בנובמבר האחרון פורסם ב"הארץ" ראיון עם ההיסטוריון סוון בקרט, אשר טען שהכלכלה המודרנית נבנתה על גבם של עבדים. פרסמתי בבלוג תגובה לראיון הזה, ולאחרונה פרסם אלי קוק תגובה לתגובה שלי.
כפי שמסביר קוק, כלכלנים אכן שמים דגש על קדמה טכנולוגית וארגונית בתור הגורם המרכזי לשגשוג כלכלי (בהמשך לעבודותיו של זוכה פרס הנובל רוברט סולו). קוק כותב כי כלכלנים משתמשים בקדמה טכנולוגית "כבהסבר נוח, מעין דאוס אקס מכינה, באשר לעליות בפריון שכלכלנים אינם מצליחים באמת להסביר". זהו משפט מוזר למדי. אנחנו יודעים להסביר עליות פריון: כאמור, הן נובעות מקדמה טכנולוגית. בזכות הסטנדרטיזציה של המכולות, למשל, היה יותר קל להטעין מכולות על אוניות ומשאיות, פריון העבודה בנמלי הים גדל, ומחירי המשלוח הימי ירדו. אפשר למדוד את הגידול בפריון שנובע מהטכנולוגיה החדשה, אין כאן שום דבר מסתורי.
קוק ממשיך וטוען כי כלכלנים מתעלמים מהיבטים של כוח או כפייה, אך זה אינו נכון. אנחנו פשוט מעדיפים לבחון את הסיבות האולטימטיביות (ultimate cause) עבור תופעות שונות, ולא להתמקד בסיבות שטחיות ומיידיות (proximate cause). כלומר, כלכלנים מעוניינים להסביר איך בריטניה הגיעה לנקודה שבה היא מסוגלת לנצח את סין במלחמות האופיום באמצע המאה ה-19, איך היא הגיעה לנקודה שבה יש לה את הכוח לכפות. האופן המדויק שבו בריטניה כפתה על סין את תנאי הסחר שבה רצתה הוא מרתק, אבל הוא לא מהווה הסבר אלא רק תיאור של ההשלכות.
הכלכלנים העוסקים כיום בשאלות אלו מאמינים שגורמים מוסדיים, תרבותיים ולעיתים גם גיאוגרפיים מובילים לקדמה טכנולוגית מהירה יותר, אשר מייצרת עבור מדינות מסוימות כוח צבאי שמאפשר להן לכפות את רצונן על מדינות אחרות. כמובן, הכפייה בכוח עשויה לתרום להגדלת הפערים או לשימורם, ואין לנו שום כוונה לטעון אחרת. אבל הכפייה היא לא הסיבה העמוקה, הגורמים המוסדיים והתרבותיים שהובילו לקדמה טכנולוגית הם הסיבה. כלומר, זה לא שהבריטים ניצחו במלחמות האופיום בגלל שיום אחד הם החליטו להיות פולשים אכזריים. הם ניצחו כי היו להם ספינות תותחים עם שריון פלדה. אין כאן ניסיון ליפות את העבר, אלא פשוט להבין את המציאות.
בהמשך עובר קוק לצטט את ספרו של סוון בקרט בנוגע לתעשיית הכותנה, אשר הייתה מבוססת במידה רבה על עבדות. ברשומה הקודמת בנושא הזכרתי כבר מספר מחקרים שביקרו את ספרו של בקרט, והראו בין השאר שתעשיית הכותנה הייתה רק תעשייה אחת מני רבות, ובוודאי לא הסיבה המרכזית לעליית המערב. מלבד זאת, תעשייה זו המשיכה לשגשג גם לאחר ביטול העבדות, כמו גם הכלכלות הקפיטליסטיות של ארצות הברית ובריטניה.
