דימויים הם כמו מודלים, או אנלוגיות, הם אף פעם לא זהים לגמרי למציאות אבל לפעמים הם יכולים להיות מועילים. ולפעמים, הם יכולים להיות מזיקים – בעיקר כשהם נדבקים ושובים את הדמיון באופן שמוביל לקבלת החלטות שגויה.
הסקטורים במשק הם לא קרונות רכבת, כי הם לא זזים באותה המהירות. יש ביניהם חיבור, כמו שקיים בין קרונות, אבל הוא מאוד קלוש ומרוחק. ההייטק, בתור סקטור, יכול למשוך אחריו כמה ספקים ונותני שירותים מסביב, אבל ההשפעה שלו על סקטורים כגון פיננסים או יצרני רהיטים היא כבר יותר קלושה ומרוחקת.
נכון, עובדי הייטק שמתעשרים ירכשו יותר רהיטים ויתרמו לצמיחה מסויימת בסקטור הרהיטים, אבל הם בסך הכל חלק קטן מכלל צרכני הרהיטים במשק, וכך גם בנוגע לסקטורים האחרים. ונכון, סקטור ההייטק משלם חלק ניכר מהמיסים, אבל המיסים האלו מתבזבזים על המון דברים ולאו דווקא מגיעים לכיסם של העובדים בסקטורים האחרים. סקטור ההייטק בהחלט יכול לצמוח בזמן ששאר המשק יהיה במשבר, ולהגדיל את אי השוויון – משהו שלא יכול לקרות לקרונות רכבת.
הסקטור המוביל בכלכלה הוא לא קטר, כי הכלכלה יכולה להסתדר גם בלעדיו. כשתעשיית המכוניות האמריקנית הפסידה בתחרות ליפנים ודטרויט ננטשה, הכלכלה האמריקנית המשיכה לצמוח בזכות תעשיות אחרות, כמו פיננסים וטכנולוגיה. בכלכלות בריאות יש הרבה סקטורים מצליחים, וזה לא נורא כל כך אם אחד מהם נקלע לקשיים. זה לא קטר.
דימוי ה"קטר" הוא לא סתם "לא מדויק", אלא ממש מזיק, מכיוון שהוא תומך בהשקפה שלפיה סבסוד סקטור ההייטק עשוי לתרום למגזרים אחרים באוכלוסייה. ממשלות ישראל לדורותיהן תמיד אהבו "לבחור מנצחים" ולסבסד תעשיות כמו חקלאות או טקסטיל, מתוך אותה השקפה שגויה, וזה מעולם לא הוביל להצלחות גדולות.
מלבד זאת, הדימוי עשוי למנוע מאיתנו להבין שבישראל יש בעיה מאוד חמורה של "קטר יחיד". כשחושבים על רכבת, אז ברור שיש רק קטר אחד. אבל עבור משק זה ממש ממש גרוע כשיש רק סקטור אחד מוביל. שום סקטור לא נשאר מצליח לנצח וההייטק הישראלי בוודאות ידעך יום אחד, כפי שתעשיית המכוניות שהזכרתי דעכה בארה"ב, כפי שתעשיית הטקסטיל בבריטניה דעכה בסוף המאה ה-19 ויש המון דוגמאות אחרות. שום דבר טוב לא נמשך לנצח, אבל מדינות מוצלחות ממשיכות לשגשג כי יש להן הרבה סקטורים מוצלחים. לא רק אחד.
בקיצור, הגיע הזמן להפסיק לקשקש על הקטר של המשק, ולדאוג שיהיו לנו גם סקטורים אחרים שבהם העובדים נהנים ממשכורות בשמיים, תקציב סיבוס נדיב וימי כיף ברודוס – כפי שיש ברוב מדינות המערב (שבהן המשכורות הגבוהות ביותר הן בד"כ לא בהייטק).
הפייבוריטים האישיים שלי הם פיננסים ותיירות רפואית, שני תחומים שסביר שיש לנו יתרון יחסי משמעותי בהם ובמדינות רבות שם נמצאות המשכורות הגבוהות ביותר, אבל ממשלות ישראל לדורותיהן חסמו אותם מלהתפתח מתוך שיקולים שגויים.
בכל מקרה, הממשלה כמובן לא צריכה לבחור מנצחים, פשוט להסיר רגולציות וחסמי יבוא וסקטורים אחרים יצמחו מאליהם. אבל קודם, בואו ניפטר אחת ולתמיד מהדימוי המזיק הזה.
רשימה קצרה ומעניינת
ציינת שעובדי ההייטק קונים רהיטים, אבל זה לא נגמר בזה. בזכות השכר הגבוה, או ההכנסה המשופרת ביחס לסקטורים אחרים, הם משפיעים לא מעט על מחירי הנדל"ן, למשל. וכאשר מתווך מוכר דירה בשני מיליון במקום במיליון, ועושה את ה-1% שלו, עכשיו יש לו כסף רב יותר בחשבון לצריכה אישית.
