הערה: לאחרונה פתחתי את הגלגול השלישי של הבלוג, באתר הארץ. בינתיים העליתי לשם 3 רשומות: רשומת פתיחה המסכמת בקצרה את הפעילות בבלוג עד כה, את הרשומה הנוכחית, ורשומה נוספת העוסקת בשנאת עשירים.
בשלב הנוכחי אני הולך לתחזק את שני הבלוגים בכפילות. על פי הסיכום שלי עם עורכי מדור הבלוגים, אני מתכוון לפרסם בבלוג רשומות 48 שעות אחרי שהן יתפרסמו באתר הארץ, כך שמי שלא אכפת לו לחכות יומיים יכול לקרוא אותן כאן.
בשבוע האחרון רצה ברשת הרצאה שהעביר שאול אמסטרדמסקי, כתב בעיתון כלכליסט, במסגרת הפרויקט "12 דקות" (שגם אני השתתפתי בו בעבר, ראו כאן). נושא ההרצאה הוא השחיקה הצפויה בפנסיה של בני הדור שלנו, תודות להזדקנות האוכלוסייה, לירידה בתשואות בבורסה, ולהתעקשות המוזרה של פקידי האוצר המרושעים שלא לנהל קרנות פנסיה גרעוניות. הנושא הפך לאקטואלי עקב הפרסומים האחרונים בעיתונות לגבי השינוי הצפוי בחישובי הפנסיה העתידית של משרד האוצר.
הרצאתו של אמסטרדמסקי צברה פופולאריות רבה, משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שהפנסיה שלנו אכן הולכת להישחק כפי שהוא מתאר, וזה מדאיג. הסיבה השניה, החשובה יותר, היא שבסופה של ההרצאה תולה אמסטרדמסקי את האשמה בממשלה, בפקידים ובפוליטיקאים, וטוען שמה שנדרש הוא ליצור לחץ ציבורי על מנת שהם, איכשהו, יפתרו את הבעיה. בכך אמסטרדמסקי מאשר את התזה הנפוצה בציבור בישראל: "נדפקנו, מי שדפק אותנו זה משרד האוצר, הפוליטיקאים ובעלי ההון, והם אלו שצריכים לתקן את הנזק". כפי שכתבתי בעבר, בני אדם אוהבים לשמוע מידע אשר מאשר את הנחות הבסיס שלהם, ובהתאם לכך אמסטרדמסקי זוכה להערצה רבה.
לפני שאתקוף את העמדה הזו, ראוי לציין שעבודתו של אמסטרדמסקי על הפנסיה היא חשובה מאוד לדעתי. מדובר בנושא שעצם הגדלת המודעות לגביו היא חיובית, והוא צודק במאה אחוזים כאשר הוא טוען שעלינו להתמקח יותר על דמי הניהול. חלק מהנקודות שהוא מעלה אינן מדויקות, אבל הבעיה העיקרית היא עם מסע הצלב הקבוע של אמסטרדמסקי נגד פקידי האוצר, ועם ההתעקשות שלו לתלות את כל האחריות למצב ולפתרונו במדינה.
הגורמים לשחיקה בפנסיה
להלן הגורמים העיקריים שמציג אמסטרדמסקי לשחיקה בפנסיה, ומספר הערות לגבי חלקם:
1. אנשים עובדים פחות שנים מאשר בעבר, מתחילים לעבוד מאוחר יותר ומחליפים יותר מקומות עבודה (ככל הידוע לי החלפת מקומות עבודה כשלעצמה לא פוגעת בפנסיה).
2. משיכת כספי הפיצויים על ידי מפוטרים.
3. המעסיקים לא מפרישים את סכומי הפנסיה על בסיס השכר המלא של העובד.
4. העלייה בתוחלת החיים – זה הגורם המרכזי, מעט מוזר שהוא מגיע אליו רק באמצע ההרצאה, ועוד יותר מוזר שהוא מזכיר "הערכות אקטואריות" שלפיהן ילדינו יחיו קרוב ל-140 שנה.
5. השחיקה בתשואה על החסכונות והריביות הנמוכות – כאן אמסטרדמסקי מעט מרמה כשהוא מתמקד בשנים האחרונות ובמשבר הכלכלי הנוכחי, ומתעלם מכך שברוב התקופות התשואה היתה גבוהה הרבה יותר והריביות היו גבוהות יותר.