הסתירה המרכזית לדבריהם של קוק ובקרט נובעת מההבדלים בין צפון ארצות הברית לדרומה. הטענה של קוק שלפיה הדרום היה מפותח באותה מידה כמו הצפון לפני מלחמת האזרחים שגויה עובדתית – הצפון היה מאוכלס יותר, מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית (קל לראות את זה מניתוח מבנה רשת הרכבות), משכיל יותר וכך הלאה (ראו את המפות כאן בעמוד 20). מדוע התפתחו הבדלים אלו? ישנן תיאוריות שונות. למשל, לטענתם של ההיסטוריונים סטנלי אֶנגֶרמן וקנת סוֹקוֹלוֹף, תנאי האקלים והקרקע באמריקה המרכזית ובדרום ארצות הברית מתאימים לגידולים חקלאיים כגון סוכר, קפה, טבק וכותנה, שבגלל יתרונות לגודל יעיל יותר לייצר אותם בחוות גדולות ובאמצעות עבדים (ראו כאן את ההסבר של אסף צימרינג לטעות נוספת של קוק בעניין זה). כתוצאה מכך התפתחה באזור הזה בתקופה הקולוניאלית חקלאות שהמאפיינים הבולטים שלה היו עבדות, ריכוזיות בבעלות על הקרקע וחלוקה לא שוויונית של העושר. לעומת זאת, תנאי האקלים במושבות בצפון ארצות הברית ובקנדה, שהתאימו לחקלאות מעורבת של דגנים וחיות משק, הובילו להתבססות על חוות משפחתיות קטנות, לחלוקה שוויונית יותר של העושר ולאימוצם של מוסדות פוליטיים מכלילים, כגון דמוקרטיה ושוויון בפני החוק.
קוק מודע לכך, וכותב לגבי צפון ארצות הברית כי "אלה היו תנאים מצוינים לצמיחתה של הדמוקרטיה האמריקנית, אך לא בהכרח תנאים טובים לקפיטליזם תעשייתי, שנוטה גם היום להעדיף ריכוזיות היררכית על פני ביזור שוויוני, הן משיקולי יעילות הן משיקולי שליטה". זה פשוט לא נכון בעליל, והאמת שאני קצת מאוכזב מקוק שפספס כאן את הנראטיב הקבוע של תומכי הימין הכלכלי. בדיוק להפך – קפיטליזם פורח רק היכן שיש ביזור, ודועך היכן שיש ריכוזיות. התעשייה והקדמה הטכנולוגית התפתחו בסופו של דבר דווקא בצפון ארצות הברית, אשר הפך למתקדם הרבה יותר מהדרום המבוסס על עבדות. הקפיטליזם התפתח בעקבות התחרות וההשקעה בהון אנושי. אם בעלי ההון מהצפון היו כל כך תלויים בעבדות למחייתם, או בתעשיית הכותנה ובכך שהיא תמשיך להתבסס על העבדות, הם היו מתנגדים למלחמת האזרחים. הם לא התנגדו, ולא הרגישו שהתועלת הכלכלית של העבדות מצדיקה את העוול המוסרי.
לעומת זאת, דרום ומרכז אמריקה מאופיינים עד היום דווקא במשטרים סוציאליסטיים וריכוזיים יחסית, שהם ככל הנראה מתאימים יותר בתור הגלגול העכשווי של מוסדות היסטוריים מבוססי עבדות – מאותה הסיבה שהמהפכה הקומוניסטית פרצה ברוסיה הריכוזית ולא במדינות המערב החופשיות. אולי אפשר אף לטעון שהעבדות הייתה שלב הכרחי עבור עליית הסוציאליזם… (אל תדאג אלי אני לא באמת הולך לטעון את זה).
על מנת להתמודד עם הטענה שהצגתי ברשומה הקודמת, לפיה עבדות הייתה נפוצה בכל ציוויליזציה היסטורית, והמהפכה התעשייתית הייתה הנקודה שבה העבדות הסתיימה ולא הנקודה שבה היא התחילה, קוק מנסה לייצר מצג שווא של "עבדות יוצאת דופן" בדרום ארצות הברית, שהיא שונה במובן כלשהו ממה שהיה נהוג בציוויליזציות אחרות. הוא כותב כי "היא הייתה יוזמה מודרנית חדשה ונועזת שנבדלה ממופעים אחרים של עבדות בכך שהתבססה על תאגידים ממקסמי רווח, טכנולוגיה חדישה, בנקים מלווים בריבית, השקעות הון חסרות תקדים, הפיכתם של עובדים לסחורת שוק ולהשקעה פיננסית לטווח ארוך, והפרטת המרחב והטבע לגורמי ייצור תעשייתיים." נשמע מזעזע למדי, אבל כמובן שגם סוחרי עבדים במדינות אחרות ובתקופות אחרות ניסו למקסם את רווחיהם, השתמשו בטכנולוגיות חדישות לזמנם, הפכו את העבדים לסחורת שוק וכדומה. מקסום רווחים בוודאי אינו עניין חדש, למרות שקוק כל הזמן טוען שכן.
