחאה החברתית שינתה את דעתי בנידון.

עכשיו, אני כן חושב שזה ישנה משהו. לא בגלל שאני עצמי קיבלתי יותר כוח, אלא בגלל שכמה מאות אלפי ישראלים יצאו לרחוב בדרישה לשנות את המציאות. על מנת לשנות את הרכבן של המפלגות שלנו דרושים הרבה פחות ממאות אלפי ישראלים. למעשה, גם אם עשרת אלפים איש יתפקדו לליכוד, עשרת אלפים נוספים לעבודה, ועוד עשרת אלפים לקדימה, הם יוכלו להשיג שינוי משמעותי. שלושים אלף איש לכל מפלגה, ואנחנו כבר שולטים בפוליטיקה הישראלית.

 

אינני אומר לכם לאיזו מפלגה להתפקד, או לאיזו מפלגה אני התפקדתי. מדובר במפלגה שאני מסוגל להזדהות עם האידיאולוגיה שלה באופן חלקי, ואינני מרוצה מהאנשים שנמצאים במיקום גבוה ברשימתה. מה שכן חשוב, לדעתי, זה להתפקד למפלגות שיש סיכוי כלשהו שהן יהוו חלק מהממשלה הבאה. הרכב החברים של מפלגות זניחות באופוזיציה לא משפיע על המציאות במדינת ישראל. אני לא רואה בפעילות הזאת "סוס טרויאני", ואיני נלהב לראות תומכי מרץ מושבעים מתפקדים לליכוד על מנת להפוך את ההרכב שלו ליותר שמאלני. זו לא המטרה לדעתי.

המטרה הסופית היא זו: לנקות את הכנסת. להוציא ממנה את כל אותם פרצופים מזויפים והזויים שהשתלטו לנו על מסכי הטלוויזיה. להוציא ממנה את הנציגים של קבוצות האינטרסים, את העסקנים, את כל אותם אנשים שאינם טורחים להגיע לוועדות וסוגרים עניינים בלחיצות יד הרחק מעינו של הציבור. אנשים כאלו קיימים בכל המפלגות הגדולות, ומשיחות עם חברים נראה לי כי ישנה הסכמה די רחבה לגבי האישים בהם מדובר. המטרה היא לא להוציא מהמפלגות הגדולות את הימניים, או את השמאלנים, או את הדתיים. המטרה היא להוציא משם את כל אותם אנשים שלא היינו נותן להם לנהל אפילו חנות מכולת. להשאיר שם אנשים ישרים, שאוחזים באידיאולוגיה ברורה ומובנת, אנשים אינטליגנטים שלא נסחפים אחרי רוח תקשורתית כזו או אחרת. מהבחינה הזו, בני בגין ושלי יחימוביץ' טובים בעיני באותה המידה, ולא אכפת לי שהאידיאולוגיה שלהם הפוכה לחלוטין ושאינני מסכים עם שניהם.

"ניקיון" הכנסת לא יפתור את הבעיות הדמוגרפיות של מדינת ישראל. הוא לא יסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא לא יחסל את הריכוזיות באופן מיידי, ולא ישפר את השוויון או יחזיר לכאן מוחות שברחו לחו"ל. הניקיון בסך הכל יציב שם למעלה, בחלונות הגבוהים, אנשים ראויים. אם ישנה דרך כלשהי להתמודד עם שלל האיומים על עתידנו, רק אנשים ישרים, רחבי אופקים ואמיצים יוכלו להוביל את המדינה בכיוונה. ייתכן שהדרך הזו תגרום לחלקם לשנות את עקרונותיהם, ייתכן שלא, אבל הם הסיכוי הטוב ביותר שלנו.

תהליך ההתפקדות פשוט למדי. ניתן לעשות זאת באינטרנט, והעלות זניחה למדי. אלו הם האתרים:

מפלגת העבודה:

עלות: 50 ₪ לשנה.

אתר אינטרנט

מפלגת הליכוד:

עלות: 64 ₪ לשנה ליחיד, 96 ₪ לשנה לזוג (יקר יותר משתי המפלגות האחרות… מעניין למה)

אתר אינטרנט

מפלגת קדימה:

עלות: 50 ₪ לשנה.

אתר אינטרנט

לפי עמוד הפייסבוק של קבוצת "מתפקדים", הפריימריז בשלושת המפלגות, בהן בוחרים את רשימות המועמדים לכנסת, מתקיימים לרוב כחצי שנה לפני הבחירות לכנסת. במידה והבחירות אינן מתקיימות במועדן מסיבה כלשהי (ובישראל זה קורה לא מעט), הפריימריז מתקיימים כשלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת. אם הבחירות לכנסת הבאה יתקיימו במועדן בנובמבר 2013, הפריימריז במפלגות הגדולות יהיו בקיץ 2013. לכל מפלגה גדולה יש תקנון הקובע את נהלי הבחירות והחברות במפלגה. בכל המפלגות יש תקופת הכשרה –  פרק זמן מרגע ההתפקדות ועד שהחברים החדשים מקבלים זכות להצביע בפריימריז, על מנת למנוע מאנשים להתפקד למפלגה בסמוך לפריימריז רק על מנת להצביע למועמד מסוים, ואז לעזוב את המפלגה. תקופת ההכשרה משתנה בין מפלגה למפלגה ועומדת על חצי שנה במפלגת העבודה, 14 חודשים בקדימה, ו-16 חודשים בליכוד.

מי שיתפקד עכשיו לאחת משלוש המפלגות הללו יוכל להצביע כבר בפריימריז הקרובים. מי שיחכה, ימצא את עצמו מחוץ למשחק. בכל מקרה, אני רואה במהלך הזה משהו לטווח הארוך, שישפיע גם על מערכות הבחירות הבאות, לא רק על זו הקרובה.

 

זוהי הדרך. אין משהו אחר.

כל המחאות וההפגנות והסיסמאות והטוקבקים וההחרמות והבלוגים והעמודים בפייסבוק לא שווים הרבה. גם הקמת מפלגות חדשות היא משהו שנוסה פה בעבר ללא הצלחה, חבל לחזור שוב על הפארסה הזו. התפקדות למרכזי המפלגות, לעומת זאת, שווה הרבה. זו הדרך לשינוי. איני יודע אם זה מה שיציל את המדינה מגורל עצוב, אבל זו תהיה התחלה. קודם כל בואו נשים שם למעלה אנשים אינטליגנטים וישרים, אחר כך נחשוב הלאה.

ימי ההפגנות והפופוליזם נגמרו, והכדור במגרש שלנו.

הגיע הזמן לבעוט.

Read Full Post »