האם קצבאות ילודה משפיעות על המגזר החרדי?
במספר רשומות עבר בבלוג כתבתי שלקצבאות הילדים השפעה מובהקת על הילודה באופן כללי, ובציבור החרדי בפרט. המחקר המקיף ביותר שנערך בנידון עד השנה נעשה על ידי ד"ר אלמה כהן מאוניברסיטת תל־אביב, ד"ר דמטרי רומנוב מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וד"ר רג'יב דהג'יה מאוניברסיטת ניו יורק, ופורסם בשנת 2008. על פי מחקר זה, להפחתת קצבאות הילדים על ידי בנימין נתניהו בשנת 2003 הייתה השפעה חזקה ומובהקת על כל המגזרים בחברה הישראלית.
החודש התפרסם מחקר חדש של שלושתם, המהווה עדכון למחקר הקודם, עם אותם הנתונים ומספר הרחבות של המתודולוגיה. ישנם עוד מחקרים שנעשו במשך השנים, אך ככל הידוע לי זהו המחקר היחיד שפורסם במגזין רציני עם ביקורת עמיתים. במחקר זה ההשפעה של הקצבאות עדיין חזקה ומובהקת לגבי הערבים או לגבי העניים באופן כללי, אך לגבי החרדים היא מובהקת רק בחלק מהספציפיקציות של המודל הסטטיסטי. זה כמובן לא אומר בהכרח שלקצבאות אין שום השפעה על החרדים (כפי שישר קפצו וכתבו בכלכליסט), אבל ככל הנראה ההשפעה עליהם היא חלשה ביחס להשפעה על ערבים ועל משפחות עניות שאינן חרדיות או ערביות. מלבד זאת, גם ההשפעה על משפחות בעשירונים העליונים היא לא מובהקת, כפי שהיינו מצפים.
התיאוריה והנתונים
באופן כללי התיאוריה הכלכלית חוזה שני אפקטים שישפיעו על ילודה.
הראשון הוא אפקט הכנסה. עבור העניים גידול בהכנסה מקטין את מספר הילדים, מפני שלאישה משתלם יותר לעבוד מאשר להישאר בבית ולטפל בהם, ועבור העשירים גידול בהכנסה מגדיל את מספר הילדים מפני שיש להם מספיק כסף לגנים פרטיים ובייביסיטר. השני הוא אפקט המחיר – עלות גידול ילדים גבוהה יותר תוביל לילודה נמוכה יותר, ביחוד עבור עניים. קצבאות ילדים משפיעות על המחיר, כמו גם סבסוד טיפולי שיניים לילדים, סבסוד גני ילדים, וכו'.
אלמה כהן, דמטרי רומנוב ורג'יב דהג'יה בדקו את שני האפקטים בנתונים שלהם – את האפקט המחיר לפי השינוי בקצבת הילדים, ואת אפקט ההכנסה לפי הכנסתם של הפרטים במדגם לאורך השנים. הם מוצאים כי שני האפקטים פועלים בהתאם לתיאוריה, וכי אפקט המחיר חזק יותר מאפקט ההכנסה, לפחות כאשר מדובר בטווח קצר יחסית של שנים.
אז מהי המסקנה?
לגבי העשירונים העליונים – ככל הנראה אין שום סיבה לשלם קצבאות ילודה. באופן אישי אני ואשתי עוד רחוקים מהעשירון העליון, ובכל זאת הקצבה שאנחנו מקבלים בזכות יותם זניחה ביחס לסכומים שאנו מוציאים על הגן, על ביגוד, ועל אטרקציות לחופשת הפסח. גם אם המטרה היא לעודד ילודה בקרב השכבות המשכילות של האוכלוסיה, לפי המחקר הקצבאות אינן משיגות אותה.
לגבי העשירונים התחתונים המצב מעט יותר מורכב. מצד אחד, קצבאות ילדים מוציאות ילדים מעוני. אם תעלימו עכשיו בבת אחת את כל קצבאות הילדים יהיו יותר ילדים עניים במדינה, לא משנה איך תבחרו למדוד "עוני". מצד שני, גם אם אצל החרדים ההשפעה חלשה, באופן כללי החוקרים מוצאים כי קצבאות הילדים מגדילות את הילודה בקרב עניים. כך הן למעשה יוצרות מלכודת עוני – כאשר הילדים הללו גדלים להוריהם אין כסף להשקיע בחינוך שלהם ולהוציא אותם מהעוני, מכיוון שיש להם יותר מדי ילדים. השיטה הנוכחית פשוט לא מטפלת בבעיית העוני באופן אופטימאלי.
יש פתרון אחר
לדעתי מוצדק לעזור לעניים אם ישנה בעיה חמורה בשוויון ההזדמנויות במדינה, או במקרה שבו קיים עוני עמוק ואמיתי הכולל משפחות הגוועות ברעב ללא שום תקווה לשינוי. למרות שאיני בטוח שזה המקרה כיום במדינת ישראל, לצורך הדיון נניח שרצוי לעזור לעניי ארצנו על חשבון משלם המיסים.
