בחוץ חם, וצעירים בבגדי ים מינימאליים משתרעים על החוף. אני מנסה לחפש ביניהם את יותם. הוא כבר בן 22 עכשיו וגולש גלים לא רע. ניסיתי להזהיר אותו מהכרישים הבוקר, הם נורא מפחידים אותי משום מה, אבל אותו זה מצחיק. ככה זה עם צעירים שגדלו כאן, אני מניח. בסופו של דבר אני קולט אותו, לצד החוף, מדבר עם שתי בחורות. מזלו שהוא ירש את המראה החיצוני שלו מאימא ולא ממני…
אני מחזיר את מבטי אל מסך הטלוויזיה התלוי על קיר הפאב הקטן. עכשיו תקופת בחינות, ויש לי זמן פנוי רב, מה שאי אפשר לומר על הסטודנטים שלי בפקולטה לכלכלה שבאוניברסיטת סידני. בכל אופן, הצלחתם בבחינה הקרובה היא לא הדבר העיקרי שמטריד אותי, וגם לא סיכוייו של יותם עם התיירות שבחוף. הדברים שאני רואה בטלוויזיה הם אלו שמטרידים אותי.
גם היום ערוצי החדשות הבין-לאומיים מדווחים בהרחבה על ההתרחשויות האחרונות בישראל. הפאב הקטן שעל החוף חביב במיוחד על ישראלים לשעבר, והבעלים (גם הוא ישראלי לשעבר) מכוון את הטלוויזיה ל CNN באופן קבוע מאז שהכל התחיל.
התמונות אינן קלות לצפייה.
אני רואה שלושה טנקים נוסעים בשיירה ברחובות מזרח ירושלים, בצילום תזזיתי שמישהו העלה ליוטיוב. טרטור מקלע נשמע ברקע, ואחד הטנקים מכוון את התותח שלו אל בניין סמוך ויורה. אני רואה חיילים משוטטים בין בתים לבנים עם גגות רעפים, בליבו של נוף פסטורלי. רבים מהקירות מחוררים מפגיעות מקלע, ומתחת מופיעה הכותרת: "הצבא הישראלי הצליח לכבוש מחדש את קריית טבעון, במחיר של אבדות קשות לאוכלוסייה האזרחית". אני רואה צעירים ערבים מיידים בקבוקי תבערה בהפגנה אלימה, ומזהה את רחוב ירושלים ביפו. גם כאן מגיעים עד מהרה המשוריינים, חורשים בשרשרותיהם את האספלט. אני רואה ראיון עם הרמטכ"ל הישראלי, "בעזרת השם עד סוף החורף אני מאמין שנצליח לדחוק אותם בחזרה אל הכפרים שלהם" הוא אומר. לראשו יש כיפה גדולה, ואת פניו מעטר זקן שחור ועבה.
רק אתמול דיברתי עם ההורים שלי. הקרבות לא הגיעו לראשון לציון, הם אומרים. בינתיים יש רק רקטות פעם – פעמיים בשבוע. הם שמחים על כך שהצליחו לאסוף את אחי הגדול ממעון הנכים שבו הוא מתגורר בשכונת גילה שבירושלים, לפני שהיא נכבשה על ידי כוחות האויב. הממשלה ממליצה להימנע ככל האפשר מנסיעות על כביש 1, אבל הם נסעו בכל זאת. הופתעתי לראות בשיחת הווידיאו שאבי החליט לגדל זקן, הוא אמר שזה משפר את הסיכויים שלו בלשכת הסעד. שוב הצעתי להם לבוא לפה, אפילו באופן לא חוקי, ושוב הם דחו אותי. בכל מקרה, כבר התחלתי לברר לגבי ספינות המבריחים מקפריסין. זה משעשע, איך פעם הגלו לקפריסין אנשים שניסו להעפיל לארץ בניגוד לחוקי המנדט הבריטי, והיום מנסים לעצור ישראלים שמנסים לברוח דרך הים לקפריסין ולבקש מקלט מדיני, בניגוד לחוקים שהעבירה הממשלה לאחרונה.
יוסי מגיע, מתיישב לצידי ומזמין משקה אלכוהולי אליטיסטי כלשהו שאינני מזהה את שמו. הוא עדיין עובד בכתיבה לעיתונים ישראלים, אם כי מרחוק עכשיו. רובם עיתונים מחתרתיים שלא זוכים לתפוצה רחבה, וכמה מהם אף הוכרזו כבלתי חוקיים.
"נו, מה חדש?" הוא שואל בעברית. כאן בפאב כולם מדברים עברית.
"הם הצליחו לכבוש בחזרה את קריית טבעון", אומרת תמי, בכירה בסניף האוסטרלי של פירמת הייעוץ מקינזי.
"מקום יפה", הוא אומר.
"היה מקום יפה", אני אומר.
"ומה עם באר שבע?"
"עדיין במצור", אומר ארז, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת סידני, שמצטרף גם הוא לשיחה.
הכתב מדבר על ניסיונות התיווך האמריקנים והסיניים, שעד כה לא מצליחים לעצור את האלימות בין הצדדים.
"תשמעו, אני מבין את הערבים, באמת. הטרנספר בכוח היה אחד הרעיונות המטומטמים ביותר בתולדות המדינה. אבל הלוואי שיפסידו" אומר ארז. אנחנו מהנהנים בהסכמה.
"לפני עשרים שנה צה"ל היה מנקנק אותם מבלי לחשוב פעמיים", אמרה תמי.
"לפני עשרים שנה צה"ל עדיין קיבל סיוע כספי קבוע מארצות הברית", אני אומר.
"היו גם הרבה יותר חיילים", אומר יוסי.
בטלוויזיה רואים את מפת מדינת ישראל, עליה מופיעים אזורי הקרבות העיקריים במלחמת האזרחים. מראיין מזכיר שמועות על טבח בעיר הבדואית רהט; שר הביטחון הישראלי מכחיש, ומזכיר בתגובה את הטבח שהתרחש בכרמיאל הנצורה לפני כחודש.
"תגידו", אני אומר לפתע, "אתם זוכרים את ההפגנות האלו שהיו בישראל לפני עשרים שנה?"
"אלו הפגנות?", שואל יוסי.
"נו… מתי זה היה, 2012? 2011?"
"אתה מדבר על ההפגנות של המילואימניקים ב 2018", אומרת תמי.
"לא, נו, לא אלו"
"אז על ההפגנות של החרדים ב 2021?", מציע ארז.