6. דמי ניהול גבוהים.
7. שחיקת השכר – כאן אמסטרדמסקי מודה שהשכר באופן כללי לא נשחק בעשורים האחרונים, אבל טורח להזכיר כמה דוגמאות ספציפיות ולא מייצגות לתחומים שבהם לטענתו השכר כן נשחק.
8. "שהאוצר לא יעשה יותר מדי רפורמות". זו פשוט לא נכון – האוצר עושה את רפורמות על מנת שקרנות הפנסיה לא יהיו גרעוניות. מדובר בסתם התקפה לא רלוונטית נגד משרד האוצר, מהסוג שנפוץ בכתביו של אמסטרדמסקי. משרד האוצר אינו אשם בכך שתוחלת החיים עלתה, ופקידיו אינם סאדיסטים המתעללים בציבור הישראלי להנאתם.
9. "שהטייקונים לא יעשו יותר מדי תספורות". שוב – התמקדות לא הוגנת בדברים שקרו במסגרת המשבר הכלכלי הנוכחי, תוך התעלמות מהתשואות הנאות שהטייקונים רשמו בשנים אחרות.
10. "שאחרי 40 שנות חיסכון תדעו איפה נמצא הכסף שלכם" – לא רלוונטי, לאחרונה פתח משרד האוצר אתר שבמסגרתו אנשים יכולים לברר זאת בקלות.
לפני שנגיע לטעות העיקרית של אמסטרדמסקי, רצוי להרחיב מעט לגבי הגורם המרכזי השוחק את רמת החיים העתידית שלנו, כאשר שאר הגורמים זניחים ביחס אליו: הדמוגרפיה.
דמוגרפיה
במהלך המאה העשרים נרשמו בכל העולם שתי מגמות דומות. הראשונה היא עלייה ירידה בשיעורי הילודה, מלבד הקפיצה שהתרחשה אחרי מלחמת העולם השנייה:
מספר לידות שנתי ל-1000 תושבים בארצות הברית, 1909 – 2004 (לקוח מכאן)
על המגמה השנייה, העלייה בתוחלת החיים המובילה ביחד עם הירידה בילודה להזדקנות האוכלוסיה, כתבתי בעבר כאן. ראו למשל את התרשים של מרכז טאוב (לקוח מכאן) בנוגע לצפוי לנו בישראל:
וזה נחשב עוד מצב טוב, כמובן – הילודה אצלנו גבוהה ביחס למרבית מדינות המערב.
לא מזמן יצא לי להיפגש עם אחד מיזמי ההיי-טק המובילים בישראל, והוא אמר שנראה לו מוזר להתייחס באופן שלילי לתופעה חיובית כמו גידול בתוחלת החיים. זה אכן מוזר, אבל זו האמת כאשר מסתכלים על הדברים מנקודת מבט לאומית: הגידול בתוחלת החיים הורס אותנו.
זה הרבה מעבר לפנסיה. עלויות הבריאות גדלות עקב יישום טכנולוגיות חדשות, אנשים חיים יותר שנים, אבל איכות חייהם לא משתפרת באופן דרמטי ורובם לא יכולים לעבוד יותר שנים. מכיוון שעלויות הבריאות מסובסדות על ידי המדינה מערכות הבריאות בכל העולם קורסות, וקריסתן תתגבר בעתיד ותלווה בגידול בשיעורי המס שנשלם. וכמובן, יהיו גם פחות אנשים במדינה שישלמו מיסי הכנסה.
מערכות פנסיה שעבדו בדומה לתרמית פירמידה, כאשר הצעירים משלמים את הפנסיה של המבוגרים, קרסו גם הן ברגע שדור הבייבי-בום החל לצאת לפנסיה ונוצר מצב שבו אין מספיק צעירים בבסיס הפירמידה. כמו מדינות אחרות, גם ישראל העבירה חלקים נרחבים מהמגזר הציבורי למסלולי פנסיה צוברת שאינם פועלים בצורת פירמידה, אך זה לא פותר את הבעיה של הוותיקים והפנסיונרים הקיימים. הוצאותיה של המדינה על פנסיות ועל שירותים סוציאלים למבוגרים הולכות לעלות באופן דרמטי בעשורים הקרובים.