אז אם כבר החלטנו שברצוננו לעזור, הדרך הכי טובה לטפל בעוני היא תמיד לתת כסף ישירות למי שאנו מעוניינים לעזור לו. ח"כ יצחק הרצוג הציע בעבר שבמקום לקבל את הקצבה מדי חודש, היא תיכנס לחשבון חיסכון ייעודי שהילד יוכל להשתמש בו בבגרותו, כמו מענק אחרי הצבא. הצעה כזו, שעד כה לא עברה עקב התנגדות החרדים, יכולה לפתור שתי בעיות במכה אחת: מצד אחד עלות גידול הילדים תעלה, כך שהילודה בקרב משפחות עניות תרד ושיעורי התעסוקה של ההורים יעלו, ומצד שני ילדים למשפחות עניות יזכו בגיל 21 בכספים שיוכלו לשמש אותם על מנת לפצות על החיסרון היחסי שלהם בהשוואה לעשירים, למשל לתשלום שכר לימוד לאוניברסיטה (בהנחה שקצבאות הילדים לעשירים יקוצצו).
ח"כ יצחק הרצוג
משרד האוצר ישמח, מכיוון שהוא יוכל לדחות את התשלומים עבור הילדים הנוכחיים, מה שיקל על סגירת החור הנוכחי בתקציב. הגורמים היותר "חברתיים" בממשלה הנוכחית גם לא יתנגדו, מכיוון שאין כאן הפחתה אמיתית של הקצבאות עבור העניים. בטווח הארוך, מכיוון שהילודה בקרב העניים תרד, סכום הקצבאות הכולל ירד וכולנו נרוויח. היחידים שיתנגדו הם החרדים והערבים, שעלולים בטווח הקצר להפסיד מהמהלך, אך הם אינם חלק מהקואליציה (ובטווח הארוך הם ירוויחו).
המאבק כבר החל
בקרוב יאיר לפיד יאלץ לקבל כמה החלטות קשות, וביבי יאלץ להחליט האם לגבות אותו. מימין ומשמאל כבר נערכים הכוחות, והלחצים מתחילים. בהשוואה לנושאים אחרים השנויים במחלוקת, רפורמה בקצבאות הילודה דווקא יכולה לעבור. שימו לב שאת ההצעה שהצגתי כאן העלה חבר כנסת ממפלגת העבודה, ובהחלט יתכן שהוא וחבריו יתמכו בה מהאופוזיציה. מדובר ברפורמה שיש לה את היכולת להשפיע על הדמוגרפיה העתידית של מדינת ישראל לחיוב, ובהחלט ייתכן שבטווח הארוך היא תהווה את ההשפעה הגדולה ביותר של הממשלה הנוכחית על עתיד המדינה.
כמובן שאת המעבר יש לעשות באופן הדרגתי, על מנת שלא לחתוך בבת אחת את ההכנסה של המשפחות הכי עניות בארץ. אבל אם הממשלה הנוכחית תצליח לקבע את המהלך כך שקואליציה עתידית כלשהי לא תוכל להפוך אותו בחזרה – אולי תהיה לנו כאן נקודת מפנה היסטורית של ממש.
מעניין מאוד! תודה
ההשפעה של קצבאות הילדים על כמות הילדים פחות מעניינת מאשר ההשפעה על יציאה לעבודה. בסך הכל ילודה גבוהה היא חיובית ומובילה לציחה כל עוד ניתן לממן אותה
אני רוצה להוסיף שיש עוד דרכים דומות לדרכים שהצעת.
חוק חינוך חינם למשל הוא חוק מפלה, כי הוא מממן בצורה זהה עניים ועשירים – ובנוסף, הוא לא ממש חינם, כלומר שוב מפלה בין עניים לעשירים. אפשר למשל לתת מלגות לימודים לעשירונים תחתונים, ולגבות מס חינוך מעשירונים עליוניים.
בנוסף, אפשר לשנות את קצבאות הילדים הקיימות בצורה כזו:
25% – חינוך נוכחי [כלומר רבע מהקצבה חייבת ללכת לבתי ספר, מורים פרטיים, ספרי לימוד, וכו']
25% – חינוך עתידי [הקצבה הזו תצטרף למשל למענק השחרור, עם אותם תנאים]
25% – חיסכון עתידי
25% – מזומן
כן, ברור, יש עוד הרבה דברים כאלו שניתן לעשות לפי אותו העיקרון. אבל כאן התמקדתי בקצבאות ילדים, פשוט מכיוון שזה משהו שנמצא עכשיו בכותרות וכולם צופים קיצוץ.
ליברטריאן:
"אפשר למשל לתת מלגות לימודים לעשירונים תחתונים, ולגבות מס חינוך מעשירונים עליוניים. "
השם שלך לא מתאים: אתה סוציאליסט כמו מרבית האנשים.
אדם ליברלי תומך בביטול מלגות, מסים בכלל, מחינוך ציבורי וקצבאות ילדים.
אתה ליברטריאן כמו שאני קפטן קירק.
Beem me up scotty!