"לא, היו הפגנות יותר גדולות, לפני כן, ב 2011, בקיץ"
"אה, נו, המחאה החברתית", אומר יוסי, "אוגוסט 2011, ארבע מאות אלף איש, ההפגנות הכי גדולות של הציבור החילוני בארץ אי פעם".
"כן, אלו! אתם זוכרים על מה הם היו?"
"לא על התחזקות החרדים?", שאלה תמי.
"לא", אומר ארז, "אני די בטוח שזה היה משהו שקשור למחירי הקוטג'".
"מחירי הקוטג'?", אני מתפלא.
"כן, היה משהו כזה. מחירי הקוטג', מחירי הדיור בתל אביב, דברים כאלו", אומר יוסי.
תמי צוחקת, "כמה מיותר זה נראה עכשיו, בדיעבד…"
"כן", אני אומר, מדליק את האיי-פאד 18 שלי וגולש לוויקיפדיה. "טוב, אז זה היה נראה נורא חשוב להרבה אנשים". האחרים שוקעים בטלוויזיה, בזמן שאני סוקר בלוגים, פורומים, ועמודי פייסבוק שלי ושל חברי מלפני עשרים שנה. "וואו, ממש הדחקתי את כל התקופה ההיא", אני אומר.
"מה?", שואל ארז.
"למשל את מערכת הבחירות, עם יאיר לפיד, את כל הוויכוחים שניהלנו".
"אוי, לא סבלתי אותו", אומרת תמי. "מעניין איפה הוא היום".
"שמעתי שהוא בארצות הברית, כותב לאיזה מקומון", אומר יוסי.
"כולכם לא סבלתם אותו", אני אומר תוך כדי קריאה של כתבות ורשומות שונות. "למעשה, ההתקפות הגדולות ביותר על לפיד באו מכיוון הציבור החילוני-ליברלי, בעיקר תומכי מרץ ומפלגות השמאל. אני לא חושב שיש אדם בפוליטיקה הישראלית שנפתחו נגדו כל כך הרבה קבוצות פייסבוק [1]".
"הוא היה סתם עוד פופוליסט שלא עשה משהו משמעותי בחייו", אומר ארז. "עד היום אני לא מבין למה הוא חשב שיש סיכוי שמישהו יצביע עבורו. אני מתפלא שמישהו בכלל הצביע".
"אולי הוא היה פופוליסט, אבל הוא היה בין הפוליטיקאים והעיתונאים הראשונים שהתייחסו למגמות הדמוגרפיות של הערבים והחרדים בתור בעיה", אני אומר.
יוסי מניח את הכוס שלו על השולחן לאחר לגימה ארוכה. "הטענה הזו הייתה ונשארה גזענית. אנחנו לא יכולים לקחת קבוצת אוכלוסייה שלמה, להכליל ולטעון שהיא בעיה. זה בדיוק מה שלא היינו רוצים שאחרים יעשו לנו היהודים".
"כן, אני מניח שאתה צודק… ובכל זאת, אתה לא חושב שמדינת ישראל השתנתה באופן די דרמטי בעשרים השנים האחרונות?"
"כן, אין ספק שהיה שינוי"
"וממה הוא נובע לדעתך?"
יוסי שותק.
בטלוויזיה רואים את תוצאות ההפצצות על עזה, קילומטרים על קילומטרים של הריסות וילדים קטנים שבוכים.
"מה כבר יאיר לפיד היה יכול לעשות?", שואלת תמי, "לאסור עליהם להביא ילדים לעולם? הוא לא היה יכול לשנות כלום ממילא".
"אני לא יודע", אני עונה לה, " הוא דיבר אז על לימודי ליבה, על ביטול הפטור משירות צבאי, הורדת קצבאות ילדים, על שינוי שיטת המשטר. אני לא יודע אם זה באמת היה משנה משהו, אבל אם הוא היה זוכה במספיק קולות, אולי הוא היה מצליח להיכנס לקואליציה שהרכיב בנימין נתניהו לאחר מכן במקום ש"ס. בכל מקרה, הכרה בקיומה של בעיה היא הצעד הראשון בדרך לפתרון".
"אבל הוא בן אדם מעצבן, עלבון לאינטליגנציה", אומר ארז.
"אז מה? בבחירות אמורים להצביע לרעיונות, לא לבני אדם שהיית רוצה להיות חבר שלהם, או לכאלו שאתה מעריך את האינטליגנציה שלהם. בכלל, אינטליגנציה היא אובר-רייטד כשמדובר בפוליטיקאים".
הפרשן הצבאי הבכיר של CNN מעריך בטלוויזיה שהמלחמה יכולה לקחת עוד חודשים רבים, אם לא תהיה התערבות צבאית חיצונית כלשהי. "הכוחות הערביים מקבלים עזרה כספית משמעותית ממדינות ערב", הוא אומר, "בעוד שמדינת ישראל די מנותקת מהעולם. אפילו היהודים והנוצרים האוונגליסטים בארצות הברית כבר לא תומכים בה כפי שתמכו בתחילת הקרבות. קשה לי להאמין שצה"ל יפסיד, תודות לעליונות הטכנולוגית שעדיין יש לו, אבל ההשלכות יהיו די קשות, גם עבור הצד הישראלי". המראיינת מהנהנת בהבנה.
"תשמע, אני הצבעתי אז למרץ", אומר יוסי, כשהוא בודק רשומות בבלוג שלו מלפני עשרים שנה. "אין מה לעשות, ישבו שם אנשים הרבה יותר רציניים ואינטליגנטים מיאיר לפיד, עם ניסיון ויכולות".
"אני מניח שאתה צודק, אבל כל האנשים האינטליגנטים והרציניים האלו של מרץ היו עסוקים בסכסוך הישראלי פלסטיני או במתקפות על ליברמן ועל יאיר לפיד, ולא אמרו דבר על המגמות הדמוגרפיות או על שינוי שיטת המשטר. הנה, מצאתי את המצע שלהם", אני שולח לו את הקובץ, "הם מתחילים כמובן מהנושא הפלסטיני, לאחר מכן שלל נושאים חברתיים, זכויות אדם, צדק סביבתי, ורק בסוף כמה מילים לא מחייבות על דת ומדינה ואזכור כבדרך אגב של חוקה. שלל נושאים שהם כולם ללא ספק חשובים, חלקם אולי קצת שנויים במחלוקת, אבל אף אחד מהם לא היה באמת קריטי בראייה לאחור. ובעיקר, הם התנגדו לכל שינוי בשיטת המשטר שהיה יכול לתת יותר כוח לממשלה לבצע שינויים משמעותיים, כגון העלאת אחוז החסימה".