חשוב להבין: המצב הולך להיות לא קל, וזה לא באשמת הטייקונים, משרד האוצר, הפוליטיקאים, או אף אחד אחר. אף אחד מהם לא "הזיז" את הפנסיה שלכם. כן, יש את עניין דמי הניהול והרפורמות שהיו ויהיו, אבל זה לא העיקר. המגמות הדמוגרפיות הן העיקר. שאר הדברים חשובים ומשפיעים, אבל הם בשוליים.
אחריות
אמסטרדמסקי טוען שזו "בעיה קולקטיבית ולא בעיה פרטית, ולכן היא צריכה להיפתר לא באופן פרטי אלא קולקטיבי". הפתרון שלו הוא ליצור לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות על מנת שיכנסו ועדת מומחים שתמצא פתרון. הוא מודה בכנות שלו "אין מושג מה עושים עם תוחלת החיים ומה עושים עם הריביות", וכי הוא "מקווה שיש איפה שהוא אנשים חכמים שיכולים לחשוב על זה". הוא מציע למשל להקים קרן פנסיה ממשלתית שתהווה תחרות בתחום הפנסיה לקרנות הפרטיות.
כאשר אמסטרדמסקי טוען שהמדינה מסירה מעצמה את האחריות בנוגע לפנסיה ומבקש שהיא תיקח יותר אחריות, הוא למעשה מעוניין להסיר מעצמו אחריות בנוגע לעתידו ולהעביר אותה למדינה – תופעה נפוצה בקרב צעירי ארצנו מאז המחאה החברתית, שמעידה בעיקר על היעדר בגרות. למעשה, המדינה בכלל לא הסירה מעצמה את האחריות, אלא דווקא קיבלה על עצמה את האחריות לדאוג שקרנות הפנסיה לא ינוהלו באופן גרעוני ומושחת כפי שנוהלו בעבר.
ההתקפה של אמסטרדמסקי על משרד האוצר היא תנועת המלקחיים הקלאסית: קודם כל תוקפים אותם על כך שהם מקצצים תקציבים, מעלים מיסים או פוגעים בתנאי הפנסיה, ואז כשהם עושים ההפך תוקפים אותם על כך שנוצר גירעון. אחלה שיטה. אם כבר תוקפים, למה לא לתקוף את הפוליטיקאים על כך שהם חוששים לגעת במקבלי הפנסיה התקציבית, המקושרים למוקדי הכוח במשק הישראלי ולהסתדרות? גם בנוגע לפנסיות התקציביות קיימות אותן הבעיות, אבל שם המדינה פשוט תוסיף כסף בכל פעם שיהיה חסר (על חשבון כולנו כמובן) והמחוברים עם היד השאלטר יהנו מביטחון כלכלי, לפחות בינתיים. אם המגמות הנוכחיות ימשיכו, בסופו של דבר אני מאמין שלא תהיה ברירה אלא לפגוע גם בהם.
האמונה המיתית בכוחה של המדינה לפתור בעיות דמוגרפיות או חברתיות היא סוג של דת. כפי שממשלות לא הצליחו לשנות מגמות של עוני ואי-שוויון בעבר, לא הצליחו לעודד צמיחה ולא הצליחו למנוע אסונות, כך הן לא יצליחו להציל את הפנסיות שלנו בעתיד (אלא אם מישהו יתחיל להוציא להורג פנסיונרים), והאמונה הזו תתנפץ שוב ושוב אל מול חומת המציאות. יש למדינות השפעה מועטה לפעמים, אבל הדברים החשובים באמת קרו, קורים ויקרו בלי שום קשר למה שממשלה כזו או אחרת מחליטה לעשות. הפתרון שאמסטרדמסקי מציג מבלי לפרט יותר מדי, קרן פנסיה ממשלתית, נראה לי לא מזיק במיוחד כל עוד לא יחייבו אנשים להשתמש בה ולא יגדירו אותה כברירת מחדל בשום מצב, אבל קרן הפנסיה הזו לא תשנה את המגמות הדמוגרפיות ולא "תציל" את הפנסיות שלנו משחיקה. גם היא תהיה חייבת להתנהל באופן שהוא לא גירעוני, ובמקרה הטוב ביותר (שלהערכתי לא יתממש) היא תצליח להפחית קצת את דמי הניהול בשוק במידה שתכסה על עלויות הבירוקרטיה וכל הפקידים שהמדינה תשכור על מנת להפעיל אותה.