הבעיה של הילדים העניים היא לא מחסור בכסף לאוניברסיטה, אלא חינוך לקוי ואמצעים לקויים שלא מאפשרים להם להגיע בכלל לנקודה בה הם יכולים לבחור באוניברסיטה. אני מסכים בגדול עם השיטה של להעביר את הכסף ישירות למי שצריך אותו, אלא שצריך להוסיף למשוואה את עניין התזמון: לא רק למי שצריך, אלא גם מתי שצריך. כנראה שחינוך יסודי טוב הוא המפתח, והכספים של הקצבאות צריכים להיות מושקעים כך שכל ילד יקבל חינוך מיטבי בגילאים 6-12. כולל חוגים והעשרות שונות – במיוחד לשכבות החלשות. זה הזמן בו נעשית ה"סלקציה", משם והלאה אפקט מתי משחק חזק מאד, ובגיל 18 כבר מאוחר מדי להתערב בהשקעה כספית נוספת.
כן, אפשר גם לקחת חלק מהכספים של הקצבאות ולהמיר אותם בהשקעות בחינוך יסודי לילדים עניים. הבעיה היא שכך חלק גדול מהכסף יתבזבז על הבירוקרטיה הנלווית לכך, ורק חלק קטן יגיע בסופו של דבר לילדים.
הכל מתחיל מחינוך בגיל אפס.
צודק שצריך לתת תלושים או אחר לילדים הרעבים, ולא כסף. שיהיו מוגבלים ללא סיגריות משקאות ומזון לא בריא עד כמה שניתן.
אם חינוך חינם, אז חינם, בגיל 1/2 שנה מעונות ליד מקום העבודה כפי שעשה סטף וורטהיימר,
בגדול לסגור את העמותות שמנכ"ליהם יסלחו לי מרוויחים משכורות עתק. מי שרוצה לתרום, שיעשה בצנעה.
מעורר חלחלה שישנם כמיליון ילדים רעבים.
תענוג לקרוא את הצעותייך אשר תמיד מגובות במחקרים ובלוגיקה
למה בעצם החשבת את קצבאות הילדים כחלק מאפקט המחיר ולא אפקט ההכנסה? הרי בסופו של הן מוסיפות להכנסה הפנויה של משק הבית ולא בהכרח נלקחות ישירות לעלות גידול הילדים.
והאם יהיה נכון להגיד לגבי חרדים שאפקט ההכנסה גדול מאפקט המחיר? או שמסקנות המחקר הן ששני האפקטים חלשים יותר על אוכלוסיה זו?
ואני אצטרף למחמאותיו של כפיר שמעלי, אכן בלוג משובח.
כל ירידת מחיר אתה יכול להוסיף להכנסה הפנויה של משק הבית. ההבדל הוא שהמחיר הוא פר ילד, וההכנסה היא פר מבוגר. דברים שהם פר ילד נחשבים לחלק ממחיר גידול הילדים, לא משנה אם הם נמצאים בסימן חיובי או שלילי, בעוד שההכנסה לא תלויה במספר הילדים במשפחה.
לגבי אפקט ההכנסה על החרדים הם לא כותבים זאת במפורש, אבל לפי התוצאות במאמר נראה ששני האפקטים חלשים יותר עבור אוכלוסיה זו.
הקצבאות משפיעות פחות על חרדים כי הילדה אצלנו היא ערך עליון כמו תורה ובעבורה מוכנים לחיות בעוני (כל עוד נשמר החוק "ונשמרתם לנפשותיכם" כלומר אם מסוכן ללדת או אין במה להאכיל את הילד, לא יולדים. מי שכן יולד, טועה ופועל בניגוד לתורה).
מה שחשוב באמת הוא גובה הקצבאות. לפיד יצליח כנראה להעביר את הקיצוץ הזה כי הקצבאות כל כך נמוכות שכמו שאמרת כמעט ואין להן השפעה.
מי שעבורו הכסף הזה הוא קריטי זה הערבים והבדואים שקונים בשטחים בחצי מחיר וכך למעשה עבורם מדובר בקצבה כפולה, אבל אין להם משקל בכנסת.
מעניין. פעם ראשונה שאני שומעת את ההצעה של הרצוג.
למרות שכשמתעמקים בזה באמת יש בה כמה בעיות מהותיות, ביניהן מה שנאמר על חשיבות ההשקעה דווקא בגיל הצעיר ועוד יותר על מה ייבחר אותו נער עני לעשות עם הכסף כשיגדל. ככל הנראה הכסף הזה לא יושקע באוניברסיטה, וגם אם כן לא בפקולטות המבוקשות ה"מסוגלות" לפרנסה, כי הוא לא יתקבל אליהן (בדיוק כמו שקורה היום עם הפקדון הצבאי).
אותו נער עני אחד למיליון שכן ישתמש בכסף בתבונה יוכל כנראה לצאת ממעגל העוני גם בלעדיו.
לעומת זאת, הרבה ילדים עניים (ערבים בעיקר) שהיום יש להם מה לאכול אולי ירעבו מחר.
אם הוא לא יודע מה לעשות עם הכסף זו כבר הבעיה שלו, אני לא בעד פטרנליזם. באופן אופטימאלי אני בעד להקצות חלק מהכסף לתשתיות וחינוך ביישובים עניים, הבעיה היא שהמערכת הציבורית הבונה את התשתיות ומעניקה את החינוך כל כך לא יעילה שרק חלק קטן מהכסף יגיע לילדים באופן הזה.