"הם התנגדו לכך בצדק", אומר ארז, "בבחירות שלאחר מכן הם לא עברו את אחוז החסימה".
"כן", צוחק יוסי, "אחרי שמחצית מהבוחרים שלהם החרימו את הבחירות כשוועדת הבחירות המרכזית פסלה את בל"ד מלהתמודד. אין ספק שההחרמה הזו הזיזה הרבה למנהיגי המערכת הפוליטית… בכל אופן, עוד לפני יאיר לפיד ניסה ליברמן להתניע את שינוי שיטת המשטר, וכולנו יודעים איפה הוא נמצא היום".
"האידיוט הזה", אומר ארז, "אם רק הוא היה מחכה עם ההפיכה הצבאית חמש שנים הוא היה היום ראש הממשלה ולא נמק בכלא".
"ייתכן שהמניעים של ליברמן היו חשודים, אבל לא המניעים של לפיד, ושל שלל אישים אחרים שדיברו על שינוי שיטת המשטר", אני אומר.
"יאיר לפיד היה סתם עוד חליפה ריקה ומזויפת", אומרת תמי. "אז מה אם הוא אמר כמה דברים נכונים? הבן אדם לא היה מסוגל לדבר שלא בסיסמאות, והציג את עצמו כנציג מעמד הביניים למרות מיקומו אי שם במאיון העליון ושלל קשריו עם בעלי הון כאלו ואחרים".
"ומה היו שאר חברי הכנסת וראשי המפלגות?", אני שואל, "חלקם הגדול כל מני אלופים לשעבר שרק המשיכו לאחר מכן לרפד את מערכת הביטחון בתקציבים שהיא איננה זקוקה להם, ולהפחיד את הציבור עם איומים צבאיים על מנת להסיח את דעתו מבעיות פנים, אסטרטגיה שתמיד הייתה נפוצה במזרח התיכון. והאחרים – שלי יחימוביץ', ציפי לבני, בנימין נתניהו – האם הם באמת היו פחות פופוליסטים מיאיר לפיד? יותר אינטליגנטים ממנו? לא, הם פשוט התבטאו פחות, ולכן ספגו פחות ירידות"
"הם היו יותר מנוסים", אומרת תמי.
"כן, ראינו איך הניסיון שלהם עזר בתקופות שבהן הם היו בשלטון".
"יאיר לפיד לא היה יותר ממשיח שקר", אומר יוסי.
"כן, גם את זה אמרו הרבה לפני 20 שנה, ולא הבנתי את העניין. מה יותר משיחי בלתמוך ביאיר לפיד בהשוואה לכל מועמד אחר שהיה אז? העובדה שהוא היה חדש בפוליטיקה? הוא לא באמת היה חדש, לא יותר מאחרים שקפצו אל הפוליטיקה מכיסאות גבוהים. אף אחד מהתומכים לא חשב שיאיר לפיד יעצור את ההידרדרות בוודאות מלאה, פשוט חשבנו שזה הסיכוי הטוב ביותר שקיים, גם אם מדובר בסך הכל בסיכוי של 10%. כמות השנאה שהופנתה כלפי יאיר לפיד מצד המחנה החילוני-ליבראלי הייתה פשוט מוזרה, ועד היום אני מתקשה להבין את מקורה".
בטלוויזיה משודרת כתבה אודות הפינוי של הריסות מגדלי עזריאלי, וטקס הזיכרון שנערך שנה לאחר הפיגוע הנוראי. ראש הממשלה מדבר, הוא אומר שבמקביל למלחמת האזרחים ממשלתו תמשיך לרדוף את חברי ה"בריגדה היהודית", המחתרת הדתית שביצעה את הפיגוע על מנת לזרז את הגעתו של המשיח.
"טוב, אין טעם לכל הדיון הזה עכשיו", אומר ארז.
"כן, זה די מיותר", אומר יוסי.
"מה שנעשה כבר נעשה", אומרת תמי.
והם צודקים.
בשנת 2032, הם צודקים.
אבל אנחנו עוד לא בשנת 2032.
הבהרות:
- איני יודע עדיין אם אצביע ליאיר לפיד או לא, אך לאור שלל המתקפות עליו ברחבי העולם הווירטואלי (למשל זו) הרגשתי צורך להגן עליו.
- איני חוזה עתידות, והתסריט המתואר כאן הוא רק אחד (קיצוני למדי) מתוך רבים שיכולים להתרחש. תסריט פחות קיצוני יכול לכלול בעוד 20 שנים מדינה שהיא בסך הכל קצת יותר דתית, ענייה ומפגרת ממדינת ישראל של היום (שהיא בעצמה קצת יותר דתית ומפגרת ממה שהייתה לפני 20 שנים, אבל השינוי הוא הדרגתי ובאמצע עלו לכאן מיליון רוסים חילוניים ואינטליגנטים, אז לא ממש שמנו לב). איני טוען גם שאני יכול לדעת את הסבירות היחסית של כל אחד מהתסריטים האפשריים.
- לעומת זאת, אני כן טוען שמכל הבעיות בפניהן עומדת מדינת ישראל, הבעיה החשובה ביותר היא השילוב הקיים באוכלוסיות מסוימות של שיעורי ילודה גבוהים, עוני, עוינות כלפי מוסדות המדינה, ערכים לא ליבראליים, וחינוך ברמה נמוכה שאינו מתאים לעולם המודרני. הערבים והחרדים אינם האויב, וסביר שנוכל להתמודד עם הבעיות הללו רק אם נעבוד ביחד איתם, אבל אסור לטמון את הראש באדמה.
- כל השמות ברשומה אולי בדויים לחלוטין ואולי לא, וייתכן שכל קשר בינם לבין המציאות הינו מקרי בהחלט.
[1] קבוצות הפייסבוק נגד יאיר לפיד – מדגם אקראי:
דעת מיעוט 
למה אין שם 'רועי' ??
כי אני לא זוכר את דעתך לגבי יאיר לפיד. מצטער, אולי בפוסט הבא…
שינוי שיטת הממשל לא באמת יעזור, מפלגות כמו ש"ס ויהדות התורה כבר גדולות מדי, להעלות את אחוז החסימה רק יעיף מפלגות כמו מרץ.