למרות בקיאותו הרבה הגישה של אמסטרדמסקי לנושא הזה מזיקה מאין כמוה, מכיוון שהיא מאשרת את ההנחות המוקדמות והמוטעות של הציבור במקום לתרום לשינוי המציאות. כך בכל פעם שמישהו במשרד האוצר יציע להעלות את גיל הפרישה לפנסיה, חיים כץ וחבריו בוועדים הגדולים יצליחו למנוע את המהלך ויזכו לתמיכה מציבור שבאמת מאמין שהם מגנים עליו. הם לא. הם רק דוחים את הבעיה לקדנציה של מישהו אחר.
החיים בעולם ללא סופרמן
קיימת דרך אחרת. קיים פתרון קסם לכל צרותינו. הפתרון הזה נקרא, בקצרה: "תתבגרו, קחו אחריות על החיים שלכם, ותפסיקו לחכות למישהו שיציל אתכם". אין שום סופרמן בעולם, אין גיבורי על מחוץ לסרטי הקיץ, ולא כל הסופים טובים. אין שום אנשים חכמים שם למעלה "שיכולים לחשוב על זה". אין שום מבוגרים אחראיים. גם אין רשעים מושלמים, דרך אגב, אפילו לא במשרד האוצר. כל מה שיש זה אתם: עם השכל הישר שלכם, והידע שלכם, והניסיון שלכם, והספקנות הבריאה שעליכם לפתח.
הבעיה של הפנסיות היא שאין מספיק כסף. כסף אינו צומח על העצים, לא ניתן להקריץ אותו מהאוויר, וסופרמן לא הולך להגיע אליכם הביתה עם מזוודה מלאה בדולרים. הפתרון לבעיה הוא שמישהו צריך להוסיף כסף. אתם יכולים לעשות את זה באופן אישי, או שאתם יכולים לבקש מהמדינה לעשות את זה דרך כספי המיסים שלכם, באופן שמן הסתם יהיה לא יעיל בצורה קיצונית ויחלק בדרך שלל מתנות לקבוצות לחץ שונות ומשונות ולטייקונים המקורבים אל הפוליטיקאים המכהנים. חושבים שאני טועה? רוצים להמשיך להאמין בממשלה ולנסות להחליף פוליטיקאים עד שיופיע אותו המשיח המיוחל שישלוף דולרים מהשרוול? סבבה, אבל יש דברים הרבה יותר חשובים שאתם יכולים לעשות במקביל לכך.
אתם יכולים ללכת ללמוד את מקצועות העתיד, רפואה או סיעוד, שבוודאי יהפכו לרווחיים יותר ככל שהזדקנות האוכלוסייה תחריף. אתם יכולים לחסוך יותר כסף מדי חודש. אתם יכולים, כפי שמציע אמסטרדמסקי, להתמקח על דמי הניהול של קרנות הפנסיה שלכם. אתם יכולים להקים איגודי צרכנים שינסו לצבור כוח שוק ולהתמקח ביחד, כמו שהחבר'ה האלו מנסים לעשות. אתם יכולים לוותר על הוצאות בזבזניות מדי, לא למשוך את דמי הפיטורים, ובאופן כללי לתכנן את חייכם מתוך מחשבה על שנות הפנסיה. אתם יכולים להפסיק למחות באופן אוטומטי בכל פעם שהאוצר מעלה את גיל הפרישה לפנסיה או שוקל לשנות את הנחותיו, להבין שניהול קרנות פנסיה גרעוניות הוא לא פתרון ושאף אחד לא מנסה להזיק לכם בכוונה.
ואתם יכולים גם לפתח מעט סקפטיות בריאה כלפי אלו שמנסים לשכנע אתכם ש"מישהו" הזיז את הפנסיה שלכם, שמותר וראוי להסיר את האחריות מעצמכם ולהטיל אותה על אותו מישהו, ושכל מה שנדרש מכם הוא לשבת בבית ולחכות לסופרמן שיגיע ויציל את כולנו.
בהצלחה.
דעת מיעוט 