בכסף שלו שיעשה מה שהוא רוצה אבל את הכסף שהציבור מפריש עבורו שלא יבזבז. פעם חשבתי שלמובטלים כרוניים במקום אבטחת הכנסה כדאי לחלק תלושי מזון וביגוד ולתת דיור ציבורי מינימאלי על מנת שחיים כאלה לא יהיו אטרקטיביים ולא יהוו השלמה להכנסה שחורה, שזה בעצם האופן היחיד שאתה יכול לוודא הכסף לא הולך לסיגריות. אבל מאז התפקחתי….
מחקר מדהים. עכשיו שיתחילו לספור חגבים כדי לדעת אם יש מכת ארבה במדינה.
גם ההצעה של הרצוג מדהימה. איך הקצבה תעזור בגיל 21 כשהילד לא יהיה ילד, אולי כבר נשמור לו את הקצבה לפנסיה, לא יותר טוב?.
צריך לסגור את ברז עידוד העוני הזה. בזה אני משוכנע. אבל איך לטפל בילדים? ההצעה של הרצוג נראית טובה אבל במגזרים החלשים יש סכנה שההורים ישדדו את רוב כספי הפקדונות כשהם ישתחררו. גם בן 21 אינו תמיד מבוגר חופשי ועצמאי. מצד שני יש בעיה נוספת בגלל שאם אנשים בכל זאת יעשו ילדים וילדים בכל זאת יהיו עניים יהיה לחץ חזק להוציא עוד כסף עליהם.
מה שאני חושב זה שצריך להוציא את הכסף מהקטגוריה של תשלום העברה, בונוס ילדים, לקטגוריה אחרת. לא לחלק כסף לאנשים כפרס על זה שהם מביאים ילדים שהם לא יכולים להאכיל לעולם, אלא לבנות מערכת במסגרת הרווחה שתטפל בילדים שזקוקים לעזרה. אבל אז אלו ילדים שמקבלים עזרה סוציאלית, עזרה מהמדינה. ומי שצריך עזרה מהמדינה כדי לטפל בילדים שלו צריך לצפות גם להתערבות מהמדינה. חופש זה מצוין אבל מי שצריך את כספי המיסים שלי (שעולים בשל כך) כדי לחיות, שלא יצפה לקבל אותם בזמן שאני מסתכל עליו מעודד ללא הפרעה את עשרת הילדים שלו לחיות גם כן על חשבוני. מי שלוקח כסף מעבר לחלקו למען ילדיו, מקבל התערבות.
בעצם מה שאתה מציע זה להכחיד את העניים באמצעות הפסקת התמיכה בילדים שלהם אא"כ הם יבחרו לגור עם עובדת סוציאלית.
בעיניי גם לאדם עני מגיע להביא ילדים גם אם אני צריכה לממן את זה, כמו שמגיע לו לאכול ולגור בבית עם גג. אולי לא אממן לו עשרים ילדים, אבל שניים בטח.
חוץ מזה גם אנשים נורמטיביים נקלעים לעיתים למצבי מצוקה כלכלית.
בנוסף, התערבות בגידול ילדים עולה למדינה יותר מאי התערבות ותוצאותיה עגומות בד"כ.
זה לא מה שאני מציע זה קריקטורה של מה שאני מציע.
דעות הן כמו קורקבנים. לכל אחד יש. בעיני זה לא מוסרי שאנשים אחרים יוכלו לגדל ילדים על חשבוני בלי לשאול אותי. אני לא טייקון ואין לי כסף לזרוק. ואם הוא גם רוצה לחנך את הילדים שלו לחיות על חשבון הילדים שלי אז זו כבר ממש החוצפה בהתגלמותה. בכל מקרה אלה שמגדלים על חשבונך ילדים לא מסתפקים בשניים אז גם לך יש סיבה לכעוס.
אם את רוצה לממן את ילדי העניים מרצון למה שלא תקימי גמ"ח פרטי?
יש אנשים שקורה להם אסון ונופלים על זמנים קשים (מחלה או מוות של מפרנס למשל) אחרי שכבר יש להם ילדים. אבל יש הרבה יותר שפשוט עושים בין 5 ל-15 ילדים למרות שהמשכורת מלכתחילה לא משהו. בשביל אסונות צריך שיהיה ביטוח. אם זה ביטוח פרטי או ממלכתי זו שאלה של ההשקפה הכלכלית שחורגת מנושא הדיון. אני מוכן לצורך העניין לקבל כל תשובה לשאלה הזו. ואם אין ביטוח ואין רשת ביטחון מהמשפחה אז אכן אנשים כאלה נתמכים לעיתים קרובות ע"י שירותי הרווחה. אבל אני מקווה שתסכימי מרים שילד זה לא אסון ולא צרה, או לא צריך להיות בכל מקרה. אנשים שמביאים לעולם ילדים שהם לא יכולים לפרנס הופכים את הילדים האלה לצרות קטנות שעכשיו המדינה צריכה להוציא אותם מהן.