בכל מקרה כמות הקולות שהולכים למפלגות חילוניות היא קבועה, זה לא שהוא מושך קולות של ש"ס ובל"ד.
אז בעצם, למה זה משנה אם אנשים שונאים אותו או לא?
הגדלת אחוז החסימה עלולה להעיף את מרץ, אבל בוחרי מרץ יעבירו את קולותיהם לעבודה כך שהגוש החילוני לא בהכרח יפסיד מזה. לדעתי הקיצוניים יפסידו יותר, ביחד עם כל מני מפלגות קיקיוניות אחרות. אנחנו נרוויח יציבות גדולה יותר.
כמות הקולות שהולכות למפלגות חילוניות היא קבועה בערך, כי יש אנשים שמתלבטים בין ש"ס לבין הליכוד למשל, אבל זה בעיקר משנה בגלל הסיכוי להקים כאן קואליציה ללא חרדים. למשל, הסיכוי שמרץ תיכנס לקואליציה בראשותו של ביבי. אני לא חושב שיש סיכוי כזה, ויאיר לפיד לעומת זאת כן יכול להיות בקואליציה הזו.
ישר ולעניין.
מצטרף מטוקיו…
בתור מי שלא קוראת עיתוני אקטואליה ולא רואה טלויזיה, כל הידע שלי על יאיר לפיד מסתכם בצפיה בהרצאה שהוא העביר באיזו מכללה לא מזמן והועברה ביוטיוב. ההרצאה היתה לא רעה בכלל, ולא רק מבחינת התוכן אלא כי הוא עשה עלי רושם של בן אדם שפוי ושקול (כלומר לא מישהו שיש לו עקרונות קיצוניים שיביאו את המדינה לאבדון), אינטיליגנטי, וכריזמטי מספיק כדי לסחוף אחריו אולי גם אנשים שבאופן רגיל היו מתנגדים לדעותיו (שאין לי מושג מהן, אבל לפי איך שהוא נראה ומדבר הוא נשמע לי כמו שמאל מאוד מתון+ציוני). לא החלטתי עדיין למי להצביע, אבל הוא אופציה. נראה איך הפרסונה הפוליטית שלו תתפתח עד הבחירות.
אגב, ראיתי בפייסבוק שדובי קנניגסר ויהונתן קלינגר רצים למפלגת העבודה. מאוד מחבבת את דובי קנניגסר, למרות שהוא שמאל קיצוני ביותר.
העם אוהב להקצין את המוכר מאתמול.
העם רוצה שיגידו לו 'לעשות' ללא קשר לתוצאה.
אם זה גם מרגש זה יתרון משמעותי.
מסקנה: הצבעה למפלגה שתהפוך מבצע בעזה למלחמה אזורית היא בעלת סיכויי הצלחה גבוהים.
הקישור שהבאת לבלוג – פשוט נהדר. מדהים כמה השמאלנים הטהרנים עיוורים למציאות ולנושאים הפרקטיים ומתמקדים בתיאוריה ובאידיאלים.
אני מתכוון בעיקר לזעזוע שמביע כותב הבלוג מהרעיון שלפיו ראש ממשלה לא יוכל להיות מודח (באופן מעשי).
לא חשובה התוצאה של הסחיטה שקיימת היום, לא חשוב לו הניסיון (המוצלח) של ממשלת שרון-לפיד-פרס מבחינת חקיקה אנטי-חרדית, לא חשובות לא המשמעויות. העיקר שהכנסת הדמיונית שהוא חושב עליה תוכל תיאורטית להדיח בקלות ראש ממשלה אם לא אוהבים אותו.
כן, לעיתים נראה שהמטוטלת נטתה יותר מדי לכיוון של "איך מדיחים מנהיגים גרועים", וצריך להחזיר אותה קצת לכיוון של "איך מנהלים מדינה באופן יעיל".
בקשר למגמות הדמוגרפיות שאתה מזכיר – נדמה לי שהיינו כבר בסיפור הזה סביב יום ירושלים. "המגמות" האלו לא שוות את הנייר שעליהן הן נכתבות, כי הן מניחות המשך לינארי של כל הדברים שקורים היום, גם כשהשטח בעליל ישתנה. למשל, הן מניחות שאחוז הריבוי של האוכלוסיה החרדית יהיה זהה גם כשהם 8% מהאוכלוסיה וגם כשהם יהיו 30% מהאוכלוסיה – וזו הנחה לא סבירה. כל אקסטרפולציה של המציאות היום, שלא מבינה שהתוצרים שלה וסיבותיהם הם אנדוגניים אלה לאלה, ולא מכניסה את ההשפעות ההדדיות שלהם לתוך המודל – פשוט לא ראויה להתייחסות רצינית.
בדיון ההוא סביב יום ירושלים הראיתי לך נתונים. בדקנו תחזיות שנעשו לגבי החרדים 20 שנה אחורה, וראינו כמה רחוק הן היו מהמציאות, כי לא הצליחו למשל לחזות את העובדה שההגירה השלילית מירושלים היא בעיקרה חרדית היום (כי ככה זה כשהריבוי הטבעי שלך גדול מקצב הגידול של מקום המחיה שלך. איך לא חשבו על זה קודם).
לא הייתי פה ביום ירושלים אז סלח לי שאני מתפרץ, אבל נראה לי שאתה טועה שכל התחזיות הן לינאריות שמתעלמות משינויים. לפני מספר שנים עיינתי בדו"ח של מרכז מציל"ה שדן במגמות דמוגרפיות, הנה קישור:
יש ללחוץ כדי לגשת אל Demo_final.pdf
התרשמתי שהם נזהרים בתחזיות ולוקחים בחשבון מגמות שמצביעות על פיחות בכמות הילדים לאישה חרדית. בהערות כתוב שהתחזית מבוססת על שיעור פריון של 6 ילדים לאישה חרדית (שיעור הנמוך ב־%25 בקירוב מן השיעור כיום).
לפי תחזית זו עד 2028 צפוי שהאוכלוסייה החרדית תמנה %15 מכלל האוכלוסייה בישראל ויותר
מ־%20 מכלל היהודים. בקבוצת גילאי 14-0 משקלם צפוי להיות בולט עוד יותר: בקרב כלל הילדים בישראל צפוי חלקם של החרדים להגיע ל־%25, ובקרב הילדים היהודים – ל־%33 בקירוב.
