בימים האחרונים עולה שוב שאלת בחירת נגיד בנק ישראל; בראיון האחרון שלי בפודקאסט "גיקונומי" נשאלתי על ידי דורון ניר איזו פעולה של הממשלה תגרום לי לארוז את המזוודות ולעזוב את מדינת ישראל, והתשובה שלי הייתה התערבות של הממשלה במדיניות מוניטארית על ידי מינוי נגיד מטעם. למה דווקא מדיניות מוניטארית, ולא אינספור דברים אחרים כגון סובסידיות, מיסוי, ג'ובים למקורבים וכדומה? כיצד הפכה המדיניות המוניטארית לנייר הלקמוס שמפריד בין מדינות מסודרות למדינות שנמצאות בתהליך קריסה?
תפקידם העיקרי של בנקים מרכזיים הוא לשלוט בהיצע הכסף בכלכלה: להחליט כמה שטרות להדפיס, מה שבכלכלות מודרניות נעשה בעקיפין, על ידי קביעת הריבית שבה הבנק המרכזי מלווה כספים לבנקים מסחריים.
כולנו נולדנו לעולם שבו, לפחות במדינות מערביות, הבנקים המרכזיים נפרדים מהממשלות. אך למעשה, זהו אחד המוסדות המוזרים ביותר במערכת הדמוקרטית המודרנית. הבנק המרכזי הוא סוג של רשות נוספת, לצד הרשות השופטת, המחוקקת והמבצעת, אשר בראשה עומדים אנשים שלא נבחרו על ידי הציבור באופן ישיר, שיש להם מנדט לפעול בניגוד לרצון הפוליטיקאים, ויותר כוח השפעה מלכל פקיד אחר במגזר הציבורי.
בכל שאר התחומים – חינוך, בריאות, ביטחון, מיסוי ועוד – התרגלנו לכך שהפוליטיקאים קובעים את המדיניות. רק את תחום המדיניות המוניטארית הוצאנו מהתהליך הדמוקרטי ומתחום השפעתם של הבוחרים. כשחושבים על כך זה ממש מוזר. למה עשינו את זה?
ובכן, התשובה היא אינפלציה, עליית המחירים שנוצרת כתוצאה מהגדלת היצע הכסף. במשך אלפי שנים השליטה של ממשלות בהיצע הכסף אפשרה להן לקצור רווחים ממהילת מטבעות כסף או זהב בחומרים פחות יקרים, הגברת קצב ההדפסה של שטרות וכדומה, באופן ששוחק את המטבע, מקטין את חובות הממשלה לנושיה, ומייצר "רווחי סניוראז'" באופן ישיר.
אינפלציה היא התופעה הכלכלית המזיקה מכולן – היא מרסקת את המערכת הפיננסית המקומית, פוגעת בעניים שמחזיקים יחסית הרבה כסף מזומן, מובילה להסתמכות על מטבעות זרים ואף לחזרה לסחר חליפין. היא עושה את כל הדברים האלו באופן שהוא "בלתי נראה" בהתחלה, אבל אחרי שמתחיל הסחרור האינפלציוני ממשלות מתקשות מאוד לעצור אותו ולהחזיר את האמון במערכת. מלבד זאת, גם לדפלציה, התהליך ההפוך, יש חסרונות רבים.
אינפלציה כל כך הרבה יותר חמורה מכל שאר הצורות של שחיתות ופופוליזם, שכל מדינות המערב פשוט החליטו בסופו של דבר להזיז הצידה את עקרונותיהן הדמוקרטיים ולמנות לעצמן "דיקטטור מטבע", מן "מלך פילוסוף" אפלטוני, שתפקידו היחיד הוא לשמור על יציבות המטבע. כולם יודעים שמיותר לסבסד מפעלים, לחסום יבוא וכדומה, ושקבוצות אינטרס משפיעות על הממשלות בנושאים האלו, אבל אף מדינה לא מינתה עד כה אנשי מקצוע שיכולים להתנגד לפוליטיקאים בתחומים האלו. רק בתחום המדיניות המוניטארית.
אחד הגורמים התומכים בצורת הממשל המוזרה הזו היא האקדמיה. באופן עקרוני כוח הוא משחית, אבל נגידי בנקים מרכזיים הם בדרך כלל פרופסורים עם קביעות באוניברסיטאות מובילות, ומעצם מעמדם ממשלות או גופים עסקיים יתקשו להשפיע עליהם בהצעות שוחד שונות ומשונות.