אני לא בטוח שהתערבות תמיד מביאה לתוצאות גרועות. בעיקר שהתוצאה של לזרוק כסף על הבעיה היא עוד דור של דורשי כסף.
לא זו קריקטורה של ההצעה שלך אלא המשמעות שלה.
גמ"חים פרטיים אמורים רק להשלים את מה שחסר במקרה הרע ביותר, אבל בטח שלא למלא צרכים קיומיים בסיסיים, אא"כ אתה רוצה להיות אפריקה שבה זרוקים אנשים ברחובות.
אנשים בעלי שיקוליים או כישורי חיים ראויים הם אלה שנכחדים על פי דרווין, אבל מכיוון שאנו לא חיות, אנו לא מאפשרים להם להכחד אלא תומכים בהם (עד גבול מסוים, ופה נעוץ ההבדל בין המדינות השונות ובין הדעות השונות כמו שאתה אומר.
הדעה שאתה מציג היא מאוד קיצונית ולא מקובלת בעולם המערבי, בין היתר מכיוון שעוני גורר עלויות עקיפות בדמות פשיעה, כלכלה שחורה ובעיות חברתיות, ולכן הוא מטופל בכל העולם הנאור, כן, גם מהכיס שלך.
אגב, כמו שזה נראה לי (ואני לא יודעת את האמת, רק משערת, אולי אורי יאיר את עיניי) ביטוח מוגזם של האזרחים הוא לא כלכלי כל כך מכיוון שבניגוד לחסכון כל שקל שאתה שם בביטוח הוא שקל אחד פחות שאתה מבזבז. המצב שאתה חולם עליו ייצור מצב של עשירים מאוד שמבטחים את עצמם מכל כיוון, ומעמד בינתיים שמבטח את עצמו מכל כיוון ומתרושש עם השנים מכך והופך להיות עני, ומעמד נמוך שלא יוכל לבטח את עצמו ויתגלגל עם ילדיו ברחוב (הוא לא יפסיק להביא ילדים. זה צורך קיומי ורואים שגם במדינות הכי עניות אנשים מתחתנים ומביאים ילדים שמתים ברעב).
ואם כבר מדברים, ראיתי היום מאמר של בלניקוב (http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000833670#fromelement=hp_daily_news) שלפי מה שהוא אומר אין כל כך הרבה משפחות עם 11 ילדים כמו שאתה חושב.
התכוונתי "אנשים בעלי שיקולים או כישורי חיים לקויים"
את מביעה דעות שלך כאילו הן עובדות. מה שאת מציגה כדעתי זה בבירור לא המשמעות של מה שאני אומר, ובגלל זה אני אומר שאת מציגה קריקטורה. להפך. אני לא אומר שצריך להפסיק השקעת הכסף בטיפול בעניים או שאנשים צריכים להיות זרוקים ברחוב. אני אומר שבמקום לזרוק כסף לידיים של אנשים שנוהגים בחוסר אחריות ומביאים לעולם ילדים שהם לא יכולים להאכיל אותם בעצמם, צריך להקים בכסף מערכת רווחה אפקטיבית (כלומר לא לזרוק ילדים לרחוב), ואני אוסיף גם מערכת חינוך אפקטיבית, שתדאג לזה שלילדים יהיו הזדמנויות, אם לא שוות, לפחות לא אפסיות. אני פשוט לא רוצה, ואני אחזור על עצמי שוב פעם, לעזור להורים לא אחראיים לגדל את הילדים שלהם להיות הורים לא אחראיים שהילדים שלי יצטרכו לממן. אני רוצה שהכסף של המיסים שלי שמושקע בילדים עניים יעזור להם להפוך למבוגרים משלמי מיסים ולא רק נתמכי מיסים.
בקשר לביטוח. ביטוח הוא פחות או יותר בהגדרה לא כדאי במקרה הממוצע. הרעיון של ביטוח הוא לא להרוויח כסף, אלא לאזן את המזל הרע ולהגן בפני אסון. אם מישהו יודע לפני שהוא עושה ביטוח שהפעולה שלו משתלמת כלכלית במקרה הממוצע סימן שהאקטואר לא עשה את העבודה שלו כמו שצריך. אבל בכל זאת משתלם לפעמים לעשות ביטוח כי יכול להיות שישרף לי הבית ואז אני ממש אצטרך כסף, ומשתלם לי לבזבז קצת כסף עכשיו גם אם בממוצע אני מפסיד כסף שאני עושה ביטוח. לא עושים ביטוח כדי להרוויח, אלא כדי להתגונן ממקרי קיצון. לכל אזרחי ישראל יש ביטוח (לאומי ובריאות), ולרבים יש ביטוחים נוספים (רפואי משלים, דירה, רכב). רובם אינם עשירי הארץ. למעשה היחידים שכמעט לא צריכים ביטוח הם העשירים מאוד, ששום דבר כמעט לא יכול למוטט אותם כלכלית (אפילו לא חובות ענק, כמו שראינו בשנים האחרונות).