קראתי את הלינק. שניה לפני שהם מביאים את הנתונים שהבאת בתגובתך הם כותבים כך:
התחזית שערך לאחרונה (2008) צוות פרויקט “ישראל 2028״ העריכה ***כי
בהנחה שלא יחול שינוי קיצוני בשיעור הפריון החרדי*** [ ההדגשה שלי], יעלה שיעור החרדים בשנת 2028 לכדי 15% מאוכלוסיית ישראל או לכדי 20.5% מכלל היהודים בישראל. וכו'
גם קראתי לעומק את מה שאפשר היה בנוגע לשיטות עריכת התחזית והנחות היסוד שלה, ולא זיהיתי שום שינוי מתחזיות רגילות לגמרי – תחזית לינארית לגמרי שמניחה שמה שהיה הוא שיהיה בסטיות קטנות של אי וודאות שמנסים לתקן פה ושם. אלה הנחות שגויות, והתחזיות שנוצרות מהן לא שוות הרבה.
בהנחה שלא יחול שינוי קיצוני מפורט בהערות כפיחות של 25% בשיעור הפריון. זאת לא הנחה פשטנית של מה שהיה הוא שיהיה ולעניות דעתי זאת אף הערכה זהירה. בכל זאת התכנסו אנשי מקצוע לכתוב דו"ח למטרות מוגדרות ואתה טוען שזה לא שווה הרבה. אם אתה כזה א גרויסע חוכם האם ניסית לבנות מודל עם ההנחות שלך ולחזות את המצב? ממליץ שתעשה את זה בתור תרגיל סיום לקורס ותשטף אותנו בממצאים.
אני חושב שצריך ממש לעצום את העיינים חזק כדי לא לראות מה המגמה מבחינת אחוז הריבוי של המגזרים השונים ולאן זה הולך ב-10-20 השנים הקרובות (מעבר לכך תחזיות דמוגרפיות אכן מתחילות להתערער באמינות). מה גם שאם אתה רוצה לדעת מהו הכוח הפוליטי של כל מגזר בעוד 15 שנה אתה לא צריך תחזית כלל אלא חשבון פשוט כפי שכבר ציינת.
זו לא הנחה פשטנית, זו הודאה של "אין לנו מושג מה קורה, ולמה הוא קורה, ולכן אנחנו לוקחים מרווח בטחון עצום". השיטה היא עדיין לינארית: מניחים קצב גידול שנתי, מעלים אותו בחזקת 20, עושים את זה לכל תת קבוצה באוכלוסיה, ובודקים מה קורה עוד 20 שנה. מודל פשוט.
כן, אני יודע לעשות מודלים יותר מתוחכמים (וגם עושה את זה השכם והערב בתחומי המחקר שלי), אבל, לא, אני לא מספיק מכיר סוגיות בדמוגרפיה כדי שהמודלים שלי יהיו שווים הרבה.
בדיון על יום ירושלים (תבדוק כאן בבלוג, אורי ישמח לעזור לך) הבאתי נתונים שהראיתי שתחזיות שניתנו לעשרים שנה קדימה לפני כעשרים שנה פשוט כשלו בגדול. גם אותם עשו חוקרים טובים ואנשי מקצוע מעולים שהתכנסו כדי לעשות את המיטב, ובכל זאת לא הצליחו יותר מדי, כך שהנימוק שלך בנוגע לאנשי המקצוע לא ממש תופס.
לגבי עצימת העיניים. לא אני ולא אתה עוצמים עיניים. אתה רואה את המגמה של היום וחושב שהיא תמשיך במשך 20 שנה ומתחיל לדאוג. אני רואה את המגמה של היום, את המגמות של אתמול ושל שלשום, ומבין שאין שום סיכוי שהמגמה של היום תימשך 20 שנה. מזה אני מסיק שמודל שרוצה לחזות ברצינות 20 שנה קדימה, לא מספיק שהוא יבדוק את המגמה היום ויעשה לה אקסטרפולציה, אלא יבדוק באיזה אופן ומאיזה סיבות משתנות מגמות, ויכליל את השינויים האלה והפרמטרים הנוספים במודל.
עכשיו, כמובן אפשר להיות פשטני. אם כל מה שאתה רוצה לדעת זה אם יהיו יותר או פחות חרדים (באופן יחסי) בעוד 20 שנה, לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת את התשובה. אבל אם אתה רוצה לדעת טווח יותר מדוייק (עם רמה מסויימת של ודאות ואמינות), ויותר מכך, אם אתה רוצה לדעת איזה השלכות יהיו לזה, צריך תחזית קצת יותר טובה ועשירה מזו הפשטנית.
למה שאני ארצה לדעת יותר מאשר כמה פחות או יותר חרדים יהיו בעוד 20 שנה? אפילו הייתי אומר שמה שמעניין אותי זה איזה נתח אלקטורלי יהיה לאוכלוסיה הזו ולשם כך הסכמנו שלא צריך אפילו תחזית דמוגרפית.
אני חושב שסטינו עם הדיון על התחזיות מההנחות האמיתיות שעומדות מאחורי הפוסט, שהינן:
א. החלק באוכלוסיה שמצביע למפלגות החרדיות הולך לגדול בשנים הקרובות. כמו כן האוכלוסיה שמצביעה למפלגות הדתיות-לאומיות הולכת לגדול. מדובר על גידול שנובע מהצטרפות בני הקבוצה הזו לפנקס הבוחרים ולא מגורמים עלומים שתלויים בתחזיות.
ב. בבחירות הקרובות, ואולי באילו שאחריהן ישנה עדיין הזדמנות להקים קואלציה שלא תכלול את המפלגות החרדיות ותאפשר העברת חוקים שיחזקו את האופי הדמוקרטי-ליברלי של המדינה.
ג. אם הנ"ל לא יקרה אז צפויה הידרדות, במידה כזו או אחרת, באופי הדמוקרטי-ליברלי של המדינה וביכולת המשילות שסופה היא לא להטיב עם אזרחי המדינה בכללותם.
אני לא חושב שהנחות אילו מרחיקות לכת במידה רבה, ולכן אני מודאג.
אני לא בענייני פוליטיקה. מצטער. תצביע למי שאתה רוצה ומאיזה שיקולים שאתה רוצה. הערתי רק על עניין התחזיות הדמוגרפיות שהן די גרועות.