קוק ממשיך ומנסה ליצור מצג שווא לפיו העבדות בדרום אמריקה הייתה במובן כלשהו חמורה פחות מהעבדות בדרום ארצות הברית. הוא כותב כי "ב-1872, כאשר הסתיימה העבדות בברזיל, כשלושה רבעים מהשחורים והמולאטים בה כבר היו חופשיים. עם ביטול העבדות בארצות הברית, בשנת 1865, כ-90% מהשחורים בה היו עבדים. בדרום העמוק, שבו היו רוב מטעי העבדים, שיעור זה הגיע לכ-98%." אבל ממשפט זה נובע כי העבדות בארצות הברית הסתיימה כמעט עשור לפני העבדות בברזיל. אם היא הייתה כל כך קריטית לכלכלת ארצות הברית, וכל כך זניחה עבור כלכלת ברזיל, מדוע היא הסתיימה קודם בארצות הברית? אין בכך שום היגיון.
לסיכום, מציג קוק שורה ארוכה של אנשים אשר צברו הון כתוצאה מהסחר בכותנה, ביניהם ממציאים מפורסמים מהתקופה. כמובן, אין לי שום כוונה לטעון שהסחר בכותנה לא היה רווחי, או שהעבדות לא הייתה רווחית. אם העבדים לא היו רווחיים, בעלי המטעים לא היו רוכשים אותם. למרות שזו הייתה רק תעשייה אחת מני רבות, מן הסתם אפשר למצוא אישים חשובים רבים במאה ה-19 אשר קשורים אליה בצורה כזו או אחרת. ישנם גם אישים חשובים רבים אשר קשורים לתעשיות אחרות. העובדה היא שבסופו של דבר בחרו האמריקנים לנטוש את העבדות דווקא לקראת תקופת השיא של הצמיחה הטכנולוגית והכלכלית, והבריטים לא התערבו לטובת בעלי העבדים, והבחירה הזו לא פגעה בכלכלת ארצות הברית או בריטניה – ההפך. בטווח הארוך, נראה שמבחינה כלכלית ביטול העבדות עשה רק טוב לכולם.
בסופו של דבר, המודל הכלכלי שאותו מנסים קוק, בקרט ואחרים ליצור, לפיו העבדות עומדת בבסיס הקדמה הכלכלית של המערב, פשוט לא מחזיק מים. הוא חורק, רעוע, ודורש תחזוקה קבועה באמצעות שימוש ברטוריקה, בדוגמאות מזעזעות ובביטויים מפחידים אשר יסוו את כשלי הלוגיקה ויסתירו את העובדות. אפילו עמיתיו של קוק מבחינים בחלק מהכשלים – ראו למשל את דבריו של עמי וטורי כאן על עליית הקפיטליזם בגרמניה ובסקנדינביה. בסופו של דבר, מרבית החוקרים של ההתפתחויות ההיסטוריות הללו דוחים את הרעיונות הללו על הסף.
יחד עם זאת, קוק צודק בכך שחשוב שלא לצבוע בצבעים בהירים ועליזים מדי את עליית המערב. בזכות הקדמה הטכנולוגית, מדינות המערב השתמשו בכוחם על מנת לשעבד אוכלוסיות גדולות ולכפות הסדרים כלכליים ופוליטיים על מדינות אחרות ועל עמים אחרים, גם ביבשת אמריקה וגם בשאר העולם. למרות שמאז אמצע המאה ה-20 שיעורי העוני נמצאים בירידה בכל העולם, בתחילת הדרך התוצאה של עליית המערב הייתה בהחלט שלילית עבור עמים רבים – בדומה לצמיחתן של אימפריות אחרות בהיסטוריה.
האלימות, האכזריות והעבדות אינן מיחדות את המערב. אך הליברליזם, ההומניזם והדמוקרטיה הם זרמים ייחודיים למערב, והם קשורים בטבורם לעליית הקפיטליזם המודרני, המבוסס על חדשנות מתמדת, ביזור מקורות הכוח ועל תחרות חופשית בין עובדים, יזמים, וצרכנים בכל תחומי הכלכלה, המדע והתרבות – תחרות שייצרה במאתיים השנים האחרונות עושר ואושר עבור כלל המין האנושי ברמה שאבות אבותינו היו יכולים רק לחלום עליה.
דעת מיעוט 