לא מספיק שאת מפרשת לא נכון את עמדתי. את גם מפליגה בהודעה שלך בכל מיני תחזיות שאין לי מושג מאיפה שלפת אותן (אני מניח שמספרים ומסרטים בדיוניים או משהו כזה).
תודה שהבהרת לי מהו ביטוח. אמרתי שלהערכתי לא כדאי כלכלית שלאנשים יהיו הרבה ביטוחים. הכוונה לכדאיות הכלכלית של המדינה לא של הפרט.
לגבי מימון ילדים אתה אומר עכשיו דברים שונים ממה שאמרת קודם. קודם אמרת שילדים עניים יזכו לרווחה אם ההורים שלהם יהיו מוכנים להתערבות בחייהם. אני לא בטוחה שאני סומכת עליך או על המדינה לקבוע מי הם הורים אחראיים ולא סוברת שכדאי לקצץ קצבאות ילדים שאגב קיימות בכל העולם הנאור כך שיותר ילדים יגיעו למצב של רווחה.
אם אתה מפרש אחריות כיכולת מימון הילד לפני הבאתו אז הדרוויניזם הזה לא מקובל עליי.
שוב אני אומרת לך וזו עובדה ולא דעה – בכל מדינה מתקדמת יש קצבאות ילדים ולא זעומות כמו פה.
בואי נסתכל על שלוש אפשרויות לטיפול בעוני ונזקקות ע"י המדינה.
1) לא לטפל. כל אחד אחראי לעצמו, וצריך לטפל בעצמו או להשתמש בסעד פרטי מארגונים שאינם בבעלות המדינה. יש אנשים שזו עמדתם שלא צריכים להיות שירותי רווחה בכלל, אבל אני לא אחד מהם וזו לא העמדה שהבעתי כאן, בוודאי לא לגבי ילדים נזקקים, למרות שבהודעות קודמות רמזת שכן.
2) עזרה ללא תנאי. המדינה עוזרת למי שצריך בהזרמת כסף ללא כל תנאי ובקרה. זו בהחלט לא המדיניות של מדינת ישראל בכל התחומים, אבל מדיניות קצבאות הילדים משקפת השקפה קרובה מאוד לזו.
3) עזרה בתנאי, שזה אכן מה שאמרתי. המדינה עוזרת לנזקקים אבל לאו דווקא בדרך שהם היו רוצים ולא ללא תנאי. מדיניות הרווחה של מדינת ישראל היא במידה רבה מהסוג הזה. לא מחלקים לאנשים סתם כסף, אלא מציעים שירותים שונים שהמדינה חושבת שהם ראויים או מציעה עזרה שמתלווים אליה תנאים שונים ומשונים. במקרים הקשים עובדות סוציאליות נשלחות כדי לפקח על הנעשה בבתים ועל שלום הילדים. מדיניות רווחה מטיפוס זה קיימת לא רק בישראל אלא גם בכל המדינות שישראל היתה רוצה להידמות להם.
וכאמור אני אכן הצעתי להעביר את תקציב התמיכה בילדים נזקקים (קצבאות הילדים) ממידיניות מופקרת מטיפוס 2 למדיניות אחראית ואפקטיבית מטיפוס 3. את בתגובה רמזת שאני מעודד מדיניות מטיפוס 1, דבר שאינו נכון. אני הצעתי גישה שונה בתכלית. אני רוצה שבמקום לזרוק כסף על עידוד הטפילות נשקיע כסף בעזרה אמיתית לילדים האלה. וכן, זה אומר להידחף לענינים של חלק מההורים האלה, וזה בסדר להשקפתי כי הם מבקשים מהמדינה עזרה חריגה (בניגוד למה שכולנו מקבלים בחוזה החברתי הסטנדרטי, כבישים, משטרה וכו'). ההורים האלה שאני מדבר עליהם הם אלה שמחנכים את ילדיהם להיות תלויים במדינה כמוהם. הרי במה מדובר פה? בחינוך שיאפשר לילדים האלה להתפרנס בכבוד כשיהיו בוגרים, בחשיפה של הילדים למדגם מגוון מתוך מכלול התרבות העולמית ולא רק לקבוצה מצומצמת של ספרים שמישהו החליט שרק היא מותרת. בשביל משפחה "רגילה" שרק בשל מזל רע נפלה על זמנים קשים זו לא צריכה להיות בעיה. זו בעיה בשביל אנשים שלא רוצים שהילד שלהם ידע חלילה מי זה גלילאו (למשל).
ומי שלא רוצה את הדברים הבסיסיים האלה, שלא רוצה שלילדים שלו יהיה חינוך ראוי, שימצא דרך להסתדר שלא על חשבון המיסים שלי. מי שפוגע בילדים האלה זה לא מי שרוצים לתת להם סיכוי לעתיד כמוני, זה ההורים שלהם. יכול מאוד להיות שההורים שלהם מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון, וצריך לכבד את הזכות של אנשים להאמין במה שהם רוצים, ואני מכבד, אבל לא מוכן לממן.
מה הקשר בין גלילאו לאחריות הורית?!