תחזיות צריך לקחת בעירבון מוגבל, אבל גם לא לזרוק אותן לפח ולטעון שהכל שטויות. קודם כל, עבור חלק מהתחזיות לא צריך בכלל אחוזי ריבוי – פשוט מסתכלים על כמות הילדים שכבר נולדו כיום, ורואים שמעל ל 50% מהלומדים בכיתות א' הם חרדים או ערבים. הם כבר נולדו, הם יגיעו יום אחד לגיל 20, זה דטרמיניסטי לחלוטין.
אקסטרפולציה של המציאות היום, מוגבלת ככל שתהיה, היא הדרך היחידה להתכונן לעתיד. קיימים שלל מודלים כמו שתיאר לך המגיב שמעלי, ולא כולם מניחים ריבוי זהה. אפשר לייצר תסריטים שונים, פסימיים ואופטימיים, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים. אבל זה לא מה שאתה אומר, אתה פשוט רוצה לזרוק את כל העסק לפח, כאשר הסיבה האמיתית היא הסתירה עם האידיאולוגיה שלך. זה לא חכם במיוחד…
אין ספק שתחזיות לגבי עיר ספציפית הן יותר בעייתיות מתחזיות עבור מדינה שלמה, כי קל מאוד להגר מעיר לעיר, אבל בין מדינות הרבה יותר קשה להגר.
מסכים עם דבריך אבל צריך לדייק בעניין ה-"50% מהלומדים בכיתות א' הם חרדים או ערבים". אני מניח ששמעת את זה כמוני בנאום של לפיד וזה נתון די מוכר בפני עצמו.
העניין הוא ש-50% לומדים במסגרת חרדית או ערבית, אבל הם לא בהכרח חרדים או ערבים. אם נתמקד בחרדים אז המסגרות שלהם מספקות הטבות מפליגות שמסיטות אליהן תלמידים דתיים לא חרדים, בעיקר מהשכבות החלשות. זבולון אורלב כתב על כך:
"אני מאמין כי הדרך להתמודדות בסוגיה סבוכה זו סלולה בשני נתיבים – הנתיב הראשון הוא לקיים את דרישת החוק בעניין לימודי מקצועות הליבה במוסדות החינוך החרדיים כתביעה בלתי מתפשרת…"
"הנתיב השני הוא העצמה ומתן עדיפות מוצהרת לבתי הספר הרשמיים – הממלכתיים והממלכתיים דתיים, שתעגן בחקיקה העדפה זו. זה יבטיח שהורים במדינת ישראל לא ייאלצו לבחור בבתי ספר חרדיים רק בגלל ששם מעניקים להם תנאים משופרים – הסעות מהבית, יום לימודים ארוך, קייטנת קיץ במחיר סמלי, נופש להורים, ארוחה חמה חינם וכד'. העדפה חוקית של החינוך הרשמי תאפשר לחינוך הממלכתי והממלכתי דתי להגשים את שאיפות ההורים למיצוי כישורי ילדיהם ולקבל את כל התנאים המשופרים שהונהגו בחינוך החרדי."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3887020,00.html
הרבה מהתלמידים האילו דווקא לא ימשיכו במסגרות הבדלניות שלא מעניקות תעודת בגרות וכישורים נדרשים לשוק העבודה. זה מצייר תמונה קצת יותר טובה אבל ברור שיש פה מצב מעוות שנובע מסחטנות פוליטית ומוכרחים לשנות אותו כדי לעצור את הסחף (אפרופו שינוי).
אין לי מושג על מה אתה מדבר. מעולם לא טענתי שצריך לזרוק את כל העסק לפח. אבל אני קורא את התחזיות, קורא בעיון את פרק ה"שיטות" (כשהוא קיים), ובודק בשבע עיניים את הנחות היסוד של כל תחזית. אם יום אחד תמצא את האידיאולוגיה שלי שבעטיה אני אולי פוסל דברים, תודיע לי. למיטב ידיעתי אין לי אידאולוגיה שכזו. האידאולוגיה היחידה שיש לי היא לא לבנות הרים וגבעות על יסודות רעועים. ובד"כ רוב התחזיות הדמוגרפיות שאני רואה הן רעועות מאד מאד. אם מה שאתה טוען נכון, והתחזיות האלה זה הדבר היחיד שאפשר להסתמך עליו כדי לתכנן את העתיד – מצבנו לא משהו (למרות, שכמו שאטען בפוסט קרוב, הוא גם לא נורא). אבל אני כמובן חושב שאתה טועה. תחזיות רעועות הן לא הדבר היחיד שאפשר להתבסס עליו. קודם כל אפשר לעשות תחזיות פחות רעועות, ולצערי אני רואה מעט מאד מהן. ודבר שני אפשר לבסס מדיניות על מספר רב של מודלים, ולא על מודל אחד שעל פיו יישק דבר. אני בדיוק לוקח עכשיו קורס אונליין מאוניברסיטת סטנפורד על "חשיבה באמצעות מודלים", והמרצה הדגיש היטב בשיעורים שהעברי על "איך עובדים עם מודלים" ו "למה חשוב לעבוד עם מודלים" – שחשוב לעבוד עם יותר ממודל אחד במקביל כדי להבין דברים.
אז קודם כל, צריך להבחין בין מודל לתחזית. ועדיף להתבסס על מודל ולא על תחזית, ואז לעשות את אותו דבר עבור כמה מודלים במקביל.
מעניין מה שאתה אומר על הילדים בכיתות א שיהיו בני 21+ בעוד 15 שנה. קודם כל כי זה נכון – אפשר לעשות תחזית די מדוייקת רק מלהוסיף 15 שנה לגילאים הנוכחיים. אבל מה שמעניין, שבשום תחזית שקראתי, כולל כאלה שמתיימרות לעשות חתכים על פי גילאים, לא ראיתי מישהו שעושה את זה, ואני תוהה למה.
אני חושב שחלק גדול מהבעיה של לפיד הוא חוסר ההצלחה של המפלגה ברשות אביו לשנות את המצב כאן – והיה לו מצע מאוד דומה.
לא בדיוק הבנתי מי בתרחיש שלך הוא הצבא הישראלי- האם החרדים התגייסו לצבא בהמוניהם ומכאן הרמטכ"ל החרדי?
המפלגה של טומי הצליחה לשנות את המצב למשך מספר שנים. אח"כ הם נפלו והחרדים החזירו את משרד הדתות ואת התקציבים. ככה זה בפוליטיקה, כל ניצחון הוא ניצחון זמני.