כמובן, שום דבר אינו מושלם: מנהיגים פופוליסטים במדינות מתפתחות נוטים להחליף (ואף להוציא להורג) נגידי בנק שמעיזים לסתור את מדיניות הממשלה, וגם במדינות מערביות יש חיכוכים קבועים בין הצדדים, כפי שהיו בישראל לאחרונה. אך למרות הכל המערכת הזו עובדת לא רע כבר כמה עשורים.
בעוד שקשה להשוות בין מדינות בנוגע למדיניות פופוליסטית כמו חסימת יבוא, שקיימת בכל מדינה ברמה כזו או אחרת, קל לבדוק את התנהלות הבנק המרכזי ולהבין היכן הוא פועל באופן עצמאי והיכן לא. מלבד זאת, יש תמריץ חזק לממשלות לפגוע בעצמאותו ברגע שהן רוצות להתחיל לצבור חובות ולפעול באופן פופוליסטי. כך הפכה עצמאות הבנקים המרכזיים למדד מרכזי שיכול לסמן הידרדרות ברמת הרציונליות והשקיפות של התנהלות הממשלה.
אישית אני חושב שלאור הצלחתם של בנקים מרכזיים לא היה מזיק להעביר תחומי מדיניות נוספים לידי מומחים הנמצאים מחוץ למשחק הדמוקרטי, אבל זה כבר דיון אחר.
מעניין מאוד. דוגמא טובה היא טורקיה שבו החתן של ארדואן מונה לנגיד הבנק המרכזי וראינו מה קרה בהמשך…
נ.ב. קראתי לפני שבוע את "כסף כחול לבן" והוא פשוט מעולה, המון תובנות. המלצתי כבר לכמה חברים וכמה מהם התחילו לקרוא.
יפה !
אתה קצת מוציא לעז על פוליטיקאים. במרבית ההיסטוריה פוליטיקאים נמנעו משחיקה של המטבע. שחיקת מטבע התרחשה בעיקר בזמן מלחמות כדי להטיל מס לממן את המלחמה. גם כאשר ננטש תקן הזהב פוליטיקאים נמנעו מהדפסת כסף כדי למנוע אינפלציה. בישראל בן גוריון היה רגיש לכך במיוחד עד כדי קיצוץ הצבא אחרי מלחמת השחרור (מה שהביא להתפטרות הרמטכ"ל ידין). הפוליטיקאים בשנות השבעים אחרי מלחמת יום הכיפורים היו בעלי שיעור קומה נמוך יותר ולא הצליחו לעשות זאת עד 1985. בארה"ב הקונגרס הרפובליקני של 1946 קיצץ את הוצאות הממשלה ואייזנהוהר נמנע מהדפסת כסף. באירופה היו אלו ראשי ממשלות שונים. מה שהביא לאינפלציה בשנות הששים והשבעים היה שילוב של טעות כלכלית של הוועדה המייעצת של קנדי וג'ונסון (איתמר כספי כתב על כך בטוויטר בזמנו) והניסיון לממן מלחמה ומדינת רווחה במקביל. למעשה אם לרפובליקנים בקונגרס היתה שליטה על הדפסת כסף זה היה נמנע וג'ונסון היה צריך להגיע להחלטות כואבות. הצמדת המטבעות לדולר בברטון וודס הביאה להפצת האינפלציה בעולם.
הטענה שפוליטיקאים מכורים להדפסת כסף היא הוצאת לעז שאיננה מגובה בנתונים. אם הדפסת כסף הייתה ממוסגרת כמס בחוק התקציב התמריץ של פוליטיקאים לעשות אותה היה יורד פלאים.
לדיפלציה יש בעיות רבות אבל יתרון אחד גדול המפצה על הכל. בדיפלציה הציבור נהנה מפירות הצמיחה באופן ישיר. כאשר מונעים אותה על ידי הדפסת כסף (שמירה על רמת מחירים) פירות הצמיחה מועברים לגורמים אחרים על חשבון הציבור.
בקיצור אתה כבר לא כל כך דמוקרט אלא רוצה בתחומים רבים של השלטון אריסטוקרטיה – שלטון המורכב ממומחים כפי ראות עיניך
איך תדע אם הוא מטעם?
עכשיו יש פרסומים על בן מלך – הוא מטעם?