קצבאות ילדים בישראל ובכל העולם אינן חלק מתשלומי רווחה מותנים לנזקקים אלא מהווים חלק מהכנסתם של ההורים ללא קשר למצבם הכלכלי. זאת מכיון שהמדינה משתתפת עם ההורים בעלות של גידול ילדים שלימים יתרמו את חלקם במיסים למדינה.
אני אכן מסכימה אתך שבמשפחות רבות הכסף מבוזבז אבל לא מסכימה שצריך לפקח עליו כי פיקוח הוא דבר בזבזני בפני עצמו, ונגוע בשיקולים ערכיים.
במידה והמדינה מעוניינת במתן קצבת ילדים כדי להוזיל את "מחיר" הילד בניגוד להשפעת ההכנסה כפי שכתב אורי, היה עדיף להפסיק לשלמה ולתת במקומה חינוך חינם כולל ספרים ומחברות וכולי.
א-ב-ל זה רק בתנאי שהמימון של החינוך יעשה בצורת וואוצ'רים וכל אחד יוכל לחנך את ילדיו בחינוך הנראה לו.
לחילופין שיקדישו את המימון הזה להכשרה מקצועית.
יש להבין שהמדינה היא בסה"כ מכשיר כלכלי, וקודם כל עליה לגייס מספיק מיסים כדי לספק מוצרים ציבוריים ברמה גבוהה (ביטחון, משפט….).
לאחר מכן ניתן להתווכח אם המדינה צריכה להיות קבוצת רכישה של מוצרים ושירותים (וכך נוכל לחסוך את הרווח שהיו מרוויחות החברות הפרטיות).
כנראה שרובנו נסכים ששירותי בריאות למשל אין בעיה שהמדינה תקנה עבורנו כי לכולנו צרכי בריאות דומים פחות או יותר, וכך גם תשתיות וכדומה. לעומת זאת שירותי חינוך אני לא רוצה שהמדינה "תקנה עבורי" אפילו אם זה ייצא זול יותר כי החברה בישראל היא הטרוגנית ביותר וכל אחד מעוניין בשירותי חינוך שונים. וכמו החינוך כך המדע, התרבות, הספורט, ועוד.
המצב היום הוא שהדתיים ממנים את החילונים ולא כפי שמקובל לחשוב, כי כל התקציבים של החינוך, המדע, התרבות, הספורט וכדומה עולים עשרות מונים על תקציבים לחרדים בקיזוז השפעת ההכנסה ממיסים. ואם מישהו חושב שזה לא נכון שידבר במספרים ויציג נתונים אחרים.
ועוד משפט אחד על דברים בסיסיים. מבחינתי התורה היא הבסיס לכל החוכמה בעולם ולכל הערכים. זה עומד במבחן ההשרדות – תורות נפלו וקמו ואין היום אדם שפוי שסוגד לאלילים או מאמין במיתולוגיה יוונית. לעומתם יהודים רבים ביניהם זוכה פרס נובל ומדענים בעלי שם מאמינים בתורת ישראל וחיים על פיה. לכן, בתקופת הילדות והנעורים, הכי חשוב לי שילדיי ילדמו תורה.
לאחר מכן, מצויידים בערכים ואוריינות גבוהה (הכי גבוהה בארץ, וזה לא הדתיים אומרים), יוכלו לפנות להכשרה מקצועית או לימודים אקדמיים לאחר מכינה בת שנה.
העשרה וידע כללי יכולים לבוא מקריאה כפי שאני אכן מעודדת וכפי שאני בעצמי למדתי.
האמן לי שהידע הכללי שלי אינו נופל משלך.
קצבאות ילדים אכן אינן חלק מהמערכת הסוציאלית, וזה מה שההצעה שלי שואפת לשנות. המדינה אכן מחלקת כסף לכל ההורים וזה טיפשי כי יש הורים שלא צריכים את הכסף ויש הורים שמנצלים אותו כדי לעשות עוד ילדים עניים כדי שיעשו עוד ילדים עניים וכן הלאה.
חלילה שהחינוך יעשה בצורת וואצ'רים ללא פיקוח. זה בדיוק מה שצריך להילחם בו. נראה שאת נלהבת מאוד מהרעיון שאנשים שהם נטל על החברה יגדלו גם את הילדים שלהם להיות נטל. אני לא מתלהב מזה. אני רוצה שכסף לחינוך ילך לחינוך מקיף ומועיל, ולא לאינדוקטרינציה חד-מימדית. לא כולם חייבים ללמוד בדיוק את אותו הדבר, אבל מינימום של ליבה לפחות. וכן, שידעו מי היה גלילאו ואיך עובדות המשוואות שלו, ושיקראו גם כמה ספרים מכל מיני סוגים וארצות, ושיבינו שיש יותר מדעה אחת בעולם שיש בה איזושהי חשיבה.
מדע גברתי, לא שייך לחילונים בלבד. באוניברסיטאות יש פרופסורים וסטודנטים דתיים מאמינים וגם כמה חרדים (כן ירבו). המדע שייך לכולם, וכולם נהנים ממנו, גם את כשאת גולשת בבלוגים נהנית מפירות המדע. גם המיסים האלה שמחזיקים את תקציב המדינה מגיעים מהכשרה מדעית (אפילו כל הנשים החרדיות האלה שעובדות בתכנות במפעלים מיוחדים כדי שחלילה לא יתערבבו עם גברים… מחשבים זו תוצאה של מדע).