לגבי התרחיש – בסופו של דבר החברה החרדית תהיה חייבת להתפצל לפלגים פחות קיצוניים שיעבדו ויתגייסו לצה"ל, ולפלגים יותר קיצוניים שיקומו בתגובה לראשונים. זה קרה בעבר כשהיינו בגולה (וכך הופיעו החרדים לראשונה), זה קורה בחברה הלאומית דתית, וזה יקרה גם בחברה החרדית. מן חוק טבע של חברות דתיות, אם תרצה.
אז אם יאיר לפיד לא יבחר ישראל תקרוס?
כן אני יודע שכתבת הבהרות אבל מה הכיף בזה? תכל'ס אני במצב דומה לשלך. גם אני אולי אמצא את עצמי מצביע ללפיד אבל הוא לא משהו שאני מתלהב ממנו יותר מדי. אין לי מושג מה קורה בפייסבוק כי אני לא שם אבל אין להיות מופתעים. אם אוהבים ונוהרים אל לפיד סתם בלי סיבה למה שלא ישנאו אותו סתם בלי סיבה? הוא תופעה של יחסי ציבור וזה מחליא אותי, מצד שני בהתחשב באפשרויות ובזה שמאחורי יחסי הציבור יש כנראה אדם שפוי ומתון יכול להיות שלשם ילך הקול שלי. אבל אני לא רוצה להצביע ליאיר לפיד, אני חייב להגיד לך.
ואני חשבתי שאמרת שהתפקדת למפלגה גדולה ואתה עומד להצביע למפלגה גדולה. לא?
אני חושב שמקור השנאה ליאיר לפיד הוא באכזבה.
הרבה מאוד אנשים מאוכזבים מכך שמכל הציבור החילוני ליבראלי בארץ דווקא הוא זה שקם ומריץ מפלגה חדשה. אנשים מאוכזבים מכך שאין שום אינטלקטואל אמיתי, פרופסור, איש עסקים מצליח, איש צבא הירואי – מישהו אחר שנראה קצת יותר רציני מלפיד, שקם ועושה משהו. דווקא המאוכזבים הם אלו שציפו למשיח, וקיבלו את לפיד במקומו.
התפקדתי למפלגה גדולה, אבל אמרתי שאני עוד לא יודע למי אצביע…
ואולי מאוכזבים בצדק, מזה שבתרבות הריאליטי שלנו הפנים היפות של לפיד נותנות לו סיכוי שלא היה זוכה לו אף אדם בעל נסיון ושיעור קומה. לפחות שלי יחימוביץ' הצטרפה למפלגה וטיפסה למעלה.
אתמול חשבתי על המצב ועל אוסטרליה. נגעת לי בעצב חשוף…
הטעות לדעתי היא בדיוק במשפט ""בבחירות אמורים להצביע לרעיונות, לא לבני אדם שהיית רוצה להיות חבר שלהם, או לכאלו שאתה מעריך את האינטליגנציה שלהם."
כפי שיגידו לך כל המתנחלים שהצביעו לאריאל שרון לפני ההתנתקות, או השמאלנים שהצביעו לעבודה בבחירות האחרונות, בבחירות אתה מצביע לבני אדם ורק לבני אדם. מי שיושב בכנסת אלה בני אדם ולא רעיונות, וחשוב לבחור באנשים שאתה סומך על מה שהם יעשו כשהם יישבו בכנסת.
אבל אתה לא יכול לדעת מה הם יעשו. יש שלל אילוצים כאלו ואחרים, ורעיונות בסופו של דבר מתנגשים עם המציאות. יש סיכוי קטן שיאיר לפיד יצליח לשנות את שיטת המשטר, אבל אולי הוא מספיק גדול על מנת לנסות את ההימור הזה. אני מאמין שהפוליטיקאים אינם צינים לחלוטין וכן מנסים להוציא לפועל את האידיאולוגיה שעליה דיברו במהלך הבחירות, זה פשוט לא כל כך קל כפי שנראה לנו מהצד.
אני לא יכול לדעת מה הפוליטיקאים יעשו, ובדיוק בגלל זה אני לא מצביע לרעיונות – אני מצביע לפוליטיקאיים שאני סומך על שיקול הדעת שלהם, ובפרט על ההחלטות שהם יעשו כשהם יצטרכו לגשר בין האידיאלים למציאות.
יאיר לפיד לא נתן לי שום סיבה כזו לסמוך עליו. הוא לא מסוגל להיות עקבי אפילו כשהוא כותב טורים לעיתון, כשאין לו שום אילוצים פוליטיים.
ישראל יותר דתית ומפגרת מלפני עשרים שנה? נו באמת. עשרים שנה של סטרטאפים, הצטרפות למדינות המפותחות, ליברליזציה כלכלית, הכרה בזכויות ההומואים, קיצוצים חדים בקצבאות החרדים ועליה גדולה בנגישות שלהם לעבודה ולימודים אקדמיים. מדינת תל אביב חילונית ופורחת מאי פעם. וחלוקת ירושלים כבר אינה טאבו. ישראל אפילו יצאה מעזה ומלבנון והפסיקה לשלוט ישירות בפלסטינים.
מה שאתה אומר קצת דומה לטענה שמצב האקדמיה סבבה כי יש לנו בזמן האחרון פרסי נובל. פרסי הנובל שלנו מגיעים מהשקעות העבר בחינוך המדעי, והתעשיה עתירת הטכנולוגיה צומחת מהחלק ההולך וקטן וההולך ומתיאש באוכלוסיה שרוצה לחיות במדינה מתקדמת ונאורה.
יש עובדות ויש פרשנות. יש אלף פרשנויות למציאות, אך במישור העובדתי – הטענה שישראל היום יותר דתית ויותר מפגרת מלפני עשרים שנה, קשה מאוד להלום אותה.
אלא אם כן ממש סופרים ראשים עם כיפות…
כמו שכתבתי, מזלנו שעלו לכאן מיליון אנשים משכילים מרוסיה. רוב הדברים הטובים שקיימים היום, מקורם בהשקעות בחינוך ובתעשייה שנעשו בשנות התשעים, השקעות שלא נעשות יותר כיום. והחוק נגד יחסים הומוסקסואלים בוטל ב 1988, לפני יותר מ 20 שנים.
תחפש מדדים שאינם תלויים בהשקעות עבר או נסיבות פוליטיות. למשל, בשנות התשעים מפלגות ליברליות וחילוניות היוו חלק גדול יותר מהכנסת מאשר כיום.
יש מדדים שאינם מושפעים מהשקעות עבר?