כנ"ל בעלי מסעדות, ברים, חנויות בגדים…
אומנם אנשי ההייטק הם רק 10% מהאוכלוסיה, אבל ההשפעה הכלכלית שלהם גדולה יותר מ-10%.
בעיקר מבחינת מכירת כישרון תמורת דולרים ויבוא של מוצרים תמורת הדולרים הללו.
ישראל יוצאת מורווחת מענף ההייטק, בסך הכל.
אבל כן, לא צריך להתרפס…
צודק!
נראה שקטר יצוא התעשייה הבטחונית מתחיל לעקוף את קטר ההייטק…
אם תבחן איזו סוג של תעשייה בטחונית מופיע בכותרות תבין שגם שם מדובר בהיי-טק, רק ששם הוא "נעול" בקופסא ולא מיוצא כ-I.P.
סחר ויצוא נשק אינו מיוחס להייטק…
מה שנקרא "הי טק" כולל למעשה מספר רב של תעשיות. התייחסות לכלכלה הרב-תחומית הזו כתחום אחד, דומה להכללת תעשיית הרכב, בניית מטוסים, אוניות, ציוד בניה וציוד קידוח נפט כתחום אחד בשם "תעשייה כבדה".
תחת "הי טק" בישראל נכלל היום פיתוח תוכנה אירגונית, תקשורת, סייבר, בינה מלאכותית ונגזרותיה, פינטק. כן, יש גלים שעולים ויורדים, אף אחד לא שמע על סייבר לפני 15 שנה או על AI לפני 5 שנים, אז מה? ההייפ של הסייבר אולי ירד בעוד 5 שנים, תחום ה-e-health יעלה במקומו.
וזה רק תחום התוכנה. חוץ מהכינוי המאחד, מה בינו לעולם האגרוטק או הפודטק – תחומים בהם ישראל מובילה עולמית?
במילים אחרות – הרב תחומיות של ה"הי טק" מאפשר גמישות בתוך רב-עולם זה.
מי שכותב שצריך "פשוט להסיר רגולציות וחסמי יבוא וסקטורים אחרים יצמחו מאליהם" לא מכיר את הדרך שבה צמח (מה שנקרא היום) הי טק בישראל.
התעשייה הזו צמחה כמעט במלואה בשנות השישים והשבעים מחברות ממשלתיות (בטחוניות ברובן). היא שגשגה באמצעות יד מכוונת (פיכס, מרקסיסט!), תוכניות תמריצים ועידוד ממשלתי. החברות הרב לאומיות שהקימו כאן מרכזי פיתוח המהוות עד היום מקור עיקרי לכשרונות, לא היו עושות זאת ללא הקלות המיוחדות להן (מיסוי, מענקים).
"…וההייטק הישראלי בוודאות ידעך יום אחד…"
בתור אחד שהוא מאוד לא מתחום ההיי-טק, אבל כן מתחום הביו-טק, מלחיץ לחשוב על זה אפילו.
לא לעולם חוסן… צריך לזכור את זה ברצינות.
המדינה תדעך קודם אבל, תמיד יש לה את בעזרת השם, לא?
במקומך לא הייתי מזלזל בעזרת השם. לפי ההנחות שלך כבר מזמן לא היינו צריכים להיות פה בסביבה.
נו בטח! על מי נסמוך אם לא על הקטר האייכלרי…
חברים, שחררו… זה לא וויכוח על אלוהים והאם המדינה בעזרת השם או שלא. ואל תלכו לשם בבקשה בתגובות שלכם.
אתם יותר טובים מזה.
אני צעיר מדי לזכור איך תעשיית הטקסטיל פה קרסה בשנות ה- 80-90, אבל משפט שכזה, מפי כלכלן שאני מעריך את ההגות שלו ואוהב מאוד לקרוא אותו (כמובן שאין לי השגות גדולות על "איכותו" האקדמית ולא מפקפק בה לרגע) – עושה לי רע על הלב.
לא מתאר את המדינה הזו עם היי-טק שדועך, אבל באמת דועך, על כל הרבדים או הלא-רבדים שלו.
קטר או לא קטר, אני רואה בחיים שלי (=אנקדוטלית) איך ה"היי-טק" נתן הזדמנויות מדהימות לאנשים בינוניים מאוד (אז מה? רובנו בינונים מאוד, וגם אני) להרוויח משכורות מאוד לא בינוניות, לעומת התחום כמו התחום שלי שמתגמל הרבה הרבה פחות.
ואגב מתעשרי ההיי-טק וכל המעגלים סביבם שהם מאכילים – בסופו של יום, גם עשירים ואמידים, מחרבנים על אסלה אחת (או 3), מאחסנים בגדיהם בארון בגדים אחד (או 5), ונוסעים לעבודה ברכב אחד (או 5 אלא אם הם אספנים כמו הסיינפלד).
גם עשירים ואמידים לא יכולים לצרוך שירותים מעל לאיזשהוא גבול טכני-מעשי מסויים (לא תיאורטי).