תמיד מצחיק אותי שאנשים מדברים על תרבות. כאילו סובסידיות שעוזרות לתמוך בכמה אלפי עובדים בתאטראות ותזמורות וכו' הן שוות ערך למימון של אי-עבודה בציבור שלם.
תקציבים של חינוך זה לכולם. לכל מי שרוצה. הבעיה עם החרדים זה שבתי הספר שלהם מקבלים מתקציב החינוך, אבל חינוך כאמור זה לא בהכרח מה שקורה שם. אני בעד לממן חינוך ממלכתי שעומד בתנאי מינימום סבירים, ולהפסיק את הקומבינות שפוטרות את החרדים. מי שרוצה חינוך עצמאי שיממן אותו בעצמו (וזה תקף גם לגבי החינוך הפרטי המסובסד של היאפים החילונים. בציבורי יש חוקים, פרטי זה על חשבונך).
מבחינתך יכול להיות כל דבר שבעולם. לא ממש חשוב לי מה מבחינתך. עובדות חשובות. לספרות התורנית יש לו מקום בהיסטוריה של האנושות, כמו להרבה ספרות אחרת (כולל המיתולוגיה היוונית). האמונה שלך זה העניין שלך, ואם את מאמינה משום מה שהתורה תביא לילדים שלך פרס נובל תממני את זה על חשבונך. ותבדקי כמה מזוכי פרס הנובל היהודים למדעים היו אורתודוקסים שומרי מצוות. לא הרוב. וכמה היו חרדים? לדעתי אפס. כמה חרדים ישראלים זכו בנובל? אפס. טיורינג? אפס. מדליית פילדס? אפס. כאמור, פנטזיות מבוססות אמונה דתית לא על חשבוני.
קצבאות הילדים הם אבן רחיים על תקציב המדינה.
הן מחולקות בצורה לא צודקת (למה ילד רביעי או חמישי מקבל פי שתיים מהילד השני?)
בסה"כ אלה סכומים קטנים מאוד עבור כל ילד
הסך הכל הוא גדול מאוד – 7 מיליארד שקלים
והכי חשוב: כפי שאורי מתאר, בצורה הנוכחית הן תורמות לעוני במקום לצמצמו.
אז הצעתי היא כזאת:
העלאה מיידית של גודל הקצבאות ב-10 עד 20 אחוז.
הפסקה הדרגתית של הקצבאות עד לביטולן המוחלט באופן הבא: כל ילד שיוולד מינואר 2014 (בואו לא ננחית גזירה על נשים שהן כעת בהריון) לא יקבל יותר קצבת ילדים.
מה השגנו:
הפחתה עקבית עד לאפס של כל התקציב המיועד לקצבאות הילדים.
מתן עזרה יותר ממשית לדור הילדים הנוכחי עד להתבגרותם.
מרגע התחלת יישום התוכנית משפחות תפסקנה לסמוך על הקצבאות בשיקולים של הבאת ילדים נוספים לעולם. יהיה תמריץ ברור להביא ילדים גם לפי יכולת כלכלית.
נקבל ביטול של עוד מכשיר שמעביר בכפיה כסף מאזרח א לאזרח ב.
"קצבאות הילדים … מחולקות בצורה לא צודקת (למה ילד רביעי או חמישי מקבל פי שתיים מהילד השני?)"
המטרה של קצבאות תוכניות סוציאליסטיות ושאר הטבות היא לבזוז אותך ולתת לאחר. למה אותך? כי אתה לא עושה בלאגן על זה? למה לתת לאחר? כי הוא כן עושה בלאגן.
זה הכל.
הענין הוא שבישראל אין שום חישוב כלכלי כשזה מגיע לילדים. רק בישראל זה "תעשי ילדים, הם כבר יבואו עם המזל שלהם". מין אמונה עיוורת שכל ילד מביא איתו משכורת נוספת מעצם לידתו ולא עוד הוצאות ועוד הגבלה על עבודת ההורים (בעיקר האמא). מדינת עולם שלישי.
שוש, אני מאמין שהחשיבה של "יהיה בסדר" תואמת כמעט כל מדינה בעולם, לא רק ישראל. אלו שחושבים כך בעיקר הם האנשים שמתאימים אכן למדינות עולם שלישי (ערבים, חרדים).
כתבתי פוסט על ההצעה של בוזי הרצוג. היא די מטופשת בעיניי. ראשית, הרעיון שהמדינה תחסוך עבור מישהו הוא די מגוחך. איך המדינה חוסכת? קונה אגח מדינה? זו כמו להגיד שמישהו יחסוך על ידי כך שיתן לעצמו כסף.
שנית, את אותו רעיון אפשר ליישם מיידית ועם הטיה רצויה לכיוון המגזרים התורמים על ידי הסטת הקצבאות לתשלום משכורות לחיילים.
Piece of writing writing is also a excitement, if you know after that you can write or else it is
complex to write.