בהמשך לתגובה הקודמת שלי על כך שבבחירות מצביעים לבני אדם ולא לרעיונות: ההשוואה בין שלי יחימוביץ' ליאיר לפיד נראית לי מוזרה. לשלי יחימוביץ' יש רקורד של שנים בפעילות למען האידיאלים שלה, היא הייתה מסורה לנושאים האלה כעיתונאית הרבה לפני שנכנסה לפוליטיקה, והיא הוכיחה את עצמה כמחוקקת אפקטיבית בנושאים האלה.
לעומת זאת, היכולת העיקרית שיאיר לפיד הוכיח עד היום היא היכולת להגיד תמיד את מה שהוא חושב שהקהל שלא רוצה לשמוע, מבלי להקפיד על עקביות.
תחליט אתה על מי מהם אתה יותר סומך בכנסת.
גם יאיר לפיד היה מסור לנושאים האלו בתור עיתונאי הרבה לפני שנכנס לפוליטיקה. ההבדל היחיד הוא ששלי יחימוביץ' הלכה קודם כל להיות חברת כנסת בעבודה, ורק עכשיו עברה להוביל את המפלגה, בעוד שלפיד קפץ ישר לשלב הובלת מפלגה. זה אכן קצת בעייתי, ואני גם מאמין שיחימוביץ' יותר אינטליגנטית ממנו במובן הצר של המילה, אבל בסופו של דבר אני חושב שלפיד מתעסק בדברים החשובים באמת, והיא לא.
יאיר לפיד אולי מבטיח להתעסק בדברים החשובים, אבל אין לך שום סיבה לסמוך על כך שהוא באמת יתעסק בהם כשייבחר, ולא יהיה מפלגת הגמלאים 2.
לגבי עניין המסירות: כשאתה עיתונאי, הרבה יותר קל להיכנס בחרדים בטור שבועי מאשר לדבר על עוני, אי שוויון, ופמיניזם, ולעשות תחקירים שלא לכולם נעים לשמוע.
מה גם שחוץ מלהזכיר את זה מדי פעם בטורים שבועיים אני לא רואה מה יאיר לפיד עשה למען סדר היום הזה בתור עיתונאי. לשם השוואה, שחר אילן בתור הכתב לענייני חרדים של הארץ עשה תחקירי עומק על תופעות שונות במגזר החרדי וכתב ספר שלם על הדרכים שהם החרדים מוציאים כסף מהמדינה.
בתגובה הקודמת, היה צריך להיות "הקהל שלו רוצה לשמוע" ולא "הקהל שלא רוצה לשמוע"
אהבתי את החזון האפוקליפטי. אני חושב שהוא לחלוטין לא מופרך. אני חושב כמו עמית שיכולים להיות שינויים לא לינארים בעתיד שיערבבו את המציאות באופן כזה שיהיה לנו קשה לצפות אותה, אבל עדיין נקודת המבט שלך ראוייה. אני כבר הרבה זמן חושב על העתיד, אבל בניגוד אליך מתחשק לי לראות איזה מישהו שכותב את אליטונילד 2.0. את התסריט האופטימי שעם לפיד או בלעדיו נוכל להגשים.
סליחה על האיות הלא נכון של אלטנוילנד.
אני סולח.
נגד מי בדיוק נלחמים הישראלים בחזון האפוקליפטי הזה? ערביי הארץ? מדינת ערב כלשהי? הצפי ליכולת צבאית כה מרשימה של "הערבים", מיהם שלא יהיו, נראית לי מופרכת, בלשון המעטה.
תסריט קשה, אם כי לי לגמרי בלתי אפשרי, לצערינו.
כבר לפני שעברתי לארה"ב, הטלתי ספק באפשרות קיומה של מהדינה בצורה המוכרת לנו (דמוקרטית ליברלית) לאורך זמן.
ולפני יומיים שלח אלי חבר מאמר ברשת. מוזמן:
http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1641861
והלוואי ונתבדה, כל רואי השחורות.
למה דווקא קריית טבעון?
מפחיד….עזוב את קרית טבעון בשקט. שלא ישמעו עלינו בשום מקום.
כדאי לקחת בחשבון –
מדינת ישראל, ויותר נכון – התנועה הציונית, נוסדה בעיקר על ידי דתל"שים.
גורדון, ברנר, ברל, בן יהודה, ביאליק, ז'בוטיסקי, בגין, ועוד ועוד, וכמובן רוב העולים, האנשים ה"פשוטים".
מגמת חילון קיימת היום בעשרות אחוזים בציבור הדתי לאומי. כמו כן, קיימת מגמת היחלשות דתית בעשרות אחוזים (נוספים) בציבור זה, שסביר שחלק ניכר מילדיהם כבר לא יהיו דתיים.
וכן, גם מהציבור החרדי יש "יוצאים", ויש גם מגמה של השכלה גבוהה, שהולכת ומקבלת לגיטימציה בשתיקה גם בציבור זה.
באופן כללי, המגמה שאני מזהה בישראל היא לא הקצנה דתית, אלא התכנסות יותר יותר לכיוון המסורתיות הדתית. דתיים נהיים מסורתיים, וגם חילוניים נהיים מסורתיים.
ייתכן שזה נובע מאיבוד ההגמוניה האשכנזית בתרבות ובשיח הישראליים.
לכן – החששות הכבדים שהבעת בפוסט הזה, כנראה רחוקים מהמציאות. גם תפקידו של יאיר לפיד נראה זניח ביותר. כל מה שהוא עושה זה לעורר מחדש את הטונים הגבוהים במאבקים הדתיים, אבל אחרי שהאבק ישקע (והוא ישקע), המגמה של התכנסות למסורתיות תימשך, כאילו לא קרה דבר.
זו ההשערה שלי.
[…] (גם אני שקלתי ברצינות להצביע ללפיד בזמנו, ואף הגנתי עליו בבלוג בתחילת דרכו) ושל ראש ממשלה שעיקר התמחותו היא […]
[…] (גם אני שקלתי ברצינות להצביע ללפיד בזמנו, ואף הגנתי עליו בבלוג בתחילת דרכו) ושל ראש ממשלה שעיקר התמחותו היא […]
מכון טאוב מצא לאחרונה כי ישנה אי התאמה בין מספר הילודים החרדים לבין מספר התלמידים בתי הספר הממלכתיים לטובת האחרונים. נדמה לי שתחזית האימה שלך תדחה ל2052, אם לא מאוחר יותר:
http://taubcenter.org.il/he/%D7%9E%D7%92%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/